ועדת שמגר (פדיון שבויים ונעדרים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועדת שמגר היא ועדה ציבורית בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, אשר נתמנתה ביולי 2008 על ידי שר הביטחון אהוד ברק, לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, חטופים ונעדרים[1].

עם הקמת הוועדה, נקבע מראש כי הוועדה לא תפרסם את המלצותיה עד לאחר שחרורו של גלעד שליט משבי החמאס. בהתאם, בשנת 2012, לאחר שחררו, הגישה הוועדה לשר הביטחון את המלצותיה.[2] מסקנותיה סווגו כ"סודי ביותר"[3] והדו"ח לא פורסם במלואו בציבור.

חבריה נועדו עם בכירים במשרד המשפטים[4], במשרד הביטחון, בצה"ל, בשב"כ ובאמ"ן והנציג הישראלי במשא ומתן על שליט, דוד מידן.[5]

על היקף פעילות הוועדה טען אסא כשר: "עסקנו בכל פרשה של חילופי שבויים או חטיפה שקרתה בישראל מאז ומעולם".[6]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבויי צה"ל#עסקאות שחרור מחבלים תמורת שבויים

הוועדה הוקמה לאחר ביקורת שנמתחה בציבור בישראל על עסקאות חילופי שבויים שביצעה מדינת ישראל בעבר. ביניהן, העסקה בשנת 2004 שבה הוחזרו גופותיהם של עדי אביטן, עומר סואעד ובני אברהם והאזרח אלחנן טננבאום תמורת 400 מחבלים פלסטינים ועוד 36 נוספים, בהם מוסטפא דיראני ועבד אל-כרים עובייד. עסקה נוספת נחתמה בשנת 2008 בה הוחזרו גופות חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר תמורת סמיר קונטאר, ארבעה אסירים נוספים ו-197 גופות של לוחמי חזבאללה.

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין חברי הוועדה ששמם פורסם:

שם הערה
מאיר שמגר נשיא בית המשפט העליון לשעבר וראש הוועדה
אסא כשר[6] פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית
עמוס ירון[6] מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר

המלצות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח הוועדה מתפרס על פני כ-100 עמודים.[7] חלקו הראשון של הדו"ח עוסק בתהליכי קבלת ההחלטות. כלומר, כיצד צריכה הממשלה לעסוק בשאלות העולות במשא-ומתן לעריכת הסכם חילופי שבויים או אסירים - מי האחראי על קשר עם משפחת החטוף, הכרזה על חללים ומדיניות תקשורתית בנושא. חלקו השני של הדו"ח עוסק בכללים ועקרונות לביצוע המשא ומתן.[6] עוד פורסם כי הדו"ח עושה שימוש במילה "תמורה" במקום המילה "מחיר".[8]

אחת הסוגיות שהוועדה בחנה היא הסוגיה המשפטית בביצוע עסקת חילופי שבויים על פי הגדרות הדין הבין-לאומי. שבוי זה חייל שנמצא בידי צבא מדינת אויב. כאשר מדובר על ארגון טרור, הוא לא מדינה או צבא, ולכן החייל ה"שבוי" הופך בחזקת חטוף. יתרה מכך, ישראל אינה מחזיקה בשבויים, אלא אסירים ביטחוניים ופליליים, שחלקם הורשעו ברצח, בבית משפט אזרחי או צבאי, ונשפטו למאסרי עולם. לאור כך שחרור אסירים שנשפטו והורשעו בישראל בתמורה, פוגע במערכת המשפט הישראלית למיותרת.[6]

מסקנות הוועדה סווגו כ"סודי ביותר" ולא פורסמו בציבור. על כך אמר שמגר בעת הגשת המסקנות ב-2012 לשר הביטחון:

"עניין הסודיות הוא חלק אינטגרלי מן ההמלצות שלנו... טוב להשאיר גם דברים לניחוש ולהערכה ולא להיות ספק אינפורמציה לגורמים עיונים"

5 בינואר 2012 [9]

חלק מהמסקנות נחשפו בתקשורת, ללא אישור מצד גורמי הוועדה או גורמים מדיניים. בין ההמלצות לכאורה שפורסמו:

  • לשמור ביתר שאת על סודיות המשא ומתן.[10]
  • הטיפול בפדיון חטופים ושבויים יועבר ממשרד ראש הממשלה ושליחיו המיוחדים לאחריות שר הביטחון, והוא או מי מטעמו יעמדו בקשר עם משפחות השבויים ויהיו אחראים על ניהול המשא ומתן תוך יידוע הממשלה. במקרה של הגעה להסכמות עם הצד החוטף, תועבר ההחלטה לבצע חילופי שבויים לידי הממשלה.[10]
  • שחרור חייל חטוף תמורת מספר אסירים בודד, ושחרור גופה (או אסיר בודד) עבור גופה.[11]
  • להביא לניתוק בין משפחות השבוי לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית על מנת למנוע לחץ בלתי ראוי
  • ארבע מדרגות למחויבות המדינה לאזרחיה, בסדר יורד של חשיבות[12][13]:
    • חייל שנשבה בפעילות מבצעית
    • ישראלי שנפל בשבי עקב פעילות טרור
    • אזרח ישראלי שחצה בטעות את הגבול ונפל בשבי
    • אזרח שעבר מרצונו את הגבול
  • המדינה אחראית על הפעלת לחץ על הגורם החוטף, כולל באמצעות שינוי תנאי האסירים הביטחוניים[14]

בשנת 2010, עוד טרם סיום הוועדה, ברק, כשר הביטחון, קיבל את המלצות הוועדה בתחום ההסדר הארגוני.[15]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 2009, כשהסתמן סיכוי לעסקה בין ישראל לחמאס להחזרתו של גלעד שליט, עתר ח"כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי) לבג"ץ בדרישה לפרסם את המלצות הוועדה (בג"ץ 9554/09). בתשובה לעתירה כתבה המדינה לבג"ץ, כי המלצות ועדת שמגר, שמלכתחילה לא יועדו להתייחס למשא-ומתן בעניין שליט, טרם גובשו, וכץ הסכים למחיקת העתירה.[6]

לאחר הגשת מסקנות הדו"ח, התנהל דיון ציבורי סביב שאלת פרסום מסקנות הוועדה - שעד היום לא הובאו במלואן לעיון הציבור. הנימוק הרשמי לכך היה כדי לא לתת כלים בידי ארגוני הטרור להעריך את מדיניות הממשלה ולתכנן את צעדיהם בהתאם. מאוחר יותר בשלהי 2014 ההמלצות הובאו לדיון בקבינט המדיני ביטחוני[16]. עם זאת, לא התקיימה הצבעה על אישורן אלא הובאו לעיון השרים - שעד אותה עת לא זכו להיחשף טליהן.

הדיון הציבורי אודות מסקנות הדו"ח הפך אקטואלי על רקע הביקורת על המאמצים להשבת גופותיהם של סגן הדר גולדין, סמל-ראשון אורון שאול והשבת ישראלים נעדרים שנכנסו לרצועת עזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עתירה: רה"מ מסתיר המלצות לעסקאות שבויים, נובמבר 2009
  2. ^ בעיני החוק: עסקאות לשחרור מחבלים תמורת חטופים, יוני 2014
  3. ^ ועדת שמגר: יש להקשיח עמדות במשא ומתן עתידי על שחרור שבויים,
  4. ^ עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים - משרד המשפטים, ד"ר מיכאל ויגודה, משרד המשפטים קובץ PDF
  5. ^ ועדת שמגר תמליץ על קווי יסוד נוקשים לעסקות שבויים, דצמבר 2011
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 פרופ' אסא כשר: "המלצות ועדת שמגר - רק בסיום פרשת שליט", אוקטובר 2011
  7. ^ הוגש דוח עקרונות המשא ומתן לפדיון שבויים, ינואר 2012
  8. ^ ועדת שמגר תגיש המלצות: סוף לעידן המתווכים?, ינואר 2012
  9. ^ הגשת דו"ח הועדה לשר הביטחון, ינואר 2012, חדשות ערוץ 2
  10. ^ 10.0 10.1 שמגר: "להפקיע נושא השבויים מידי ראש הממשלה", ינואר 2012
  11. ^ משפחת גולדין: "אימוץ דו"ח שמגר - חיסול צבא העם",יולי 2016
  12. ^ אמנון אברמוביץ, בתוכנית שש עם עודד בן עמי, 27.08.17, בזמן 8:00 עד 9:30
  13. ^ מזל מועלםפרשת אברה מנגיסטו: לא בהכרח גזענות, באתר אל-מוניטור, ‏13 ביולי 2015.
  14. ^ תוכנית הערב החדש, ריאיון עם עמוס ירון בדקה 06:30, בתאריך 9.7.17
  15. ^ ברק אימץ עקרונות ועדת שמגר למשא ומתן על שבויים, יולי 2010
  16. ^ דו"ח ועדת שמגר המגביל משא ומתן להחזרת חטופים - יעלה השבוע לדיון