ואדי אל עריש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ואדי אל עריש
אורך 300 ק"מ
אגן הניקוז 20,000 קמ"ר
שפך הים התיכון בסמוך לאל עריש
מדינות באגן הניקוז מצרים וישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ואדי אל עריש (ערבית: وادي العريش) הוא הגדול בנחלי חצי האי סיני ומנקז את כל חלקו המרכזי ואת רוב חלקו הצפוני של חצי האי. אגן הניקוז של הנחל משתרע על כ-20,000 קילומטרים רבועים - כשליש משטח סיני; ואורכו כ-300 ק"מ. ואדי אל עריש הוא נחל אכזב הנשפך לים התיכון בסמוך לאל עריש. אגן הניקוז של הנחל, הכולל חלק ממערב הנגב, רמת א-תיה וחלקים מצפון סיני מתאפיין בנדירות משקעים. בעת שיורד גשם מעביר הנחל כמויות עצומות של מים והשטפונות בו נחשבים למסוכנים וכבר גבו קרבנות בנפש.

במהלכו הצפוני רוחב האפיק הראשי מגיע עד לחמישה קילומטרים ורוחבו בשפך באל עריש הוא קילומטר אחד[1].

על פי מחקר שנערך בשנת 2000, כמות המשקעים השנתית הממוצעת באגן הנחל היא 981.3 מיליון מטר מעוקב (ממ"ק) (ממוצע של כ-50 מילימטר). רוב הכמות, 938.7 מיליון ממ"ק, נספגת בקרקע. 32.5 מיליון ממ"ק מחלחלים לאקוויפר הנחל במהלך הזרימה ורק 10.1 מיליון ממ"ק מגיעים בזרימה לחלק התחתון של הנחל[2].

זיהוי מקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים את הנחל עם נחל מצרים המקראי, הנזכר רבות בתנ"ך כגבולה הדרום מערבי של ארץ כנען ושל נחלת שבט יהודה בפרט[3]. זיהוי זה מבוסס על תרגום השבעים לספר ישעיהו אשר שם מוזכר הנחל בצורה "רינוקורורה", שמה הקדום של אלעריש. כך, מצוין גם השם "נחל מצרים" לצד רינוקורורה במפת מידבא, עם ההערה כי המדובר ב"גבול מצרים ופלשתינא". את נחל מצרים זיהו עם ואדי אל עריש גם רב סעדיה גאון ובעקבותיו רבי אשתורי הפרחי.

יש המניחים[דרוש מקור] כי על פי זיהוי זה, "נְהַר מִצְרַיִם" הנזכר כגבול הארץ המובטחת בברית בין הבתרים[4], אינו נחל מצרים הנזכר כגבול ארץ כנען, אלא אחד משפכי הנילוס הצפון מזרחיים, המיועד לגבולות ההבטחה בלבד.

אך הדעה הרווחת בין הפרשנים היא, כי נחל מצרים הוא הנילוס, כפי העולה ממשמעות הכתובים שמדובר בנחל גדול שהמצרים היו נעזרים בו להשקאת שדותיהם. בעקבות דרך זו הלך החוקר חיים בר-דרומא[5], וזיהה את נהר מצרים עם פלוסיון - יובל מזרחי של הנילוס בימי קדם, שהיה עד סוף המאה ה-20 אזור ביצות בצפון מערב סיני (בלוזה), וכיום חלקו הגדול הוא שטח חקלאי.

על פי החוקר פרופסור יהושע מאיר גרינץ[6] ואדי אלעריש הוא נחל גרר המקראי. זאת, מכיוון שמספר מיובליו במרכז סיני נקראים ואדי אל גרור וכן נמצאים בו שלוש עשרה מקומות שבשמם נשתמרו האותיות "גר"[7]. בתלמוד הירושלמי[8] נזכרה גרר הסמוכה לגבול המערבי המצרי שם נכתב: "מפני מה גזרו איסור על הניווי זה שבגרריקי? מפני שהוא ניווי רע. ועד היכן חייבו? עד נחל מצרים". מכאן משמע שגרר הייתה סמוכה לגבול המערבי של ארץ ישראל. על מקום זה נכתב הציווי בתורה ליצחק אבינו "גור בארץ הזאת"[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נופים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1973, עמ' 281
  2. ^ הערכות מי תהום בוואדי אל עריש
  3. ^ * י' אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014, עמ' 47, 86, 87, 110, 138, וכן, אייל בן-אליהו, בין גבולות - תחומי ארץ-ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת יצחק בן צבי, ירושלים תשע"ד, 35.
  4. ^ בראשית, ט"ו, י"ח.
  5. ^ וזה גבול הארץ, דף פה.
  6. ^ מוצאי דורות, מחקרים בקדמוניות המקרא, הפלשתים הראשונים, עמוד 109.
  7. ^ ישובי אבותינו בסיני, ד"ר אריה קימלמן.
  8. ^ מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'.
  9. ^ בראשית, כ"ו, ג'.