התנועה האתית

התנועה האתית (קרויה גם תנועת התרבות האתית או התרבות המוסרית) היא גישה פילוסופית הדוגלת במוסר שאינו מתבסס על דת מסוימת.

התנועה נוסדה ב-1876 על ידי פליקס אדלר. התנועה נועדה להוות חלופה לאמונה דתית המתאימה לתקופה המודרנית. בהתחלה לא כללה התנועה טקסים ומנהגים דתיים, אך מאוחר יותר חלק מקהילות התנועה הוסיפו לה חגים ומועדים המציינים ערכים הומניסטיים.

התנועה האתית התפתחה מתנועות שקידמו הומניזם חילוני בארצות הברית ובאירופה במאה ה-19. התנועה שימשה כבסיס לתנועות אחרות שצמחו ממנה, שהבולטות בהן הן האגודה ההומניסטית הבריטית והאיגוד ההומניסטי והאתי הבינלאומי.

התנועה האתית מבוססת על מספר עקרונות מוסר אוניברסליים הנדרשים כדי לחיות חיים משמעותיים ומספקים וליצור עולם בו טוב לכולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד התנועה האתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה האתית התפתחה על רקע אכזבת האינטלקטואלים מהערכים שרווחו בתקופה הוויקטוריאנית. האינטלקטואלים בבריטניה ביקשו לייסד חברה המבוססת על עקרונות מוסר מתקדמים יותר, ומשנת 1793 החלו להיפגש בקפלה בדרום לונדון ולקדם ערכים הומניסטיים. בשנת 1829 החלה התנועה לקדם את זכויות האישה.

בשנת 1883 החלה לפעול בבריטניה אגודת החיים החדשים (אנ') (Fellowship of the New Life), שבהמשך הפכה לאגודה הפביאנית. עם חבריה נמנו סופרים ומשוררים רבים, וכן הסקסולוג הבלוק אליס ופעיל זכויות בעלי החיים הנרי סולט. האגודה שאפה לגרום לשינוי חברתי על ידי הגדרת כללי מוסר פשוטים, שכל אחד יכול ליישם בחיי היומיום.

במקביל לפעילות בבריטניה הוקמו קהילות של התנועה האתית בארצות הברית, בהתאם לעקרונות שהותוו על ידי פליקס אדלר. אדלר גדל בארצות הברית אך נשלח לגרמניה ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת היידלברג, שם הושפע מאוד מתפיסת הנאו-קאנטיאניזם, לפיה קיים מוסר שאינו חלק מתפיסה דתית, בגלל אי-היכולת להוכיח או להפריך את קיומו של האל. מוסר זה הוא מוסר אנושי שאינו שואב את כוחו מציווי אלוהי או מדת מסוימת, ולכן מתאים לבני כל הדתות.

בשנת 1873, בגיל 23, חזר לארצות הברית, והתבקש לשאת דרשה בבית הכנסת עמנו-אל שבו כיהן אביו כרב. בני הקהילה רצו לוודא שהוא מתאים להיות היורש העתידי של אביו, שהיה מנהיג הקהילה. דרשתו, "יהדות העתיד", הכתה בהלם את בני הקהילה. הוא נמנע במכוון מלהזכיר את האל במהלך ההרצאה כולה, והציג את תפיסת היהדות-העתידית שלו כדת אוניברסלית של מוסר, שאינה מצטמצמת לגבולות הדת היהודית אלא פונה לאנושות כולה. הייתה זו דרשתו הראשונה והאחרונה בבית הכנסת.

חברי הקהילה דאגו לו למשרה חלופית כמרצה באוניברסיטת קורנל. הוא נכנס לתפקידו זה ב-1874 אך נאלץ לפרוש שנתיים מאוחר יותר, לאחר שהותקף כאתאיסט. ב-1902 קיבל משרה בקתדרה לאתיקה פוליטית וחברתית באוניברסיטת קולומביה, ולימד בה עד פטירתו ב-1933.

בשנת 1876 הציג בהרחבה את תפיסותיו בנאום בכנס של אינטלקטואלים בניו יורק. נאום זה הוביל בשנת 1877 לייסוד האגודה לתרבות אתית בניו יורק, שהייתה הראשונה מסוגה. בתוך מספר שנים צמחו אגודות דומות בפילדלפיה, שיקגו וסנט לואיס.

האגודות לתרבות האתית אימצו מספר עקרונות יסוד:

מוסר אינו תלוי בתאולוגיה.
לדת אין מענה ראוי לבעיות מוסריות בחברה המודרנית.
חייבים לעסוק בפילנתרופיה לקידום המוסר.
רפורמה עצמית הולכת בד בבד עם רפורמה חברתית.
תמיכה ברפובליקניזם והתנגדות למונרכיה.
חינוך הוא המטרה החשובה ביותר.

למעשה, עקרונות התנועה היוו חלופה מוסרית לדת, ונתנו מענה למשבר הדתי שרווח בקרב האליטה האינטלקטואלית. עם זאת, התנועה אימצה עמדה נייטרלית לגבי אמונות דתיות, ולא דגלה באתאיזם, תאיזם, אגנוסטיות או דאיזם.

התנועה האתית בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות התנועה האתית בארצות הברית בלטה בתחילה בניו יורק. האגודה בניו יורק הקימה גן ילדים, בית ספר, שירות סעד מחוזי וחברת בנייה. אגודות אתיות בערים אחרות יישמו פרויקטים דומים. בניגוד למוסדות דת, האגודות נמנעו מגיוס פעיל של חברים חדשים. עם הזמן התפתחו טקסים חברתיים, בכל יום ראשון ובמועדים המותאמים לעונות השנה. אלינור רוזוולט הייתה חברה באגודה האתית בניו יורק.

בשנת 1893 התאחדו ארבע האגודות בארצות הברית והקימו את "האיחוד האתי האמריקאי". לאחר האיחוד דעכה פעילות התנועה, ובתקופת מלחמת העולם השנייה נעלמה לחלוטין. בשנת 1946 נעשו מאמצים להקים אגודות אתיות בניו ג'רזי ובוושינגטון די. סי., אך אלה היו שונות באופיין מהחזון של אדלר, והתמקדו בקהילה ובצרכיה יותר מאשר בעקרונות מוסר אוניברסליים. בשנת 2014 נמנו בארצות הברית כ-10,000 חברים רשמיים באיחוד האתי.

התנועה האתית בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1885 החלו פעילים אמריקאים להפיץ את עקרונות התנועה האתית בבריטניה. בשנת 1886 נוסדה האגודה האתית הבריטית הראשונה על ידי סטנטון קויט, ולאחריה קמו אגודות דומות נוספות. בשנת 1896 הוקם ארגון הגג של האגודות האתיות, ובשנת 1910 נמנו בבריטניה כ-50 אגודות.

בין התומכים בתנועה האתית בבריטניה נמנו אלברט איינשטיין ורמזי מקדונלד.

בשנת 1914 ניסה קויט להרחיב את השפעתה של התנועה האתית בלונדון. הוא כינה אותה "הכנסייה האתית" ורקם חזון להפיכתה של הכנסייה האנגליקנית העולמית לכנסייה אתית, תוך שמירה על מספר סממנים דתיים. חזונו כלל המרת התאולוגיה במדע, נטישת אמונות על-טבעיות, הרחבת התנ"ך כך שיכלול עקרונות מוסר ממגוון ספרותי רחב ורב-תרבותי, ופירוש מחדש של עקרונות האמונה בהתאם לחוקי המוסר והפסיכולוגיה המודרניים.

ניסיונו של קויט לבצע רפורמה בכנסייה האנגליקנית נכשל. בשנת 1944, עשר שנים לאחר מותו, נמכר בית "הכנסייה האתית" בלונדון לכנסייה הקתולית.

מהתנועה האתית בבריטניה התפתחה האגודה ההומניסטית הבריטית, שהיא חלק מהאיגוד ההומניסטי והאתי הבינלאומי.

התנועה האתית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריכוז הגדול ביותר של אגודות אתיות נמצא כיום בניו יורק וניו ג'רזי, וקיימות קהילות פעילות בניו יורק, מנהטן, ברונקס, ברוקלין, קווינס, ומחוז וסטצ'סטר. אגודות אתיות נוספות קיימות במספר ערים ומחוזות בארצות הברית, בהן אוסטין, בולטימור, אשוויל, שיקגו, סן חוזה (קליפורניה), פילדלפיה, סנט לואיס ווושינגטון די. סי..

האגודה האתית הגדולה היחידה הפעילה מחוץ לארצות הברית היא האגודה ההומניסטית הבריטית, שמרכזה בלונדון.

בכל קהילה של אגודה אתית יש מנהיג ("Leader" באות רישית) שהוסמך על ידי האגודה, המטפל בענייני היומיום ומארגן את הפעילויות והאירועים של הקהילה.

אגודות אתיות מקיימות בדרך כלל פגישה שבועית בימי ראשון, ופעילויות לילדי הקהילה בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע. האיחוד האתי האמריקאי מקיים אספה שנתית מדי שנה.

בשנת 2003 ביקשה האגודה האתית בטקסס להכיר בה כארגון דתי לצורכי פטור ממס. בית המשפט קבע שלאגודה אין את מגוון האמונות והסממנים של דת, ודחה את הבקשה.