שרמן טריביט

שרמן טריביט
Sherman W. Tribbitt

לידה	9 בנובמבר 1922 דנטון, מרילנד, ארצות הברית
פטירה	14 באוגוסט 2010 (בגיל 87) מילפורד, דלאוור, ארצות הברית
שם מלא	שרמן וילארד טריביט
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות של כנסיית דרוייר הישנה, אודסה, דלאוור, ארצות הברית
השכלה	גולדי-ביקום קולג'
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל דלאוור ה־67 16 בינואר 1973 – 18 בינואר 1977 (4 שנים) סגן מושל דלאוור יוג'ין בוקהאמר → ראסל פיטרסון פיט דו פונט ←
סגן מושל דלאוור ה־17 19 בינואר 1965 – 21 בינואר 1969 (4 שנים) תחת מושל דלאוור צ'ארלס ל. טרי הבן → יוג'ין לאמוט יוג'ין בוקהאמר ←
חבר בית הנבחרים של דלאוור 12 בינואר 1971 – 9 בינואר 1973 (שנתיים)
8 בינואר 1957 – 12 בינואר 1965 (8 שנים)

שרמן וילארד טריביט (באנגלית: Sherman Willard Tribbitt;‏ 9 בנובמבר 1922 – 14 באוגוסט 2010) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של דלאוור בשנים 1957–1965 ובשנים 1971–1973, כסגן מושל דלאוור ה-17 בשנים 1965–1969, וכמושל דלאוור ה-67 בשנים 1973–1977.

ראשית חייו

שרמן טריביט נולד בעיירה דנטון שבמרילנד, כבנם של שרמן ל. ומיני תאוולי טריביט. ב-1943 הוא נשא לאישה את ג'ין וב, ולשניים נולדו שלושה ילדים. הוא למד חשבונאות בביקום קולג' בווילמינגטון, דלאוור, ולזמן מה עבד בחברה בעיר. במלחמת העולם השנייה הוא שירת בצי ארצות הברית. בראשית 1945 הוא היה על סיפון המשחתת "פרוסט" (USS Frost) בצפון האוקיינוס האטלנטי כאשר יחידתו קיבלה ציון לשבח יחידתי נשיאותי על הטבעת חמש צוללות גרמניות.

קריירה פוליטית

לאחר המלחמה הפעילו טריביט וחמו את חברת האספקה בעיר אודסה, בה הם התגוררו.

ב-1956 נבחר טריביט לתקופת הכהונה הראשונה שלו מבין שתיים לבית הנבחרים של דלאוור, בו הוא שירת בשנים 1957–1965. מ-1959 ועד תום תקופת כהונתו זו, הוא כיהן כיושב ראש הבית. טריביט הצליח להיבחר בוועידה מפלגתית קשה כמועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן המושל ב-1964, וניצח את מועמד המפלגה הרפובליקנית ויליאם ט. בסט. הוא כיהן כסגן המושל מ-19 בינואר 1965 ועד 21 בינואר 1969. לקראת תום תקופת כהונתו הוא הופתע לדעת שהמושל צ'ארלס ל. טרי הבן החליט להתמודד על תקופת כהונה שנייה, ולא נותרה לו ברירה אלה להתמודד בעצמו על תקופת כהונה שנייה כסגן המושל. השניים הובסו בבחירות של 1968, שהייתה שנה של שטף של ניצחונות עבור הרפובליקנים בכל רחבי ארצות הברית.

מושל דלאוור

תוך כדי שהוא תכנן בסבלנות את שובו לזירה הפוליטית, נבחר טריביט שוב כחבר בית הנבחרים של דלאוור ב-1970, ובשנתיים הבאות שימש כמנהיג סיעת המיעוט בבית. כאשר המושל הרפובליקני ראסל פיטרסון כשל בניהול הפיננסי של המדינה, נקרתה בדרכו של טריביט הזדמנות נוספת להיבחר כמושל, ובבחירות של 1972 הוא הביס את פיטרסון.

באותה שנה כמעט ונבחר טריביט לסנאט של ארצות הברית. במערכת בחירות זו נבחר הנשיא לעתיד ג'ו ביידן כסנאטור מטעם דלאוור. ב-18 בדצמבר אותה שנה נהרגו בתאונת דרכים אשתו הראשונה של ביידן, ניליה ובתם התינוקת נעמי, ונפצעו בניהם בו והאנטר. ביידן שקל לוותר על מושבו בסנאט, אך החליט להמשיך וכיהן בו עד לבחירתו כסגן הנשיא 36 שנים לאחר מכן.

טריביט ירש את אותו המצב הפיננסי של דלאוור שאילץ את קודמו לסיים את תפקידו. באותה תקופה של אינפלציה גבוהה היה לחץ מתמיד להעלות את המשכורות, במיוחד עבור המורים. שיעורי מס ההכנסה בדלאוור היו אז כבר בין הגבוהים בארצות הברית, והפתרון לא היה ברור. נעשו מאמצים להטיל מס מוגדל על בית הזיקוק היחידי במדינה, אך כוונה זו ירדה מעל הפרק כאשר בעלי בית הזיקוק, ז'אן פול גטי, איים לסגור אותו. עובדי האיגוד המקצועי התנגדו לחקיקה מתוך חשש לאבד את משרותיהם. אך המשבר הפיננסי החמור ביותר היה קשור לבנק החוואים של דלאוור שכמעט קרס. היה זה הבנק הרשמי של דלאוור, בו הוחזקו כל כספי המדינה, ובו משקיעים פרטיים רבים הפקידו בו את חסכונותיהם. כל השנה האחרונה לכהונתו של טריביט עברה בניסיונות לפתור את המצב. בסופו של דבר, הסכים התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות להשקיע כספים רבים בבנק ולרכוש רבות מהלוואותיו, אך על המדינה היה להשקיע במקביל מיליוני דולרים. ב-1981, תחת הממשל הבא, נמכר הבנק.

טריביט נקט בצעדים נוספים כדי לגייס הכנסות, כולל פתיחת הגרלת הלוטו של דלאוור. הוא גם הקים את המחלקה ליחסי קהילה ופיתוח כלכלי כדי למשוך תעשיות חדשות למדינה. ב-1976 ביקש טריביט להיבחר לתקופת כהונה שנייה, אך בעיקר בשל המצב הפיננסי הבלתי פתור, הוא הובס על ידי חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, הרפובליקני פיט דו פונט.

שנותיו האחרונות

ב-1984 עשה טריביט ניסיון נוסף להיבחר כמושל, אך נוצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים על ידי ויליאם ט. קווילן, לשעבר שופט בית המשפט העליון של דלאוור. בטקטיקת בחירות יוצאת דופן, הוא סירב להשתתף בעימות בחירות מול יריבו שהיה מנוסה בדיונים בבית המשפט, באומרו שהוא יפסיד בעימות. לאחר תום כהונתו כמושל הוא עבד עבור נציבות אגן נהר דלאוור ועבור חברת הייעוץ דיימונד גרופ. הוא עבר להתגורר בדובר ולאחר מכן ברהובות ביץ'.

שרמן טריביט נפטר במילפורד שבדלאוור ב-14 באוגוסט 2010, בגיל 87, שבוע לאחר שעבר נפילה רצינית, ולאחר שבשנותיו האחרונות סבל ממחלת אלצהיימר. במותו, הורה המושל המכהן, ג'ק מרקל, על הורדת דגלי המדינה לחצי התורן. הוא נטמן בבית הקברות של כנסיית דרוייר הישנה באודסה.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 246.

קישורים חיצוניים

• שרמן טריביט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• שרמן טריביט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• שרמן טריביט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)