נחל גרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחל גרר ליד רעים
הנחל בקטע החוצה את העיר רהט

נַחַל גְּרָרערבית: ואדי א-שריעה) הוא יובלו הגדול ביותר של נחל הבשור הנמצא בשטח גרר, חלקו התיכון כלול בשמורת נחל גרר התיכון, וחלקו התחתון כלול בשמורת נחלי בוהו וגרר. חלקו העליון הוא אכזב, וכך גם חלקו התחתון. תחילתו של הנחל ליד קיבוץ להב, וזרימתו ממשיכה מערבה, עד שהוא מתחבר שוב לנחל הבשור, ליד קיבוץ רעים.

בחלקו התיכון של נחל גרר, בין תל שרע לתל הרור, מצויים 70 מעיינות (זוהי בעצם רצועת מעיינות בשטח הכולל 7.5 קילומטרים), שמליחותם וכמות ספיקתם משתנה בין עונות שונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל גרר היה המקום בו חפרו אברהם ויצחק אבינו בארות, ולאחר מכן, בעקבות מריבתם עם רועים פלישתיים אחרים, הם עלו לבאר שבע ושם כרתו ברית עם אבימלך מלך גרר. על פי החוקר פרופסור יהושע מאיר גרינץ[1],נחל גרר המקראי איננו כאן אלא הוא ואדי אל עריש. כמה מיובליו במרכז סיני נקראים ואדי אל גרור וכן נמצאים שם שלושה עשר מקומות שבשמם נשתמרו האותיות "גר "[2]. בתלמוד הירושלמי(שביעית ו,א) נזכרה גרר שם נכתב: "מפני מה גזרו איסור על הניווי זה שבגרריקי ?מפני שהוא ניווי רע . ועד היכן חייבו (במצוות התלויות בארץ)? עד נחל מצרים". מכאן משמע שגרר הייתה סמוך לגבול המערבי של ארץ ישראל. כאן גם נכתב הציווי בתורה ליצחק אבינו "גור בארץ הזאת" על חובת המגורים בארץ ישראל. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית היו חמש עיירות גדולות באזור שבין חורבת בקר וחורבת אלערק (בה נמצאת "אורדה" שהיא בירת מחוז גרר - סלטוס גרריתיקוס), להן היו כנסייה ובתי מרחץ. בתקופה הפרסית ובתקופה ההלינטית התקיימו יישובים רבים בנחל גרר, בעיקר בתל שרע ותל הרור, הנמצאים בגדתו הצפונית של הנחל. במאה ה-19 עובד האזור על ידי ערבים שגידלו בו תבואה, כך מתאר החוקר Edward Hull שסייר באזור בשנת 1883: "האזור המשתרע הוא בעל טבע פורה ביותר.. המחוז מעובד באקסטנסיביות על-ידי ערביי תראבין (Terabin Arabs), ועל-ידי קבוצות קטנות של פלאחים המגיעות לאזור לעונה שבין הזריעה לקציר וחיים עם משפחותיהם באוהלים המוקמים בנקודות מוגנות. כאן משתמשים בגמלים בעיקר לחריש, כאשר גמל אחד שווה לשני שוורים ודמותו הכחושה והגבוהה של "ספינת המדבר" מופיעה לעתים קרובות על קו הרקיע נעה לאיטה לפני החורש והמחרשה.. היקף הקרקע המעובדת כאן, כמו גם כל הדרך לעזה, הוא עצום, ויבול התבואות כגון חיטה, שעורה ותירס, עולה בהרבה על צרכי התושבים. למעשה, כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים הגדלים באזור זה מיוצאים כל שנה מיפו וערים אחרות"[3]. זלמן דוד לבונטין ביקר במקום בשנת 1882 והתרשם מפוריותו "משני עברי הנחל נטויות שורות-שורות אוהלי בדויים רועי צאן. אילנות אין שם וכל הכיכר זרועה חיטה ושעורה"[4], תיאור דומה של מביא מנחם שינקין שסייר בדרום הארץ בשנת 1912"פה ושם נמצאים משכנות הערביים, שהן כעין תערובת של בתים, צריפים ואוהלים […] דרך רחבה וטובה למסע עגלות עוברות בין שדות תבואות, זרועים שעורה, חיטה.. האדמה מסביב פורייה. שדות תבואה למכביר"

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל גרר כולל ממצאים ארכאולוגיים מכל התקופות כמעט, ולכן הממצאים מגוונים ורבים עד מאוד. נחל גרר כולל כמה תילים גדולים:

  • תל שרע - תל גדול בגדתו הצפונית של הנחל
  • תל הרור - התל הגדול ביותר בנגב הצפוני, הנמצא בגדתו הצפונית של הנחל
  • עוד כמה חורבות גדולות וקטנות

מהתקופה הכלקוליתית נמצאו אתרים רבים (42 אתרים, רובם בגדתו הצפונית של נחל גרר), שכללו ממצאים רבים: גרזנים, מקבות, מעדרים, קערות בזלת, מקטרים ועוד ממצאים רבים. בתקופת הברונזה התיכונה הראשונה התקיימו יישובים מעטים יחסית, וממצאים שנמצאו הם כלי חרס וכלי בזלת וכלים אחרים. בתקופת הברונזה התיכונה השנייה, ואף בתקופת הברונזה המאוחרת, התמעטו היישובים, ונותרו רק מספר קטן של יישובים. ריבוי היישובים התרחש בתקופת הברזל.לא נמצאו כאן שרידים מהפלישה הפלישתית .על פי החוקר פלינדרס פיטרי שחפר לראשונה בתל גמה, תל גמה הוא גרר המקראית .

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוצאי דורות, מחקרים בקדמוניות המקרא, הפלשתים הראשונים, עמוד 109
  2. ^ ישובי אבותינו בסיני, ד"ר אריה קימלמן
  3. ^ E.(1885). Mount Seir, Sinai and Western Palestine. London: Richard Bentley עמוד 139
  4. ^ . דוד לבונטין, לארץ אבותינו - דברי ימי המסע והעבודה בשנות תרמ"ב, תרמ"ג