יהושע מאיר גרינץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

פרופסור יהושע מאיר גרינץ (ראדום, פולין, 1911 - תל אביב, 1976 א' באייר תשל"ו), חוקר מקרא ותקופת בית שני, מראשוני המרצים באוניברסיטת תל אביב. גרינץ השתתף בכתיבת ערכים שונים באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה מקראית.

גרינץ כחוקר מקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקריו על תקופת המקרא יצא גרינץ נגד דעות מקובלות במחקר המקרא (בפרט מבית מדרשו של ולהאוזן) באשר לקדמותו ומהימנותו ההיסטורית, ואת טענותיו תמך בראיות לשוניות וארכאולוגיות רבות. כך, בספרו ייחודו וקדמותו של ספר בראשית הראה גרינץ על קשרים רבים בין עולם המנהגים והריאליה המתואר בספר בראשית, לבין התקופה שאליו הוא מיוחס במקרא, כפי שעולה מהשוואות למסמכים ותעודות בנות התקופה.

גרינץ תקף את תורת התעודות וטען שאין לה כל בסיס, וכי טיעוניה הופרכו לאור התגליות הארכאולוגיות של המאה ה-20. אחת מן הדוגמאות הבולטות בדבריו היא סיפור המבול. תורת התעודות חילקה את הסיפור לשני חלקים עיקריים המשולבים זה בזה, אך גרינץ הראה כי בסיפור הבבלי המקביל שני החלקים נמצאים יחד. על הטענה כי הסיפור הבבלי השתנה בכנען השיב גרינץ בפשטות: בכנען לא היה סיפור על מבול כלל (מה שלטענתו הפריך גם את התאוריה כי עם ישראל התפתח מתוך תושבים מקומיים בכנען או כעם נוודים שהתיישב בארץ וקיבל את התרבות הכנענית). כנגד הטיעון של מצדדיה של תורת התעודות בכך שישנם מילים שונות במקרא לאותו מושג, שמלמד לדעתם על מקורות שונים, טען גרינץ שאין אלו אלא מילים נרדפות וגיוון ספרותי רגיל.

על טענות כי בספרי המקרא ישנם אנאכרוניזמים שונים, השיב עניינית על כל טענה, וניסה להראות כי אין היא נכונה. כך, נטען כי ביות הגמל התרחש לאחר התקופה המיוחסת לספר בראשית, ואם כן הופעתם של גמלים בספר היא השלכה מתקופה מאוחרת - אך גרינץ הראה כי ביות ספורדי [=אקראי] של גמלים היה גם לפני כן, וכי התמונה המשתקפת בספר, של גמלים מעטים, מדויקת. טענה ידועה נוספת, כי קיומם של הפלשתים בספר אינו מתאים לתקופתו, שכן פלישתו של עם זה הייתה מאוחרת יותר, נענתה על ידו בראיות שאין כל דמיון בין הפלשתים של בראשית לאלו של ספר שופטים (לראשונים יש מלך, לאחרונים יש סרנים; הראשונים הם עם שמי, האחרונים עם יווני; גם מיקומם הגאוגרפי בארץ שונה), וכי על כן מדובר בעם אחר, וודאי שאין כאן אנאכרוניזם.

במחקר שערך הראה גרינץ כי בספר ויקרא ישנם מונחים רבים אשר מקורם במצרית עתיקה, מה שמעיד לדבריו על שהותם של בני ישראל במצרים, כמתואר במקרא.

גרינץ יצא גם נגד התאוריה של מ"ד קאסוטו על כך שבישראל היו רווחים שירי עלילה קדומים, שאליהם מרמזת התורה ואשר חלק מהם הופיעו מאוחר יותר, אצל הנביאים. טענתו הייתה כי תאוריה זו, הגם שאין לשלול אותה לכתחילה, אין לה כל ביסוס בכתובים מלבד קישורים מאולצים בין פרשיות שונות.

ארץ ישראל במשנתו של גרינץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לגישה האחדותית שנקט גרינץ בנוגע לאחדות המקרא, גם גישתו לנושא מרחבי ארץ ישראל וגבולותיה הגאוגרפיים-היסטוריים, היא גישה אחדותית. בספרו מוצאי דורות, שהוא האוסף העיקרי של מאמריו בנושא "קדמוניות המקרא וראשית תולדות ישראל וספרותו", מנסה גרינץ להפריך את התאוריות המצמצמות את גבולות הארץ והממעטות ומסתייגות מפשט הכתובים. כך קובע גרינץ כי מוצאם של בני שם הוא מצפון מסופוטמיה, ולא מחצי האי ערב, וכי ארץ הייעוד המובטחת במקרא לעם ישראל חופפת למעשה ובפועל את ארץ כנען לכל מרחביה[1] הכוללת את כל סוריה של היום, ופניקיה, שהיא לבנון של היום[2] . לדעתו ארץ כנען היא גם ארץ הכנעני והיא כולה כלולה בהבטחת ה' לעם ישראל.

גרינץ כחוקר תקופת בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינץ נודע לתהילה במהדורתו של ספר יהודית ("ספר יהודית: תחזורת הנוסח המקורי, בליווי מבוא ופירושים", 1957), שבו תרגם מחדש את הספר בשאיפה להגיע לנוסח הקרוב ככל האפשר לזה המקורי, ולמעשה היווה מחקר מקיף בנושא. רבים מדבריו שם, שיצאו כנגד המקובל עד אז בתחום חקר תקופת הבית השני, התקבלו במחקר כיום. טיעונו המרכזי היה שבניגוד למקובל עד אז, ספר יהודית נתחבר בתקופה הפרסית, וכי הוא מבוסס על מאורעות היסטוריים.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר יהודית
  • פרקים בתולדות בית שני, ירושלים, 1969.
  • מבחר הספרות המצרית, תל אביב, 1958.
  • מוצאי דורות - מחקרים בקדמוניות המקרא, ירושלים, 1969. על הספר זכה בפרס קוגל ב-1971[3].
  • מבוא לספר משלי.
  • מבואי מקרא - שיעורים בהתהוות ספרי המקרא, תל אביב, 1972.
  • סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, ירושלים, 1975.
  • ייחודו וקדמותו של ספר בראשית, ירושלים, 1983.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הוא ישראל יצחק גרינץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארץ היעוד, מוצאי דורות עמוד 130
  2. ^ לדעתו מה שנכתב מדן ועד באר שבע הוא רק ארץ הירושה, ארץ ישראל הנושבת שנתחלקה לשבטים.
  3. ^ פרס קוגל לפרופ' גרינץ, מעריב, 15 בפברואר 1971