וילם סאסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

וילם סאסן (16 באפריל 19182001) היה עיתונאי נאצי הולנדי, חבר אס אס, שפעל בשרות הנאצים בהולנד בזמן מלחמת העולם ה-2. סאסן נודע בשנות ה-60 בעקבות ראיון שערך עם אדולף אייכמן לפני שנתפס ונחטף לישראל בידי סוכני המוסד.

לפני המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאסן נולד בהולנד, בעיירה חרטרוידנברח. אביו התעניין באידאולוגיה פשיסטית. סאסן למד משפטים בבלגיה, והשתתף כסטודנט באולימפיאדת ברלין, ממנה חזר כמעריץ של היטלר. עקב דעותיו גורש מבלגיה, והפסיק את לימודיו. ב-1938 גויס כתותחן לצבא ההולנדי. עם הפלישה הגרמנית להולנד ב-1940 נלקח בשבי הגרמני לזמן קצר.

סאסן התחתן עם פאולה פיסט ב-1940, התגרש והתחתן שנית עם מייפ ואן דר וורט, עמה הוליד שלושה ילדים. בשנות ה-70 התחתן בשלישית עם אלס דלבאר, בתו של אמן פלמי שברח לארגנטינה עקב עברו הנאצי.

שיתוף פעולה עם הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הפלישה הגרמנית לרוסיה, התנדב סאסן לעבוד בתעמולה הנאצית בהולנדית. הוא סיקר את המלחמה במזרח ואף נפצע ברוסטוב, והשתקם בבתי חולים משך שמונה חודשים.

לאחר מכן שימש כעורך של רדיו בריסל, וב-6 ביוני 1944 דיווח מהחזית על פלישת בעלות הברית בנורמנדי. למרות שקיבל הוראה לסגת לגרמניה נשאר בהולנד, ודיווח על מהלך המלחמה שם. בשלב מסוים המליץ לרעבי אמסטרדם הרועדים מקור לשדוד דלק ואוכל מאזורים עשירים יותר. בעקבות דבריו אלה פוטר מעבודתו בשירות התעמולה הנאצי.

בריחה ופעילות בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאסן נאסר על ידי הבריטים ב-5 ביוני 1945. הוא ארגן הצגה בכלא, והעלאתה בערב חג המולד שמשה כיסוי לבריחתו.

בשנות ה-70 שימש יועץ תקשורת למשטרים הדיקטטוריים של פינושה בצ'ילה ושל סטרוסנר בפרגוואי.

ראיונות עם אייכמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-50 ראיין סאסן את אדולף אייכמן בארגנטינה, בעיקר על חלקו בפתרון הסופי. חלקים מהראיונות פורסמו בשני מאמרים במגזין LIFE. המידע בראיונות (שכונו "מסמך סאסן") נחשב אמין מזה שהופיע בכתבי אייכמן מן הכלא הישראלי, שכן ניתן מרצונו של אייכמן ובהיותו חופשי. לעומת זאת מידע זה נחשב כאפולוגטיקה מוטית מפיו של נאצי. ב-1980 הועברו רשימות סאסן (כ-600 עמודים) לאלמנתו של אייכמן.

ב-1960, לאחר מעצרו של אייכמן, פרסם המגזין LIFE ראיון שערך וילם סאסן עם אייכמן שנתיים קודם לכן. "מסמך סאסן", כפי שנקרא, מצטט בין השאר את הדברים הבאים מפי אייכמן:

"כאמור, שוחחתי על כל הדברים האלה עם ד"ר קסטנר ומסרתי לו בדיוק נמרץ על הפקודה שקיבלתי. הוא הסכים להניא את היהודים מהתנגדותם לגירוש ואף לדאוג לסדר במחנות הריכוז, בתנאי שאעצום עין ואניח למאות אחדות או אלפים אחדים של יהודים צעירים לעלות באורח בלתי חוקי לארץ ישראל. היה זה עסק טוב בשבילי - המחיר של 15,000 - 20,000 יהודים לא היה גבוה מדי תמורת הסדר במחנות."
"ומשום שקסטנר העניק לנו שירות גדול בכך שסייע לשמירת השקט במחנות, הנחתי לקבוצות שרצה בהן להימלט. אחרי ככלות הכול לא הייתי מעוניין בקבוצות קטנות של כאלף יהודים

מסמך סאסן לא הובא כראיה במשפט אייכמן: אייכמן וסנגורו סירבו, מטבע הדברים, לאשר את אמיתותו. התובע, גדעון האוזנר, ניהל משא ומתן לרכישת סלילי ההקלטה אך לא הצליח לעשות זאת ובחר שלא להביא את סאסן מארגנטינה בשל הסיבוכים הכרוכים בכך (גזר דין מוות התלוי ועומד כנגדו בהולנד).