אביגדור ליברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן, מרץ 2017
אביגדור ליברמן, מרץ 2017
לידה 5 ביולי 1958 (בן 60)
קישינב, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה החקלאית המדינתית של מולדובה, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי
מפלגה האיחוד הלאומי, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, הליכוד ביתנו, ישראל ביתנו
סגן ראש ממשלת ישראל
30 באוקטובר 200618 בינואר 2008
(שנה ו-11 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
31 במרץ 200918 בדצמבר 2012
(3 שנים ו-37 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר הביטחון ה-18
בממשלה ה-34
30 במאי 201617 בנובמבר 2018
(שנתיים ו-24 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר החוץ ה-17
31 במרץ 200918 בדצמבר 2012
(3 שנים ו-37 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
11 בנובמבר 20136 במאי 2015
(שנה ו-25 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר התחבורה ה-28
28 בפברואר 20036 ביוני 2004
(שנה ו-14 שבועות)
חבר הכנסת
7 ביוני 199926 במרץ 2003
(3 שנים ו-41 שבועות)
17 באפריל 20061 ביוני 2016
(10 שנים)
17 בנובמבר 2018
(5 ימים)
כנסות 1520
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אביגדור (איווט) ליברמן (נולד ב-5 ביולי 1958[1][2]) הוא חבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, יושב ראש המפלגה ומייסדה. בין היתר היה סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, שר התחבורה, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מנכ"ל תנועת הליכוד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה.

ביוגרפיה

נולד בשם איווט לבוביץ' ליברמןרוסית: Э́вик Льво́вич Ли́берман) לאסתר פירה וללב ליברמן בעיר קישינב שבמולדובה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. שפתם העיקרית של הוריו כמו גם זו שלו עד גיל 3, הייתה רוסית ויידיש. למד במכון לחקלאות של קישינב וכתב מחזה בשם "סטודנטים"[3]. ליברמן ומשפחתו עלו לישראל ב-18 ביוני 1978, ולאחר מכן הוא שינה את שמו הפרטי ל"אביגדור". הוא למד באולפן עברית. שירת בצה"ל כמש"ק הגנה מרחבית בממשל הצבאי בחברון במסגרת שירות מקוצר של שנה ("שלב ב'")[4]. בשירות המילואים עבר קורס תותחן ושירת כאיש צוות תומ"ת בחיל התותחנים[5].

בתקופת לימודיו הכיר את אלה, שעלתה מטשקנט, והם התחתנו בשנת 1981. בתחילה הם התגוררו בשכונת גילה שבירושלים, וליברמן מונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית. בתחילת שנת 1988 עברה המשפחה להתגורר בהתנחלות נוקדים. ליברמן הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

תחילת הקריירה הפוליטית

בשנת 1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים. בשנים 1986–1987 שימש כמוציא לאור של שבועון ברוסית בשם יומן ירושלמי, שבו התפרסמו גם מאמריו.

ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו, ששב אז לישראל מכהונתו כשגריר ישראל באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא ליווה את נתניהו בעשר השנים הבאות. לאחר בחירתו של נתניהו ליושב ראש הליכוד בבחירות המקדימות ב-1992 מונה ליברמן למנכ"ל תנועת הליכוד וארגן את שיקומה. בשנת 1996, לאחר בחירתו של נתניהו כראש ממשלת ישראל, מונה ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בדצמבר 1997 התפטר ליברמן מתפקידו. יש שתלו זאת בפתיחת תיק חקירה נגדו במשטרה, תיק שנסגר לבסוף[6].

ליברמן פנה לעסקים פרטיים וייסד בינואר 1998 חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח", שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי.

ישראל ביתנו

אביגדור ליברמן. 12 בנובמבר 2006

ב-3 בינואר 1999 הכריז ליברמן על הקמתה של מפלגת ישראל ביתנו. המפלגה זכתה בבחירות באותה שנה ב-4 מנדטים. בשנת 2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות, מולדת ותקומה, אשר קודם לכן הרכיבו יחד עם חרות את סיעת האיחוד הלאומי, לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו.

ב-7 במרץ 2001 מונה ליברמן לשר התשתיות הלאומיות, וכיהן בתפקיד זה עד 14 במרץ 2002, מועד פרישת "איחוד לאומי - ישראל ביתנו" מממשלת שרון הראשונה. ב-15 באוקטובר 2001 החליטו ליברמן וחברו לסיעה, רחבעם זאבי, לפרוש מממשלתו של אריאל שרון במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים. שעות ספורות לפני כניסת מכתבי ההתפטרות לתוקף נרצח זאבי בידי מתנקש פלסטיני. לבקשת ראש הממשלה, אריאל שרון, לא התפטרו ליברמן והשר החדש בני אלון. חרף המאמצים של שרון, השניים התפטרו בסופו של דבר ב-14 במרץ 2002.

במהלך מערכת הבחירות לכנסת השש עשרה, שהתנהלה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, אימצה הסיעה המשותפת, שרצה בשם "האיחוד הלאומי", בראשות ליברמן, את רעיון הטרנספר כמצעה לפתרון הסכסוך. האיחוד הלאומי זכה ב-7 מנדטים בבחירות אלה, 3 מהם מטעם "ישראל ביתנו". לאחר הבחירות מונה ליברמן לשר התחבורה בממשלת שרון השנייה (הממשלה ה-30). עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16 התפטר ליברמן מהכנסת, כדי לאפשר לחברו לרשימה ולמפלגה, אליעזר (צ'יטה) כהן, להיכנס במקומו. ב-4 ביוני 2004, עקב כוונתו להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, פוטר ליברמן מהממשלה (יחד עם בני אלון) על ידי ראש הממשלה שרון, במטרה להשיג רוב לתוכנית בקרב השרים בהצבעה שאמורה הייתה להתקיים כעבור יומיים.

בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית בבחירות לכנסת ה-17. הפעם הציג ליברמן במצע מפלגתו את תוכנית חילופי השטחים. רעיון זה, המבוסס על פתרונות דומים בעולם, כדוגמת קפריסין, בא לפתור סכסוכים הנובעים משוני בין אוכלוסיות (בדת או בלאום) באמצעות הפרדת האוכלוסיות. בבחירות אלה הגדילה "ישראל ביתנו" את כוחה ל-11 מנדטים, כשהיא זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר.

ב-30 באוקטובר 2006 הוביל ליברמן את מפלגתו להצטרפות לקואליציה בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים בממשלה ה-31. הצטרפות "ישראל ביתנו" לממשלה גררה התנגדות מצד חברים במפלגת העבודה, החברה בקואליציה, אך בהצבעה במרכז המפלגה הוחלט על הישארות בממשלה. כניסתו של ליברמן לממשלה הובילה להתפטרותו מהממשלה של השר אופיר פינס. ב-16 בינואר 2008 פרש ליברמן עם מפלגתו מהממשלה בשל משא ומתן שקיימה הממשלה עם הרשות הפלסטינית בסוגיות הליבה.

שר החוץ

שר החוץ אביגדור ליברמן עם מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי. 3 בינואר 2014

בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 זכתה מפלגת "ישראל ביתנו" ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. במרץ 2009, עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון.

בשנת 2009 נכלל ברשימת 100 המשפיעים של טיים מגזין[7].

ב-25 באוקטובר 2012 הודיע, יחד עם בנימין נתניהו, על הליכה משותפת של "ישראל ביתנו" עם "הליכוד" בבחירות לכנסת התשע עשרה, ברשימה שכונתה "הליכוד - ישראל ביתנו"[8].

באותה עת סייע לראש המוסד מאיר דגן לקבל תרומת כבד להשתלה בבלארוס, בזכות קשריו האישיים עם נשיא המדינה, אלכסנדר לוקשנקו[9][10]. ב-16 בדצמבר 2012 הודיע על התפטרותו מתפקיד שר החוץ, בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, להעמידו לדין בפרשת השגריר בבלארוס. בנובמבר 2013 שב ליברמן לכהן כשר החוץ, לאחר שזוכה בבית משפט השלום בירושלים מהעבירות שבהן הואשם[11].

ב-7 ביולי 2014, יום לפני תחילת מבצע צוק איתן, הודיע על פירוק האיחוד הסיעתי עם מפלגת הליכוד, בשל חילוקי דעות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפרט בנוגע להתנהלות ממשלת ישראל בלחימה בעזה עם החמאס[12]. ב-21 ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, פרסם סטטוס בפייסבוק שקורא לאזרחי המדינה להחרים עסקים ערבים שנענו לקריאת ועדת המעקב של הציבור הערבי לשבות במחאה על "הטבח בשכונת סג'אעיה" (קרב שג'אעיה)[13].

באופוזיציה

ב-4 במאי 2015, יומיים לפני המועד האחרון להצגת ההסכמים הקואליציוניים להקמת ממשלת ישראל השלושים וארבע, הודיע ליברמן כי ילך לאופוזיציה, בשל אי רצונו להצטרף ל"ממשלה שהיא התגלמות האופורטוניזם"[14]. עקב כך נותרה לבנימין נתניהו קואליציה צרה של 61 חברי כנסת. לאחר ההודעה התפטר מתפקידו כשר החוץ. במהלך שהותו באופוזיציה תקף ליברמן קשות את נתניהו וממשלתו, ובין היתר כינה את ראש הממשלה "שקרן רמאי נוכל"[15].

לקראת סוף חודש מאי 2016 ניהל ליברמן משא ומתן קואליציוני עם הליכוד והגיע להסכמה על הצטרפות סיעתו לקואליציה ומינויו לשר הביטחון. בתגובה לכך, פרשה אורלי לוי-אבקסיס מ"ישראל ביתנו", שר הביטחון הקודם, משה יעלון פרש מהממשלה ומהכנסת, והשר לאיכות הסביבה, אבי גבאי, פרש מהממשלה.

ב-14 בנובמבר 2018, הודיע ליברמן כי יחד עם התפטרותו מתפקיד שר הביטחון, הוא וסיעתו יפרשו מהקואליציה[16].

שר הביטחון

שר הביטחון אביגדור ליברמן עם מזכיר המדינה האמריקאי, רקס טילרסון. 8 במרץ 2017

במהלך חודש מאי 2016 לאחר משא ומתן קואליציוני הצטרף ליברמן עם מפלגתו לקואליציה. ליברמן מונה לשר הביטחון וחברת הכנסת סופה לנדבר לשרת העלייה והקליטה. עוד התקבלה במסגרת ההסכם הקואליציוני דרישת המפלגה בעניין תוספת לקצבת הפנסיה ושארים. ליברמן הושבע לתפקיד ב-30 במאי 2016. במקביל הגיש ליושב ראש הכנסת כתב הפסקת חברות לפי סעיף 42ג לחוק יסוד הכנסת ("החוק הנורווגי").

בתור שר הביטחון ליברמן הורה לכבד את החלטת בג"ץ בעניין פינוי עמונה והציג מתווה שכונה "המקל והגזר" המכוון לערביי ישראל ובמהלכו בעת טרור העונשים יוקשחו ובעתות רגיעה תהיה הסכמה לבנייה ערבית ולתוכנית חילופי השטחים. המתווה ספג ביקורת הן משמאל והן מימין.

שר הביטחון ליברמן בפגישה בפנטגון. 26 באפריל 2018.

לפני היותו שר הביטחון ליברמן קרא לשחרר את אלאור אזריה מהמשפט שלו ולאחר שנכנס אמר שיצטרכו לשחרר את אלאור גם אם יורשע. למרות זו לאחר הרשעתו במשפט קרא לכבד את פסק הדין.

ב-2018 החריף הסכסוך האיראני-ישראלי והפך לעימות ישיר. החיכוכים בין המדינות כללו החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בחודש אפריל, מתקפות שיוחסו לישראל ובהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. במאי 2018, כוח קודס האיראני שיגר 20 רקטות לעבר רמת הגולן. בתגובה, ישראל תקפה עשרות מטרות של כוח קודס בסוריה[17].[דרושה הבהרה]

במהלך 2018 התגברו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה עקב התקרבות של אלפי פלסטינים אל גדר הגבול תוך איום לפרוץ אותה. בעימותים אלה נהרגו למעלה מ-200 פלסטינים, רבים מהם מחבלים או מזוהים עם ארגוני טרור, מאש צה"ל, ונפצעו אלפים. ישראל נקטה במדיניות של הכלה ותגובה מאופקת לטרור הפלסטיני מרצועת עזה. אחרי מספר סבבים של הסלמה, שכללו ירי של מאות רקטות ופצצות מרגמה, באה ההסלמה בדרום (נובמבר 2018) שבה שיגרו הפלסטינים כ-460 רקטות תוך יממה אחת. ב-13 בנובמבר החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על קבלה של הפסקת אש ונמנע מתגובה צבאית חריפה. בעקבות זאת, ב-14 בנובמבר 2018, הודיע ליברמן על התפטרותו מתפקידו כשר הביטחון, ועל פרישת סיעת ישראל ביתנו מהקואליציה[16]. הוא אמר שהחלטת הקבינט היא כניעה לטרור ודרש לערוך בחירות כלליות בהקדם[18].

עמדותיו הפוליטיות

בשונה מחלק גדול מאנשי הימין, ליברמן מצהיר כי יהיה מוכן להכיר במדינה פלסטינית בתנאים מגבילים[19]. תחילה תמך בטרנספר כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, אך לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2006 הציע מתווה של הסדר שהדגש המרכזי בו הוא חילופי שטחים מאוכלסים, זאת כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל.

בכמה מקרים התבטא בחריפות נגד השמאל הישראלי (כך למשל בראיון בגלי צה"ל באוקטובר 2007 בו האשים חלק מאנשי השמאל "בכל הקורבנות והצרות" של מדינת ישראל[20], והשוואת אנשי "יש גבול" לקאפו במחנות הריכוז הנאצים בראיון ב"מבט לחדשות"[21].) ביום השבעת הממשלה ה-31, דרש ליברמן לשפוט את חברי הכנסת הערבים הנפגשים עם ראשי חמאס בתור משתפי פעולה, כמו במשפטי נירנברג ותבע שגורלם יהיה זהה[22]. נגד הקריאה יצאו אישים שונים, בין היתר בטענה שהתבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה[23].

בשנת 2015 הביע ליברמן תמיכה בחוק עונש מוות למחבלים[24], ובתחילת 2018 ניסה להוביל מחדש את חקיקתו.

דת ומדינה

ליברמן ומפלגתו מתנגדים להפרדת דת ממדינה בישראל[25]. עם זאת, תומך ליברמן ואף הכניס במצע מפלגתו את העקרונות הבאים:

  1. החזרת השליטה בענייני דת ברבנות הראשית לידי נציגי המגזר הדתי הלאומי. באופן זה תבוטל השליטה החרדית במוסדות הממלכתיים.
  2. אימוץ הדעות ההלכתיות המאפשרות גיור ידידותי, נוח ומסביר פנים.
  3. הנהגת "ברית זוגיות", אשר תאפשר רישום זוגיות כדין בישראל גם לאלה שאינם רשאים להתחתן בנישואים דתיים. למרות זאת, בשל המשמעת הקואליציונית, התנגדה סיעת "ישראל ביתנו" להצעת חוק פרטית בנושא[26].

בשבת-19 בינואר 2018 בעקבות אישור חוק המרכולים בכנסת ערך קניות בפומבי בחנות הפתוחה בניגוד לחוק בשבת בעיר אשדוד והתראיין בעניין לעיתונאים שליוו אותו. הוא ספג על כך ביקורת מהחכי"ם החרדים.

יחסי חוץ

שר החוץ אביגדור ליברמן וג'ורג' מיטשל בעת ביקורו של מיטשל בירושלים

ליברמן תופס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מעימות רחב יותר בין המערב לאסלאם. לדעתו, היעד המדיני והביטחוני של מדינת ישראל צריך להיות הצטרפות לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי[27].

עם היכנסו לתפקיד שר החוץ, הצהיר ליברמן כי הוא אינו מחויב למתווה אנאפוליס, וכי חזון שתי המדינות הוא רעיון יפה אבל לא ישים. בכך שינה ליברמן את הקו המנחה של הממשלה הקודמת, בראשות אהוד אולמרט.

ליברמן תמך בחיזוק הקשר עם רוסיה מתוך אמונה שקשר כזה חיוני לאינטרסים של ישראל, ואף מונה ל"ממונה על הדיאלוג האסטרטגי מול הקרמלין" מטעם הממשלה, דיאלוג שעליו סוכם בעת ביקור שלו במוסקבה ביוני 2009[28].

בחודש יולי 2009 ביקש להנהיג רפורמה ביחסי החוץ של ישראל, שבה יעבור הדגש מעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לעיסוק בדיפלומטיה ציבורית ושיקום מעמד ישראל בעולם. במסגרת מימוש הרפורמה נסע לביקור במדינות אמריקה הלטינית, על מנת להדגיש את החשיבות הגבוהה שמייחס משרד החוץ לאזור זה[29][30].

את ביקורו של נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, החרים ליברמן כאות מחאה על שזה סירב להניח פרחים על קברו של הרצל, אולם הניח פרחים על קברו של יאסר ערפאת[31].

ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הגיע ב-2009 לפגישה עם ליברמן[32], ועל פי פרסומים בעיתונות, אף הזמין אותו לביקור במצרים. מובארק הכחיש את העניין לאחר ימים אחדים. פגישה זו נערכה אף על פי שעם היכנס ליברמן לתפקיד שר החוץ, הודיעה מצרים כי נציגיה לא ייפגשו עמו עד אשר יחזור מדבריו שנאמרו מספר שנים קודם לכן, במהלך הבחירות בשנת 2001, על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, בהם העלה ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות, את האפשרות שבמקרה של מלחמה עם מצרים יופצץ סכר אסואן, והאזור הסמוך לו יוטבע במימי אגם נאצר.

במסגרת מדיניותו כשר החוץ, הורה ליברמן לשגרירי ישראל "שלא יתרפסו בפני העולם" משום ש"למושגים כמו כבוד לאומי, יש חשיבות רבה בהשפעה על מעמד ישראל בעולם"[33]. במסגרת מדיניות זו, בעקבות דברי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נגד ישראל, השפיל סגנו של ליברמן, דני אילון, את שגריר טורקיה בישראל בכך שהורה לו לשבת על ספה נמוכה לעיני המצלמות. ליברמן לא גינה את איילון, והצדיק את הצורך להגיב בתקיפות, גם אם לא את צורת התגובה[34]. לאחר הודעת הבהרה שלא נתקבלה, איומים מצד טורקיה, ובהתערבות פרס, הבהיר איילון לשגריר כי לא היה בכוונתו להשפילו אישית, וכי הוא מתנצל בפניו על הדרך בה האירוע נוהל והאופן בו התפרש[35][36].

בתקופת כהונתו של ליברמן כשר החוץ נמשכה החרפת הבעיות בשני תחומים בולטים ביחסי החוץ של ישראל:

תוכנית חילופי השטחים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית חילופי השטחים

תוכנית חילופי השטחים היא אחד המרכיבים במסגרת תוכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין היתר, מתבסס ליברמן על הטענות:

  • חלק מערביי ישראל מזדהים עם אויבי מדינת ישראל ומהווים בעיה דמוגרפית המסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית
  • האינטרס של ישראל הוא להפחית ככל האפשר את אחוז השוללים את ערכי המדינה בקרב אזרחיה ואף בקרב תושביה
  • במקום בו יש שני לאומים – יש בעיות, לכן, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש להבטיח כי תהיה מדינה הומוגנית עם רוב יהודי בטוח לנצח
  • הפלסטינים דורשים מדינה ערבית ללא תושבים יהודים

עיקרה של תוכנית חילופי השטחים, אותה מציע ליברמן כפתרון לבעיות אלה, הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל, ובמקביל העברת שטחים ישראליים המאוכלסים בערבים, כגון אום אל פאחם וסביבתה, לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם. באופן זה יחדלו התושבים, שיבחרו להישאר בשטחים שיועברו, ואשר לא יביעו נאמנות למדינת ישראל, להיות אזרחי ישראל.

נאמנות למדינת ישראל

אביגדור ליברמן בכנס שדרות לחברה, 2015

ליברמן סבור כי יש להכניס תיקונים בחוק האזרחות של ישראל, לפיהם יחויב כל אזרח במדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לעקרונותיה ולחוקיה. מי שיסרב לעשות כן, יאבד את זכותו לבחור ולהיבחר ואף עשוי לא לקבל תעודת זהות. ליברמן סבור שיש לחייב בהצהרה זו כל אזרח ישראלי שמגיע לגיל 16[38].

עוד סבור ליברמן שיש להגדיר קשר הדוק יותר בין השירות בצה"ל או השירות הלאומי לבין הזכויות הניתנות מביטוח לאומי, כך שמי שנאמן יקבל יותר[39]. בספטמבר 2017 אמר שכל צעיר בן 18 צריך להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי, כולל חרדים וערבים.

שינוי שיטת הממשל בישראל

ליברמן תומך בשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית, ושינוי שיטת הממשל הוא אף חלק ממצע מפלגתו. הוא תומך בשיטה של בחירות אזוריות, שבה המפלגה הזוכה מקבלת את כל המושבים[40].

עם כניסתו לממשלה ה-31, החלו מגעים עם אהוד אולמרט לשינוי שיטת הממשל. כאשר ניסה להעביר את ההצעה לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית בקריאה טרומית, הוא נתקל בהתנגדות הכנסת וההצעה נפלה[41].

פלילים

ביוני 1996, בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נחקר ליברמן בחשד ששלשל לכיסו מכספי עמותה שעמד בראשה, אך החקירה לא הבשילה לכתב אישום[42]. באפריל 1997 המליצה המשטרה להעמיד לדין את ליברמן בפרשת בר-און חברון, אך הפרקליטות החליטה לא להגיש כתבי אישום כנגד איש מהמעורבים בפרשה[43].

בסוף 1999 הוגש כתב אישום נגד ליברמן באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים. התקיפה ארעה לאחר שילדים בני 13 ו-14, תקפו את בנו של ליברמן, וזה הזעיק את אביו לעזרה. לאחר התקיפה איים ליברמן על הילד כי יכהו בשנית אם יחזור ליישוב נוקדים. בספטמבר 2001 הורשע ליברמן, במסגרת עסקת טיעון, בתקיפת קטין ובאיומים, והוטל עליו לשלם 10,000 ש"ח פיצוי לילד ועוד 7,500 ש"ח קנס[44].

ליברמן נחקר בחשד כי קיבל מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר הכנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכאורה לכיסו של ליברמן, כשוחד מאת מיכאל צ'רנוי. חשדות אחרים נוגעים לחברה ל"ייעוץ עסקי" בשם "מ. ל. 1", אותה הקימה ביולי 2004 בתו, מיכל ליברמן, כשהייתה בת 21. לחברה הוזרמו תוך שלוש שנים מאז הוקמה כ-7 מיליון ש"ח מחוץ לארץ[45]. החברה שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו[46][47].

במרץ 2010 חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן אריה, פרטים על אודות בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו[48]. החקירה נסובה גם סביב מעורבותו של השר ליברמן במינויו של בן אריה ליועץ במטה המדיני של משרד החוץ ולשגריר בלטביה[49]. בן אריה עצמו הורשע במסירת מידע לאדם שאינו מוסמך, בגילוי הפרת חובה ובשיבוש הליכי משפט, ובאוקטובר 2012 נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שירות.

בדצמבר 2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגד ליברמן, בגלל היחלשות הראיות במהלך הזמן (בהמשך לכך נסגרו גם תיקי החקירה נגד יתר החשודים בפרשה)[50] ולהגיש כתב אישום בפרשת השגריר[51]. בעקבות זאת התפטר ליברמן מתפקיד שר החוץ והודיע על הסרת חסינותו[52].

ב-30 בדצמבר 2012 הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד ליברמן המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר[53]. ב-17 בפברואר 2013 נפתח משפטו של ליברמן. ב-6 בנובמבר 2013 הוא זוּכה פה אחד[54].

משפחתו

ליברמן נשוי לאלה (לבית ציפקין), עולה מאוזבקיסטן (במקור ממולדובה), לשעבר גננת, עובדת מוסד ביאליק ופעילה בג'וינט, ולהם בת ושני בנים. אלה שומרת מסורת ובתם מיכל חזרה בתשובה. בני הזוג ליברמן מתגוררים בנוקדים שבגוש עציון[55].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אודות אביגדור ליברמן באתר ישראל ביתנו
  2. ^ אביגדור ליברמן, האמת שלי, הד ארצי, 2004, עמ' 126
  3. ^ לילי גלילי, All is heaven with Avigdor Lieberman, מגזין מומנט, פברואר 2007
  4. ^ פוסט, בעמוד הפייסבוק של אביגדור ליברמן, 2 ביוני 2016
  5. ^ ממספר 4 בתומ"ת- למספר 1 בביטחון, ישראל דיפנס, 2 ביוני 2016
  6. ^ ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009.
  7. ^ Benny Morris, The 2009 TIME 100 - Avigdor Lieberman
  8. ^ יובל קרני, נתניהו וליברמן יתמודדו ביחד בבחירות, באתר ynet, 25 באוקטובר 2012.
  9. ^ יוסי מלמן, ‏כך הפכה ישראל לעיניים והאוזניים של המערב בכל הנעשה בסוריה, באתר מעריב השבוע, 14 בספטמבר 2018
  10. ^ ד"ר איתי גל, מאיר דגן נאבק בסרטן: "ראיתי את המוות ואז באה ההשתלה", באתר ynet, 17 במרץ 2015
  11. ^ מורן אזולאי, ליברמן שוב שר החוץ: "מטען חבלה לשלום", באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
  12. ^ מורן אזולאי, ליברמן מפרק את האיחוד עם הליכוד: "למה מחכים מול חמאס?", באתר ynet, 7 ביולי 2014
  13. ^ יאסר עוקבי, שביתת הזדהות במגזר הערבי עם עזה. ליברמן: "להחרים עסקים", 21 ביולי 2014, באתר מעריב
  14. ^ מורן אזולאי, ליברמן: לא נצטרף לקואליציה - בחרנו בעקרונות ולא בכיסאות, באתר ynet, 4 במאי 2015
  15. ^ ליברמן במתקפה על רה"מ: "הוא שקרן רמאי נוכל", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2016
  16. ^ 16.0 16.1 נועה לנדאו, יהונתן ליס וחיים לוינסון, ליברמן התפטר רשמית מתפקיד שר הביטחון; ישוב להיות חבר כנסת, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2018.
  17. ^ אמיר בוחבוט ואלי אשכנזי‏, כוח איראני שיגר 20 רקטות לגולן; צה"ל תקף עשרות מטרות בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 במאי 2018
  18. ^ Twitter logo initial.svg ציוץ של חדשות 10 ברשת החברתית טוויטר, 14 בנובמבר 2018.
  19. ^ פנחס וולף‏, ליברמן: "תומך בהקמת מדינה פלסטינית", באתר וואלה! NEWS‏, 26 בפברואר 2009.
  20. ^ אמנון מרנדה, ליברמן: כל הקורבנות והצרות - בגלל השמאל, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
  21. ^ אמנון מרנדה, "הבעיה בברק ואולמרט, לא ב'קאפו' של ליברמן", באתר ynet, 7 באוקטובר 2007
  22. ^ אילן מרסיאנו, ליברמן: לשפוט ח"כים ערבים כמו בנירנברג, באתר ynet, 4 במאי 2006.
  23. ^ רועי נחמיאס ו-ynet, "התבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה", באתר ynet, 5 במאי 2006.
  24. ^ מורן אזולאי, ליברמן: "נגיש חוק עונש מוות למחבלים", באתר ynet, 17 בפברואר 2015.
  25. ^ דת ומדינה, באתר "ישראל ביתנו"
  26. ^ אריק בנדר, הכנסת דחתה את הצעת חוק ברית הזוגיות, באתר nrg‏, 10 ביוני 2009.
  27. ^ שירות "הארץ"‏, ליברמן: יש לצרף ישראל לאיחוד האירופי, באתר וואלה! NEWS‏, 1 בינואר 2007.
  28. ^ רוני סופר, ארצות הברית מתרחקת? ליברמן יוביל התקרבות לרוסיה, באתר ynet, 5 ביוני 2009.
  29. ^ AFP, ישראל: ונצואלה סייעה לאיראנים בדרום אמריקה, באתר ynet, 25 ביולי 2009.
  30. ^ ברק רבידמחר: שר החוץ אביגדור ליברמן ייצא לביקור בן 10 ימים בדרום אמריקה, באתר הארץ, 19 ביולי 2009.
  31. ^ ברק רבידשר החוץ אביגדור ליברמן מחרים את ביקורו של נשיא ברזיל דה סילבה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010.
  32. ^ רוני סופר, למרות האיומים: סולימאן נפגש בחשאי עם ליברמן, באתר ynet, 22 באפריל 2009.
  33. ^ אלי ברדנשטיין, ליברמן נזף בשגרירים: הפסיקו להתרפס, באתר nrg‏, 2 בינואר 2010.
  34. ^ איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", חדשות ערוץ 2
  35. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, סגן שר החוץ, דני איילון, שיגר מכתב התנצלות נוסף לשגריר טורקיה בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2010.
  36. ^ נוסח ההתנצלות
  37. ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
  38. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏השלב הבא של ליברמן: הצהרת נאמנות למדינה - מגיל 16, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2010.
  39. ^ אביגדור ליברמן, "בלי נאמנות - אין אזרחות", אתר הבלוגים של TheMarker, ‏7 בינואר 2009.
  40. ^ אביגדור ליברמן, חייבים משטר נשיאותי, באתר ynet, 7 בספטמבר 2006
  41. ^ ישראל-ביתנו: שיטת הממשל תשונה בפורטל LaIsrael, ב-28 באוגוסט 2009
  42. ^ מעריב, ‏המשטרה פתחה בחקירה נגד אביגדור ליברמן, באתר גלובס, 18 ביוני 1996
  43. ^ יואב יצחק, הדס מגן ונתן רועי, ‏המשטרה: להעמיד לדין את הנגבי, דרעי וליברמן. הפרקליטות: לא להעמיד איש לדין, באתר גלובס, 16 באפריל 1997
  44. ^ פ (י-ם) 2000/01 מדינת ישראל נגד אביגדור ליברמן, ניתן ב-25.9.2001
  45. ^ אורי בלאו, מאיפה הגיעו 7 מיליון שקל לחברה שהקימה בתו של אביגדור ליברמן בגיל 21?, TheMarker, אפריל 2007
  46. ^ אורי בלאוהבוסית, באתר הארץ, 6 באפריל 2007
  47. ^ גיא רולניקהמינוי שצריך לעורר חלחלה, באתר TheMarker‏, 21 במאי 2016
  48. ^ אמיר אורןשר החוץ ממשיך להסתבך: חשוד שקיבל מהשגריר בבלארוס את חומרי החקירה נגדו, באתר הארץ, 3 במרץ 2010.
  49. ^ איתי הר אור, ליברמן נחקר בחשד לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים, באתר כלכליסט, 2 במרץ 2010.
  50. ^ תומר גנון וזוהר שחר לוי, נסגר תיק החקירה נגד בתו של אביגדור ליברמן, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
  51. ^ החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין תיק החקירה שנפתח נגד אביגדור ליברמן
  52. ^ אטילה שומפלבי ויובל קרני, בגלל האישום: ליברמן התפטר מתפקיד שר החוץ, באתר ynet, 14 בדצמבר 2012
  53. ^ אביאל מגזני, הוגש כתב אישום נגד ליברמן, באתר ynet, 30 בדצמבר 2012
  54. ^ חדשות 2, ‏השופטים קבעו פה אחד: ליברמן זכאי, באתר ‏mako‏‏, ‏6 בנובמבר 2013‏
    ת"פ 62975-27-27 מדינת ישראל נ' אביגדור ליברמן, ניתן ביום 6 בנובמבר 2013
  55. ^ יעל גרינשטיין, ‏האישה שאיתו: אלה ואביגדור ליברמן, באתר ‏mako‏‏, ‏2 ביוני 2009‏
אביגדור ליברמן - תבניות ניווט
Emblem of Israel.svg מנכ"לי משרד ראש הממשלה
אהוד אבריאל טדי קולק יעקב הרצוג שמחה דיניץ מרדכי גזית עמוס ערן אליהו בן-אלישר מתתיהו שמואלביץ' אברהם טמיר יוסי בן אהרון
19511952 19521964 19661972 19721973 19731975 19751977 19771980 19801984 19841986 19861992
שמעון שבס צבי אלדרוטי אביגדור ליברמן משה ליאון יוסי קוצ'יק רפי פלד אביגדור יצחקי אילן כהן רענן דינור אייל גבאי
19921995 19951996 19961997 19971999 19992001 20012001 20012004 20042006 20062009 20092011
הראל לוקר אלי גרונר
20112015 2015–2018