ביר גפגפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ביר גפגפה / מליז / בארדאוויל
مطار بير الجفجافة / المليز / البردويل
El-Bardawil International Airport
El-Meliz Military Airport
Egyptian Air Force emblem.svg
סמל חיל האוויר המצרי
Meliz - Bardawil Airport main entrance building.jpg
בניין הכניסה הראשי של שדה התעופה מליז-בארדאוויל
נתוני השדה
קוד IATA
‏אין‏
קוד ICAO
‏‏HE36‏‏
סוג השדה צבאי ואזרחי
תאריך הקמה 1956
מפעיל צבא מצרים - הכוחות המזוינים המצריים
Egyptian Air Force emblem.svg  חיל האוויר המצרי
מפעיל בעבר Israeli Air Force - Coat of arms.svg  חיל האוויר הישראלי
בעלים צבא מצרים
עיר סמוכה אין
משרת את אזור צפון סיני
קואורדינטות 30°24′26″N 33°09′15″E / 30.40722°N 33.15417°E / 30.40722; 33.15417
(מיקום השדה החדש)
30°26′47.8″N 33°07′41.1″E / 30.446611°N 33.128083°E / 30.446611; 33.128083
(מיקום השדה הנטוש ההיסטורי)
גובה מעל פני הים 322 מטר (1,056 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
16/34 10,991 3,350 [1] אספלט
15R/33L 8,241
(9,875)
2,512 [1][2]
(3,010)[3]
אספלט
15L/33R 10,105 3,080 [1] אספלט
15/33 [4] 8,241 2,512 מסלול דמה
16/34 [5] 6,562 2,000 משולב אספלט בטון
07/25 [5] 5,249 1,600 משולב אספלט בטון

שדה התעופה ביר גפגפה או מליז (החלק הצבאי) או בארדאוויל (החלק האזרחי)[6][7] (ידוע גם בשמות ביר ג'פג'פה, ביר ג'יפג'פה ורפידים) הוא שדה תעופה במדבר סיני שבמצרים, הממוקם בחלקו הצפוני של חצי האי סיני, במחוז "אל-חסאנה", 76 קילומטרים ממזרח לקצה הצפוני של האגמים המרים, וכ-66 קילומטרים דרומית לימת בארדאוויל. בשנות השישים והשבעים היה לשדה תעופה זה תפקיד משמעותי בסכסוך בין ישראל למצרים.

שם המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "ביר גפגפה" נגזר ככל הנראה משם הצמח פרעושית מסולסלת (Pulicaria crispa) (בלשון הבדואים בסיני: ג'פג'אף)[8]. המילה 'ביר' משמעותה 'באר' בעברית.

ההגייה הישראלית הנפוצה של השם, הנמצאת בשימוש מאז 1956, היא בִּיר גַּפְגָּפָה (Bir Gafgafa). בעבר הופיעו בעברית באופן נדיר, הגיות שונות כמו למשל "ביר גִפְגֶפֶה" [9] ו"ביר כפכה".[10]

ההגייה בערבית מצרית שונה מזו שבערבית ארץ ישראלית או מזו שבערבית השגורה בפי הבדואים המתגוררים בסיני. בערבית מצרית הוגים את העיצור 'ג' [ɡ] בדומה להגיית גימ"ל בעברית, בעוד שבשאר הלהגים הערביים הוא נהגה [dʒ] או [ʒ] (כמו ג' בשם ג'ורג', או כמו ז' בשם ז'אק), מכך נובע ההבדל בהגיית השמות בערבית – גיפגפה או גפגפה בלהגים מצריים, ג'יפג'פה או ג'פג'פה בלהגים ערביים אחרים.

גם בשפות אחרות ניתן למצוא גרסאות שונות לשם ביר גפגפה, כתלוי בשפה או בלהג שתורגמו ובשפה המקבלת.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה הנטוש ההיסטורי, הנמצא כ-2,280 מטר צפון-מערבית לנוכחי, נבנה על ידי השלטון הבריטי במצרים, לפני מלחמת העולם השנייה, ושימש את חיל האוויר המלכותי ואת חילות האוויר של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. לאחר שנכבש האזור על ידי ישראל בעת מבצע קדש, "נחרש" השדה ומתקניו נהרסו על ידי צה"ל.

שדה התעופה החדש (שנבנה בקרבת הישן) נבנה על ידי כוחות ההנדסה של צבא מצרים בשנת 1956 וקיבל את המספר 244. תפקידו היה לתת סיוע אווירי ליחידות שריון ורגלים שפעלו במדבר סיני. כלקח ממלחמת סיני, הורחב הבסיס ונבנו בו מתקנים נוספים, רחבות חניה גדולות למטוסים ודירי מטוסים פתוחים. [11] בימי רגיעה פעלה בבסיס טייסת 20 של חטיבה אווירית 15, שהפעילה מטוסי מיג 19. [12]

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת ששת הימים
גמאל עבד אל נאצר נאצר עם קצינים וטייסים מצריים בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
מיג-21 שהופל במלחמה ומסביבו חיילים ישראלים

ב-22 במאי 1967, כאשר ישראל ושכנותיה הערביות החלו להתקרב לעבר עימות, ביקר נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר שממערב לתעלה[א][13] ונפגש עם טייסים ומפקדים של חיל האוויר המצרי. בפני קהל רב, הכריז נאצר על כוונתו לסגור את מצרי טיראן בפני ישראל והצהיר "כעת אנו עומדים לקראת עימות עם ישראל" והוסיף, "אם היהודים מאיימים עלינו במלחמה, אני אומר להם בבקשה, אנו ערוכים למלחמה".

בסיס חיל האוויר המצרי בביר גפגפה היה החשוב ביותר בסיני. לפני המלחמה העביר אליו חיל האוויר המצרי, גף של חטיבה אווירית 15. יחידה זו הפעילה מטוסי קרב מהדגמים מיג 17, מיג 19 ומיג 21. בנוסף היו בבסיס גם מטוסי תובלה מדגם איליושין Il-14 ומסוקי תובלה מדגם מיל מי-6. מטוסי הקרב שבבסיס היו האיום העיקרי על פעולתו של חיל האוויר הישראלי, ולפיכך השמדתם ונטרול הבסיס היו יעד מרכזי במבצע מוקד. תכנית המבצע הקצתה לתקיפת הבסיס שש רביעיות - ארבע רביעיות של מטוסי דאסו אוראגן מטייסת 113 מבסיס חצור ושתי רביעיות של מטוסי דאסו מיסטר מטייסת 109, מבסיס רמת דוד. מטוסי האוראגן והמיסטר היו נחותים בביצועיהם לעומת מטוסי הקרב המצריים שהיו בשדה, אך מתכנני המבצע קיוו שההפתעה תסייע לתוקפים במילוי משימתם.[14] תכנוני המלחמה המצריים הטילו על טייסת 20 שבבסיס ביר גפגפה את השמדת בסיס חצור של חיל האוויר הישראלי.[15]

ב-5 ביוני 1967 פתחה ישראל במבצע מוקד, שנועד להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב. גלי התקיפה הראשונים היו נגד חיל האוויר המצרי, החזק והגדול ביניהם. הרביעייה הראשונה שיצאה לכיוון ביר גפגפה המריאה בשעה 07:14 מבסיס חצור, והייתה מורכבת מארבעה מטוסי אוראגן, בפיקודו של סרן רן אלון. הייתה זו גם הרביעייה הראשונה שהמריאה מהבסיס במבצע מוקד.[16] המטוסים הגיעו ליעדם בתוך חצי שעה, פגעו במסלול ההמראה והשמידו מספר מטוסים בעודם על הקרקע. מיג 21 שניסה להמריא, הופל על ידי סרן דוד יריב קריגר - הפלה יוצאת דופן למטוס האוראגן, שהיה כאמור, נחות בהרבה מיריבו. יריב הופל זמן קצר לאחר מכן על ידי אש נ"מ ונהרג. מטוסו של מוביל הרביעיה, אלון, נפגע גם הוא מאש נ"מ ונאלץ לנחות נחיתת אונס בבסיס רמת דוד. טייסו של המטוס השלישי, סרן מרדכי לבון, הפיל מטוס מיג 17 אך נפגע מן ההתפוצצות ונאלץ לנטוש את המטוס מעל הים התיכון. הוא שחה אל חוף עזה, שם נפל בשבי חיילים מצריים.[17][ב]

רביעית אוראגנים שניה, בפיקוד גיורא פורמן (לימים תת אלוף) תקפה מיד אחרי רביעייה זו והשמידה את המטוסים האחרונים שעוד נותרו שלמים, ביניהם שני מטוסי מיג 21 שהוכנו על ידי הצוותים המצריים להמראה מיידית.[19] שתי הרביעיות הבאות שתקפו את השדה היו של מטוסי מיסטר. הראשונה בהן תקפה את מסלולי ההמראה בפצצות פיצוח מסלולים, אך התוצאות היו מאכזבות. התותחים נגד מטוסים שהיו בביר גפגפה, עדיין ירו אש כבדה אל התוקפים, וכמה מן המטוסים ניזוקו. מבנה אוראגן שלישי הגיע אחרי שני המבנים הללו, והיה המבנה האחרון בגל התקיפה הראשון.[20] עד 9:05 השלימו מטוסי חיל האוויר את הגל הראשון של התקיפות על בסיסי חיל האוויר המצרי.[21]

כשעה לאחר סיום תקיפות הגל הראשון, החל גל התקיפות השני. מטוסי מיסטר מטייסת 116 שנועדו לתקוף את בסיס חיל האוויר המצרי בג'בל ליבני, הופנו לתקיפת תחנת מכ"ם מצפון לביר גפגפה.[22] רביעיית מיסטר נוספת, הפעם מטייסת 109, תקפה שוב את ביר גפגפה בשעה 09:55. לדברי הטייסים, כבר לא היו בשדה מטרות.[23] רביעיית מטוסי סופר מיסטר מטייסת 105, תקפה את הבסיס בשעות אחר הצהריים, אך לא מצאה בו מטרות ונתקלה רק במעט אש נגד מטוסים.[24] חיל האוויר המצרי איבד מטוס מיג-15, 4 מסוקי קרב מיל Mi-6 ולא פחות מ-20 מטוסי קרב מדגם מיג-21.

בביר גפגפה חנו גם כוחות חיל רגלים ושריון של הצבא המצרי, אך אלו נטשו את ביר גפגפה בהבינם כי לא יוכלו לקבל סיוע אווירי. אוגדה 84, אוגדת טל, השתלטה על הבסיס ב-7 ביוני. לאחר ההשתלטות על הבסיס, החלו מטוסי תובלה מדגם נורד 2501 נוראטלס ודקוטה, בטיסות לבסיס עם מטעני נשק ואספקה. כמו כן הועברה לבסיס סוללת טילי נ"מ הוק. בבסיס נמצא מספר רב של טילי אוויר-אוויר מדגם וימפל K-13 ו-9 משגרי טילים נגד מטוסים. טילי הוימפל הותאמו לנשיאה על ידי מטוסי מיראז' 3 של טייסת 119 והותקנו בהם בדצמבר 1967.

בסיס רפידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל בסיס חיל האוויר רפידים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס רפידים

עם סיום מלחמת ששת הימים וכיבוש חצי האי סיני, נקבע גבול חדש בין ישראל למצרים, שהיה במרחק רב מבסיסי חיל האוויר הקיימים. חיל האוויר החליט להפוך את בסיס ביר גפגפה לבסיס אווירי קידמי בשם רפידים, על שם התחנה בה עצרו בני ישראל בדרכם במדבר, ממצרים לארץ ישראל. מספרו הצבאי של הבסיס היה בח"א 3. חנוכתו הרשמית התקיימה במאי 1968, אך כבר ב-26 ביולי 1967 נשלחה לבסיס רביעייה ראשונה של מטוסי דאסו מיראז' 3 ("שחק") של טייסת 101.[25]

בשנים הבאות הפך בסיס רפידים למחנה גדול בו שכנה מפקדת אוגדת סיני, מפקדות של יחידות חיל השריון, חיל התותחנים, יחידות מיוחדות שונות, מרכז של חיל הקשר, יחידות מחיל ההספקה ועוד. הבסיס שימש גם כבסיס אספקה ותובלה ששירת את היחידות השונות במרחב סיני. בנוסף לפעילות הקרבית, שימש שדה התעופה גם כמרכז תובלה וכן כמוקד רפואי, אליו פינו מסוקים פצועים מקו תעלת סואץ.[26] מצפון לבסיס מוקמה יחידת הבקרה האווירית 511[27] וסמוך לה סוללת טילי נ"מ ותותחי נ"מ.[28]

עם העלייה במספר החדירות האוויריות המצריות מסיני, החל חיל האוויר הישראלי להציב באופן קבוע ארבעה מטוסי קרב ברפידים (באותה תקופה - מטוסי מיראז' 3), ומאוחר יותר שישה. רבות מהפלותיו של חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה, בין השנים 1967 עד 1973, הושגו על ידי טייסים שהיו בכוננות זו ברפידים, ומבצעים אוויריים רבים החלו ממנו. רפידים היה הבסיס הקרוב ביותר בו היו יכולים לנחות מטוסים פגועים או חסרי דלק, לאחר פעילות מבצעית במצרים.[29]

בדקות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים, הותקף הבסיס על ידי מטוסי סוחוי 7 מצריים. המסלול הראשי ניזוק קשות ואילו המשני נפגע קלות בלבד. כבר לאחר 30 דקות, הושב המסלול המשני המקביל לפעילות. המסלול הראשי שנפגע בהתקפה זו, ספג 10 פגיעות הפצצה, אך שופץ תוך 4 שעות [30]. הבסיס היה פעיל מאד בהמשך המלחמה במגוון משימות.

הסכמי קמפ דייויד וחזרה לשלטון מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו ב-27 בספטמבר 1978, החלה ישראל בפינוי חצי האי סיני. רפידים היה בסיס חיל האוויר הראשון אותו פינתה ישראל בשנת 1980.[31]

פתיחת השדה מחדש והרחבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות, מאז החזרת סיני למצרים ועד שנת 2015, היה שדה התעופה כמעט ללא שימוש, ומתקניו הוזנחו במשך 36 שנים. בשנת 2015 החלו המצרים בשיפוץ מקיף לשדה, הרחבתו והשמשתו כשדה תעופה צבאי ואזרחי, כך שהשדה היום (נכון ל-2019) הוא הגדול ביותר בחצי האי סיני, זאת על אף שהסכם השלום בין ישראל למצרים קובע כי מצרים מנועה מלבנות תשתיות צבאיות באזור זה – אזור B, אינה יכולה להפעיל בו כלי טיס קרביים, ויכולה להחזיק בו עד שמונה מטוסי תובלה לא חמושים בלבד, בכל אזור B כולו.[32]

מהות ההרחבה והשיפוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מיזמי הבנייה, ההרחבה והשיפוץ שבוצעו בשדה החל משנת 2015:[33][34][35]

  • מסלולי השדה הישנים נסללו מחדש והורחבו
    • מסלול 15L/33R – אורך: 3,080 מטרים סלולים ומסומנים. רוחב: 50 מטר.
    • מסלול 15R/33L – אורך: 3,010 מטרים סלולים, מתוכם 2,512 מסומנים כמסלול. רוחב: 40 מטר.
  • נסלל מסלול נוסף רחב וארוך במיוחד, מסלול 16/34 – אורך: 3,350 מטרים סלולים ומסומנים. רוחב: 75 מטרים.
  • נבנו 8 דירי (מחסות) מטוסים עיליים ממוגנים.
  • נבנו ונסללו רחבות חניית מטוסים גדולות.
  • נבנו 2 האנגרי מטוסים ענקייים. האחד מידותיו כ-65/55 מטר, והשני מידותיו כ-100/50 מטר.
  • נבנו בונקרי פצצות, טילים ומאגרי דלק.
  • נבנו מתקני שירות ובניינים רבים.
  • בחלקו האזרחי של השדה, המכונה "שדה התעופה בארדאוויל", נבנו רחבות חניית מטוסים, מסלולי הסעה רחבים, בית נתיבות גדול, מתקנים נלווים, מסגד וחניות נרחבות לרכבים.

כלי טיס המוצבים בבסיס הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אתרי אינטרנט העוסקים בנושאי ביטחון, צילומי לווין וגוגל ארת', ניתן ללמוד שבבסיס אל-מליז מוצבים (או נמצאים בפריסה) כלי טיס צבאיים וקרביים (האסורים בהחזקה באזור זה לפי חוזה השלום עם ישראל) מהסוגים הבאים: [34][36][37][38][39]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום, כרעם ביום בהיר - מבצע מוקד: כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר - פרסומי תעופה, ראשון לציון, 2002.
  • דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967 - 1970), באוויר - פרסומי תעופה, ראשון לציון, תשס"ז, 2007.
  • "ההתעצמות של צבא מצרים", ד"ר יגיל הנקין, באתר JISS – מכון ירושלים לאסטרטגיה ולבטחון, 7 בינואר 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפגישה נערכה באבו סואר ולא בביר גפגפה כפי שהייתה הדעה בעבר.
  2. ^ רביעייה זו, שכינויה בקשר היה "אפודה", נודעה לשמצה בשל גורלם של הטייסים: כאמור, דוד יריב נהרג במהלך התקיפה; רן אלון, מוביל הרביעייה, נהרג בתאונת דרכים ב-1978; מרדכי לבון נהרג בתאונת מטוס ב-1976; והטייס הרביעי, יורם פרס, נהרג ב-18 בפברואר 1969 בפיגוע ירי נגד מטוס אל על בציריך.[18]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 לפי מדידות תמונת לווין ב-Google Earth היות ואין נתונים רשמיים.
  2. ^ אורך מסומן, רק חלק מהמסלול הבנוי.
  3. ^ אורך פוטנציאלי לשימוש.
  4. ^ מסלול הדמה 15/33 מתקופת בסיס רפידים, אינו קיים יותר. בשנת 2016 נהרס ונמחק על ידי המצרים. בצילומי לווין ישנים וגם בגוגל ארת' ניתן לראותו כ-700 מטר צפון-מזרחית למסלול 15L/33R החיצוני ימני.
  5. ^ 5.0 5.1 שדה התעופה ההיסטורי מליז, נמצא כ-2,280 מטר צפון-מערבית לנוכחי. "נחרש" ע"י צה"ל לאחר כיבוש האזור במבצע קדש בשנת 1956.
  6. ^ מידע חוזה בנייה והנדסה, LinkedIn.com - Orascom Construction Ltd.
  7. ^ "בום בנייה.. שדות תעופה ערביים לובשים שמלה חדשה" (כותרת מתורגמת מערבית), באתר ARAB CIVIL AVIATION ORGANIZATION.
  8. ^ יצחק ביילי, שמות גאוגרפיים בפי הבדואים, באתר "סנונית", 1976, פריט מס' 53 ברשימה.
  9. ^ הניקוד על פי שמואל אבידור, צה"ל עוסק באסוף השלל הרב שנלקח בסיני, הצופה, 8 בנובמבר 1956.
  10. ^ משה זק, כשהמצרים יקבלו את הסואץ, מעריב, 24 באפריל 1953.
  11. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 134.
  12. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 132.
  13. ^ פסח מלובני, ‏כשטייסי חיל האוויר המצרי פגשו את ג'מאל עבד אל-נאצר, מבט מל"מ יולי 2018, עמ' 32.
  14. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 229.
  15. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 138.
  16. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 208.
  17. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 229 - 232.
  18. ^ דף לזכר יורם פרס, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  19. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 232 - 233.
  20. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 233 - 237.
  21. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 390.
  22. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 397.
  23. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 397 - 398.
  24. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 594.
  25. ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 57 - 60.
  26. ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 60 - 62.
  27. ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 72.
  28. ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 74, 76.
  29. ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 62 - 66.
  30. ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, ספריית מעריב, שנת 2008. עמ' 275.
  31. ^ דוד אפל (עיתונאי), רפידים הפכה לביר־גפגפה, דבר, 27 בינואר 1980
  32. ^ "חוזה שלום בין מדינת ישראל ובין הרפובליקה הערבית של מצרים", מרץ-אפריל 1979, נספח 1, סעיף 2-3, באתר הכנסת
  33. ^ מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5, באתר Nziv.net
  34. ^ 34.0 34.1 רפידים אז ביציאת מצרים: המלחמה בעמלק. רפידים היום: המלחמה ב-ISIS, באתר "תיק דבקה". 10 באפריל 2017.
  35. ^ "פיתוח 15 שדות תעופה במצרים, רובם לצרכים צבאיים", באתר דקל ‒ מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע, של סא"ל (דימ') אלי דקל-דליצקי – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב.
  36. ^ Chinese UAV & UCAV development - מידע ותמונות, באתר SinoDefenceForum.com
  37. ^ The story of the Wing Loong drone and the Egyptian battle against ISIS in Sinai, באתר alArabiya.net
  38. ^ מל"ט ווינג לונג: מצרים רודפת את דאעש בסיני (כותרת מתורגמת מצרפתית), באתר EastPendulum.com
  39. ^ הנשיא סיסי הגיע לביקור בשדה התעופה מליז (ביר גפגפה-רפידים) בסיני, באתר Nziv.net