ביר גפגפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ביר גפגפה
קוד IATA
‏‏
קוד ICAO
‏HE36‏
קואורדינטות 30°24′26″N 33°09′15″E / 30.40722222°N 33.15416667°E / 30.40722222; 33.15416667
גובה מעל פני הים 322 מטר
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
15/33 8,241 2,512 אספלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביר גִפְגֶפֶה[1] (נקרא גם ביר-ג'פג'פה, מליז ולימים רפידים) הוא שדה תעופה במדבר סיני, הממוקם 90 קילומטרים מזרחית למרכזה של תעלת סואץ. בשנות השישים והשבעים היה לשדה תעופה זה תפקיד משמעותי בסכסוך בין ישראל למצרים.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם ביר גפגפה נגזר ככל הנראה משם הצמח פרעושית מסולסלת (בלשון הבדואים בסיני: ג'פג'אף).[2]

ביר גפגפה נבנה על ידי חיל האוויר המצרי במהלך מלחמת סיני בשנת 1956. מספרו הסידורי של שדה התעופה היה 244, ותפקידו היה לתת סיוע אווירי ליחידות שריון ורגלים שפעלו במדבר סיני. כלקח ממלחמת סיני הורחב הבסיס ונבנו בו מסלולים נוספים, רחבות חניה ולמטוסים ועוד.[3] בימי רגיעה פעלה בבסיס טייסת 20 של חטיבה אווירית 15, שהפעילה מטוסי מיג 19. [4]

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת ששת הימים
גמאל עבד אל נאצר נאצר עם קצינים וטייסים מצריים בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
מיג-21 שהופל במלחמה ומסביבו חיילים ישראלים

ב-22 במאי 1967, כאשר ישראל ושכנותיה הערביות החלו להתקרב לעבר עימות, נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ביקר בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר שממערב לתעלה[א][5] ונפגש עם טייסים ומפקדים של חיל האוויר המצרי. בפני קהל רב נאצר הכריז על כוונתו לסגור את מצרי טיראן בפני ישראל והצהיר "כעת אנו עומדים לקראת עימות עם ישראל" והוסיף, "אם היהודים מאיימים עלינו במלחמה, אני אומר להם בבקשה, אנו ערוכים למלחמה".

בסיס חיל האוויר המצרי בביר גפגפה החשוב ביותר בסיני. לפני המלחמה העביר אליו חיל האוויר המצרי גף של חטיבה אווירית 15. יחידה זו הפעילה מטוסי קרב מדגמי מיג 17, מיג 19 ומיג 21. בנוסף היו בבסיסי גם מטוסי תובלה מדגם איליושין Il-14 ומסוקי תובלה מדגם מיל מי-6. מטוסי הקרב שבבסיס היו האיום העיקרי על פעולתו של חיל האוויר הישראלי, ולפיכך השמדתם ונטרול הבסיס היו יעד מרכזי במבצע מוקד. תכנית המבצע הקצתה לתקיפת הבסיס שש רביעיות - ארבע רביעיות של מטוסי דאסו אוראגן מטייסת 113 ("הצרעה") מבסיס חצור ושתי רביעיות של מטוסי דאסו מיסטר מטייסת 109 ("העמק"), מבסיס רמת דוד. מטוסי האוראגן והמיסטר היו נחותים בביצועיהם ממטוסי הקרב המצרי שהיו בשדה, אך מתכנני המבצע קיוו שההפתעה תסייע לתוקפים במילוי משימתם.[6] תכנוני המלחמה המצריים הטילו על טייסת 20 שבבסיס ביר גפגפה את השמדת בסיס חצור של חיל האוויר הישראלי.[7]

ב-5 ביוני 1967 פתחה ישראל במבצע מוקד, שנועד להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב. גלי התקיפה הראשונים היו נגד חיל האוויר המצרי, החזק והגדול ביניהם. הרביעייה הראשונה שיצאה לכיוון ביר גפגפה המריאה בשעה 07:14 מבסיס חצור, והייתה מורכבת מארבעה מטוסי אוראגן, בפיקוד סרן רן אלון. הייתה זו גם הרבייעיה הראשונה שהמריאה מהבסיס במבצע מוקד.[8] המטוסים הגיעו ליעדם בתוך חצי שעה, פגעו במסלול ההמראה והשמידו מספר מטוסים בעודם על הקרקע. מיג 21 שניסה להמריא הופל על ידי סרן דוד יריב קריגר - הפלה יוצאת דופן למטוס האוראגן, שהיה, כאמור, נחות בהרבה מיריבו. יריב הופל זמן קצר לאחר מכן על ידי אש נ"מ ונהרג. מטוסו של מוביל הרביעיה, אלון, נפגע גם הוא מאש נ"מ ונאלץ לנחות נחיתת אונס בבסיס רמת דוד. טייסו של המטוס השלישי, סרן מרדכי לבון, הפיל מטוס מיג 17 אך נפגע מן ההתפוצצות והוא נאלץ לנטוש את המטוס מעל הים התיכון. הוא שחה אל חוף עזה שם נפל בשבי חיילים מצריים.[9][ב]

רביעית אוראגנים שניה, בפיקוד גיורא פורמן (לימים תת אלוף) תקפה מיד אחרי רביעייה זו והשמידה את המטוסים האחרונים שעוד נותרו שלמים, ביניהם שני מטוסי מיג 21 שהוכנו על ידי הצוותים המצריים להמראה מיידית.[11] שתי הרביעיות הבאות שתקפו את השדה היו של מטוסי מיסטר. הראשונה בהן תקפה את מסלולי ההמראה בפצצות פיצוח מסלולים, אך התוצאות היו מאכזבות. התותחים נגד מטוסים שהיו בביר גפגפה עדיין ירו אש כבדה אל התוקפים, וכמה מן המטוסים ניזוקו. מבנה אוראגן שלישי הגיע אחרי שני המבנים הללו, והיה המבנה האחרון בגל התקיפה הראשון.[12] עד 9:05 השלימו מטוסי חיל האוויר את הגל הראשון של התקיפות על בסיסי חיל האוויר המצרי.[13]

כשעה לאחר סיום התקיפות בגל הראשון החל הגל השני של התקיפות. מטוסי מיסטר מטייסת 116 ("אריות הדרום") שנועדו לתקוף את בסיס חיל האוויר המצרי בג'בל ליבני הופנו לתקיפת תחנת מכ"ם מצפון לביר גפגפה.[14] רביעיית מיסטר נוספת, הפעם מטייסת 109, תקפה שוב את ביר גפגפה בשעה 09:55. לדברי הטייסים כבר לא היו בשדה מטרות.[15] רביעיית מטוסי סופר מיסטר מטייסת 105 ("העקרב") תקפה את הבסיס בשעות אחר הצהריים, אך לא מצאה בו מטרות ונקתלה רק במעט אש נגד מטוסים.[16] חיל האוויר המצרי איבד מטוס מיג-15, 4 מסוקי קרב מיל Mi-6 ולא פחות מ-20 מטוסי קרב מדגם מיג-21.

בביר גפגפה חנו גם כוחות חיל רגלים ושריון של הצבא המצרי, אך אלו נטשו את ביר גפגפה בהבינם כי לא יוכלו לקבל סיוע אווירי. אוגדה 84, אוגדת טל, השתלטה על הבסיס ב7 ביוני. לאחר ההשתלטות על הבסיס החלו מטוסי תובלה מדגם נורד 2501 נוראטלס ודקוטה בטיסות לבסיס עם מטעני נשק ואספקה. כמו כן הועברה לבסיס סוללת טילים נגד מטוסים הוק. בבסיס נמצא מספר רב של טילי אוויר-אוויר מדגם וימפל K-13 ו-9 משגרי טילים נגד מטוסים. טילי הוימפל הותאמו לנשיאה על ידי מטוסי מיראז' 3 של טייסת 119 והותקנו בהם בדצמבר 1967.

בסיס רפידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תג היחידה של בסיס רפידים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס רפידים

עם סיום מלחמת ששת הימים וכיבוש חצי האי סיני נקבע גבול חדש בין ישראל במצרים, שהיה במרחק רב מבסיסי חיל האוויר הקיימים. חיל האוויר החליט להפוך את בסיס ביר גפגפה לבסיסי אווירי קדמי בשם רפידים, על שם התחנה בה עצרו בני ישראל בדרכם במדבר ממצרים לארץ ישראל. מספורו הצבאי של הבסיס היה בח"א 3. חנוכתו הרשמית של הייתה במאי 1968, אך כבר ב26 ביולי 1967 נשלחה לבסיס רביעייה ראשונה של מטוסי דאסו מיראז' 3 ("שחק") של טייסת 101 ("הקרב הראשונה"). התנאים בבסיס היו קשים; נותרו בו גרוטאות מטוסים וכלי רכב, תוצאה של תקיפות מטוסי חיל האוויר במבצע מוקד. מבנים רבים היו פגועים וחסרו אמצעים ותנאים לתחזוקת מטוסים ולקיום צוותי הקרקע והאוויר.[17]

בחודשים ובשנים הבאות הפך רפידים למחנה גדול בו שכנה מפקדת אוגדת סיני, מפקדות של יחידות חיל השריון, חיל התותחנים, יחידות מיוחדות שונות, מרכז של חיל הקשר, יחידות מחיל ההספקה ועוד. הבסיס שימש גם כבסיס אספקה ותובלה ששירת את היחידות השונות במרחב. בנוסף לפעילות הקרבית, בסיס התעופה שימש גם כמרכז תובלה וכן כמוקד רפואי, אליו פינו מסוקים פצועים מקו תעלת סואץ.[18] מצפון לבסיס מוקמה יחידת הבקרה האווירית 511[19] וסמוך לה סוללת טילי נ"מ ותותחי נ"מ.[20]

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם העלייה במספר החדירות האוויריות מסיני החל חיל האוויר הישראלי להציב באופן קבוע ארבעה מטוסי קרב ברפידים (באותה תקופה - מטוסי מיראז' 3), ומאוחר יותר ששה. התורנות התחלפה בין טייסות הקרב בכל חודש וחצי. שני מטוסים היו בכוננות הזנקה והיו מוכנים להמריא לאוויר בתוך 5 דקות, זוג שני בכוננות להזנקה תוך 15 דקות, והשלישי - תוך 30 דקות. לעיתים היה צורך להזניק מטוסים נוספים מבסיסים בצפון. רבות מהפלותיו של חיל האוויר הישראלי בין השנים 1967 עד 1973 הושגו על ידי טייסים שהיו בכוננות זו ברפידים, ועל כן שאפו טייסים רבים להיות מוצבים שם כדי להיכנס לקרבות אוויר ולרשום לעצמם ניצחונות והפלות. בסיס רפידים היה הבסיס הקרוב ביותר בו היו מטוסים פגועים או ללא דלק יכולים לנחות, לאחר פעילות מבצעית במצרים.[21]

בסיס רפידים, שהיה הבסיס המערבי והקרוב ביותר לגבול עם מצרים, לקח חלק בקרבות גדולים מול הצבא המצרי וכן בעימותים קטנים יותר. ב-26 באוגוסט 1967 תקפו צמד מטוסי סוחוי-7 מצריים את הבסיס ופגעו במסלול ההמראה הראשי. אחד מהם הופל באש נגד מטוסים, בעוד שהשני הצליח לחמוק מצמד מטוסי מיראז' שהוזנק ליירטו.[22] ההפלה הראשונה של בסיס רפידים נרשמה ב-11 באוקטובר 1967, כאשר אביהו בן נון הפיל מיג-21 מצרי מעל אינשאס.[23] הכוננות האווירית המוגברת בבסיס רפידים סייעה לישראל בתגובה מהירה להתקפה על אוניית חיל הים אילת[24] וכן במבצע רימון 20 בו הופלו חמישה מטוסי מיג 21 של חיל האוויר המצרי שהוטסו על ידי טייסים רוסיים.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, בסיס רפידים שוב עמד בחוד החנית של הלחימה בין ישראל למצרים. למרות שרמת הכוננות בבסיסי חיל האוויר הועלתה ב-5 באוקטובר 1973, בסיס רפידים לא הוכשר כראוי לקרב שפרץ עם תקיפת הצבא המצרי. 16 מטוסי סוחוי-7 מלווים ב-6 מטוסי קרב מדגם מיג-21 הפתיעו את בסיס רפידים ב-6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00, הם הפציצו את הבסיס ונמלטו ללא פגע. אם כי מסלול ההמראה הראשי ניזוק קשות בתקיפה, מסלול ההמראה המקביל לו היה מבצעי כשלושים דקות לאחר התקיפה, ומטוסי חיל האוויר שהיו בבסיס יכלו להמריא ממנו ולהיכנס לקרבות שהתחוללו בקרבת תעלת סואץ. שני מטוסי פנטום F-4 הוזנקו מהבסיס, הטייס משה מלניק והנווט צבי טל יירטו טילי קלט שנורו ממטוס טופולב Tu-16 וכן סוחוי-7. בהמשך היום, צמד שהורכב ממטוס פנטום F-4 וממטוס נשר תוצרת התעשייה האווירית, המריאו מרפידים והפילו מסוקים מצריים שניסו להחדיר יחידות קומנדו מצריות לשטח סיני. בערב אותו יום, נחתו בבסיס רפידים מסוקים שנשלחו אליו כדי לסייע בפינוי אווירי. אחד מן המסוקים, מסוק יסעור, הופל באוויר מעל רפידים ב-12 באוקטובר וחמישה אנשי צוות מצאו את מותם בקרב.

הסכמי קמפ דייויד וחזרה לשלטון מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו ב27 בספטמבר 1978, החלה ישראל בפינוי חצי האי סיני. רפידים היה בסיס חיל האוויר הראשון אותו פינתה ישראל בשנת 1979. אם כי ההסכמים קובעים כי מצרים לא תעשה בבסיס שימוש צבאי, ביר גפגפה משמש היום את מצרים כשדה תעופה צבאי ואזרחי. ייתכן שמספר מטוסי תובלה מיושנים מדגם C-97 נותרו בבסיס לאחר שישראל נסוגה מסיני. השדה הוא השדה האזרחי הראשון בגודלו בחצי האי סיני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום, כרעם ביום בהיר - מבצע מוקד: כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר - פרסומי תעופה, ראשון לציון, 2002.
  • דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967 - 1970), באוויר - פרסומי תעופה, ראשון לציון, תשס"ז, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפגישה נערכה באבו סואר ולא בביר גפגפה כפי שהייתה הדעה בעבר.
  2. ^ רביעייה זו, שכינויה בקשר היה "אפודה", נודע לשמצה בשל גורלם של הטייסים: כאמור, דוד יריב נהרג במהלך התקיפה; רן אלון, מוביל הרביעייה, נהרג בתאונת דרכים ב1978; מרדכי לבון נהרג בתאונת מטוס ב1976; והטייס הרביעי, יורם פרס, נהרג ב18 בפברואר 1969 בפיגוע ירי נגד מטוס אל על בציריך.[10]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הניקוד על פי שמואל אבידור, צה"ל עוסק באסוף השלל הרב שנלקח בסיני, הצופה, 8 בנובמבר 1956.
  2. ^ יצחק ביילי, שמות גאוגרפיים בפי הבדואים, באתר "סנונית", 1976, פריט מס' 53 ברשימה.
  3. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 134.
  4. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 132.
  5. ^ פסח מלובני, כשטייסי חיל האוויר המצרי פגשו את ג'מאל עבד אל-נאצר עמ' 33-32 בחוברת מבט מל"מ מס' 81 מיולי 2018
  6. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 229.
  7. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 138.
  8. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 208.
  9. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 229 - 232.
  10. ^ דף לזכר יורם פרס, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  11. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 232 - 233.
  12. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 233 - 237.
  13. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 390.
  14. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 397.
  15. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 397 - 398.
  16. ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 594.
  17. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 57 - 60.
  18. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 60 - 62.
  19. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 72.
  20. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 74, 76.
  21. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 62 - 66.
  22. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 76, 126 - 127.
  23. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 128 - 129.
  24. ^ פנטום מעל קהיר, עמ' 138.