רות דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רות דיין
Reuven Rivlin in Jasmine conference with Ofra Strauss and Ruth Dayan.jpg
רות דיין עם הנשיא ראובן ריבלין ועופרה שטראוס בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך לידה 6 במרץ 1917 (בת 100)
מקום לידה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת פעילה חברתית
מקצוע פעילה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג משה דיין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רות דיין, 1955
רות דיין (מימין) ומלכת היופי שרה טל, אוחזות בחולצה בחנות "משכית", 1956

רות דיין (לבית שוורץ; נולדה ב-6 במרץ 1917) היא פעילה חברתית ישראלית ואשתו הראשונה של משה דיין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין נולדה בחיפה בשם רות שוורץ, הבכורה מבין שתי בנות לצבי שוורץ, עורך דין יליד בוקובינה, ולרחל לבית קלימקר, אשת חינוך ילידת בסרביה, שניהם מאנשי העלייה השנייה. אחותה הצעירה היא ראומה, שלימים נישאה לעזר ויצמן. בהיותה בת שנתיים נסעה עם הוריה לאנגליה לצורך לימודיו של אביה. בגיל 10 שבה ארצה עם משפחתה ועברה להתגורר בשכונת מוסררה, ולאחר מכן בשכונת רחביה בירושלים, שם למדה בגימנסיה העברית רחביה והייתה פעילה ב"המחנות העולים". בגיל שבע עשרה עברה לנהלל ולמדה בבית הספר החקלאי לבנות. בנהלל הכירה את משה דיין, וב-1935 השניים נישאו. מנישואיהם נולדו יעל, אודי ואסי. ב-1945 עברה המשפחה להתגורר בתל אביב.

במהלך מלחמת תש"ח, מונה משה דיין למפקד ירושלים, והמשפחה עברה בעקבותיו למגורי השרד בוילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים.

ב-1949 עבדה דיין כמדריכה חקלאית במושבי העולים החדשים בפרוזדור ירושלים. היא וחוקרת הפולקלור זהרה וילבוש הבחינו במיומנות הנשים בתחומי מלאכת היד וביצירותיהן. דיין החליטה לנסות ולהפוך את העיסוק למקור פרנסה ושימור תרבותי, וביצעה בכך תפנית מההכוונה הרשמית של המדינה שניסתה לחנך את העולים לעיסוק בחקלאות. פרויקט איתור הנשים (והגברים, רובם צורפים ממוצא תימני), הדרכתן ושיווק ראשוני של יצירותיהן נקרא פרויקט "אשת חיל".

שנה לאחר מכן הקימה את חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא - תל השומר, וכיהנה במשך שנים כנשיאת כבוד של החוג.[1]

ב-1952 עזבה את פרויקט "אשת חיל" והתלוותה למשה דיין שנשלח לקורס מפקדים בכירים בבריטניה. שם החלה ללמוד אריגה וטווייה מתוך מטרה להמשיך בעבודה זו עם שובה לארץ.

שנה לאחר שובה לארץ, ב-1954, בעידוד ובתמיכה של שרת העבודה דאז גולדה מאיר, ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז טדי קולק, הפך הפרויקט לחברת הלבשה ורקמה ממשלתית בשם "משכית", כשדיין משמשת כמנכ"לית שלה. החברה סיפקה מקומות תעסוקה למאות עובדים, בעיקר עולים חדשים, מקריית שמונה שבצפון ועד לדימונה שבדרום. בבגדי החברה ובאריגיה שולבו דוגמאות של עדות ואוכלוסיות שונות, בהם לובים, פרסים, תימנים, וגם דרוזים, בדואים ופלסטינים.

ב-1964 נקלעה "משכית" לקשיים עקב ניהול כושל וכמעט עמדה להימכר לידיים פרטיות,[2] אלא שוועדת שרים לענייני כלכלה החליטה לשמר אותה כחברה ממשלתית.[3]

דיין נמנתה על מקימי וראייטי ישראל ב-1967,[4] היא חברת המועצה הציבורית של יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם, חברת הוועד המנהל של המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי וחברת המועצה הציבורית של קרן אברהם.

במשך עשרות שנים יסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען עולים חדשים, חולים והדו-קיום בין ערבים ליהודים. על מאמציה לקירוב לבבות בין יהודים לערבים קיבלה ב-1994 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת תשס"ב קיבלה את פרס יגאל אלון מטעם "עמותת דור הפלמ"ח". ב-2010, קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.[5]

ב-1972, כעבור 37 שנות נישואים, התגרשה רות ממשה דיין.

ב-1973 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "ואולי: סיפורה של רות דיין". ב-2001 הוציאה לאור את אסופת המכתבים שכתב לה משה דיין עת היה כלוא בכלא עכו, בשנים 1941-1939, בספר מופיעים גם קטעים מיומנה. על חייה של דיין ביימה דינה צבי ריקליס את הסרט התעודי "ביג מאמא", ששודר בערוץ 2 ב-2004.

דיין הוצבה במקום השביעי ברשימת מחנה של"י לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, בהמשך הוצבה במקום ה-116 ברשימת רצ לקראת הבחירות לכנסת ה-11 ובמקום ה-89 לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ולאחר מכן, במקום ה-107 ברשימת מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והבחירות לכנסת ה-14, במקום ה-113 לקראת הבחירות לכנסת ה-15, במקום ה-107 לקראת הבחירות לכנסת ה-16, במקום ה-100 לקראת הבחירות לכנסת ה-17, ובמקום ה-92 לקראת הבחירות לכנסת ה-19.

ב-2013 הושק מחדש המותג "משכית" לאחר שני עשורים, ביוזמת מעצבת האופנה שרון טל ותוך שיתוף פעולה מלא של דיין.

ב-2014 זכתה דיין בעיטור נשיא מדינת ישראל,[6] באותה שנה גם הלך לעולמו בנה אסי דיין.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם דיין
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
 
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
 
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב שריד
(מחנך)
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה (וישראל) גפן
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסי שריד
(ח"כ ושר)
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
אסי דיין
(במאי ושחקן)
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל)
 
עמוס הדר
(חבר הכנסת)
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(יו"ר מועצת יש"ע)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
 
 
רחלי שיאון-שריד
(רופאת ילדים)
 
 
 
ליאור דיין
(כותב)
 
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר)
 
 
 
 
  • באילן היוחסין לעיל מופיעים רק אישים שהתפרסמו בזכות עצמם או חוליה מקשרת בין דורות.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואולי: סיפורה של רות דיין / רות דיין והלגה דדמן. ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, 1973
  • רותי שלי: מכתבי משה דיין מכלא עכו, 1939-1941 / עריכה: ניצה בן-ארי; הקדמה ודברי קישור: רות דיין; תחקיר, הערות והבאה לדפוס: רחל יורמן. לוד: זמורה-ביתן, תשס"א, 2001

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]