וסטלייף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ווסטלייף)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וסטלייף
וסטלייף בהופעה, 2007
וסטלייף בהופעה, 2007
מוקד פעילות סליגו & דבלין, אירלנד
שנות פעילות 19982012; 2018 -
סוגה פופ/רוק
חברת תקליטים RCA Records
BMG
אתר רשמי
חברים
שיין פיילן
מארק פהילי
קיאן איגן
ניקי ביירן
חברים לשעבר
בריאן מקפדן

וסטלייףאנגלית: Westlife, מילולי: חיי המערב) היא להקת בנים אירית המורכבת מארבעה חברים: שיין פיילן, קיאן איגן, מארק פהילי וניקי ביירן (בעבר נכלל בה גם בריאן מקפדן). המוזיקה של וסטלייף הייתה שילוב של בלדות פופ/רוק, שירים קצביים וגרסאות כיסוי לשירים מפורסמים. ביוני 2012, לאחר 14 שנות פעילות, הודיעה הלהקה על פירוקה.[1]

תחילת דרכה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה התחילה את דרכה בעיירה סליגו שבאירלנד, כששיין פיילן, קיאן איגן ומארק פהילי שיחקו ביחד בהפקה מקומית של המחזמר גריז, והחליטו להקים להקה יחד עם שלושה חברים נוספים. הלהקה נקראה "Six as One" (ששה כאחד). לאחר מכן שונה שם הלהקה ל-I.O.YOU, לפי הוראותיו של המפיק סיימון קאוול (אשר אחראי להרכבים מוצלחים כמו פייב והספייס גירלס) חבר אחד יצא מההרכב והלהקה הקליטה סינגל ראשון שהגיע רק לחנויות מקומיות בסלייגו וסביבתה וזכה להצלחה.

מאוחר יותר פנתה אימו של שיין פילן לאמרגן לואי וואלש שיבחן את הבנים ויחתים אותם. ללואי לא היה פנאי ללהקת בנים נוספת באותו הזמן, והוא פנה לרונאן קיטינג (חבר להקת בויזון) שהיו ההרכב המצליח הראשון שלו, והציע לו לנהל איתו את הלהקה. רונאן הסכים ובהרכב הלהקה נערכו שינויים: שניים מחברי הלהקה יצאו, נערכו מבחני קבלה לשניים אחרים וניקי ביירן ובריאן מקפדן, שני נערים מדבלין, נבחרו להצטרף במקומם. כך נוצרה הלהקה "וסטסייד" ובה חמישה חברים: בריאן מקפידן, ניקי ביירן, שיין פיילן, קיאן איגן ומארק פהילי. בתחילת דרכם היו וסטלייף מופע החימום של להקת הבקסטריט בויז. הם חיממו את סיבוב ההופעות של בויזון, השתתפו בסיבוב ההופעות של המגזין סמאש היטס וזכו בפרס האמן החדש הטוב ביותר של אותו מגזין באותה שנה. מאוחר יותר שונה שם הלהקה מווסטסייד לווסטלייף כדי להימנע מתביעות משפטיות מפני שגילו שלהקות אחרות נושאים את השם "וסטסייד". באפריל 1999 הוציאה וסטלייף סינגל ראשון, swear it again, שנכנס היישר אל המקום הראשון במצעד הבריטי ובעוד מצעדים בעולם. ההצלחה נמשכה ושאר הסינגלים שיצאו מן האלבום הראשון (If i let you go, Flying without wings, I have a dream, Fool again) נכנסו גם הם אל המקום הראשון עם מכירות גבוהות.

בעקבות הצלחת האלבום הראשון (שנקרא על שם הלהקה) הוציאו וסטלייף את אלבומם השני (coast to coast) כשנה מאוחר יותר. האלבום היה במקום הרביעי בראש מכירות האלבומים לשנת 2000, וכלל את הסינגל 'My love" שזיכה את וסטלייף בפרס "שיר השנה" בפעם השנייה. וסטלייף הוציאו כל שנה ברציפות אלבום אולפן חדש ויצאו למסע הופעות סביב אירופה ואסיה בעקבות ההצלחה. בשנת 2001 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השלישי 'World of our own' ובשנת 2002 הוציאו את אוסף הלהיטים הראשון "Unbreakable - the greatest hits".

לאחר הוצאת האוסף וסיבוב הופעות צצו שמועות כי וסטלייף עומדים להתפרק. הלהקה הכחישה שמועות אלו בכל תוקף ותוך פחות משנה הוציאה את אלבומם החמישי 'Turnaround' שכלל את השיר 'מנדי' שביצע במקור הזמר ברי מנילו. השיר זיכה את הלהקה בפרס "שיר השנה" בפעם השלישית.

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2004 פרש בריאן מקפדן מהלהקה כדי להקדיש יותר זמן למשפחתו. וסטלייף המשיכה להתקיים כרביעייה וערכה סיבוב הופעות מצליח והוציאה אלבום חדש. באותה שנה הוציאו חברי וסטלייף את אלבומם השישי שהיה שונה מקודמיו. האלבום היה אלבום מחווה לאמני הג'אז הפופולריים של שנות ה-50 והוא כלל גרסאות כיסוי לשירים של פרנק סינטרה, מהתקופה שבה היה בלהקת "Rat pack". כמו כן כלל האלבום פזמונים ידועים. הצלחת האלבום לא השתוותה להצלחת אלבומיה הקודמים של הלהקה -נמכרו רק כ-800 אלף עותקים שלו.

לאחר הוצאת האלבום הוציאו חברי הלהקה שני סינגלים למצעד המכירות באינטרנט, וכמה חודשים לאחר מכן יצאו מסע ההופעות החמישי שלהם שזכה להצלחה. לאחר סיבוב ההופעות יצאו חברי הלהקה לחופשה של ארבעה חודשים שבמהלכה שהו באירלנד עם משפחותיהם. באוגוסט 2005 הצהיר מארק פהילי כי הוא הומוסקסואל.

לקראת סוף 2005 הוציאה הלהקה את הסינגל החדש "You raise me up" שמכירותיו היו מהגבוהות של וסטלייף - 400 אלף עותקים. הסינגל זכה בפרס "שיר השנה". הייתה זו הפעם הרביעית שבה זכו וסטלייף בפרס זה. שבוע לאחר הצלחת הסינגל יצא אלבומה השביעי של הלהקה. בתוך מספר שבועות נמכרו כמיליון עותקים שלו והוא היה לאלבום השני הנמכר ביותר של הלהקה ואחד מעשרת האלבומים הנמכרים באותה שנה. אחרי שהוציאו עוד שני שירים מהאלבום יצאו וסטלייף לסיבוב הופעות נוסף ברחבי העולם. אחרי מכירות של 40 מיליון אלבומים וסינגלים, ובעקבות ההצלחה והקאמבק חתמו חברי וסטלייף על חוזה הקלטות חדש עם חברת התקליטים BMG בסך 6 מיליון דולר לעוד 5 אלבומים.

בסוף שנת 2006 הוציאו חברי הלהקה אלבום קאברים נוסף שנועד להיות המשך לאלבום הקאברים הקודם 'Allow us to be frank'. הפעם החליטו וסטלייף לחדש שירי אהבה מכל התקופות ולא בצורה מיושנת אלא בצורה שתתאים לסגנון המוזיקלי של הלהקה. הסינגל הראשון מתוך האלבום נקרא 'The rose' והוא נכנס היישן אל המקום הראשון והכניס את וסטלייף פעם נוספת אל ספר השיאים של גינס כלהקה עם המספר הרב ביותר של שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי (14). מיד אחריו יצא האלבום 'The love album', שנכנס גם הוא אל המקום הראשון במכירות גבוהות במיוחד, ואף הביס אגדות רוק כמו אואזיס, יוטו ואפילו הביטלס אל המקום הראשון. האלבום כלל גרסאות כיסוי ללהיטים מפורסמים כמו 'Total eclipse of the heart', 'All out of love', 'Easy' ו'you've lost that love feeling'. האלבום נכנס אל המקום ה7 ברשימת האלבומים הנמכרים בבריטניה, ואף נחשב לאלבום הנמכר ביותר באירלנד, ארץ מולדתם.

ב-5 בנובמבר 2007 וסטלייף הוציאו את האלבום התשיעי שלהם, Back Home, אשר הכיל 9 שירים מקוריים חדשים יחד עם 3 קאברים. האלבום נכנס ישירות למקום הראשון במצעדי המוזיקה בבריטניה וכמו כן זה האלבום היה במקום החמישי ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בבריטניה בשנת 2007. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום היה קאבר של השיר "Home" של Michael Bublé, אשר הגיע למקום השלישי בבריטניה. "I'm Already There", אשר לא שוחרר בתור סינגל, הצליח להגיע למצעדים בבריטניה בהתבסס על הורדות בלבד לאחר הופעה עם השיר בפרק של The X Factor. חודשים לאחר מכן, "Us Against The World" הוכרז ושוחרר בתור הסינגל השני שלהם בבריטניה ואירלנד. ההצלחה שלו הייתה פחותה עם הגעה למקום השמיני בלבד וזהו הסינגל של הלהקה שהגיע למקום הנמוך ביותר במצעד עד היום. לפני השחרור של הסינגל השני, הם התחילו את ה Back Home Tour ב-25 בפברואר 2008. מסע ההופעות הזה מסמן את הפעם הראשונה בה הלהקה הגיע לבקר ולהופיע בניו זילנד. תוך כדי כך, "Something Right" שוחרר בתור הסינגל השני ו "Us Against The World" הפך לסינגל השלישי באזורי אירופה ואסיה הפסיפית. שני השירים הצליחו יפה במספר מצעדי מוזיקה.

כדי לציין את השנה העשירית שלהם במוזיקה, וסטלייף ערכו את הופעת העשור לווסטלייף באצטדיון קרוק פארק, האצטדיון הרביעי בגודלו באירופה והשלושים ושלושה בגודלו בעולם, ב-1 ביוני 2008. עם תכולה של 82,300 צופים, זו הייתה ההופעה הכי גדולה של הלהקה נכון להיום. שיין וורד היה מופע החימום בהופעה. הלהקה הכריזה שתהיה בהפסקה של שנה לאחר ה Back Home Tour ושלא יצא אלבום ללהקה בשנת 2008 עקב ההחלטה לקחת זמן בהפקת האלבום העשירי. ב-16 ביוני 2008, HarperCollins UK הוציאו ספר המתאר את תולדות וסטלייף, 'Westlife – Our Story', כחלק מחגיגות העשור שלהם. הספר כולל ראיונות שנעשו עם כל אחד מחברי הלהקה במשך שלושה חודשים. הוא מציג את חייהם של חברי הלהקה בעשור החולף בתעשייה. הוא מכיל גם כמה תמונות אישיות של הבנים. כהובטח, האתר הרשמי של הלהקה אישר ב-27 בספטמבר 2008 את שחרורו של DVD ב-24 בנובמבר 2008 בשם 10 Years Of Westlife – Live at Croke Park.

כאשר הלהקה סיימה את מסע ההופעות המצליח שלה, Back Home Tour, לואי וולש הכריז בתוכנית Xpose שה-1 ביולי 2008 הוא ההתחלה הרשמית של ההפסקה הארוכה ביותר של הלהקה עד היום. הוא אמר שזו תהיה הפסקה בת שנה, מהיום ההוא עד ל-1 ביולי 2009.

באוקטובר 2008 קיבלו וסטלייף 3 פרסי פלטינה אירופאיים על שלושה אלבומים שונים 'Back home', 'The love album' ופלטינה נוספת לאלבום האוסף 'Unbreakable - the greatest hits vol 1' אשר זיכה אותם במעמד הלהקה המובילה בפרסי הIFPI (International Federation of the Phonographic Industry) בחלקה השלישי של השנה.

בסיום שנת ההפסקה, וסטלייף הודיעו על האלבום העשירי שלהם, Where We Are. רק שיר אחד שוחרר כסינגל, What About Now, במקור של הלהקה Daughtery. שירים בולטים בדיסק: Where We Are, Reach Out, Leaving, How To Break A Heart, As Love Is My Witness.

בנובמבר 2010 וסטלייף הוציאו את אלבומם ה-11 במספר, שנקרא Gravity. שם זה הוצע על ידי מעריצה שהגיבה למארק בטוויטר, חברי הלהקה אהבו מאד ובחרו בו לשם האלבום. האלבום מכיל שני קאברים, ו11 שירים מקוריים, אחד מהם מוקדש לאבות של ניקי וקיאן, שהלכו לעולמם בשנתיים האחרונות. השיר היחיד עד כה ששוחרר כסינגל הוא Safe. אלבום זה זכה להצלחה גדולה והרבה מעריצים הראו התלהבות ואהדה לאלבום זה. שירים בולטים באלבום זה: Beautiful Tonight, None's Gonna Sleep Tonight, I Will Reach You, Tell Me It's Love, Too Hard To Say Goodbye.

ב-19 באוקטובר 2011 הודיעה הלהקה כי היא עתידה להתפרק בתום סיבוב הופעות פרידה.

ב-3 באוקטובר 2018 פורסם בחשבון הטוויטר הרשמי של ווסטלייף כי הלהקה תתאחד וכי חברי הלהקה יוציאו מוזיקה חדשה[דרושה הבהרה] וכן יצאו לסיבוב הופעות.

הופעות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבעה הסינגלים הראשונים של וסטלייף נכנסו היישר למקום הראשון במצעד הבריטי. שיא זה רשום בספר השיאים של גינס.
  • אלבומם הראשון היה אלבום הבכורה שנמכר במספר העותקים הגדול ביותר באירלנד. בנוסף נכנסו 14 סינגלים של הלהקה לראש המצעד הבריטי, דבר שזיכה אותה במקום הרביעי כלהקה עם המספר הרב ביותר של סינגלים במקום הראשון, אחרי אלביס פרסלי (21), הביטלס (17) וקליף ריצ'רד (14).
  • כל חמשת הסינגלים שיצאו מאלבום הבכורה של הלהקה הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. הישג שרק הביטלס הגיעו אליו.
  • הלהקה זכתה בפרס "Record of the Year" (שיר השנה) ארבע פעמים.
  • שיא גינס על מסע קידום המכירות הגדול ביותר בתקופה קצרה על קידום אלבומם השני, ועל התור הארוך ביותר לחתימות אלבומים מחוץ לחנות כשחתמו על אלבומם הרביעי.
  • וסטלייף הם גם ה-"UK's Biggest Tour Act", סיבוב ההופעות הגדול ביותר בבריטניה, שנה חמישית ברציפות.
  • בעלת רצף הסינגלים הגדול ביותר שהגיעו ישירות ל- Top 5 במצעד הבריטי - 21 במספר.

וסטלייף הופיעו בישראל פעמיים, ב-6 במאי 2000 בסינרמה וב-16 במאי 2001 בפארק הירקון, יחד עם הלהקה פייב. וסטלייף זכו בפרסים ותארים נוספים ואחרים בטקס פרסי ה-MTV, הבריטס (המקבילה הבריטית לגראמי), בפרסי הסמש היטס (מגזין נוער נחשב), בפרסי מטאור רבים (הפרסים הנחשבים ביותר בתעשיית המוזיקה האירית) ועוד.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - "Westlife"
  • 2000 - "Coast to Coast"
  • 2001 - "World of our Own"
  • 2002 - "Unbreakable - the Greatest Hits vol.1"
  • 2003 - "Turnaround"
  • 2004 - "Allow us to be Frank"
  • 2005 - "Face to Face"
  • 2006 - "The Love Album"
  • 2007 - "Back Home"
  • 2009 - "Where We Are"
  • (2010)- "Gravity"

סינגלים בבריטניה ובאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - "Swear it Again"
  • 1999 - "If I Let you Go"
  • 1999 - "Flying Without Wings"
  • 1999 - "I have a Dream/Season in the Sun"
  • 2000 - "Fool Again"
  • 2000 - "Against All Odds" (יחד עם מריה קארי)
  • 2000 - "My Love"
  • 2000 - "What Makes a Man"
  • 2001 - "Uptown Girl"
  • 2001 - "I lay my love on you"
  • 2001 - "When you're looking like that"
  • 2001 - "Queen of my Heart"
  • 2002 - "World of our Own"
  • 2002 - "Bop Bop Baby"
  • 2002 - "Unbreakable"
  • 2003 - "Tonight/Miss you Nights"
  • 2003 - "Hey Whatever"
  • 2003 - "Mandy"
  • 2004 - "Obvious"
  • 2005 - "You Raise me Up"
  • 2005 - "When you Tell me that you Love me"
  • 2006 - "Amazing"
  • 2006 - "The Rose"
  • 2007 - "Home"
  • 2008 - "Us against the world"
  • 2008 - "Something right"
  • 2009 - "What about now"
  • 2010 - "Safe"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמית קוטלר, אחרי 14 שנה: להקת הבנים ווסטלייף מתפרקת, באתר ynet, 20 באוקטובר 2011