המטבח התאילנדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המטבח התאילנדי הוא המטבח הלאומי של תאילנד. הוא ידוע במנות הארומטיות שבו, המשלבות במגוון רחב של ירקות ופירות מקומיים, ובשילובי הטעמים שבתבשיליו: חריף, חמוץ, מתוק, מלוח. נהוג לחלק את המטבח התאילנדי לארבעה סגנונות: הצפוני, הצפון-מזרחי, המרכזי והדרומי. סוגי הקארי המוגשים בדרום תאילנד נוטים לכלול חלב קוקוס וכורכום טרי, בעוד שבמטבח הצפון-מזרחי נוטים להוסיף מיץ של ליים ומלח.

המטבח התאילנדי הושפע ממספר מטבחים אזוריים, מהמטבח הסיני קיבל את המוקפצים, ומהמטבח ההודי אימץ את תבשילי הקארי, ואם זאת הוא נחשב מטבח ייחודי עם פרופילי טעם ייחודיים. כמו המטבח הווייטנאמי, המטבח התאילנדי ידוע בשימושו בעשבי תיבול ותבלינים טריים, וברוטב דגים אסייתי.

מרכיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורז מטוגן וירקות, מרק טום יאם

האורז הוא מרכיב חשוב במטבח התאילנדי, כמו במטבחי אסיה האחרים. נהוג בו במיוחד אורז היסמין שצומח בשפע במישורים במרכז המדינה. מקור השם בעובדה שכמו פרח היסמין, גם אורז היסמין נחשב ליקר ערך וריחני (אך ריחו אינו מזכיר את ריח פריחת היסמין). בדרך כלל, האורז המבושל מלווה במיני קארי ריחניים, בתבשילים מוקפצים, שבהם משולבות כמויות גדולות יחסית של פלפל צ'ילי, מיץ ליים, ועשב לימון. קיימת גם אפשרות לשילוב בין הקארי לאורז, בתבשילים הנקראים ק'או ראד גאנג (ข้าวราดแกง) ארוחה מהירה יחסית. רוב מנות האורז עושות שימוש באורז יסמין, אך קיים בתאילנד גם מין מקומי של אורז דביק המוגש לצד האוכל ונאכל עם הידיים, מגולגל לכדור ונטבל ברוטב של מנות שונות. בצפון תאילנד ובלאוס אורז דביק הוא מנה יומיומית.

אטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטריות הגיעו לתאילנד מסין, ורוב האטריות הנאכלות בתאילנד הן וריאציה על סוגי אטריות שמקורן בסין, למשל אטריות אורז, אטריות ראמן, ואטריות ביצים. ישנו סוג אחד של אטריה שמקורו בתאילנד הנקרא בתאית קאנום ג'ין או קאנום צ'ין (בתאית: ขนมจีน), שהן אטריות אורז העשויות מבצק שהותסס שלושה ימים, ולכן מאופיינות בטעם מעט חמוץ. מאכלי אטריות כגון פאד תאי (ผัดไทย) המוגשים בצלחת שטוחה נאכלים בתאילנד עם כף ומזלג, בדומה למאכלים תאילנדים אחרים, אך אטריות המוגשות במרק או מנות שמקורם בהמטבח הסיני מוגשות עם מקלות אכילה. מאכלים רבים מן המטבח הסיני אומצו על ידי התאילנדים, למשל מרק חמוץ-חריף של אטריות.

משחת צ'ילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאם פּריק (น้ำพริก) הוא משחת פלפלים חריפים תאילנדית. לכל אזור יש את הגרסה שלו לנאם פריק, אך בכל האזורים מכינים את המשחה באמצעות כתישת פלפלים חריפים, חסילונים ושום בעלי ומכתש. את הנאם פריק מגישים עם ירקות (מלפפונים, כרוב ושעועית - מאודים או טריים). את הירקות מטבילים במשחה ואוכלים עם אורז. בשילוב בין התרבות התאילנדית והמערבית, יש הנוהגים בתאילנד לאכול נאם פריק על פרוסת לחם.

תבלינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבח התאילנדי מפורסם ברוטב דגים שלו, המאופיין במליחות מודגשת וריח חזק. רוטב זה מהווה את התחליף העיקרי למלח בישול בבישול התאילנדי, בדומה לרוטב סויה במטבחים אסייתים אחרים. בנוסף, נעשה שימוש נרחב במשחת חסילונים - תערובת של חסילונים טחונים ומלח.

בנוסף, קיימים תבלינים שנדיר למצוא במערב, כמו עלי קפיר ליים (ใบมะกรูด), אשר מופיעים כמעט בכל מרק תאילנדי (למשל במרק החריף-חמוץ טום יאם). בדרך כלל מערבבים אותם עם שום, גלנגל, עשב לימון, כורכום וקראצ'אי - להכנת רוטבי קארי. בריחן התאילנדי נעשה שימוש להכנת קארי ירוק.

מרכיבים נוספים כוללים את החציל התאילנדי, תמרינדי, סוכרים מדקלים ומקוקוס, מיץ ליים וחלב קוקוס. מרכיב חשוב אחר הוא הפאהק צ'הה (כוסברה ושורש כוסברה), משחות ואבקות קארי, רוטב סויה כהה, חסילון מיובש, פונג פה-לו (אבקת חמשת התבלינים), שעועית ארוכה, רוטב צדפות, קמח טפיוקה ואבקת צ'ילי טחונה.

הגשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארוחת צהריים תאילנדית

בארוחה תאילנדית נאכלת בדרך כלל מנה אחת או אורז (ק'או) (תאית :ข้าว), המוגשת עם תוספות רבות במקביל. את המנות מגישים בדרך כלל עם מבחר רטבים ותבלינים: פלפלי צ'ילי מיובשים, צ'ילי פרוס ומוחמץ בחומץ אורז, ונאם פריק.

אוכל תאילנדי נצרך בדרך כלל עם מזלג וכף. מקלות אכילה משמשים בעיקר לאכילת מרקי אטריות ומנות אחרות שמקורן בסין. המזלג מוחזק ביד שמאל ומשמש לגריפת אוכל לכף. באזורים כפריים יותר, כמו למשל באזורים ההרריים בצפון וצפון-מזרח המדינה, אוכלים אורז דביק עם יד ימין (תוך טבילתו ברטבים או תוספות). מוסלמים בתאילנד אוכלים בדרך-כלל רק עם יד ימין.

מנות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פופולריות בישראל ובמערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכל תאילנדי פופולרי במדינות רבות מחוץ לתאילנד, ובהן בישראל. המטבח התאילנדי החל לצבור פופולריות בישראל החל משנות ה-90, בשל חשיפתם של תרמילאים למטבח התאילנדי מחד; והגירת עבודה מתאילנד מאידך. בישראל (ובקהילות יהודיות גדולות ברחבי העולם) פותחו גרסאות כשרות למטבח התאילנדי, אשר במקורו מרבה לעשות שימוש בפירות ים ובבשר חזיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המטבח התאילנדי בוויקישיתוף