איליושין Il-76

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איליושין Il-76 (קוד דיווח נאט"ו: Candid), הוא מטוס תובלה בעל 4 מנועי טורבו-מניפה MKB (סולובייב) המספקים 12,000 ק"ג דחף. המטוס תוכנן כמטוס תובלה שיהיה מסוגל לשאת מטען של 40,000 ק"ג למרחק של 5,000 ק"מ בפחות משש שעות, להמריא ולנחות בשדות תעופה קטנים או פגועים ולהתמודד עם תנאי מזג אוויר גרועים השכיחים בסיביר ובאזורים הארקטיים של ברית המועצות.

איליושין מדגם IL-76T

המטוס דומה למטוס האמריקאי של חברת לוקהיד C-141 Starlifter, אך בעל נפח אחסון גדול יותר ומנועים חזקים יותר ממקבילו האמריקאי. המטוס טס לראשונה ב-25 במרץ 1971, והוא עדיין מיוצר בטשקנט בירת אוזבקיסטן. כיום המטוס נפוץ במזרח אירופה, אסיה ואפריקה.

גרסאות שונות של המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם SKIP של המטוס
הדגם IL-76MF של המטוס
תמונה נוספת של הדגם הצבאי של המטוס
מטוס איליושין 76 רוסי בפעולות כיבוי סמוך לניר עציון במהלך השריפה בכרמל (2010).

הדגם הבסיסי של המטוס שייך לגרסת הייצור הראשונה שהייתה בשימוש נרחב בחיל האוויר הסובייטי. סימולו של המטוס הוא IL-76.

  • IL-76T – (האות T מסמלת תובלה (Transport)) זוהי הגרסה של מטוס התובלה האזרחי הלא חמוש. כינויו בנאט"ו הוא Candid-A. הדגם הזה טס לראשונה ב-4 בנובמבר 1978.
  • IL-76TD - גרסת תובלה אזרחית.
  • IL-76RF – גרסת תובלה אזרחית.
  • IL-76D (האות D היא קיצור של Desantniy – מטוס לכוחות מוצנחים) לדגם יש צריח ירי בזנב המטוס למטרות הגנה.
  • IL-76DMP – דגם המטוס המסוגל להשיב באש.
  • SKIP (מטוס שנועד לבצע מדידות ולבדוק את נקודת המוצא) – מטוס המבוסס על הדגם IL-76/A-50 שנבנה בתחילה לעזור במבחני השיגור של טיל השיוט Kh-55.
  • IL-76PP - דגם המבוסס על ה-IL-76MD בעל משבש מכ"ם.

הדגם ((IL-76M(T/D) הוא גרסה נוספת, בעלת מנועים חזקים יותר, המעניקה למטוס יכולת לשאת יותר מטען.

  • IL-76M- גרסת תובלה של המטוס המיועדת לחיל האוויר הסובייטי.
  • IL-76MD- גרסת תובלה של המטוס בגרסה הצבאית.
  • IL-76MF – גרסת מטען מוגדלת של המטוס.

הדגם IL-76MF הוא הגרסה האחרונה ביותר, שבה האריכו את גוף המטוס ב-6 מטר והוסיפו לה מנועים חזקים וחסכוניים יותר – Aviadvigatel PS90.

המטוס משמש גם כמטוס תדלוק, תחת הסימון IL-78 (קוד דיווח נא"טו: Midas), וכן כמטוס לכיבוי שרפות. שלדת המטוס נוצלה כבסיס לשני סוגי מטוסים בעלי מערכת אזהרה ובקרה אווירית:

  • Beriev A-50 "Mainstay".
  • Adnan 1 - פיתוח עיראקי בעל כיפת מכ"ם משוריינת בפיברגלס שמכסה מכ"ם Thomson-CSF Tiger, בעל יכולת לגלות מטרות ממרחק של 350 ק"מ.

גרסת המטוס המיועדת לכיבוי שריפות מצוידת במכל שניתן להסיר או להוסיף אותו למטוס בשעה וחצי. המטוס יכול לשאת 41,600 ליטרים של מים, שהם פי שלושה מהקיבולת של המטוס C-130 "הרקולס", מה שהביא לבחינתו באוסטרליה וקנדה כמטוס לכיבוי שריפות גדולות, אך רכישת המטוס נתקלה בקשיים פוליטיים. מהדורות החדשות במוסקבה דיווחו על מאבק בירוקרטי בנושא עם הבירוקרטיה האמריקאית. שם, דיווחו שחברת הקונגרס של קליפורניה דנה רוארבאצ'ר נדרה לשבור את המחסומים לטובת השימוש במטוס. בינתיים, רשת סי.בי.אס הקנדית עסקה בנושא בקנה מידה לאומי, והציגה ראיונות עם אנשי ממשל מקנדה ומארצות הברית.

ב-26 באפריל 2005, רוארבאצ'ר נאמה בבית הנבחרים בארצות הברית כדי שייבאו את מטוסי האיליושין-76, והציגה מכתב לפקיד האחראי על ענייני שירותי התעופה להגנת הטבע, ג'רי טי.וויליאמס, שדרש לאחר מכן שתתקיים הצבעה בנושא.

לפי דפי המידע שהופיעו באתר של חברת התעופה וניק (Venik) בשנת 2000, הסוכנות הפדרלית למקרי חירום (FEMA) הזמינה שני מטוסי איליושין 76 כדי לכבות את שריפות היער בלוס אלאמוס. בהמשך, החברה דיווחה שהזמנה זו בוטלה על ידי שירותי הגנת הטבע האמריקאיים.

ב-29 באוגוסט 2005, יום אחד לפני שהסכר של ניו אורלינס קרס בעקבות הוריקן קתרינה, רוסיה הציעה סיוע הומניטרי לארצות הברית. שני מטוסי איליושין 76 של המשרד למצבים חריגים (EMERCOM) נחתו בשטח ההיערכות לאסון בליטל רוק שבארקנסו ב-8 בספטמבר. הייתה זאת הפעם הראשונה שרוסיה הטיסה מטוס לסיוע בצפון אמריקה. מטוס תובלה נוסף שנועד לסיוע מסוג איליושין 76, ושאורגן עם ההנהגה האמריקאית, הוטס מרוסיה אל ליטל רוק ב-14 בספטמבר.

אזורי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצת המטוס בעולם. באדום - מפעילים צבאיים בלבד; בירוק - מפעילים אזרחיים בלבד; בכחול - גם שימושים צבאיים וגם שימושים אזרחיים

הדגם האזרחי של המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חברות תעופה אזרחיות בעיראק, לוב, סוריה, רוסיה וחברות נוספות כמו Air-Bridge Cargo Silk Way Airlines, UNHAS וחברת Kosmas Air.

הדגם הצבאי של המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]


תקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האסון האווירי בצ'רקהי דאדרי

ב-12 בנובמבר 1996 התנגש מטוס IL-76 מדגם אזרחי של חברת קזחסטן איירליינס במטוס בואינג 747 של סעודי ערביין איירליינס.

מפרט טכני (של הדגם IL-76D)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיבולת: 40,000 ק"ג של מטען, המטוס גדול דיו להטענת קרונות רכבת
  • אורך: 46.59 מטר
  • גובה: 14.76 מטר
  • אורך מוטת כנפיים: 50.5 מטר
  • משקל המטוס ללא מטען: 72,000 ק"ג
  • משקל המראה מקסימלי עם מטען: 157,000 ק"ג
  • כוח: 4 מנועי מניפה Soloviev D-30KP המספקים כוח דחף של 118 כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 900 קמ"ש
  • סייג רום: 13,000 מטר
  • מסלול נחיתה מינימלי: 450 מטר (כשדחף המטוס מופנה לאחור)
  • עומס כנף: 566.7 ק"ג/מ"ר עבור הדגם IL-76M/T, ו-633.3 ק"ג/מ"ר עבור הדגם IL-76MD/TD.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

2 תותחי 23 מ"מ בצריח מאויש המונחים על ידי המכ"ם ונמצאים בסיס הזנב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]