רות דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רות דיין
Reuven Rivlin in Jasmine conference with Ofra Strauss and Ruth Dayan.jpg
רות דיין עם הנשיא ראובן ריבלין ועפרה שטראוס בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014
לידה 6 במרץ 1917 (בת 102)
חיפה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
פעילות בולטת פעילה חברתית
מפלגה מחנה של"י, רצ, מרצ
בן/בת זוג משה דיין עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אסי דיין, אהוד דיין, יעל דיין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רות דיין, 1955
רות דיין (מימין) ומלכת היופי שרה טל, אוחזות בחולצה בחנות "משכית", 1956

רות דיין (לבית שוורץ; נולדה ב-6 במרץ 1917) היא פעילה חברתית ישראלית ואשתו הראשונה של משה דיין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין נולדה בחיפה בשם רות שוורץ, הבכורה מבין שתי בנות לצבי שוורץ, עורך דין יליד נובוסליצה, ולרחל לבית קלימקר, אשת חינוך ילידת קישינב, שניהם מאנשי העלייה השנייה. אחותה הצעירה היא ראומה, שלימים נישאה לעזר ויצמן. בהיותה בת שנתיים נסעה עם הוריה לאנגליה לצורך לימודיו של אביה. בגיל 10 שבה לארץ ישראל עם משפחתה ועברה להתגורר בשכונת מוסררה, ולאחר מכן בשכונת רחביה בירושלים, שם למדה בגימנסיה העברית רחביה והייתה פעילה ב"המחנות העולים". בגיל שבע עשרה עברה לנהלל ולמדה בבית הספר החקלאי לבנות. בנהלל הכירה את משה דיין, וב-1935 השניים נישאו. מנישואיהם נולדו יעל, אודי ואסי. ב-1945 עברה המשפחה להתגורר בתל אביב.

במהלך מלחמת העצמאות, מונה משה דיין למפקד ירושלים, והמשפחה עברה בעקבותיו למגורי השרד בווילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים.

ב-1949 עבדה דיין כמדריכה חקלאית במושבי העולים החדשים בפרוזדור ירושלים. היא וחוקרת הפולקלור זהרה וילבוש הבחינו במיומנות הנשים בתחומי מלאכת היד וביצירותיהן. דיין החליטה לנסות ולהפוך את העיסוק למקור פרנסה ושימור תרבותי, וביצעה בכך תפנית מההכוונה הרשמית של המדינה שניסתה לחנך את העולים לעיסוק בחקלאות. פרויקט איתור הנשים (והגברים, רובם צורפים ממוצא תימני), הדרכתן ושיווק ראשוני של יצירותיהן נקרא פרויקט "אשת חיל".

שנה לאחר מכן הקימה את חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא - תל השומר, וכיהנה במשך שנים כנשיאת כבוד של החוג.[1]

ב-1952 עזבה את פרויקט "אשת חיל" והתלוותה למשה דיין שנשלח לקורס מפקדים בכירים בבריטניה. שם החלה ללמוד אריגה וטווייה מתוך מטרה להמשיך בעבודה זו עם שובה לארץ.

שנה לאחר שובה לישראל, ב-1954, בעידוד ובתמיכה של שרת העבודה, גולדה מאיר, ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, הפך הפרויקט לחברת הלבשה ורקמה ממשלתית בשם "משכית", כשדיין משמשת כמנכ"לית שלה. החברה סיפקה מקומות תעסוקה למאות עובדים, בעיקר עולים חדשים, מקריית שמונה שבצפון ועד לדימונה שבדרום. בבגדי החברה ובאריגיה שולבו דוגמאות של עדות ואוכלוסיות שונות, בהם לובים, פרסים, תימנים, וגם דרוזים, בדואים ופלסטינים.

ב-1964 נקלעה "משכית" לקשיים עקב ניהול כושל וכמעט עמדה להימכר לידיים פרטיות,[2] אלא שוועדת שרים לענייני כלכלה החליטה לשמר אותה כחברה ממשלתית.[3]

דיין נמנתה על מקימי וראייטי ישראל ב-1967,[4] הייתה חברת המועצה הציבורית של יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם, חברת הוועד המנהל של המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי וחברת המועצה הציבורית של קרן אברהם. ב-1970 הצטרפה לאגודת "ברית בני שם", אגודה להבנה בין יהודים וערבים, ושימשה כנשיאה במשך כ-40 שנה.[5]

במשך עשרות שנים יסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען עולים חדשים, חולים והדו-קיום בין ערבים ליהודים. על מאמציה לקירוב לבבות בין יהודים לערבים קיבלה ב-1994 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת תשס"ב קיבלה את פרס יגאל אלון מטעם "עמותת דור הפלמ"ח". ב-2010, קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.[6]

ב-1972, כעבור 37 שנות נישואים, התגרשה רות ממשה דיין.

ב-1973 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "ואולי: סיפורה של רות דיין". ב-2001 הוציאה לאור את אסופת המכתבים שכתב לה משה דיין עת היה כלוא בכלא עכו, בשנים 1941-1939, בספר מופיעים גם קטעים מיומנה. על חייה של דיין ביימה דינה צבי ריקליס את הסרט התעודי "ביג מאמא", ששודר בערוץ 2 ב-2004.

דיין הוצבה במקום השביעי ברשימת מחנה של"י לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, בהמשך הוצבה במקום ה-116 ברשימת רצ לקראת הבחירות לכנסת ה-11 ובמקום ה-89 לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ולאחר מכן, במקום ה-107 ברשימת מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והבחירות לכנסת ה-14, במקום ה-113 לקראת הבחירות לכנסת ה-15, במקום ה-107 לקראת הבחירות לכנסת ה-16, במקום ה-100 לקראת הבחירות לכנסת ה-17, במקום ה-92 לקראת הבחירות לכנסת ה-19 ובמקום ה-101 לקראת הבחירות לכנסת ה-21, מה שהפך אותה למועמדת הכנסת המבוגרת ביותר אי-פעם בתולדות המדינה. לקראת הבחירות לכנסת ה-22, הוצבה במקום ה-102 ברשימת המחנה הדמוקרטי.

דיין חברת המועצה הציבורית של ארגון בצלם[7].

ב-2013 הושק מחדש המותג "משכית" לאחר שני עשורים, ביוזמת מעצבת האופנה שרון טל ותוך שיתוף פעולה מלא של דיין.

ב-2014 זכתה דיין בעיטור נשיא מדינת ישראל,[8]

בשנת 2014 זכתה גם בפרס רפפורט על מפעל חיים בקטגוריית: עשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית.

ב-1 במאי 2014 נפטר בנה אסי דיין, וב-19 בנובמבר 2017 נפטר בנה אודי דיין.[9]

ב-2017 זכתה בפרס שלמה בובליק לשנת תשע"ז, המוענק על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים.[10]

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
(פעילה חברתית)
 
 
 
 
 
 
 
אביבה (וישראל) גפן
 
 
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב שריד
(מחנך)
 
 
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
יגאל תלמי
(פרופסור לפיזיקה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
תמר דיין
(פרופסורית לזואולוגיה)
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(קונסול ישראל
בניו-יורק)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסי שריד
(ח"כ ושר)
 
 
 
 
 
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שיאון-שריד
(רופאת ילדים)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר, ותסריטאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה, מופיעים רק אישים שהתפרסמו בזכות עצמם או חוליה מקשרת בין דורות.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואולי: סיפורה של רות דיין / רות דיין והלגה דדמן. ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, 1973
  • רותי שלי: מכתבי משה דיין מכלא עכו, 1939-1941 / עריכה: ניצה בן-ארי; הקדמה ודברי קישור: רות דיין; תחקיר, הערות והבאה לדפוס: רחל יורמן. לוד: זמורה-ביתן, תשס"א, 2001

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא
  2. ^ גיל קיסרי, שרשרת הכשלונות של משכית, מעריב, 26 באוגוסט 1964
    גיל קיסרי, משכית תופעל על בסיס כספי חדש, מעריב, 27 באוגוסט 1964
  3. ^ ועדה ממליצה להמשיך בפעולות חברת משכית, דבר, 29 ביוני 1965
  4. ^ טלילה בן-זכאי, ה"אהל" של ה"וראייטי קלאב" ייפתח בישראל ב-5 בנובמבר, מעריב, 3 באוקטובר 1967; האמנים הבריטיים הריעו לחיים טופול, מעריב, 11 באוקטובר 1967; זאב רב-נוף, "נבחנים" המחלקים כספים לילדים, דבר, 15 באוקטובר 1967; ועדת הלב, מעריב, 15 בדצמבר 1967.
  5. ^ רם עברון, האמנתי שהשלום רקוב, כל אשה נאחזת בכל קרן-אור", למרחב, 4 בספטמבר 1970
  6. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  7. ^ המועצה הציבורית, בצלם (בעברית)
  8. ^ הנשיא העניק את עיטור הנשיא לרב ישראל מאיר לאו ולרב רפי פויירשטיין, באתר כיפה, 10 ביולי 2014
  9. ^ עמי פרידמן, "הפסל אודי דיין, בנו של משה דיין, הלך לעולמו", באתר ynet, 19 בנובמבר 2017
  10. ^ סרטונים הענקת פרס בובליק לרות דיין באוניברסיטה העברית, סרטון באתר יוטיוב