צביקה פיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צביקה פיק
Pick por.jpg
לידה 3 באוקטובר 1949 (בן 68)
ורוצלב, פולין
שנות פעילות 1966–היום
סוגה פופ, רוק וזמר עברי
עיסוק מלחין, זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים סי בי אס, קוליפון, אן אם סי, BMG, הד ארצי
http://www.maestro-pickmusic.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
צביקה פיק בהופעה ב-2005

צביקה (הֶנריק) פיק (נולד ב-3 באוקטובר 1949) הוא זמר, מלחין ומוזיקאי ישראלי.

הפריצה הגדולה של פיק אל תודעת הקהל אירעה כאשר נבחר לככב בתפקיד הראשי כשחקן וזמר במחזמר "שיער" שהוצג בישראל ב-1970. אחר כך פרץ לגלי האתר עם מספר להיטים. בשנות התשעים זכה לפופולריות מחודשת כשהחל בסיבוב הופעות עם הלהקה הירושלמית "נושאי המגבעת", ונמשך בלחן שכתב לשיר "דיווה" לדנה אינטרנשיונל, עמו זכתה באירוויזיון 1998. לאחר מכן הועלה בתיאטרון "הבימה" המחזמר "מרי לו", לפי להיטיו הוותיקים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם הנריק פיק, בנם של בוריס ופאולינה פיק. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל 5 החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בעליית גומולקה בשנת 1957, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בבקרים למד לימודים סדירים, ובשעות הערב תרגל צ'ייקובסקי ובאך, החזיק גיטרה וקלידים ועמד כבר בגיל 15 על הבמה כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה" לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה כבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונס.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השישים היה פיק חבר בלהקת הקצב "השמנים והרזים" בהנהגת הסולן עוזי פוקס והבסיסט-המנג'ר, ז'ראר קמינסקי. בהמשך השתתף, יחד עם גבי שושן ומוזיקאי נוסף בשם שוקי לוי, בהרכב שנקרא "להקת שוקולדה". ההרכב שר שירי רוקנרול, באנגלית, במועדוני לילה ברמלה וברחוב המסגר בתל אביב. שלושת חברי הלהקה התקבלו להפקה הגדולה של המחזמר "שיער", בישראל, בשנת 1970.

פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר "שיער", בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס"מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו "לא מכאן". על תפקידו במחזמר "שיער" זכה בתואר "שחקן השנה".

בראשית דרכו ספג לעג מהמבקרים אך משהחל להלחין שירים שנחשבו רציניים, ובמיוחד שירי משוררים, כ"נאסף תשרי" (למילותיו של נתן יונתן), החל לזכות באהדת המבקרים.

בגיל 21, בתחילת 1971, יצא התקליטון הראשון שלו, עם לחניו ל"שני תפוחים" (מילים: אהוד מנור) ו"אני הולך לאן שאן" (מילים: יהונתן גפן) בעיבוד אלכס וייס ובליווי הצ'רצ'ילים. במהלך השנה השלים פיק את אלבום הבכורה שכלל את "אין מדינה לאהבה" (מילים: גפן), "המנהיג" (מילים: מנור), ו"זוהי הדרך שלי" (שכתב מעריץ צעיר של פיק בן 13 בשם מאיר ברקוביץ'). לאלה צורפו הלהיטים "שיער", "אנה אפנה" ו"יש לי חיים". האלבום יצא בתחילת 1972 בחברת "סי-בי-אס" והיו בו מרכיבים אופייניים לפיק: שילוב של פופ קליט עם מעברים רוקיים (עם הצ'רצ'ילים, האריות והבמה החשמלית בליווי) לצד שירים לא רוקיסטיים כמו דואט עם אילנה רובינא. גם פרובוקציה הייתה שם, עם שירים של גפן שנאסרו לשידור בשל מיניות יתרה ("אחד ועוד אחד"). ב-1973 הופיע פיק גם בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "שמע ישראל" (עיבוד ללחנו של רבי מנחם מנדל טאוב, האדמו"ר מקאליב) ובאותה שנה גם הלחין את "שושנת פלאים" של שאול טשרניחובסקי.

לאורך שנות השבעים זכה פיק בפרסי פופולריות רבים, בהם "אלבום השנה" ו"זמר השנה". בשיא הצלחתו התפרסמה הביוגרפיה "מלאך או שטן" שכתב עליו העיתונאי דודו אורן.

באפריל 1977 הקליט את אחד משיריו המצליחים ביותר, "אהבה בסוף הקיץ", שהפך ללהיט של תקופת החופש הגדול. במקביל המשיך להלחין שירי משוררים שאחד מהם, "נאסף תשרי" ("מת אב ומת אלול") של נתן יונתן נבחר כ"שיר השנה". באותה שנה גם חזר פיק לבמה ולצידה של תיקי דיין השתתף כשחקן ראשי בסרטו של ג'ורג' עובדיה "בדרנית בחצות". בסרט זה שר שני שירים: הדואט עם דיין "טוב להתאהב", ו"בדרנית בחצות". באותה שנה יצאו שירי הסרט על גבי תקליט בעיבודו של המוזיקאי קובי אושרת. אחר כך באו הלהיטים: "לגור איתו" (שביצעה ריקי גל בפסקול הסרט "דיזנגוף 99"), "דם חם" (נכתב לזמרת שרי), "מרי לו", "[שושנת פלאים", "הרקדן האוטומטי" (דואט עם רותי נבון), "לא אני הוא האיש", "דמדומים", "אני לא יכולה בלעדייך", "בין האצבעות" (לרותי נבון), "אני אוהב אותך לאה", "אין מדינה לאהבה" (ביצוע מחודש), ואחד הפולחניים מכולם – "מעלה מעלה".

פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים בכל אשר הלך. בשנת 1978 הוציא את האלבום "מוזיקה" אשר מכר למעלה מ-20,000 עותקים בשבוע הראשון והגיע תוך פחות משנה ל-100,000 עותקים, שיא מכירות באותן שנים.

צביקה פיק שופט בכוכב נולד, השני מימין

פיק ערך הופעות יחיד במיטב האולמות בכל רחבי העולם: בקארנגי הול, פלאס דה זר, סנטה מוניקה אודיטוריום, פוייטנבלו הילטון ועוד. בובת שעווה בדמותו כמלך הפופ הישראלי הוצבה במוזיאון השעווה הישראלי, שכתב עליו עם הצטרפות דמותו למוזיאון: "צביקה פיק נמנה עם המיעוט הנבחר והמצומצם של אישים ישראלים, אשר הגיעו למוזיאון לאחר שעשו להם שם בזכות פועלם האישי בתחום המוזיקה הישראלית". בשנת 2004 קיבל פיק את בובת השעווה בדמותו.

בשנת 1979 הלחין את המוזיקה לסרט "שלאגר" למילים שכתב אסי דיין, שביים את הסרט. בנוסף לכך, הופיע בסרט בהופעת אורח כאחד המוסכניקים וגם שר בו.

בשנת 1981 הופיע בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "הסבון בכה מאוד", אותו הלחין למילותיה של מרים ילן שטקליס. השיר הגיע למקום השני באותו פסטיבל, ומאז זכה להצלחה רבה ופיק הִרְבָּה לבצעו במופעים שונים.

בין השנים 1981 ל-1991 המשיך להיות פעיל הן כמבצע והן כיוצר, אך המכירות כמבצע לא צלחו. כמלחין כתב להיטים לאחרים (כמו "אלף נשיקות" ליורם גאון), כמבצע הוא סבל משפל בפופולריות. פיק יזם הקלטה מחודשת של מקבץ להיטיו הישנים עם עיבוד ברוח שנות השמונים וגם יוזמה זו נכשלה כלכלית ולא דיברה אל לב הקהל. ב-1991, בעקבות יוזמה של העיתונאים עמית שהם וגיא אסיף, שערכו קודם לכן סדרה של מסיבות "חזרה לשנות השבעים" הופיע ברחבי הארץ עם להקת "נושאי המגבעת" שביצעה את שיריו עם סאונד עדכני ורועש. הופעות אלה זכו להצלחה בקרב קהל צעיר והחזירו את פיק לתודעה הציבורית ולאהבת המבקרים.

המפנה נמשך באירוויזיון 1998. השיר "דיווה", שהלחין פיק לזמרת דנה אינטרנשיונל, זכה במקום הראשון באירוויזיון, והביא לו פרסום עולמי רב. מעבד השיר היה המוזיקאי אלון לוין, אך שמו "נשמט" מרשימת הקרדיטים. ועדת בירור שהקימה אקו"ם אישרה את העניין וקבעה כי לוין זכאי לפחות לחצי מהתמלוגים. לאחר דיונים חוזרים ונשנים תבע לוין את פיק בסוף 2004.

ב-2003 הלחין פיק את שירו של המתמודד האוקראיני אלכסנדר פונומריוב באירוויזיון 2003, למילים שכתבה מירית שם אור. השיר "Hasta La Vista" הגיע לבסוף למקום ה-14 עם 30 נקודות בלבד.

פיק הוא האמן הישראלי שהופיע הכי הרבה פעמים בקדם אירוויזיון. הוא השתתף בשבע תחרויות, והמקום הגבוה ביותר שהגיע אליו היה המקום השני בפסטיבל הזמר 1979 – כששירו "אין לי איש מלבדי" קיבל רק שתי נקודות פחות מהשיר "הללויה", שבהמשך זכה באירוויזיון.

בשנת 2009 הפיק פיק עבור חברת סלקום פרויקט בשם "עשרה לעשר" שבמסגרתו כתב עשרה שירים לעשר זמרות ישראליות, לרבות מאיה בוסקילה, דניאלה פיק, שילה פרבר, אורטל אופק ודנה לפידות.

ביולי 2010 הוציא פיק את הלהיט "רוקדים הלילה".

בינואר 2011 הוכרז כזוכה ב"פרס מפעל חיים בתחום הזמר העברי של שנת 2011 של אקו"ם".

לעיתים מכונה פיק בתקשורת ועל ידי מעריציו "המאסטרו", בשל הישגיו המוזיקליים.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 השתתף פיק בסדרת הטלוויזיה "סיטי טאוור" בתפקיד מיקי שרון. ב-2005 התמנה לשופט בעונה השלישית של התחרות "כוכב נולד", ושימש כשופט בה עד העונה השביעית. באותה שנה הוקרנה בערוץ ביפ תוכנית מציאות אודותיו, אשר שמה נבחר לפי הכינוי שדבק בפיק עוד קודם לכן, "המאסטרו". התוכנית עקבה אחר חייהם הפרטיים שלו ושל בת זוגו, שירה מנור. פיק ומנור טענו שההפקה ביימה חלק מהסיטואציות מחייהם באופן לא אמין.

בשנת 2009 הופיע בתפקיד אורח במיני-סדרה "תמיד אותו חלום" בערוץ הוט 3, סדרה שעלילתה מבוססת על שיריו.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיק הוא חובב כדורגל מושבע וכדורגלן לעת מצוא. ב-1973 הקליט את "הכח זהו כח", שיר האליפות של הכח מכבי רמת גן. בשנות ה-80 שיחק במדי הפועל יהוד[1] והפועל ניר רמת השרון[2]. כמו כן, כיהן כסגן יושב ראש מכבי רמת השרון[3].

חיבתו לכדורגל הביאה אותו להשתתף בשנים 20132014 בתוכנית הדוקו-ריאליטי "גולסטאר", המציגה את פעילותה של קבוצת כדורגל המורכבת מידוענים.

מסעות פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הקריירה שלו השתתף פיק במספר רב של מסעות פרסום: ב-1979 הופיע בפרסומות לנעלי קנון; ב-1980 זימר בג'ינגל של חברת גינדי; ב-2004 פרסם את הטלפון הסלולרי מדגם נוקיה 3100. בעקבות הקמפיין, זכה הדגם לכינוי העממי "נוקיה צביקה פיק"; ב-2006 השתתף לצד בת-זוגו שירה מנור בקמפיין של סלקום; ב-2011 השתתף בקמפיין רשת לפוסטינור.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיק היה נשוי לפזמונאית מירית שם אור, שכתבה את מילות השירים של רוב להיטיו. השניים התגרשו ב-1995. לזוג שלושה ילדים: בן לי, דניאלה ושרונה. שתי הבנות הרכיבו את הצמד המוזיקלי "האחיות פיק".

החל משנת 2004 נמצא בזוגיות עם שירה מנור, עימה הביא לעולם בשנת 2014 בן וב-2016 נולד בנם השני.

בערב יום העצמאות בשנת 2018 חש ברע במהלך טיסה מלונדון לישראל. המטוס נחת נחיתת חירום בווינה ופיק אושפז בבית חולים מקומי. לאחר כשבוע הועבר לאישפוז בישראל, ולאחר מכן למרכז שיקומי.[4]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוהי הדרך שלי (1972)
  • פיק (1973)
  • מה עכשיו? (1974)
  • תקליט מספר 4 (1975)
  • 12 להיטי זהב (1976)
  • בדרנית בחצות - פסקול הסרט (1977)
  • קליידוסקופ (1977)
  • שירי משוררים (1978)
  • מוזיקה (1978)
  • המראה (1980)
  • עכשיו (1982)
  • אוסף פרטי (1983)
  • 15 שנים (1987)
  • צביקה פיק שר חוליו איגלסיאס (1988)
  • לעשות אהבה (1995)
  • הלילה הוא הלילה (2002)
  • מעלה מעלה – צביקה פיק בהופעה חיה, אלבום כפול (2004)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]