ויליאם תארפ
 | |||||
| לידה |
27 בנובמבר 1803 פארמינגטון, דלאוור, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 1865 (בגיל 61) מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | כנסיית המשיח האפיסקופלית, מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ויליאם תארפ (באנגלית: William Tharp; 27 בנובמבר 1803 – 9 בינואר 1865) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של דלאוור בשנים 1839–1843 וכמושל דלאוור ה-36 בשנים 1847–1851.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם תארפ נולד בעיירה פארמינגטון שדלאוור, כבנם של ג'יימס ויוניס פלאמינג תארפ. אבי סבו התיישב ליד העיירה פרנקפורד שבדלאוור ב-1735. ב-1829 נפטר אביו, ובאותה שנה הוא נשא לאישה את מרי א. ג'ונסון, ולשניים נולדו חמישה ילדים. ממשפחת אשתו הוא ירש את ביתו הראשון בפארמינגטון שהיה הראשון בתהליך צבירת האדמות החקלאיות על ידו במשך כל ימי חייו. בית זה, שקרוי בית תארפ, נרשם ב-1973 במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[1] כשנבחר תארפ כמושל ב-1847, עברה המשפחה למילפורד.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-19 התאפיינה הפוליטיקה של דלאוור באוכלוסייה שמרנית מהמגזר החקלאי וממגזר העסקים הקטנים שהתרכזה בדרום המדינה, והיוותה בדרך כלל את הרוב, אל מול המרכז התעשייתי שהיווה את הרוב והתרכז באזור של העיר וילמינגטון שבצפון המדינה. רוב זה הובל את חיקה של המפלגה הוויגית בראשותו של ג'ון קלייטון. לאחר שהפסידה בשלוש מערכות בחירות למשרת מושל המדינה, העמידה המפלגה הדמוקרטית שבמיעוט את תארפ כמועמדה לתפקיד.
תארפ נבחר כחבר הסנאט של דלאוור וכיהן בו בשנים 1839–1843. ב-1842 הוא ניסה להיבחר לתקופת כהונה נוספת בסנאט, אך לאחר ספירה חוזרת של הקולות התברר שהוא נוצח בהפרש של קול אחד. ב-1844 הוא התמודד בבחירות למשרת המושל, אך נוצח על ידי המועמד הוויגי תומאס סטוקטון. בשל מותו של סטוקטון בעת כהונתו, נערכו בחירות מיוחדות ב-1846, בהן ניצח תארפ לאחר שהביס את מועמד הוויגים פיטר קוזי. אף על פי שבמקביל לבחירתו, השיגו הוויגים רוב באספה הכללית של דלאוור, הייתה כהונתו תחילתה של שליטה ארוכת טווח של הדמוקרטים במדינה עד לסוף המאה ה-19. תארפ כיהן תקופת כהונה מלאה כמושל מ-19 בינואר 1847 ועד 21 בינואר 1851.
זמן קצר לאחר השבעתו של תארפ פרצה מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, שהייתה מלחמה שרוב תושבי דלאוור פקפקו בצורך בה. אף על פי כן, כמו מלחמת 1812 שגם לא התקבלה בברכה בדלאוור, דאגו תארפ והאספה הכללית לגיוס הנדרש, ורבים מתושבי המדינה השתתפו בקרבות. בדלאוור עצמה העבירה המדינה לבסוף את האי פי פאץ' שעל נהר דלאוור לידי ממשלת ארצות הברית, שבסופו של דבר בנתה עליו את המבצר פורט דלאוור. לאחר תום כהונתו פרש תארפ מהחיים הציבוריים, וב-1852 מונה כגזבר של חברת הרכבות של דלאוור.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם תארפ נפטר במילפורד ב-9 בינואר 1865. הוא נטמן בכנסיית המשיח האפיסקופלית שבעיר. נכדו, ויליאם ווטסון, כין גם הוא כמושל המדינה בשנים 1895–1897.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 226-227.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם תארפ באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם תארפ באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם תארפ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
