ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/שיר הייחוד

שער "שיר הייחוד" טיהינגן, שכ (1560)

שיר הייחוד הוא פיוט שנוצר במאה ה-12 או ה-13 בחוג חסידי אשכנז. הפיוט עוסק בעיקרי האמונה היהודית בחרוזים, בייחוד השם וגדלותו, ומכיל תארים ושבחים רבים לה'. הפיוט נחלק לשבעה פרקים כנגד ימי השבוע, כשכל פרק עוסק בנושא אחר.

ברבים מקהילות יהדות אשכנז נהוג לומר את הפיוט לאחר תפילת ערבית של יום הכיפורים, וכן במועדים נוספים. הפיוט נאמר בנעימה ייחודית לפיוט זה. אחרי שיר הייחוד נוהגים לשיר את שיר הכבוד (אנעים זמירות) שגם הוא עוסק באי היכולת האנושית לתאר את הקב"ה.

מחבר הפיוט

זהות מחבר הפיוט אינה ידועה בוודאות, והוצעו השערות שונות לכך; בין ההשערות נמנים: רבי אליהו הזקן, רבי יצחק החסיד, רבי אברהם אבן עזרא, רבי ברכיה הנקדן, רבי יהודה החסיד או אביו רבי שמואל החסיד (התימוכין להשערה זו הם המילים שדי מלכי וא-לי המופיעות בסוף "השיר ליום רביעי" שבפיוט). יש אף שטענו שמחברו היה נוצרי בשם מיכאל בזיליוס. לדברי רבי משה תקו, שחי בתקופת יצירת הפיוט, יוצרי הפיוט הם שניים בשם רבי בצלאל ורבי שמואל, מחוג חסידי אשכנז. מתוך השוני במבנה התחבירי שבחלקי הפיוט, קיימת השערה כי שאר הפיוט נוצר על ידי אדם אחד, ואילו אדם אחר (אותו רבי שמואל) יצר את החלק של "השיר ליום רביעי" המכיל אקרוסטיכון אלפביתי. מאפיין נוסף ייחודי ל"שיר ליום רביעי" הוא הפנייה לה' בגוף שלישי, לעומת שאר הפיוט הפונה לה' בגוף שני. ההנחה היותר ודאית היא תקופתו של יוצר הפיוט: תקופת חוג חסידי אשכנז במאה ה-12 או מהמאה ה-13.

הפולמוס עליו ועל אמירתו

בתקופה הסמוכה ליצירתו, החלה עולה ביקורת נגד הפיוט ואמירתו. הבולט בין העוררים עליו היה רבי משה תקו שראה, בין היתר, במילים "סובב את הכל ואתה בכל" תפיסה אימננטית של הא-להות הקרובה לפנאנתאיזם, רבי משה תקו ראה את אמירת הפיוט כגידוף כלפי מעלה. למרות הביקורת כלפי הפיוט, תפוצתו הייתה מהירה ורחבה, וההתנגדות שקטה תוך שהיא מניחה לפיוט להשתרש ברחבי יהדות אשכנז.

כעבור כ-350 שנה התעוררה מחדש הביקורת כלפי הפיוט, תוך שהמתנגדים משתמשים בדברי רבי משה תקו, בין השאר. בין המתנגדים נמנה רבי שלמה לוריא, ("הרש"ל"), שאף עמד על כך שיפסיקו את אמירתה לאחר התפילה (אחרי תפילת עלינו לשבח) בכל הקהילות שבהן כיהן כאב בית דין (ובהן: אוסטרוה ולובלין). למול העוררין, עמד רבי שמואל יהודה קצנלבוגן שהצדיק את אמירת הפיוט וכתב על כך תשובה שהופנתה לרמ"א, בה הוא תומך באמירת הפיוט ומכנה אותו "קודש קודשים". את החשד להגשמת ה' הוא שולל, ומציין שדברים ברוח דומה מופיעים בחז"ל. באופן כללי הוא רואה את הפיוט תואם עם חכמת הקבלה. כמו כן מעיד רבי מרדכי יפה (בעל ספר "הלבוש"; מתלמידי הרש"ל) כי בכל הקהילות בהן הפסיק הרש"ל את אמירת שיר הייחוד, ”לא השגיחו בו, כי נראה להם טעם חיצון הוא”. לטענת בעל "הלבוש", סיבת התנגדותו של הרש"ל לאמירת הפיוט מדי יום אינה מחמת שהתנגד לפיוט, אלא דווקא לחשיבותו, וכדי לייקר את אמירתו שלא תהיה מעשים שבכל יום, וכדי שייאמר בכוונה ראויה; ובכך תמך גם בעל "הלבוש" עצמו, שלא יאמרו את הפיוט בכל יום. לעמדה זו מצטרף המהר"ל מפראג, שסובר כי אמירת הפיוט היא בכלל "סיפור בשבחו של מקום" שאסור הוא, ואוסר את אמירת הפיוט ב"איסור גמור". לדבריו גם כאשר החלו לומר את הפיוט, לא היה זה אלא ביום הכיפורים, שבו האדם מתעלה בקדושתו כמלאך. גם על אמירת הפיוט ביום הכיפורים כותב המהר"ל כי אין לומר אותו לאחר התפילה, אלא רק בתוכה. דעה בולטת נוספת בסוגיה מופיעה לאחר כ-200 שנה, והיא של רבי יעקב עמדין ("היעב"ץ") שכותב על כך "פסק" בו הוא תומך באמירת הפיוט. את סיבת התנגדות הרש"ל הוא רואה בכך שהרש"ל היה סבור, לדעתו, שיוצר הפיוט הוא קראי (טענה זו הסתמכה בין היתר על כך שבפיוט לא מובא תוכן המבוסס על חז"ל, אלא רק מהמקרא). עם זאת, גם היעב"ץ שולל את אמירת הפיוט באופן יומיומי, אך סיבתו היא ש”אם באנו לגמור - אין מספיקין, ומלאכתנו מתי נעשית?”, ובפרט שאמירתו עליה להיות ”בנחת ובנעימה ובנגינה נאה”.

כיום אמירת הפיוט רווחת בקהילות יהדות אשכנז; מהן קהילות שנוהגות לומר אותו בכל יום את שיר הייחוד של אותו יום, אחרי עלינו לשבח, ויש קהילות שאומרות אותו רק בשבת (ובמועדים), ומהן שאומרות אז רק את החלק של "שיר ליום שבת". המנהג הרווח ברוב קהילות האשכנזים, לומר אותו בליל יום הכיפורים אחרי תפלת מעריב בשלמות, חזן וקהל פסוק בפסוק, בנעימה ייחודית לפיוט זה.

אחר אמירת שיר הייחוד, ובפרט בקהילות שאומרות אותו רק בשבתות או ביום הכיפורים, נהוג להוסיף ולומר את שיר הכבוד ("אנעים זמירות") העוסק בתיאור "הכבוד", שמכוון לשכינה - על פי הגות חסידי אשכנז.

מבנה ונושאי הפיוט

הפיוט מתחיל: "אשירה ואזמרה לא-להי בעודי". שלושה החרוזים הראשונים הם פתיחה, וגוף הפיוט מתחיל "א-להי מרום במה אקדם".

כל שורה מחולקת לשתי צלעות המתחרזות ביניהן. כל הצלעות, למעט שלוש צלעות הפתיחה, מכילות שמונה הברות-דקדוקיות. החרוזים בנויים על פסוקי המקרא. הרבה מהחרוזים, ובכלל תוכן הפיוט, הם על פי תיאורי גדולת ה' ושבחיו שבספר אמונות ודעות של רב סעדיה גאון, על פי תרגום פרפרזי שהיה מצוי אצל חסידי אשכנז, שתרגם את ספרו של רב סעדיה גאון לעברית (אין זה תרגומו הידוע של יהודה בן שאול אבן תיבון, שלא היה מצוי בחוג חסידי אשכנז). השפעת רס"ג על הפיוט כה גדולה עד כי יש שהגדירוהו "פילוסופיה של רב סעדיה בחרוזים". בפיוט קיים דמיון לשוני רב ללשונו של רבי אלעזר מוורמייזא ב"שורש קדושת הייחוד" שבספר "הרוקח" (בעל הרוקח היה מאוחר מרוב האישים שקיימת השערה כלפיהם כיוצרים של הפיוט).

במקורו היה הפיוט יחידה אחת, ורק בתקופה מאוחרת יותר נחלק ל"ימים".

יום ראשון

השיר ליום ראשון עוסק במוגבלות יכולתו של האדם לדבר עם ה' ולעבוד אותו:

”לֵא-לֹהֵי מָרוֹם בַּמָּה אֲקַדֵּם, וּבַמָּה אִכַּף לֵא-לֹהֵי קֶדֶם... וּמַה אָשִׁיב לְךָ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ, לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ... זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפָצְתָּ, חַטָּאת וְעוֹלָה לֹא שָׁאָלְתָּ...”

יום שני

השיר ליום שני עוסק באי יכולתו של האדם לספר במעשיו של הא-לוהים, אלא רק מקצתם:

”אֵין אֵלֶיךָ עֲרֹךְ בַּסֵּפֶר, אַגִּיד שְׁבָחוֹת עָצְמוּ מִסַּפֵּר... אֵיזוֹ עַיִן אֲשֶׁר תְּעִידֶךָ, וְחַי לֹא רָאָה פְנֵי כְבוֹדֶךָ.... וַאֲנִי עַבְדְּךָ עַל כֵּן אֲסַפֵּר, כַּאֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ מֵעַל סֵפֶר...”

יום שלישי

השיר ליום שלישי עוסק במוגבלות האדם להבין את מהותו של ה' ואת תכונותיו, שהוא בורא ואינו נברא, שהוא היה לפני הזמן ויהיה אחריו:

”אַתָּה בוֹרֵא וְלֹא נִבְרֵאתָ, אַתָּה יוֹצֵר וְלֹא נוֹצָרְתָּ... חָדָשׁ וְנוֹשָׁן לֹא נִמְצֵאתָ, חִדַּשְׁתָּ כֹּל וְלֹא חֻדַּשְׁתָּ... רֵאשִׁית וְאַחֲרִית בְּיָדְךָ עֲרוּכִים, אַתָּה בָם וְהֵם בְּרוּחֲךָ שְׂרוּכִים....”

יום רביעי

השיר ליום רביעי עוסק בכוחו ובהשגחתו הנצחית ובלתי מוגבלת של ה', ללא גבולות מרחב או זמן:

”גָּדוֹל הוּא וּשְׁמוֹ בִּגְבוּרָה, אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא... הוּא אֵ-ל אֱ-לֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מִכֹּל... זוֹכֵר לְעוֹלָם בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כְּיוֹם אֶתְמוֹל לוֹ אֶלֶף שָׁנִים...”

יום חמישי

השיר ליום חמישי עוסק בקדמות הבורא, ייחודו והתגלות רצונו בעולם נברא, העולים מעל כל חוכמה גשמית בעולם שברא:

”לֹא קִבַּלְתָּ מַלְכוּתֶךָ, וְלֹא יָרַשְׁתָּ מֶמְשָׁלְתֶּךָ... לֹא נוֹעַצְתָּ וְלֹא לֻמַּדְתָּ, בְּחַדֶּשְׁךָ בְּרִיאוֹת כִּי נְבוּנוֹתָ... כִּי הָיִיתָ לִפְנֵי הַכֹּל, וְאָז בְּאֵין כֹּל לֹא נִצְרַכְתָּ כֹּל...”

יום שישי

השיר ליום שישי עוסק בהשתלשלות הבריאה כפי שמתוארת בתורה:

”אָז עָטִיתָ אוֹר כַּשַּׂלְמָה, אֵדֶר מְאוֹרוֹת מִמּוּל שַׂלְמָה... עֵשֶׂב וְחָצִיר לָבְשָׁה אֲדָמָה, מַאֲכָל לְחַיָּה וּלְכָל בְּהֵמָה: בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן גַּן נָטַעְתָּ, אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ... עָשִׂיתָ לּוֹ כֻּתֹּנֶת לְשָׁרֵת, לְהַדְרַת קֹדֶשׁ וּלְתִפְאָרֶת...”

יום שבת

השיר ליום שבת עוסק בהתגלות של הקב"ה דרך תולדות עם ישראל, המגיעה לשיא בבניית משכנו בבית המקדש, שבו קיים מפגש תמידי בין הבורא לנברא:

”בְּבָקְעֲךָ יַם סוּף עַמְּךָ רָאוּ, יָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירָאוּ... בְּנוּחָם בָּנוּ עִיר קָדְשֶׁךָ, וִיפָאֲרוּ בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ: וַתֹּאמֶר פֹּה אֵשֵׁב לְאֹרֶךְ יָמִים, צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ...”

לקריאה נוספת

• אברהם מאיר הברמן, שירי היחוד והכבוד - יוצאים לאור על פי כתבי יד ודפוסים עתיקים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ח
• יהודה מנחם שטראוס, שיר היחוד - נוסח מתוקן ע"פ כ"י, בני ברק תשע"ח.

קישורים חיצוניים

• מילות הפיוט
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אברהם ברלינר, "שיר היחוד: מחקר ספרותי-היסטורי", בתוך: כתבים נבחרים, כרך א', ירושלים תש"ה, עמ' 145–170, באתר אוצר החכמה
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שיר היחוד, עם פירוש מרבי יום טוב ליפמן מילהויזן (בתוספת מבוא מאת יוסף דן), טינגן ה'ש"כ, באתר אוצר החכמה
• מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/שיר הייחוד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ניסן יואלי, ‏שיר היחוד: עיקרי האמונה בחרוזים, באתר "סרוגים", 3 באוקטובר 2014
• שיר היחוד לשבת, חסידות ויז'ניץ, קהילת הרצליה (הקישור אינו פעיל, 18 באפריל 2018)

הערות שוליים

קטגוריה:פיוטים קטגוריה:זמירות ופיוטים לשבת קטגוריה:פיוטים לימים נוראים קטגוריה:אלוהים (יהדות) קטגוריה:עיקרי אמונה