ברכת השם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור מגדף
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ז
משנה תורה הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכות ו'-י'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ס'
ספר החינוך, מצווה ע'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברכת השם היא מצוות לא תעשה מהתורה על גידוף ה'. איסור זה הוא אחת משבע מצוות בני נח. שם האיסור בדברי חז"ל הוא בלשון סגי נהור.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיני האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העונש על איסור זה הוא סקילה. הדבר נתפרש בפרשת המגדף ביחס לבנה של שלומית בת דברי.
  • אופן הגידוף המחייב בעונש: "אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה, ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל"[3].
  • אם גידף בעבודה זרה - קנאים פוגעים בו אך אינו חייב מיתת בית דין[4].
  • השומעים את הקללה צריכים לקרוע את בגדיהם[5], ואינם מאחים את הקרע לעולם[6].

דינים מיוחדים במגדף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשונה מרוב דיני התורה הקשורים בדיבור, המגדף אינו יכול לחזור בו גם תוך כדי דיבור[7].
  • המגדף הוא היחיד מכל הנהרגים על ידי בית דין ש(הדיינים והעדים) סומכים עליו את ידיהם[8].


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר החינוך מצווה סט.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ז'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ט'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה, פרק ב', הלכה י'.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ח'.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ט'.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה י'.