לדלג לתוכן

הרביעייה המוסקבאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתיאש ראקושי באמצע. מצדדיו לנין וסטלין

"הרביעייה המוסקבאית" או "הרביעייה השלטת"[1]הונגרית: A Négyesfogat שמילולית פירושו כרכרה רתומה לרביעיית סוסים) הייתה כינוי לרבעיית המנהיגים הראשיים המפורסמת של הונגריה בתחילת דרכה כנשלטת[2][3] על ידי המפלגה הקומוניסטית ההונגרית ששינתה את שמה למפלגת העובדים ההונגרית לאחר האיחוד שלה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשנת 1948.

חברי הרביעייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כול ארבעת המנהיגים הראשיים היו יהודים-הונגרים ולפי חשיבותם וכוחם בסדר יורד:

  1. מתיאש ראקושי[4] (מתתיהו רוזנפלד), המזכ"ל של המפלגה וראש הממשלה.
  2. ארנה גרה (ארנה זינגר) הסגן של ראקושי לכלכלה, שר האוצר.
  3. מיהאי פרקש (הרמן לוי) הסגן המארגן, ראש המשטרה והצבא ההונגרי, שר ההגנה.
  4. יוז'ף רוואי (יוז'ף לדרר) הסגן האידאולוג הראשי. שר החינוך. העורך הראשי של עיתון המפלגה "העם החופשי" (Szabad Nép).

היה איש בכיר נוסף לארבעת הנ"ל, חמישי, יהודי אף הוא שהיה גם החמישי בחשיבותו ומעט סמוי מטבע עיסוקו:.

5. גאבור פטר (בנימין אייזנברגר), ראש המשטרה החשאית ההונגרית (ÁVO, ואחר כך ÁVH) בין השנים 1945 לבין 1952.

ארנה גרה

כול החמישייה היו "מוסקבאים"[5], כלומר כאלה שברחו לברית המועצות מהונגריה וחיו שם שנים רבות בין שתי מלחמות העולם, בטרם חזרו להונגריה בסוף שנת 1944. היו מוסקבאים רבים נוספים, כגון: אימרה נוג', שהפך לראש ממשלת במרד ההונגרי של שנת 1956, ג'רג' לוקאץ', האסתטיקן והפילוסוף הגדול ביותר באותה תקופה, שר התרבות בממשלתו של נוג' ודיולה האי, הסופר והדמות מרכזית בייסוד אגודת הסופרים ההונגרית (החדשה) במשטר הקומוניסטי. מהגרים היו בהיסטוריה של כל אומה, חלקם חזרו למולדתם כשכבר יכלו, לתקופה קצרה או ארוכה יותר, לכן המוסקבאים לא היו שונים מהבחינה הזאת, אך הם היו שונים מכל בחינה אחרת.

תפקידם החברתי - ייעודם - ומשימתם היו אופייניים. המוסקבאי חזר עם משימה נחרצת ונחושה ולא רק כדי לחזור למולדתו. הוא לא היה סוכן בתשלום, מרגל או כסוכן של מעצמה זרה (ברית המועצות) אלא פטריוט שרצה לבנות עתיד יותר לעמו. אמינות הייתה תנאי ראשוני למנדט החשוב והסודי שניתן למי שחזר ממוסקבה, והם אכן היו בדרך כלל אנשים אמינים.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]