צ'ארלס ל. טרי הבן

צ'ארלס ל. טרי הבן
.Charles L. Terry Jr
לידה	17 בספטמבר 1900; קמדן, דלאוור, ארצות הברית
פטירה	6 בפברואר 1970 (בגיל 69); דובר, דלאוור, ארצות הברית
שם מלא	צ'ארלס ליימן טרי הבן
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של כנסיית המשיח האפיסקופלית, דובר, דלאוור, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת וירג'יניה; סנט מרי קולג'; בית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון ולי; וסלי קולג' ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	19 בינואר 1965 – 21 בינואר 1969; (4 שנים)
סגן מושל דלאוור	שרמן טריביט
	→ אלברט קארוול ראסל פיטרסון ←
	מאי 1963 – 19 באוגוסט 1964; (כשנה ו־15 שבועות)
מושל ממנה	אלברט קארוול
	→ קלרנס א. סאותרלנד דניאל פ. וולקוט ←
	23 ביולי 1962 – מאי 1963; (כ־40 שבועות ו־3 ימים)
מושל ממנה	אלברט קארוול
	29 באפריל 1957 – 23 ביולי 1962; (5 שנים ו־12 שבועות)
	29 באפריל 1957 – 23 ביולי 1962; (5 שנים ו־12 שבועות)
	7 בדצמבר 1938 – 29 באפריל 1957; (18 שנים)
	7 בדצמבר 1938 – 29 באפריל 1957; (18 שנים)
	1937–1938
תחת מושל דלאוור	ריצ'רד מקמלן
	→ וולטר דנט סמית' ג'וזאיה מרוול הבן ←

צ'ארלס ליימן טרי הבן (באנגלית: .Charles L. Terry Jr;‏ 17 בספטמבר 1900 – 6 בפברואר 1970) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן בין שאר תפקידיו כשופט בבית המשפט העליון של דלאוור וכנשיאו, וכמושל דלאוור ה-65 בשנים 1965–1969.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס טרי נולד בקמדן שבדלאוור כבנם של צ'ארלס ליימן האב ואליזבת מקסון טרי. הוא למד בווסלי קולג' שבדלאוור ובאוניברסיטת וירג'יניה, וקיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת וושינגטון ולי. טרי נשא לאישה את ג'סיקה אירבי, ולשניים נולד בן בשם צ'ארלס.

קריירה מקצועית ומשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1924 התקבל טרי ללשכת עורכי הדין של דלאוור, עסק במקצוע בדובר, ושימש כפרקליט עבור בית המשפט של מחוז קנט ועבור האספה הכללית של דלאוור. ב-1936 הוא מונה כמזכיר המדינה של דלאוור, ושימש בתפקיד בשנים 1937–1938.לאחר מכן הוא כיהן כשופט בבית המשפט הגבוה של דלאוור מ-7 בדצמבר 1938 ועד 29 באפריל 1957, וממועד זה ועד 23 ביולי 1962, כנשיאו של בית משפט זה. לאחר מכן הוא החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון של דלאוור, והחל ממאי 1963 ועד אוגוסט 1964 כנשיאו.

במאמרם על מערכת המשפט של דלאוור, תיארו הנרי ר. הורסי וויליאם דאפי את תקופת כהונתו של טרי על כס השיפוט: "בעשרים וחמש שנותיו על כס השיפוט, השופט טרי, או 'צ'ארלי', כפי שהוא העדיף להיקרא, באמצעות הידע שלו על התהליך החקיקתי והשפעתו על האספה הכללית, הועיל מאוד בקידום מספר רב של רפורמות משפטיות. בין אלו נכללו העלאת משכורות השופטים ושיפורים משמעותיים במערכת הפנסיות שלהם, הקמת בתי משפט לפניות רגילות במשרה מלאה במחוזות קנט וסאסקס, תמיכה ממושכת בהקמת בית המשפט העליון של דלאוור כבית משפט נפרד, ושיפורים והרחבות משמעותיות של מבני בתי המשפט הן בבניין הציבורי בווילמינגטון והן בבית המשפט של מחוז קנט".^[1]

מושל דלאוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטרי היו שאיפות פוליטיות, ובתמיכת המושל המכהן, אלברט קארוול, הוא התפטר מכהונתו בבית המשפט העליון. ב-1964 הוא נבחר כמושל דלאוור, לאחר שהביס בבחירות את סגן המושל והמושל לשעבר דייוויד באקסון.

כמושל, וכשופט לשעבר, יזם טרי רפורמה מרכזית במערכת בתי משפט השלום, הפך אותם לבתי משפט "שבעבר היו נגועים בפוליטיקה ובמשוא פנים" למה שבסופו של דבר הפך ל"מערך של שופטים יעילים בשכר במשרה מלאה שישבו באולם המשפט וניהלו הליכים על פי כללים אחידים כתובים". בעיקר, הופסק הנוהג לשלם שכר לפקידים בהתבסס על מספר התיקים המשפטיים שהסתיימו, והם החלו לקבל משכורות קבועות. שינוי נוסף היה רכישתו של בית וודברן, מעון המושל הרשמי, שטרי ומשפחתו היו הראשונים שהתגוררו בו. יוזמה נוספת של טרי הייתה הקמתו של הקולג' הטכנולוגי הקהילתי של דלאוור, שהחזיק בקמפוס בכל אחד ממחוזות המדינה.

בנוסף לכך, דלאוור לא יכלה להתחמק מהסוגיות המרכזיות של שנות ה-60, בעיקר אלו שנגעו לשוויון הגזעי. באספה הכללית של דלאוור התנהלו וויכוחים ממושכים בנוגע לשיכון שוויוני, אך לא הושגה הסכמה על חקיקה בהתאם. ברחובות וילמינגטון, כמה לילות שבהן התרחשו יריות ב-1967, הסתיימו בהטלת עוצר ואיסור על מכירת משקאות משכרים. טרי פנה לאספה הכללית ודרש וקיבל את הסמכות להכריז על מצב חירום במדינה. הוא ניצל מידית את סמכותו זו, ואף על פי שהאלימות נפסקה באותו שבוע, מצב החירום נותר בתוקף למשך חודש נוסף. שנה לאחר מכן, הבעיות הרציניות צצו עם רצח מרטין לותר קינג ב-4 באפריל 1968. כמה ימים לאחר מכן פרצו מהומות בוילימינגטון שנמשכו יומיים. שוב הגיב על כך טרי בהכרזה על מצב חירום ושלח את המשמר הלאומי לסייע למשטרת העיר. שבוע לאחר מכן, כאשר נראה שהמצב היה תחת שליטה, הסיר ראש העיר את העוצר וביקש לפנות את אנשי המשמר הלאומי. בהאמינו שעוד צפויה אלימות נוספת, סירב טרי לבקשה זו' ורק לאחר תום כהונתו של טרי, שמונה חודשים לאחר מכן, פונו כוחות המשמר הלאומי מרחובות וילמינגטון. במקביל לאירועים אלו, צעקו סטודנטים של הקולג' המדינתי של דלאוור כלפי טרי במהלך נאום שנשא, ולזמן מה השתלטו על בניין המנהלה של הקולג'. טרי הגיב בסגירת המוסד למשך חודש.

טרי זכה לתמיכה על הישגיו המשמעותיים ועל אופן הטיפול שלו באלימות בווילמינגטון. הוא ניהל מסע בחירות לתקופת כהונה שנייה, ונוצח בהפרש קטן, ככל הנראה בשל התקף לב שלקה בו באוקטובר אותה שנה וויכוח על התוויית גבולות אזורי הבחירה במחוז סאסקס. על כל פנים, 1968 הייתה שנה של סדרת ניצחונות של הרפובליקנים, וראסל פיטרסון הצליח להביס את המושל המכהן, בין השאר בזכות מספר גדול של דמוקרטים בווילמינגטון שביקשו לבחור במנהיגות חדשה ולשים קץ למתחים ולאלימות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס טרי נפטר בדובר ב-6 בפברואר 1970. הוא נטמן בבית הקברות של כנסיית המשיח האפיסקופלית שבעיר. הקמפוס של הקולג' הטכנולוגי הקהילתי של דלאוור בדובר קרוי על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 245.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס ל. טרי הבן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
צ'ארלס ל. טרי הבן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
צ'ארלס ל. טרי הבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Henry R. Horsey and William Duffy, The Separate Supreme Court, History of the Supreme Court, The Delaware Judiciary - courts.delaware.gov.

[1] Henry R. Horsey and William Duffy, The Separate Supreme Court, History of the Supreme Court, The Delaware Judiciary - courts.delaware.gov.

[1]