וסילי מרגלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וסילי מרגלוב
Васіль Піліпавіч Маргелаў
Margelov Vasiliy Filippovich.jpg
לידה 27 בדצמבר 1908
דניפרו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במרץ 1990 (בגיל 81)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Airborne Corps עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל הצבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות
עיטורים
עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וסילי פילפוביץ' מרגלוב (רוסית: Василий Филиппович Маргелов;‏; 27 בדצמבר 1906 - 14 במרץ 1990) היה גנרל בצבא האדום אשר פיקד על הכוחות המוטסים הסוביטים (VDV) משנת 1954 עד 1959 ומשנת 1961 ועד 1979.[1] מרגלוב הביא למודרניזציה של ה-VDV והיה גיבור ברית המועצות.[2][3]

ההיסטוריון קארי סקופילד כתב כי מרגלוב "נחשב לאבי הכוחות המוטסים הסובייטים... והוביל אותם בעת השלב החיוני ביותר להתפתחותם."[4]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסילי מרקלוב (מאוחר יותר שונה שמו למרגלוב עקב שגיאת כתיב) נולד ב-27 בדצמבר 1906 בעיר יקטרינוסלב לזוג מהגרים מבלארוס פיליפ איבנוביץ' מרקלוב ואגאטה סטפנובנה.[5][7] אביו עבד במפעל יציקות ברזל.[8][10] בשנת 1913, משפחתו שבה לבלארוס והתיישבה בקסטסיוקוביצ'י, עיר הולדתו של אביו,[11] שם הוא סיים את לימודיו בבית הספר הדתי המקומי, באמצע העשור השני של המאה ה-20.[12] כנער, הוא עבד כסבל ונגר. עם סיום לימודיו החל לעבוד כשוליה בחנות שיזוף ועד מהרה הפך עוזר מנהל. בשנת 1923 עבד כפועל במאפייה מקומית.

בשנת 1924 מרגלוב עבד במכרה באזור יקטרינוסלב. בשנת 1925, הוא חזר לבלארוס ועבד כיערן בתעשיית העץ. בשנת 1927, הוא מונה ליושב ראש ועד עובדי תעשיית העץ המקומית ונבחר למועצה המקומית.[13]

שירות צבאי בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 מרגלוב גויס לצבא האדום. הוא למד בבית הספר הצבאי הסובייטי בבלארוס  מ-1928 עד 1931. עם סיום לימודיו מונה למפקד מחלקת מקלע בגדוד רובאי 99 של אוגדה רובאית 33 במוגילב. בדצמבר 1932, הוא הפך צוער בבית הספר לטיסה ולתצפית באורנבורג, אבל הודח בינואר 1933 לאחר שנמצא כי הצהיר "הצהרות המבטאות בורות פוליטית". מרגלוב הפך מפקד מחלקת מקלע בבית הספר הצבאי סובייטי בבלארוס. בפברואר 1934 מונה לסגן מפקד פלוגה ובחודש מאי 1936 למפקד פלוגה.

החל מ-25 באוקטובר 1938 מרגלוב פיקד על הגדוד השני של החטיבה הרובאית ה-23, של האוגדה הרובאית השמינית. הוא השתתף בפלישת ברית המועצות לפולין בתפקיד קצין מודיעין אוגדתי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת החורף פיקד מרגלוב על גדוד סיור אלפיניסטי בחטיבה רובאית 596 של האוגדה הרובאית 122. במהלך פשיטה בעומק פינלנד, דווח כי תפס בשבי יחידה של קורפוס המתנדבים השוודי. במהלך המלחמה מרגלוב נפצע. עם תום מלחמת החורף מרגלוב מונה לעוזר מפקד גדוד הרובאים ה-569. באוקטובר 1940, הוא מונה למפקד גדוד האסירים ה-15 של המחוז הצבאי של לנינגרד.

לאחר מבצע ברברוסה, ביולי 1941, מרגלוב מונה למפקד גדוד המשמר הרובאי השלישי של אוגדת משמר הגבול הראשונה של לנינגרד. בחודש נובמבר הוא מונה למפקד החטיבה האלפיניסטית המיוחדת הראשונה, אשר בה שרתו מלחים מן הצי הבלטי. ב-21 בנובמבר מרגלוב נפצע שוב, במהלך פשיטה מאחורי קווי האויב על ימת לדוגה. לאחר שהחלים מפציעתו הוא הפך למפקד חטיבה רובאית 218 של אוגדה 80, במהלך המצור על לנינגרד. החל מ-15 ביולי 1942 מרגלוב היה מפקד חטיבה חדשה, חטיבת משמר רובאית 13 של אוגדת המשמר הרובאית השלישית. באוקטובר 1942 החטיבה נשלחה לחזית הדרומית. בדצמבר הצליחה להדוף מתקפה גרמנית בניסיון לפרוץ אל הארמייה השישית הנצורה במהלך קרב סטלינגרד.

בינואר 1943 מרגלוב מונה לסגן מפקד אוגדת המשמר הרובאית השלישית. בתפקידו זה השתתף במספר קרבות עד נובמבר 1943.

ב-1944 קיבל פיקוד על אוגדת המשמר הרובאית ה-49. הוא הוביל את האוגדה לחציית הדנייפר בליל ה-12 במרץ. בלילה שלמחרת תוך שהאוגדה מתקדמת במהירות, היא כבשה את חרסון בתוך שעות ספורות. בעקבות קרבות אלה זכתה האוגדה לשם "אוגדת חרסון" ולמרגלוב הוענק ב-19 במרץ 1944 עיטור גיבור ברית המועצות. מרגלוב המשיך והוביל את האוגדה במבצע יאשי-קישינב, בהתקפה על בלגרד, בהתקפה על בודפשט,[14] בכיבוש וינה ובכיבוש פראג. במהלך הלחימה מחוץ לבודפשט, האוגדה עצרה מתקפת-נגד גרמנית בלילה שבין 13–14 בפברואר 1945.[15] על פיקודו הוענק לו עיטור סובורוב מדרגה שנייה. בעת מצעד הניצחון של הצבא האדום במוסקבה בשנת 1945 הוא פיקד על גדוד בחטיבה שייצגה את חזית הערבה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 מרגלוב סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של המטה הכללי של ברית המועצות ובחודש אפריל מונה למפקד אוגדת המשמר המוטסת ה-76 בפסקוב. בין השנים 1950 ו-1954, הוא היה המפקד כוח המשמר המוטס ה-37 של הצבא האדום. במאי 1954 מונה למפקד הכוחות המוטסים של הצבא. בשנת 1959, לאחר תקרית שאירעה בשעת פיקודו על הכוחות המוטסים, הודח מתפקידו. את התקרית תיאר ההיסטוריון סקופילד כמעמד שבו עודד חייל בדרגת סמל להיאבק בדוב במהלך מסיבת יום הולדת.[16] לאחר ההדחה מרגלוב מונה לסגן מפקד הכוחות המוטסים. ביולי 1961, הוא שב לתפקיד מפקד הכוחות המוטסים. בתקופת פיקודו מרגלוב יזם ייצור המוני של מערכות מצנח לכוחות והכניס לשרות הכוחות המוטסים מטוסי אנטונוב An-22 ואיליושין Il-76. במהלך פיקודו על הכוחות המוטסים פותחה מערכת מצנח PP-127 המאפשרת הצנחת רכב אמפיבי משורין מסוג BMD-1. ב-28 באוקטובר 1967 הועלה מרגלוב לדרגת גנרל של ארמייה. הוא היה אחראי על הפעולות המוטסות במהלך הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. החל מינואר 1979 הוא הוא שימש כמפקח במשרד ההגנה של ברית המועצות. לאחר פרישתו, גר במוסקבה. הוא נפטר ב-4 במרץ ב-1990, בגיל 82,[17] ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר מרגלוב בקישינב
גלוית זיכרון למרגלוב אותה פרסם הדואר הרוסי בשנת 2008

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערים דנייפרופטרובסק, קריבי ריה, אומסק, טולה, טיומן, סנקט פטרבורג, אוליאנובסק ואיוואנובו ניצבות אנדרטאות לזכר מרגלוב.

ב-21 בפברואר 2010 הוצב פסל חזה של מרגלוב סמוך לארמון הנוער בחרסון.[18] אנדרטה לזכר מרגלוב הוקמה ב-5 ביוני 2010 בקישינב.[19] ב-4 בנובמבר 2013 נפתח אתר הנצחה למרגלוב בפארק הניצחון בניז'ני נובגורוד.[20] במטה של הבריגדה ה-95 המוטסת של הצבא הרוסי בז'יטומיר מוצבת אנדרטה לזכר מרגלוב. ב-7 במאי 2014 נחנכה אנדרטה למרגלוב באתר הזיכרון בנזראן.[21] ב-8 ביוני 2014 פסל חזה של מרגלוב הוכנס לנתיב התהילה בסימפרופול.[22] ב-8 באוקטובר 2014 נחנך אתר הנצחה למרגלוב בטיגינה, סמוך להיכל התרבות של העיר.[23] ב-27 בדצמבר 2014, פסל חזה של מרגלוב הותקן בנתיב התהילה של סרטוב, סמוך לבית הספר מס' 43.[24] קיימת גם אנדרטה למרגלוב בדובסרי שבטרנסניסטריה.

בשנת 2015 הוצבו אנדרטאות למרגלוב בטאגאנרוג, ירוסלבלדונצק וערים נוספות ברוסיה.[25]

בית הספר לפיקוד של הכוחות המוטסים בריאזאן נקרא על שם מרגלוב, ובמוסקבה יש גם רחוב על שמו.[26]

ב-6 במאי 2005, הכריז משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית על "מדליית הגנרל מרגלוב" אשר תוענק לחיילים בכוחות המוטסים של צבא רוסיה.[27]

עיטורים ומדליות להן זכה בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hero of the Soviet Union medal.png גיבור ברית המועצות (19במרץ  1944)
Order of Lenin ribbon bar.png עיטור לנין, ארבע פעמים(21 במרץ 1944, 3 בנובמבר 1953, 26בדצמבר 1968, 26 בדצמבר 1978)
Order october revolution rib.png עיטור מהפכת אוקטובר (5 באפריל 1972)
Order of Red Banner ribbon bar.png עיטור הדגל האדום, פעמיים (2 במרץ 1943, 20 ביוני 1949)
Order suvorov2 rib.png עיטור סובורוב, דרגה שנייה (28 באפריל 1944)
Order gpw1 rib.png עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה, דרגה ראשונה פעמיים (25 בינואר 1943, 20 ביוני 1949)
Order redstar rib.png עיטור הכוכב האדום (11 במרץ 1944)
Order service to the homeland2 rib.png עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות, דרגה שנייה (14 בדצמבר 1988)
Order service to the homeland3 rib.png עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות, דרגה שלישית (30 אפריל 1975)
100 lenin rib.png עיטור היובל "לזכר יובל ה-100 להולדתו של ולדימיר איליץ' לנין"
Defleningrad.png מדליית מגיני לנינגרד
Defodessa.png מדליית מגיני אודסה
Defstalingrad.png מדליית מגיני סטלינגרד
OrderStGeorge4cl rib.png מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה  1941–1945
20 years of victory rib.png מדליית יובל "עשרים שנה לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941-1945"
30 years of victory rib.png מדליית יובל "שלושים שנה לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941-1945" 
40 years of victory rib.png מדליית יובל "ארבעים שנה לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941-1945" 
Capturebudapest rib.png מדליית כובשי בודפשט
CaptureOfViennaRibbon.png מדליית כובשי וינה
MilitaryVeteranRibbon.png מדליית וטרן של הכוחות המזוינים של הצבא האדום
CombatCooperationRibbon.jpg מדליה לחיזוק אחוות החיילים
30 years saf rib.png מדליית יובל "30 שנה לצבא ולצי האדום"
40 years saf rib.png מדליית יובל "40 שנה לצבא ולצי האדום"
50 years saf rib.png מדליית יובל "50 שנה לצבא ולצי האדום"
60 years saf rib.png מדליית יובל "60 שנה לצבא ולצי האדום"
70 years saf rib.png מדליית יובל "70 שנה לצבא ולצי האדום"
Soviet 250th Anniversary Of Leningrad Ribbon.jpg מדליה "לזכר יובל 250 שנה ללנינגרד"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וסילי מרגלוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kruglov, V.A. "МАРГЕЛОВ Василий Филиппович — Десантура.ру – о десанте без границ". desantura.ru (ברוסית). בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2015. 
  2. ^ Lebed, Aleksandr (1 בספטמבר 1997). General Alexander Lebed: My Life and My Country. Regnery Publishing. ISBN 9780895264220. 
  3. ^ Десантник но. 1 Генерал армии Маргелов [Paratrooper No. 1 Army General Margelov] (ברוסית). ОLMA Media Group. 1 בינואר 2003. ISBN 9785948490878. 
  4. ^ Schofield, Carey (1993). The Russian Elite: Inside Spetsnaz and the Airborne Forces. Greenhill Books. עמ' 33. 
  5. ^ Kostin 2005, pp. 5–6.
  6. ^ Kostin 2005, p. 6.
  7. ^ Most post-World War II sources list Margelov's birthdate as 1908, however, prewar records and Margelov's 1939 autobiography state that he was born in 1906.[6]
  8. ^ Kostin 2005, p. 9.
  9. ^ Kostin 2005, pp. 8–12.
  10. ^ Margelov's father was drafted into the Russian Imperial Army during World War I and fought in combat, receiving the Cross of St. George in the third and fourth classes. He sided with the Bolsheviks during the Russian Civil War, returning to Kastsyukovichy in 1920. The elder Margelov aided partisans during World War II and was burned to death in his own home after being discovered by German authorities.[9]
  11. ^ Kostin 2005, p. 10.
  12. ^ Kostin 2005, p. 13.
  13. ^ "Маргелов Василий Филиппович". www.warheroes.ru. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2015. 
  14. ^ Nevenkin, Kamen (1 ביולי 2012). Take Budapest: The Struggle for Hungary, Autumn 1944. The History Press. ISBN 9780752477039. 
  15. ^ Ungvary, Krisztian; Lukacs, John; Lob, Ladislaus (1 בספטמבר 2006). The Siege of Budapest: One Hundred Days in World War II. Yale University Press. ISBN 0300119852. 
  16. ^ Schofield, The Russian Elite, 1993
  17. ^ The Current Digest of the Soviet Press. Current Digest of the Soviet Press. 1 בינואר 1990. 
  18. ^ "Бюст создателю ВДВ СССР установлен в Херсоне". sd.net.ua. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2015. 
  19. ^ "В Кишиневе открыли памятник основателю Воздушно-десантных войск". ЗАО ИД «Комсомольская правда». בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2015. 
  20. ^ "Памятный монумент Маргелову открыли в Нижнем Новгороде — Время Н: Новости Нижнего Новгорода и Нижегородской области". www.vremyan.ru. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2015. 
  21. ^ "В Назрани установили памятник Герою Советского Союза Василию Маргелову". ingushetia.rusplt.ru. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2015. 
  22. ^ "Margelov Bust in Walk of Glory". Gazeta Crimea. 9 ביוני 2014. אורכב מ-המקור ב-1 January 2015. 
  23. ^ "Татьяна Туранская приняла участие в церемонии открытия памятника Василию Маргелову". gov-pmr.org. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2015. 
  24. ^ "В Саратове состоится Всероссийская патриотическая акция "Вахта Героев Отечества". Новости. Официальный сайт администрации муниципального образования "Город Саратов".". www.saratovmer.ru. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2015. 
  25. ^ "Архивы Маргелов бюст Красноперекопск » Народное Ополчение Республика Крым". Народное Ополчение Республика Крым (ברוסית). בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2015. 
  26. ^ "В Москве торжественно открыли мемориальную доску на улице Маргелова : Министерство обороны Российской Федерации". function.mil.ru. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2015. 
  27. ^ "Новодевичье кладбище .. Василий Филиппович Маргелов. Генерал". novodevichye.com. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2015.