ויונייה
 | |
| סוג |
זן ענבים  |
|---|---|
| מוצא |
צרפת |
| צבע |
לבן |
  | |
ויוניה (בצרפתית: Viognier) הוא זן ענבי יין לבן. זהו העינב היחיד המאושר עבור היין הצרפתי קונדרייה (Condrieu) שהוא כינוי מקור מבוקר (AOC) בעמק הרון.[1]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוץ לרון, ניתן למצוא את הוויונייה באזורים של צפון ודרום אמריקה וכן באוסטרליה, ניו זילנד, אזור היין של הקייפ בדרום אפריקה, אזור דרום מורביה בצ'כיה, בישראל ובאוסטריה ב-Weingut Roland Minkowitsch. באזורי יין מסוימים, הזן מותסס יחד עם עינב היין האדום שיראז, שם הוא יכול לתרום לצבע ולארומה של היין.[2]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו לשרדונה, גם לוויונייה יש פוטנציאל לייצר יינות בעלי גוף מלא עם אופי שופע ורך. בניגוד לשרדונה, לזן הויונייה יש טעמים ארומטיים טבעיים יותר הכוללים נגיעות של אפרסק, אגסים, סיגליות וטעמי יין נוספים. עם זאת, הגוונים הארומטיים הללו יכולים להיהרס בקלות על ידי חשיפה רבה מדי לחמצן, מה שהופך את התסיסה בחבית היין לטכניקת ייצור יין שדורשת רמה גבוהה של מיומנות מצד כל יינן שעובד עם זן זה.
האיכות הפוטנציאלית של ויונייה תלויה מאוד גם בפרקטיקות של גידול גפנים ובאקלים, כאשר העינב דורש עונת גידול ארוכה וחמה על מנת להבשיל במלואו, אך לא אקלים כה חם עד שהעינב יפתח רמות גבוהות של סוכרים ואלכוהול פוטנציאלי בטרם הגוונים הארומטיים שלו יכולים להתפתח. הגפן של הוויונייה הוא באופן טבעי זן בעל תנובה נמוכה, מה שיכול להפוך אותו לנטיעה פחות משתלמת כלכלית עבור חלק מהכרמים.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורו של עינב הוויונייה אינו ידוע. יש להניח שזהו עינב עתיק, שמקורו אולי בדלמטיה (היום קרואטיה) ולאחר מכן הובא לרון על ידי הרומאים.[3] אגדה אחת מספרת שהקיסר הרומי פרובוס הביא את הגפן לאזור בשנת 281 לספירה. לפי אגדה אחרת העינב, ביחד עם השיראז, הפליג כמטען של ספינת משא על נהר הרון, בדרך לאזור בוז'ולה, כאשר הוא נתפס ליד האתר של קונדרייה של ימינו, על ידי קבוצה מקומית של פורעי חוק הידועה בשם culs de piaux.[4]
גם מקור השם ויונייה מעורפל. השם הנפוץ ביותר הוא העיר הצרפתית ויין, שהייתה מאחז רומי מרכזי. אגדה אחרת מספרת שהיא שואבת את שמה מההגייה הרומית של via Gehennae, כלומר "דרך גיא בן הינום" או דרך הגיהנום. ככל הנראה מדובר ברמיזה לקושי בגידול הענב.[4]
ויונייה היה פעם נפוץ למדי. בשנת 1965, העינב כמעט נכחד, ומקור דיווח רק על שמונה דונמים בצפון הרון שהפיקו רק 1,900 ליטר יין באותה תקופה.[3] הפופולריות והמחיר של היין עלו, ומספר הנטיעות גדל. בעמק הרון יש כעת יותר מ-7400 דונם נטיעות ויוניה.[3]
בשנת 2004, פרופיל DNA שנערך באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס הראה שהעינב קשור קשר הדוק לעינב פיימונטה פראיזה, והוא דודן גנטי של הנביולו.
גידול הגפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויונייה יכול להיות עינב קשה לגידול מכיוון שהוא נוטה לטחב אבקתי (Powdery mildew) שהוא מחלת פטריות. יש לו תפוקות נמוכות ובלתי צפויות ויש לקטוף אותו רק כשהוא בשל לחלוטין. אם נקטף מוקדם מדי, העינב אינו מצליח לפתח את מלוא ניחוחותיו וטעמיו. בקטיף מאוחר מדי, מייצר העינב יין שמנוני וחסר ניחוחות. ייננים בקונדרייה בוצרים לעיתים קרובות את הענבים עם רמת סוכר שתפיק יין עם אלכוהול בטווח של 13%.[5] כאשר הענבים בשלים הם בעלי צבע צהוב עמוק ומייצרים יין בעל בישום חזק ועתיר אתנול. העינב מעדיף סביבות חמות יותר ועונת גידול ארוכה, אך יכול לגדול גם באזורים קרירים יותר.
ייצור אזורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויונייה נטוע הרבה יותר ברחבי העולם מאז תחילת שנות ה-90. הן בקליפורניה והן באוסטרליה יש כעת כמויות משמעותיות של קרקע המוקדשת לוויונייה. יש גם עליות נטיעות בולטות באזורים של אקלים מתון כמו אזור Monticello AVA של וירג'יניה.
דעיכתו של ויונייה בצרפת משיאה ההיסטורי קשורה רבות להגעתה הרת האסון של כנימת הפילוקסרה מאמריקה הצפונית לאירופה באמצע ובסוף המאה ה-19, ואחריה נטישת הכרמים עקב הכאוס של מלחמת העולם הראשונה. עד 1965 נותרו בצרפת רק כ-300 דונם של גפני ויונייה, והזן כמעט נכחד. אפילו באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, ויונייה בצרפת היה בסכנה. במקביל לצמיחתו של ויונייה בשאר העולם, הנטיעות בצרפת גדלו באופן דרמטי מאז. העינב זכה להצלחה מסוימת בדרום אפריקה, ניו זילנד, יוון[6] ויפן.[7]
היין[עריכת קוד מקור | עריכה]
יינות ויונייה ידועים בניחוחות הפרחים שלהם ובטרפנים, שנמצאים גם ביינות מוסקט וריזלינג. ישנם גם ניחוחות רבים אחרים של פרחים ופירות עוצמתיים שניתן להבחין ביינות הללו בהתאם למקום גידולם, תנאי מזג האוויר וגילם של הגפנים. על אף שחלק מהיינות הללו, במיוחד אלה מגפנים ותיקות ומיינות המבציר המאוחר, מתאימים ליישון, רובם מיועדים לצריכה צעירה. ויוניה בני יותר משלוש נוטים לאבד רבים מהניחוחות הפרחוניים שלהם שהופכים את היין הזה לייחודי. יישון יינות אלו יניב לרוב יין שתייה פריך מאוד שהוא שטוח כמעט לחלוטין בהרחה דרך האף. הצבע והארומה של היין מרמזים על יין מתוק, אך יינות ויונייה יבשים בעיקרם, אם כי מייצרים גם יינות קינוח מתוקים מבציר מאוחר.
זהו עינב בעל חומציות נמוכה. הוא משמש לפעמים לריכוך יינות שנעשו בעיקר מעינב שיראז אדום. בנוסף לאיכויות הריכוך שלו, העינב מוסיף גם חומר מייצב צבע ובישום משופר ליין האדום.
זיווג למאכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופי הארומטי והפרותי של העינב מאפשר לויונייה להתאים היטב למאכלים מתובלים כמו המטבח התאילנדי.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויונייה: היין הלבן האקזוטי והנדיר של קליפורניה
- ויונייה באוסטרליה
- ענבי עמק הרון: ויונייה מהבלוג Tablas Creek
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רון הרבסט ושרון טיילר הרבסט; בן לוויה של חובבי יין ; Barron's;מסת"ב 0-8120-1479-0 (כריכה רכה, 1995)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ J. Robinson "The Oxford Companion to Wine" Third Edition pg 754 Oxford University Press 2006 מסת"ב 0-19-860990-6
- ^ 1 2 Wine & Spirits Education Trust "Wine and Spirits: Understanding Wine Quality" pgs 6-9, Second Revised Edition (2012), London, מסת"ב 9781905819157
- ^ 1 2 3 Enjoying Viognier.com
- ^ 1 2 O. Clarke Encyclopedia of Grapes pg 277 Harcourt Books 2001 מסת"ב 0-15-100714-4
- ^ O. Clarke Encyclopedia of Grapes pg 278 Harcourt Books 2001 מסת"ב 0-15-100714-4
- ^ "Viognier". Domaine Gerovassiliou. נבדק ב-17 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ O. Clarke Encyclopedia of Grapes pg 281 Harcourt Books 2001 מסת"ב 0-15-100714-4
- ^ K. MacNeil The Wine Bible pg 87 Workman Publishing 2001 מסת"ב 1-56305-434-5