ונאנטיוס פורטונאטוס
 | |
| לידה |
530? ואלדוביאדנה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
609 (בגיל 79 בערך) פואטייה, האימפריה הפרנקית |
| שם לידה |
Venantius Honorius Clementianus Fortunatus |
| תפקיד |
Roman Catholic Bishop of Poitiers (599) |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
ונאנטיוס הונוריוס קלמנטיוס פורטונאטוס (בלטינית: Venantius Honorius Clementianus Fortunatus; c. 530 – 609) היה משורר לטיני ובישוף של הכנסייה הקתולית המוקדמת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ונאנטיוס פורטונאטוס נולד בצפון איטליה בסביבות העיר טרוויזו (כיום במחוז ונטו). הוא גדל בתקופת מלחמת הגותים (535–553) בין האימפריה הביזנטית לבין ממלכת האוסטרוגותים באיטליה, וקיבל את חינוכו ברוונה. הוא למד דקדוק לטיני, שירה משפטים ורטוריקה. הוא הכיר לא רק את שירתם של ורגיליוס, הורטיוס, אובידיוס ומארטיאליס, אלא גם את זו של משוררים נוצריים ובהם קלאודיאנוס.
בהיותו בערך בן שלושים שנה הבריא ממחלת פוטוקרטיטיס (דלקת הקרנית) והתכונן להגיע אל העיר טור שבגאליה כדי לבקר בקברו של סן מרטן, שייחס לו את החלמתו. הוא נסע דרך אוסטרזיה וזכה לקבלת פנים מלכותית מצד זיגיברט הראשון, מלך אוסטרזיה ובחירת לבו המלכה ברונהילדה, שאותה פורטונאטוס העריץ עד מאוד. בחגיגות הנישואים של זיגיברט וברונהילדה, שנערכו בעיר מץ, הוא השמיע באוזניהם של הנוכחים פואמה לירית בחרוזים לטיניים שבה הפך את ברונהילדה לונוס החדשה, ואת זיגיברט - לאכילס החדש.
הוא עשה את דרכו מן העיר טרייר (כיום בגרמניה) אל העיר טולוז במטרה לשמש כאחד ממשוררי החצר של מלכי השושלת המרובינגית. אם כי מטרתו זו לא הוכתרה בהצלחה בגלל סיבות פוליטיות, הוא זכה בתמיכתם של אנשי דת נוצריים ובהם גרגוריוס מטור. הוא נהנה גם מתמיכתה של רדגונדיס - אלמנתו של כלותאר הראשון - שהטילה עליו להקים מנזר בפואטייה. ב-576 פורטונאטוס הפך לכומר במנזר זה, ולקראת שנת 600 התמנה לבישוף פואטייה.
ונאנטיוס פורטונאטוס הוא קדוש של הכנסייה הקתולית שיום חגו הוא 14 בדצמבר. יום חג זה מקודש בעיקר בפואטייה ובמספר כנסיות במחוז ונטו באיטליה.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נודע בעיקר בשל שתי פואמות, המהוות חלק של הליטורגיה הקדושה, שאחת מהן הפכה למקור השראה לתומאס אקווינאס. הוא כתב גם את הפואמה "הדגלים המלכותיים צועדים קדימה", המהווה חלק של תפילת הערבית הנוצרית במשך השבוע הקדוש. פואמה זו נכתבה לכבוד שריד של הצלב האמיתי, מה שמסביר את הקשר שלה עם חגיגות הצלב הקדוש. שריד זה נשלח על ידי יוסטינוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, אל ראדגונד מלכת הפרנקים, שאחרי מות בעלה כלותאר הראשון הקימה מנזר באקוויטניה. בספרייה העירונית של פואטייה נמצא כתב יד עתיק מן המאה האחת עשרה המתאר את חייה של ראדגונד, שהועתק מיצירה של פורטונאסוס שנכתבה במרוצת המאה השישית.
כמי שנתפס ליופייה ולחוכמתה של ברונהילדה, הוא הקדיש לה חלק של יצירותיו. היא הייתה מקור השראתו בפואמה "טעם עתיק" שבה לא חדל מלשיר לה שירי הלל, לשם דוגמה: ”זוהרת וקורנת יותר מאור השמים; זוהרן של אבני חן יקרות נסוג בפני אור פנייך.”
באותו להט של שירה הוא מבכה את מותה של גאלסווינת (אחותה של ברונהילדה) שנרצחה בידי המלך כילפריך הראשון. הוא לא חדל גם מלשבח את פרדגונד, מלכת נויסטריה על סגולותיה המלכותיות.
כמו אוסוניוס לפניו, שכתב את הפואמה "מוזלה", פורטונאטוס כתב פואמה על אודות הנהר מוזל. בשירתו הוא מתאר גם את האווירה הכפרית של סביבות בורדו, עם הכרמים בשיפולי הגבעות, הנחלים הזורמים לאיטם והדשאים שלצידם. הוא מתאר את המרחצאות החמים, את הגנים עם אכסדרות העמודים, את העשן המיתמר מן הווילות של אזור בורדו, ובמיוחד מאלה שהיו בבעלותו של לאונטיוס, בישוף בורדו - אריסטוקרט גאלו רומי.
פורטונאטוס מתאר גם את המאכלים ואת המשתאות שבהם עדיין דיברו בענייני ספרות. היו אלה שרידי הציוויליזציה הרומאית שעמדו להיעלם בקרוב עם הטרגדיה של המאה השישית. האנשים שחלקו כבוד לפורטונאטוס וביקשו ממנו לכתוב שירים למענם, עשו זאת משום שבא מאיטליה שבה עדיין נשארו עקבות של לימוד ושל תרבות.
ונאנטיוס פורטונאטוס כתב אחד עשר ספרי שירה לטינית ששרדו עד ימינו. ספרים אלה כוללים דברי אפיטף (כתובות על גבי מצבות), נאומים בחרוזים המדברים בשבחם של אנשים או של דברים, דברי תנחומים ושירים דתיים. חרוזיו של פורטונאטוס הם בעלי חשיבות בהתפתחותה של הספרות הלטינית, בעיקר משום שכתב בתקופה שבה השתנה משקל החרוזים מלטינית קלאסית לזו של ימי הביניים. הוא כתב גם הגיוגרפיה של סן מרטין ושל ראדגונד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ונאנטיוס פורטונאטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)