זולטאן ואש (פוליטיקאי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זולטאן ואש
Vas Zoltán
לידה 30 במרץ 1903
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 באוגוסט 1983 (בגיל 80)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Weinberger Zoltán עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Madách Imre High School (1920) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העובדים ההונגרית, המפלגה הקומוניסטית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sára Vadas עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר האסיפה הלאומית של הונגריה
3 בנובמבר 1945 – 9 במאי 1957
(11 שנים)
חבר האספה הלאומית הזמנית
17 בדצמבר 1944 – 3 בנובמבר 1945
(46 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זולטאן ואש (במקור ויינברגר, בהונגרית: Vas Zoltán;‏ בודפשט, 30 במרץ 1903 – בודפשט, 13 באוגוסט 1983) היה פוליטיקאי קומוניסטי, סופר, עיתונאי, ראש עיר. הוא הצטרף לקומוניסטים בגיל צעיר, בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. במשך רוב תקופת שלטון מיקלוש הורטי היה בכלא או בגלות. בשנת 1940 היגר לברית המועצות, משם חזר להונגריה רק בסוף 1944 כקצין צבא סובייטי. בתקופת מתיאש ראקושי מילא תפקידים חשובים במדיניות הכלכלית: הוא היה ראש המועצה הכלכלית הראשית (19451949) וראש המשרד הלאומי לתכנון (1949–1953). באותה תקופה הוא היה אחד מחברי המפלגה המשפיעים ביותר, אך בשנת 1953 איבד את חסדי ראשי המפלגה והצטרף לחוג אימרה נאג'. בשל תפקידו בשנת 1956, במרד ההונגרי, הוא נדחק מהפוליטיקה ובילה את זמנו בכתיבה עד למותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זולטאן ויינברגר נולד במשפחה יהודית אמידה ודתית, אביו היה מור ויינברגר ואמו קרולין רוזנברג.[1] כבר בגיל 16, בשנת 1919, הצטרף למפלגת הקומוניסטים של הונגריה ולחם בצבא האדום ההונגרי; בהמשך השתתף בארגון מחדש של תנועת הנוער של המפלגה הבלתי חוקית. מסיבה זו הורחק בשנת 1920 מבית הספר התיכון ברחוב בארצ'אי. זמן מה הוא עבד בגלות בצ'כוסלובקיה ואחר כך חזר להונגריה בשנת 1921, אך נעצר ונידון ל-10 שנות מאסר באשמת מרד. בשנת 1922, במסגרת חילופי שבויים ההונגרי-סובייטי, נסע לברית המועצות, שם למד באוניברסיטה. משקלו במפלגה גבר גם הוא ובשנת 1925 הפך למזכיר האיגוד ההונגרי של פועלי הנוער הקומוניסטי (KIMSZ) ולחבר בוועד המרכזי של המפלגה. הוא חזר להונגריה מאוחר יותר באותה השנה מטעם הקומינטרן, אך נעצר שוב במהירות ובשנת 1926 נידון לשש שנות מאסר, אשר בשנת 1929 הוגדלו ל-13.5 שנים. הוא שוחרר בשנת 1940 יחד עם מתיאש ראקושי ונסע עמו שוב לברית המועצות. שם עבד עבור הקומינטרן, ואז בשנת 1942 (בעקבות מבצע ברברוסה) הצטרף לצבא האדום, שם ניהל תעמולה קדמית וארגן קורסים "אנטי-פשיסטים". הוא חזר להונגריה באוקטובר 1944 כקצין סובייטי.[2]

קריירה עולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד חזרת הנהגת המפלגה להונגריה מילא ואש תפקידים חשובים: הוא השתתף בארגון המפלגה באזור טרנס-טיסה, בהכנת האספה הלאומית הזמנית. בשנת 1944 נבחר כנציג בפרלמנט של העיר פץ'. (הוא נשאר חבר האספה הלאומית (הונגריה) עד 1957, אך מאוחר יותר נבחר מטעם העיר בודפשט. בשנת 1944 ישב בהנהלה המרכזית בדברצן ופיקח על ענייני הכלכלה, הצבא והשלטון מטעם המפלגה. בחודשים הראשונים של 1945 היה מזכיר בכיר בהנהלה המרכזית בבודפשט. מפברואר עד מאי היה נציב הממשלה לשירותים ציבוריים בבודפשט וממאי עד נובמבר היה ראש העיר של בירת הונגריה.

לאחר מכן מילא ואש תפקיד בעל חשיבות לאומית: הוא הפך למזכיר הכללי של המועצה הכלכלית העליונה לעניינים כלכליים, היה מתאם הפיצויים והשיקום וכך הייתה לו השפעה מכריעה של חברי המפלגה בתחום חיוני זה. (הוא מילא את תפקידו בדרגת מזכיר מדיני במשרד ראש הממשלה, שזה סגן שר). כשהמועצה פורקה בשנת 1949, הפך ואש לנשיא משרד התכנון הלאומי, גוף מרכזי של ממשל כלכלי ממלכתי, שתפקידו היה באותה תקופה לערוך תוכנית לחומש. בינתיים, בשנים 19481951 הפך חבר חליף בפוליטבירו במפלגת העובדים ההונגרית (MDP). ב-1951 הוא היה כבר חבר קבוע של הפוליטבירו והיה האיש המשפיע ביותר אחרי הרביעייה המוסקבאית באותה עת, של מתיאש ראקושי (רוזנפלד), ארנה גרה (זינגר), מיהאי פרקש (לוי) ויוסף רוואי (לדרר) הוא הוזכר כחמישי בחמישיית הקומוניסטים.[3] (בעצם היה יהודי נוסף בחוג הזה גאבור פטר (אייזנברג) ראש שרותי הביטחון.

לצדו של אימרה נאג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן הסתיו של 1952 מצבו התחיל להתנדנד: ארנה גרה שהיה ראש המועצה העליונה של הכלכלה הלאומית, כינה אותו באופן קבוע "מחבל", בשל דחייתו את הרעיונות הלא מציאותיים של המועצה. בפברואר 1953, הוא איבד את כל תפקידיו הן במשרדי הממשלה והן במפלגה ואולץ להפעיל "ביקורת עצמית". ככל הנראה הוא נועד להיות הנאשם העיקרי במשפט הראווה האנטי-יהודי בעקבות המשפטי הראווה דוגמת מוסקבה, שבסופו של דבר לא החל בגלל מותו של סטלין.[4] לאחר מכן הצטרף לקו הפחות דוקטרינארי של אימרה נוג'. לאחר שניהל את מכרות הפחם בעיר קומלו עד שנת 1954, הפך לראש מזכירות מועצת השרים בממשלת אימרה נאג' הראשונה (1954–1955). בשנים 1955 - 1956 היה סגן השר לסחר חוץ, ובשנת 1956 מיוני הפך לנשיא "הפדרציה הלאומית של הקואופרטיבים". בתוך החוג הקרוב של אימרה נאג' הוא היה אחד הבודדים שניהלו קשר עם שגריר ברית המועצות בהונגריה, עם יורי אנדרופוב, שמילא תפקיד חשוב באירועי 1956.[5] במהלך המרד, ב-26 באוקטובר, מונה ליו"ר הקומיסריאט הממשלתי לאספקת שירותים ציבוריים, וב-28 באוקטובר מונה לנציב הממשלתי לאספקת שירותים ציבוריים.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסדר הכבוד של חופש הונגריה דרג כסף (1946)
  • עיטור הצלב האמצעי עם הכוכב והצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה (1947)
  • מסדר הכבוד של קושוט (1948)
  • עיטור הכבוד של הרפובליקה העממית ההונגרית דרגה 1, 2, 3 (1950)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (1954)
  • מדליית ההנצחה ליובל השחרור (1970)
  • מסדר הדגלים של הרפובליקה העממית ההונגרית, דרג 2 (1970)
  • עיטור למען הונגריה הסוציאליסטית (1978)

עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נוער בן אלמוות (סיפורים קצרים, מוסקבה, 1944)
  • דו"ח של זולטאן ואס על הפעלת הממשל של עיר הבירה 16 במאי 1945. 16 בנובמבר ; שקספסווארוסי האזיני., בע"מ, 1945
  • דו"ח של זולטאן ואס על מצב הממשל של עיר הבירה בספטמבר 1945 / בודפשט. ראש העיר ; שקספסווארוסי האזיני., בע"מ, 1945
  • נאומים מאת ארנה גרש, זולטאן ואס, אימרה וג'דה בהנהלה המרכזית בנובמבר. מפגש 27 ; שיקרה ני., Bp., 1948
  • נאום של זולטאן ואס בדיון על הצעת החוק לתוכנית חמש שנים ב־9 בדצמבר 1949; משרד התרבות העממית, עמ '1949
  • משימות חדשות של הכלכלה הלאומית שלנו. נאומים מאת ארנו גרש, זולטאן ואס, אימרה וג'דה ; Spark, Bp., 1949
  • מצב ופיתוח כלכלתנו הלאומית (Bp., 1949)
  • השלמת תוכנית השלוש שנים: ניצחון עמנו (Bp., 1950)
  • משימות השנה השנייה של תוכנית החומש (Bp., 1951)
  • תוכנית החומש של ברית המועצות היא צעד ענק בדרך לבניית קומוניזם (Bp., 1952)
  • לקראת האור (רומן, עמוד 1955)
  • עדותו של זולטאן ואס על קומוניזם וחבריו ; ב: László Varga: מניו יורק למיורקה ובחזרה ; הוצאת ניו יורק - הונגריה, ניו יורק - Boardman, 1987

ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שני גברים אמיתיים. הביוגרפיה של מרקס ואנגלס (Bp., 1956)
  • בתמורה לעולם. . . ; Gondolat, Bp., 1961
  • הבן של המבורג. חייו של ארנסט תלמן (Bp., 1962)
  • יורד גשם על החישוק. חייו של לאיוש קושוט עד לכניעה בוילאגושי; סיפורת, Bp., 1965
  • אם אתה מוסר את זה שוב (חייו של לאיוש קושוט 1849–1861. Bp., 1967)
  • תן לו כל כך הרבה ברכות (חייו של לאג'וס קוסות משנת 1861 ועד מותו. Bp., 1968)
  • שלישו של הוד מלכותו: מיקלוש הורטי (Bp., 1969)
  • הורטי או המלך (Bp., 1971)
  • הורטי (מהדורה 2 מתוקנת, מורחבת Bp., 1975)

כתבים בסגנון אוטוביוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שש עשרה שנות מאסר (יומן כלא, מוסקבה, 1944)
  • שיבה הביתה, 1944 (Bp., 1970)
  • חיי ההדדיות (Bp., 1980)
  • על עצמנו באותה תקופה. אוטוביוגרפיה Bp., 1982
  • על עצמנו כעת ובעתיד, 1-3. ; sn, sl, 198? [ samizdat ]
  • הספר האסור שלי. חיי III. ; עורך, הקדמה יאנוש וליקי; Bp., 1990

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
  • A magyar irodalom története 1945–1975. Szerk. Béládi Miklós, Rónay László. Budapest: Akadémiai. 1990. (תולדות הספרות ההונגרית)
  • Az 1947. szeptember 16-ra Budapestre összehívott Országgyűlés almanachja. Főszerk. Marelyn Kiss József, Vida István. Budapest: Magyar Országgyűlés. 2005.
  • Romsics Ignác: Magyarország története a XX. században. Budapest: Osiris. 2005.
  • Gyarmati György: A Rákosi-korszak. Budapest: ÁBTL-Rubicon. 2011.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנץ בוטקה: מרחקים ומבוי סתום. הגירה וספרות. מוסקבה: 1921-1932/34. עבודת דוקטורט (Bp., 1990)
  • מי זה מי? לקסיקון ביוגרפי על אישים הונגריים וזרים ועל בני דורנו. 3. העברה מפרסם. אד. קטלין בדלן. קוסות', בודפשט, 1975
  • סופרים הונגרים בני זמננו 1945–1997. ספריית ביבליוגרפיה ותמונות. אד. אווה פ. אלמסי, הוצאת אנציקלופדיה, בודפשט, 1997, 2000
  • צ'אבה נאג': לקסיקון של ספרות מהגרים הונגרית. הוצאת Argumentum-Petőfi Literary Museum ומרכז לספרות עכשווית, בודפשט, 2000
  • לקסיקון ספרותי הונגרי. עורך ראשי. בנדיקט מרסל. הוצאה לאור אקדמית, בודפשט, 1963-1965
  • לקסיקון ההיסטוריה של תנועת העבודה. אד. בראשות הנריק ואס. הוצאת Kossuth, Bp., 1972
  • אנציקלופדיה הונגרית. עורך ראשי. לאסלו אלסטוס (בערך 1–5 ), Gábor Berényi (המאה ה-6. ), Lászlón Bárány (8-) בית ההוצאה האקדמית, בודפשט, 1993–
  • דיולה בורבאנדי: תמונות קריירה פוליטית הונגרית 1938–1948. אירופה, בודפשט, 1997
  • לקסיקון פץ'. עורך ראשי. פרנץ רומברי. Pécs Lexikon Cultural Nonprofit Kft., Pécs, 2010
  • לקסיקון ספרותי הונגרי חדש. עורך ראשי. פטר לאסלו. בית ההוצאה האקדמית, בודפשט, 1994
  • לקסיקון הונגרי חדש, כרך 8. הוצאה לאור אקדמית, בודפשט, 1959-1962. 6 יחידות. לְהַפְסִיק. כרך, 1962-1980

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זולטאן ואש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ HU BFL - VII.5.c - 9170 - 1921
  2. ^ Romsics Ignác: Magyarország története a XX. században, Budapest, Osiris, 2005. 277. o.
  3. ^ i. m. 342. p.
  4. ^ i. m. 345. p.
  5. ^ Gyarmati György: A Rákosi-korszak. Budapest, ÁBTL-Rubicon, 2011. p. 380