דייוויד האזרד

דייוויד האזרד
David Hazzard
לידה	18 במאי 1781; מילטון, דלאוור, ארצות הברית
פטירה	8 ביולי 1864 (בגיל 83); מילטון, דלאוור, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות המתודיסטי-אפיסקופלי, מילטון, דלאוור, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, המפלגה הלאומית הרפובליקנית, המפלגה הוויגית
	10 בדצמבר 1844 – 16 בספטמבר 1847; (שנתיים ו־40 שבועות)
	10 בדצמבר 1844 – 16 בספטמבר 1847; (שנתיים ו־40 שבועות)
	7 בינואר 1835 – 1 בינואר 1839; (4 שנים)
	7 בינואר 1835 – 1 בינואר 1839; (4 שנים)
	19 בינואר 1830 – 15 בינואר 1833; (3 שנים)
	→ צ'ארלס פולק הבן קיילב בנט ←

דייוויד הזארד (באנגלית: David Hazzard;‏ 18 במאי 1781 – 8 ביולי 1864) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, לאחר מכן המפלגה הלאומית הרפובליקנית, ולבסוף המפלגה הוויגית, שכיהן כמושל דלאוור ה-28 בשנים 1830–1833, ולאחר מכן כחבר הסנאט של דלאוור וכשופט בבית המשפט הגבוה של דלאוור.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד האזרד נולד במחוז סאסקס שבדלאוור כבנם היחיד של ג'ון ומרי פורנל יוסטון האזרד. מוצאה של המשפחה הוא ממהגר מהמאה ה-17, קרואד האזרד. על ג'ון האזרד נאמר שהוא סייע להעביר את הצבא הקונטיננטלי מעבר לנהר דלאוור במשך הלילה שלפני קרב טרנטון ב-1776. בהמשך הוא פתח חנות בעיר מילטון. דייוויד האזרד נשא ב-1804 לאישה את אליזבת קולינס, אחותו של המושל ג'ון קולינס, ולשניים נולדו חמישה ילדים.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1807 מונה האזרד כלוטננט במיליציה של דלאוור, אך התפטר מהתפקיד במאי 1808. ב-4 ביולי 1812, עם פרוץ מלחמת 1812, הוא מונה כלוטננט משנה בגרנדירים שסופחו לפלוגה הראשונה של קפטן פיטר ט. רייט ברגימנט השמיני של המיליציה של דלאוור. הכוח הועסק בעיקר בחיזוק מערכי ההגנה בעיר לואס שבדלאוור, ולקח חלק פעיל בהגנתה באפריל 1813. הוא מעולם לא נלחם מחוץ לדלאוור. ב-4 באפריל 1814 קיבל האזרד מינוי של קפטן. במשך כל הזמן הזה הוא ניהל את עסקי הסחר של המשפחה במילטון.

האזרד היה חבר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית הג'פרסונית, שהייתה מיעוט בלדאוור, ובמיוחד במחוז סאסקס. מינויו הראשון היה כשופט שלום, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 1812–1817. ב-1823 הוא ביקש להיבחר כמושל, אך נוצח על ידי המועמד הפדרליסט סמואל פיינטר. ב-1826 הוא התמודד בשנית על התפקיד, והפעם נוצח על ידי המועמד הפדרליסט צ'ארלס פולק הבן. עם השינוי שחל במערכת המפלגות במהלך מערכת בחירות זו, היה האזרד לתומך של סיעת אדמס/קליי, כמו רוב האנשים בדלאוור. בהתאם לכך, בבחירות של 1829 הוא נבחר כמושל דלאוור, לאחר שהתמודד כחבר המפלגה הלאומית הרפובליקנית של קליי. הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית הג'קסונית, אלן תומפסון מווילמינגטון, וכיהן כמושל תקופת כהונה אחת מ-19 בינואר 1830 ועד 15 בינואר 1833 באותה מערכת בחירות נבחר רוב של נציגים אנטי-ג'קסונים מהמפלגה הלאומית הרפובליקנית לאספה הכללית של דלאוור.

הייתה זו תקופה של צמיחה ושינויים נרחבים בדלאוור. חוק בתי הספר החדש של 1829, קרא להקמתן של מועצות חינוך בכל אחת מהנפות של המדינה, כשבתי ספר קטנים הוקמו במרחק של לא יותר משני מילים (שלושה ק"מ) מביתו של כל תלמיד. לחוק זה היה מימון כלשהו של המדינה, אך הייתה ציפייה מהרשויות המקומיות להשלים את המימון, ורבו מהן לא עשו כן. כבישים וגשרים שופרו, ומסילות ברזל הונחו בתוואי חברת הרכבות ניו קאסל ופרנצ'טאון. הייתה זו אחת ממסילות הברזל הראשונות שהונחו בארצות הברית והנתיב המהיר ביותר באותה תקופה מבולטימור לפילדלפיה.

ב-1831 התקבלה חוקה חדשה לדלאוור. החוקה קבעה את מועד הבחירות בחודש נובמבר, הגדירה מושבים דו-שנתיים לאספה הכללית של דלאוור, קבעה משך כהונה של ארבע שנים למושל המדינה ולסנאטורים, ומשך כהונה של שנתיים לחברי בית הנבחרים. למושלים לא הותר לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת. במערכת המשפט בוצעו גם כן שינויים, ומספר השופטים בבית המשפט העליון של דלאוור הופחת מתשעה לחמישה. נכתב צ'ארטר חדש לעיר וילמינגטון, והיא בחרה בראש העיר הראשון שלה, ריצ'רד ה. באיירד. האזרד היה אחרון מושלי דלאוור שכיהן על פי חוקת 1792.

1831 הייתה גם השנה בה התחולל מרד נט טרנר בווירג'יניה. אירוע זה הצית שמועות על מרידות עבדים נוספות, כולל אחת בסיפורד שבדלאוור. בעוד שבדלאוור היו 3,000 עבדים בלבד, היו בה 16,000 אפרו-אמריקאים חופשיים, והפחד מפניהם הוביל לחקיקת חוק שאסר על שימוש בנשק על ידי שחורים ומולאטים חופשיים. חוק זה זכה לעידודו של האזרד, ואסר על כניסה למדינה של אפרו-אמריקאים חופשיים נוספים,על החזקת נשק ללא אישור מיוחד, על פגישות ליליות בלתי מפוקחות או ללא רישיון, ועל פעילותם של מטיפים אפרו-אמריקאים נודדים.

לאחר תום כהונתו כמושל, כיהן האזרד כחבר הסנאט של דלאוור בשנים 1835–1839. בדצמבר 1844 הוא מונה כשופט בבית המשפט הגבוה של דלאוור. הוא היה האדם היחידי שמונה לכהן בבית משפט זה ללא השכלה משפטית פורמלית. הוא גם היה נציג לוועידת החוקה של דלאוור של 1852, אך התפטר ממנה במחאה על אופן בחירת הנציגים. החוקה שהוכנה על ידי הוועידה לא אושרה בסופו של דבר כאשר הוגשה למשאל עם, שכן היא הותירה ייצוג שווה למחוזות המדינה, ובכך הותירה ייצוג חסר למחוז ניו קאסל.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד האזרד נפטר במילטון ב-8 ביולי 1864. הוא נטמן בבית הקברות המתודיסטי-אפיסקופלי שבעיר. במילטון הוצב לוח זיכרון לזכרו על השביל שלאורך נהר ברודקיל. בנו, ג'ון אלכסנדר האזרד, כיהן כחבר הסנאט של דלאוור בשנים 1855–1858, ובן אחר שלו, דייוויד, לחם במלחמת האזרחים האמריקאית.

האזרד היה חבר פעיל בכנסייה המתודיסטית, וככזה הוא תמך במשך כל חייו ברפורמות חברתיות כמו ביטול השיטה המיושנת של מאסר בשל חוב. בעוד שלא החזיק בעצמו בעבדים, הוא הסכים עם שכניו במחוז סאסקס בגישתם להגנה על זכות הקניין של מחזיקי העבדים, וחשוב מכל, הוא תמך בהגנה על זכויות המדינות להחליט בעצמן על שאלת עתיד העבדות. בהבינו את הסיכון העתידי לאיחוד שטמון בקבלת החלטה בשאלה זו, הוא פסל, כמו רוב תושבי דלאוור, את האפשרות של פרישה מן האיחוד, באומרו: "כפי שהאנשים של מדינה זו היו הראשונים להכיר בממשלה הנוכחית, הם יהיו האחרונים לנטוש אותה".

ביתו במילטון צורף ב-1973 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.^[1]