ניקולס ואן דייק
 | |||||
| לידה |
25 בספטמבר 1738 מחוז ניו קאסל, מושבת דלאוור, אמריקה הבריטית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1789 (בגיל 50) מחוז ניו קאסל, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות של כנסיית עמנואל האפיסקופלית, ניו קאסל, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ניקולס ואן דייק (באנגלית: Nicholas Van Dyke; 25 בספטמבר 1738 – 19 בפברואר 1789) היה אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, שכיהן כנשיא דלאוור השביעי בשנים 1783–1787. הוא כיהן כחבר האספה הכללית של דלאוור, והיה נציג לקונגרס הקונטיננטלי, בו הוא חתם על תקנון הקונפדרציה.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולס ואן דייק נולד ב"ברוויק" (Berwick), בית משפחתו בנפת סנט ג'ורג' שבמחוז ניו קאסל, מושבת דלאוור, ליד מיקומה הנוכחי של דלאוור סיטי. הוא היה בנם של ניקולאס ורייצ'ל אלי ואן דייק, שאביו, אנדרו ואן דיין, הגיע לשם מלונג איילנד ב-1704. ניקולס הצעיר התחנך בחינוך ביתי, ולאחר מכן למד משפטים בקריאה עצמית בפילדלפיה, שם הוא התקבל ב-1765 ללשכת עורכי הדין של פנסילבניה.
ואן דייק שב לניו קאסל, שם הוא חי עם משפחתו והחל לעסוק בעריכת דין. הוא נישא פעמיים. ב-1766 לאליזבת ניקסון, שנפטרה ב-1770, שבועיים לאחר לידת בנם ניקולס הבן. לאחר מות רעייתו הוא נישא בשנית לשרלוט סטנלי. הם קבעו את ביתם בניו קאסל ונולדו להם עוד כמה ילדים. הם היו חברים בכנסיית עמנואל האפיסקופלית.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1774 נכנס ואן דייק לחיים הפוליטיים כחבר ועדת הרווחה של בוסטון בדלאוור. לאחר מכן הוא היה נציג לוועידת החוקה של דלאוור ב-1776 וכיהן במשך שנתיים כחבר מועצת המדינה (כיום הסנאט של דלאוור) החל מהמושב של 1776/1777. באותה שנה הוא מונה כשופט בבית המשפט הימי של דלאוור, ובפברואר 1777 נבחר כנציג בקונגרס הקונטיננטלי במקומו של ג'ון אוונס שדחה את המינוי. הוא כיהן בקונגרס עד 1781 וחתם על תקנון הקונפדרציה מטעם דלאוור. במשך חמישה מושבים של בית הנבחרים של דלאוור, החל מ-1778 ועד להיבחרו כנשיא דלאוור, הוא כיהן בו, ובמושב של 1780/1781 היה יושב ראש הבית.
חודשים ספורים לאחר התפטרותו של ג'ון דיקינסון מתפקידו כנשיא דלאוור ב-1782, קיימה האספה הכללית של המדינה בחירות מיוחדות לתפקיד הנשיא כמחליפו של ג'ון קוק השמרן, שהחליף את דיקינסון. הסיעה השמרנית בבית ניסתה לקדם את בחירתו של ג'ון מקינלי, שכבר כיהן קודם לכן כנשיא דלאוור הראשון לאחר קבלת העצמאות, אך סיעת הפטריוטים הצליחה להביא לבחירתו של ואן דייק. ב-1 בפברואר 1783 הוא הושבע לתפקידו וכיהן בו עד 27 באוקטובר 1786.
במהלך כהונתו כנשיא דלאוור הסתיימה רשמית מלחמת העצמאות של ארצות הברית עם חתימת חוזה פריז ב-1783. בניסיון לפתור את אחת הבעיות שנבעה מהמלחמה, הציע ואן דייק תוכנית לשלם את חלקה של דלאוור בחוב שנבע מהמלחמה. בעיה בלתי פתורה אחרת שנבעה מהמלחמה הייתה גורלו של הלויאליסט צ'ני קלאו. קלאו נעצר ב-1778, נשפט ב-1782 בעוון בגידה וזוכה. לאחר מכן הוא הואשם ברצח של אחד מחברי הכוח שנשלח לעוצרו ב-1778. אף על פי שלא הייתה עדות לכך שקלאו אכן הרג את האיש, במאי 1783, הרשיע אותו חבר מושבעים ודן אותו לגזר דין מוות. בשל אי יכולתו מבחינה פוליטית להעניק לקלאו חנינה, אך בהיותו מודע לכך שאנשים רבים, כולל אחיו של סיזר רודני, תומאס רודני, האמינו שקלאו חף מפשע, דחה ואן דייק את ההוצאה להורג ללא הגבלת זמן.
במושב של 1786/1787 שב ואן דייק לסנאט המדינתי, ושוב לזמן קצר לפני מותו במושב של 1788/1789, בו הוא היה יושב ראש הסנאט.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולס ואן דייק נפטר בברוויק ב-19 בפברואר 1789, ושם הוא נטמן. קבורתו הועברה מאוחר יותר לבית הקברות של כנסיית עמנואל האפיסקופלית בניו קאסל.
בנו, ששמו היה גם ניקולס, כיהן לימים כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית וכסנאטור מטעם דלאוור. בתו ננסי אן, נישאה לקנסי ג'ונס ב-1784 בחתונה שהתקיימה בבית אמסטל בניו קאסל בה נכח גם ג'ורג' וושינגטון. בנם קנסי ג'ונס הבן, כיהן לימים כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
רוב השטח סביב לביתו של ואן דייק, ברוויק, נלקח ב-1829 לטובת כריית תעלת צ'ספיק ודלאוור, אך הבית נותר על עומדו עד לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. כל שטחי הבית הנותרים נלקחו לטובת הרחבת התעלה ב-1929. ביתו בניו קאסל, שכיום ידוע כבית אמסטל, עדיין ניצב על עומדו בעיר ופתוח לציבור.
לא קיים דיוקן ידוע של ואן דייק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולס ואן דייק באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ניקולס ואן דייק באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ניקולס ואן דייק באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ניקולס ואן דייק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
