השואה באוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השואה באוקראינה התקיימה ברייכסקומיסריאט אוקראינה במהלך כיבוש אוקראינה הסובייטית על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. בין 1941 ל-1944 נרצחו יותר ממיליון יהודים ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית כחלק מתוכנית האב למזרח וממדיניות הפתרון הסופי.

תוכנית-האב למזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת השואה באוקראינה

אחת משאיפותיו של היטלר בתחילת המלחמה הייתה להשמיד, לגרש או לשעבד את רוב הסלאבים מארצות מולדתם כדי ליצור מרחב מחיה למתיישבים גרמנים.[1] תוכנית זו של רצח עם[2] הייתה אמורה להתבצע בהדרגה על פני תקופה של 25–30 שנים.

על פי ההיסטוריון ויליאם ו' האגן, "תוכנית האב למזרח [...] נועדה להפחית את אוכלוסיית העמים במזרח אירופה בשיעורים הבאים: פולנים - ב-85%; בלארוסים - 75%; אוקראינים - 65 אחוזים; צ'כים - 50%. [...] העם הרוסי, שהיה פעם משועבד במלחמה, יצטרף לארבע המדינות הסלאביות, שגורלן הוכרע בתוכנית האב למזרח."[3]

חוליות מוות (1941–1943)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר באיינזצגרופה D עומד לירות באדם ליד קבר אחים בוויניצה, אוקראינה, ב-1942. ברקע אנשי הצבא הגרמני, שירות העבודה הגרמני וצעירי היטלר.[4] בגב התצלום נרשם "היהודי האחרון בוויניצה"

סך כל הקורבנות האזרחיים במלחמה ובכיבוש הגרמני באוקראינה נאמד בכ-4 מיליון, כולל כמיליון יהודים שנרצחו בידי האיינזצגרופן, גדודי משטרת הסדר ומשתפי פעולה מקומיים. איינזצגרופה סה של אוטו רש הוקצתה לצפון ומרכז אוקראינה, ואיינזצגרופה דה של אוטו אולנדורף - למולדביה, דרום אוקראינה, חצי האי קרים, ובשנת 1942 - צפון הקווקז. על פי עדותו של אולנדורף במשפט האיינזצגרופן, "משימת האיינזצגרופן הייתה להגן על עורף הכוחות על ידי הריגת היהודים, הצוענים, בעלי תפקידים קומוניסטים, קומוניסטים פעילים, סלאבים שלא שיתפו פעולה וכל מי שיסכן את הביטחון". בפועל, קורבנותיהם של חיילי האיינזצגרופן היו כמעט כל האזרחים היהודים (אף אחד מחברי האיינזצגרופה לא נהרג בפעולות אלה).

יהודים חופרים קברים לעצמם. סטורוב, 4 ביולי 1941

מ-16 עד 30 בספטמבר 1941 בוצע טבח בתוך העיר מיקולייב וסביבה, בו נרצחו 35,782 אזרחים סובייטים, רובם יהודים, כפי שדווח לאדולף היטלר. הטבח הידוע לשמצה ביותר של היהודים באוקראינה היה בגיא באבי יאר מחוץ לקייב, שם נהרגו 33,771 יהודים בפעולה אחת ב-29 עד 30 בספטמבר 1941. (100,000 עד 150,000 אזרחים אוקראינים ואזרחים סובייטים נוספים נהרגו בשבועות הבאים.) על ההרג ההמוני של היהודים בקייב החליט המושל הצבאי, האלוף פרידריך אברהרדט, מפקד המשטרה של קבוצת ארמיות דרום, אס-אס אוברגרופנפיהרר פרידריך יקלן, ומפקד איינזצגרופה C אוטו ראש. הטבח בוצע על ידי SS, SD ומשטרת הביטחון, בסיוע משטרת העזר האוקראינית. יהודי קייב נאספו ליד בית הקברות וציפו להעלאתם על רכבות. רוב הגברים, הנשים והילדים לא יכלו לדעת מה קורה עד שהיה מאוחר מדי. עד ששמעו את יריות המקלע, לא היה סיכוי לברוח. הם הורצו במסדרון בין חיילים, בקבוצות של עשרה, ואז נורו.

שיתוף פעולה באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מרכז שמעון ויזנטל (ינואר 2011) "אוקראינה, למיטב ידיעתנו, לא ניהלה מעולם חקירה אחת של פושע מלחמה נאצי מקומי, שלא לדבר על תביעה נגד פושע שרצח יהודים בשואה".[5]

לדברי ההיסטוריון הישראלי יצחק ארד, "בינואר 1942 הוקמה בסימפרופול, בפיקודו של "איינזצגרופה 11", חברה של מתנדבים טטרים. חברה זו השתתפה בציד אדם נגד יהודיים ובפעולות רצח באזורים הכפריים".[6]

לדברי טימותי סניידר, "לא נאמר, כי הדבר לא היה נוח, שיותר קומוניסטים אוקראינים שיתפו פעולה עם הגרמנים, מאשר לאומנים אוקראינים." רבים מאלה ששיתפו פעולה עם הכיבוש הגרמני, שיתפו פעולה גם עם המדיניות הסובייטית של שנות השלושים.[7]

מניין ההרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד נפילת ברית המועצות, הייתה הדעה כי כ-900,000 יהודים נרצחו בשואה באוקראינה. זהו האומדן שנמצא בעבודות כמו "חורבן יהודי אירופה" מאת ראול הילברג. בסוף שנות ה-90 הגדילה הגישה לארכיונים הסובייטיים את אומדני אוכלוסיית היהודים לפני המלחמה וכתוצאה מכך, גדלו ההערכות בדבר מספר ההרוגים. בשנות ה-90 העריך דיטר פוהל כי 1.2 מיליון יהודים נרצחו, והערכות עדכניות יותר הגיעו ל-1.6 מיליון. חלק מהיהודים שנהרגו ניסו למצוא מקלט ביער, אך מאוחר יותר נהרגו על ידי הארמייה קריובה, צבא המורדים האוקראיני או קבוצות פרטיזנים אחרות במהלך הנסיגה הגרמנית. לדברי ההיסטוריונית האמריקנית ונדי לואר, "היו הרבה פושעים, אם כי עם אג'נדות פוליטיות שונות, שהרגו יהודים והשתיקו את ההיסטוריה הזאת".[8]

יחידות רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איינזצגרופן סה ודה (C ו-D; איינזצקומנדו)
  • אבוהר (Abwehr) / ברנדמבורג - יחידת מחבלים מיוחדת, גדוד נכטיגל (Nachtigall Battalion)
  • יחידות עזר רוסיות ואוקראיניות
  • יחידות עזר אוקראיניות:[9] Schutzmannschaft וכן Ukrainische Hilfspolizei

ניצולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקראינה מדורגת במקום הרביעי במספר האנשים המוכרים כ"חסידי אומות העולם" שהצילו יהודים בשואה, עם 2,515 אנשים שהוכרו עד 2015.[11]

השטונדיסטים, כתות פרוטסטנטיות אוונגליסטיות שצמחו בסוף המאה ה-19 באוקראינה, סייעו להחביא יהודים.[12]

מעשי טבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השואה באוקראינה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hagen, William W. (2012). German History in Modern Times: Four Lives of the Nation. Cambridge: Cambridge University Press. עמ' 313
  2. ^ DIETRICH EICHHOLTZ "» גנרלפלאן אוסט «zur Versklavung osteuropäischer Völker" [1]
  3. ^ Hagen, William W. (2012). German History in Modern Times: Four Lives of the Nation. Cambridge: Cambridge University Press. עמ' 313
  4. ^ ברנבאום, מייקל (2006). The World Must Know. Contributors: Arnold Kramer, מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (מהדורה שנייה). USHMM / Johns Hopkins Univ Press. ISBN 978-0801883583.  P. 93.
  5. ^ ציידי הנאצים נותנים ציונים נמוכים ל-13 מדינות, כולל אוקראינה, קייב פוסט (12 ינואר 2011)
  6. ^ [‏השואה באוקראינה, באתר גוגל ספרים|title=The Holocaust in the Soviet Union|last=ארד|first=יצחק|date=2009|publisher=U of Nebraska Press|isbn=0-8032-2270-X|page=211|author-link=יצחק ארד ‏[http://books.google.com/books?id={{{מזהה}}} השואה באוקראינה], באתר [[גוגל ספרים]]|title=The Holocaust in the Soviet Union|last=ארד|first=יצחק|date=2009|publisher=U of Nebraska Press|isbn=0-8032-2270-X|page=211|author-link=יצחק ארד].  Missing or empty |title= (עזרה); Wikilink embedded in URL title (עזרה)
  7. ^ הגרמנים חייבים לזכור את האמת על אוקראינה - למען עצמם, Eurozine (7 יולי 2017)
  8. ^ Lower, Wendy. "Introduction: the Holocaust in Ukraine". Holocaust and Genocide Studies (באנגלית): 3. 
  9. ^ " חוליות הריגה ניידת ". מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (USHMM)
  10. ^ Petelycky, Stefan (1999). Into Auschwitz, for Ukraine. Kashtan Press. ISBN 978-1-896354-16-3. 
  11. ^ "Names and Numbers of Righteous Among the Nations - per Country & Ethnic Origin, as of January 1, 2015". Yad Vashem. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2015. 
  12. ^ Snyder, Timothy (2015). Black Earth: The Holocaust as History and Warning. Crown/Archetype. עמ' 328. ISBN 978-1-101-90346-9.