איוונו-פרנקיבסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוונו-פרנקיבסק
Ивано-Франковск

Ivano-Frankivsk Coat of Arms.png
סמל העיר

Ivano-Frankivsk Flag.png
דגל העיר

Townhall ivano-frankivsk.jpg
בית העירייה
מדינה אוקראינהFlag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט מחוז איוונו-פרנקיבסקFlag of Ivano-Frankivsk Oblast.svg איוונו-פרנקיבסק
חבל ארץ מערב אוקראינה
ראש העיר ויקטור אנושקוויצו'ס
(Viktor Anushkevychus)
שטח 83.73 קמ"ר
תאריך ייסוד 1662
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

204,200‏  (נכון ל-2004)
2,752 נפש לקמ"ר (נכון ל-2004)
קואורדינטות 48°55′00″N 24°43′00″E / 48.9166666666667°N 24.7166666666667°E / 48.9166666666667; 24.7166666666667קואורדינטות: 48°55′00″N 24°43′00″E / 48.9166666666667°N 24.7166666666667°E / 48.9166666666667; 24.7166666666667
אזור זמן UTC +2
http://www.mvk.if.ua
אנדרטה לזכר יהודי סטניסלבוב, בבית הקברות בקריית שאול

איוונו-פרנקיבסק או איוונו-פרנקובסק, שעד 1962 נקראה סטניסלב (אוקראינית: Івано-Франківськ, רוסית: Ивано-Франковск, פולנית:Stanisławów), היא עיר במערב אוקראינה. משמשת כמרכז אדמיניסטרטיבי של מחוז איוונו-פרנקיבסק. אוכלוסיית העיר מונה כ־240,000 נפשות (אמדן 2006). העיר נמצאת במורדות הרי הקרפטים ליד יובליו של נהר הדניסטר. היא משמשת כמרכז תעשייתי ותרבותי באוקראינה המערבית. בין התעשיות בעיר: מכונות, עיבוד עצים, כימיה, תעשייה קלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסדה ב־1662 על ידי מושל המחוז הנסיך אנדריי פוטוצקי (גראף פוטוצקי) ונקראה סטניסלב על־שם אביו הנסיך סטניסלב רוורה פוטוצקי. באותה שנה קיבלה את זכויות מגדבורג. מטרת ייסוד העיר הייתה להגן על פלישות הטטרים לתחומי פולין.

ב־1772 בעקבות חלוקת פולין הראשונה צורפה לאימפריה האוסטרית. ב־1848 נטלה חלק פעיל במהפכה, שלאחריה הורחבו זכויות המחוזות באוסטרו-הונגריה. ב־1866 דרך העיר הונחה מסילת הרכבת ללבוב וצ'רנוביץ, לאחר מכן בעיר התפתח בית חרושת לקטרים ובית חרושת למשקאות חריפים. ב־1884 נטליה קוברינסקיה הקימה בעיר את תנועת הנשים הראשונה באוקראינה.

בין 1915 - 1916 רוב העיר נהרסה בקרבות שהתחוללו בה. ב־1918 הוכרזה בעיר הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, והעיר שימשה לבירתה עד 1919 ולאחר מכן, לפי הסכם ריגה צורפה לפולין. ב־1939 לפי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ נפלה לידי ברית המועצות וצורפה לאוקראינה. עם הצבא הגיעו גם אנשי נ.ק.ו.ד., אשר רצחו את כל מי שחשדו בו שיתנגד למשטר, ורבים אחרים הוגלו לסיביר. ב־1989 התגלו הקברים ההמוניים של כ־300,000 איש - אוקראינים, פולנים ויהודים.

בין 1941 - 1944 תחת כיבוש גרמני שהשמידו את יהודי העיר. ב-1944 סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה עד התפרקותה של ברית המועצות ב-1991 ומאז באוקראינה העצמאית.

ב־1962 בחגיגות 300 שנה לעיר שם העיר שונה לאיוונו-פרנקיבסק (איוונו-פרנקובסק ברוסית) על-שם הסופר האוקראיני איוון פרנקו, שביקר רבות בעיר, וכתב עליה.

היסטוריה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית המקומית מוזכרת בסיפורו של ש"י עגנון "סיפור פשוט". סיפורה של הקהילה בימי השואה מסופר בספר "על חורבותייך, סטניסלבוב" ובסרט "בשבילך יפתחו השמים".

בקהילה פעלו חצרות חסידיות בהנהגת שושלת סטניסלב, וכן הדור השלישי של חסידות נדבורנה וחסידות זוטשקא. מרבני העיר: רבי יואל אב"ד סטניסלבוב, רבי אריה לייבוש הורוויץ ורבי אלטר יחיאל נבנצל מחבר "מנחת יחיאל".

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-25,000 יהודים, למעלה משליש מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית ענפה. פעילות זו נאסרה עם הכיבוש הסובייטי של האזור בספטמבר 1939.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם נסיגת הצבא האדום מהאזור במהלך מבצע ברברוסה, ביצעו אוקראינים מקומיים פוגרום ביהודי העיר. בשל נהירת פליטים יהודים מרחבי פולין הסובייטית מפני הגרמנים, הגיע מספר יהודי העיר ללמעלה מ-40,000.

ב-20 ביולי 1941 נכנסו לעיר הגרמנים, ואלו רצחו תוך זמן קצר מאות מיהודיה ביער פוולצה הסמוך. בתחילת אוגוסט הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, הגבלות תנועה, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה.

ב-12 באוקטובר 1941 רצחו שוטרים גרמנים כ-10,000 עד 12,000 מיהודי העיר בשטח בית העלמין היהודי הישן בעיר, בטבח שכונה "יום ראשון העקוב מדם".

בדצמבר 1941 רוכזו כ-30,000 היהודים שנותרו בעיר בגטו שהוקם ברובע מוזנח וקטן בה, אשר הוקף בחומת עץ ובגדר תיל. בשל הגעת פליטים יהודים נוספים לגטו, וקיצוץ אספקת המזון אליו, מתו רבים מיושביו מרעב וממגיפות. מעת לעת רצחו הגרמנים תושבים בגטו, ובתחילת 1942 החלו לשלוח רבים מיושביו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-31 במרץ 1942 רצחו גרמנים ואוקראינים כ-5,000 מיהודי העיר, תוך העלאת בתיהם באש.

בד בבד לקיום הגטו, הקימו הגרמנים בעיר מחנה ריכוז בשטחה של טחנת קמח, שכונתה "טחנת רודולף". במחנה זה הועברו אלפים רבים של יהודים מסביבת העיר, בצפיפות רבה, בדרכם לבלז'ץ או לבורות ירי. חלק מיהודי המחנה נרצחו בתוכו, בסיוע שוטרים אוקראינים. בקיץ 1942 חוסל מחנה זה.

לאחר אקציה שבוצעה בגטו שבעיר בסוף יולי 1942, בה נרצחו כ-1,000 יהודים במקום, לרבות ראש היודנרט, נותרו בגטו כ-11,000 יהודים, ושטחו צומצם. ב-12 בספטמבר 1942 שולחו לבלז'ץ בין 3,000 ל-4,000 יהודים נוספים מהגטו, תוך רצח החולים היהודים בשטח הגטו. בד בבד, הובאו לשטח בית העלמין היהודי בעיר אלפי יהודים מיישובי הסביבה, ונרצחו בו, לרבות אלפי יהודי גטו קאלוש.

מינואר עד אפריל 1943 חוסל גטו סטניסלבוב, כאשר בין ה-24 ל-25 בינואר 1943 בלבד נורו למוות כ-1,000 מיהודי הגטו, ושולחו למחנה ינובסקה קרוב ל-2,000 נוספים. לאחר מכן נורו יתר יושבי הגטו, ונערך מצוד אחר יהודים מסתתרים בעיר.

עד ה-25 ביוני 1943 נרצחו גם כל היהודים שהוחזקו במחנות עבודה בסביבת העיר. מ-40,000 יהודי העיר שרדו את השואה כ-100 איש.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוונו-פרנקיבסק בוויקישיתוף