ארנה גרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארנה גרה
Gerő Ernő
Gerő Ernő 1955.jpg
ברדיו ההונגרי בשנת 1955
לידה 8 ביולי 1898
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית טרבושובצה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 12 במרץ 1980 (בגיל 81)
הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה
מדינה הונגריה (1949-1956)הונגריה (1949-1956) הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה
השכלה אוניברסיטת בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כלכלן, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית ההונגרית
המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית
18 ביולי 1956 – 25 באוקטובר 1956
(14 שבועות ויומיים)
שר האוצר במועצת השרים של הרפובליקה העממית של הונגריה
1948 – 1949
(כשנה)
שר הפנים במועצת השרים של הרפובליקה העממית של הונגריה
1953 – 1954
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארנה גרההונגרית: Gerő Ernő, נולד בשם ארנה זינגר, בשמו המחתרתי ארנה סֶגֶש, טרבושובצה; 8 ביולי 1898בודפשט, 12 במרץ 1980) היה פוליטיקאי קומוניסטי יהודי-הונגרי, חבר בכמה ממשלות הונגריות בתפקידים שונים, בשנת 1956 נבחר למזכיר הראשון של מפלגת העובדים ההונגרית. הוא היה קצין הנ.ק.ו.ד. הסובייטי. בין השנים 19491957 והיה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים (MTA). ארנה גרה היה אחד מחברי הרביעייה המוסקבאית (הכול יכולה), שלמעשה היה לה חבר חמישי, מעט סמוי ((כולם היו יהודים ולפי סדר חשיבות וכוח הם: מתיאש ראקושי (מתתיהו רוזנפלד), ארנה גרה (ארנה זינגר), מיהאי פרקש (הרמן לוי), יוז'ף רוואי (יוז'ף לדרר), גאבור פטר (בנימין אייזנברג)), שניהלה את הונגריה בשנים 1945–1956. הוא היה גם חבר הטרויקה (עם ראקושי ופרקש).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרה היה בנם של מוריץ זינגר (1927–1851)[1] פקיד בנק יהודי ואמו הייתה מריה אנגל (1913-1863),[2] שנפטרה כשארנה היה בן 15.[3] סבו וסבתו מצד אביו היו ברנאט זינגר ואנה שטיינר, וסבו וסבתו מצד אמו היו גאבור אנגל וברטה שנפלד. ארנה הילד סיים את לימודיו בגימנסיה באויפשט. במקור התכוון ללמוד רפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אטווש לוראנד בבודפשט, אולם לאחר שנתיים עזב את לימודיו ובשנת 1918 הצטרף לאיגוד העובדים הסוציאליסטים הצעירים ואחר כך למפלגה הקומוניסטית ההונגרית. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית עבד במנגנון של התאחדות העובדים הצעירים הקומוניסטים ההונגרית (KIMSZ) והיה ציר בשנת 1919 בקונגרס המפלגה. הוא היה חבר גם בצבא האדום ההונגרי, אך לא שירת ביחידה לוחמת.

בתנועה הקומוניסטית הגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינה, ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, אף שגרה לא היה דמות בולטת, הוצא נגדו מעצר לאומי. להוראת המפלגה הקומוניסטית נמלט לווינה בראשית ינואר 1920, שם הצטרף לסיעת ארנה לנדלר והשתתף בתנועה הקומוניסטית ההונגרית הגולה. הוא עבד עם אימרה שלאי (הולנדר בשמו הקודם) במשרד KIMSZ. הוא נשלח לברטיסלבה, שם השתתף בהקמת הפדרציות של העובדים הצעירים הסלובקים והרומנים. הוא נשלח מווינה לבוקרשט בתפקיד. בדרכו חזרה הוא נעצר בגבול צ'כוסלובקיה, אך נמלט מכלא ברטיסלבה. מאוחר יותר נתפס על ידי משמר הגבול הגרמני בפאסאו וגורש חזרה לאוסטריה. הוא נשלח בחזרה להונגריה בשנת 1922, אך נעצר בספטמבר יחד עם שבעים פעילים נוספים ונידון ל -15 שנות מאסר. עם זאת, בשנת 1924 שוחרר לברית המועצות. שם נרשם לבית הספר הבינלאומי על שם לנין, קיבל אזרחות סובייטית והפך לסוכן של ה-נ.ק.ו.ד.

ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוחר יותר מונה לוועד המנהל של האינטרנציונל הקומוניסטי ועבד בצרפת, בלגיה, ספרד ופורטוגל. במהלך מלחמת האזרחים בספרד היה מפקד חטיבה בינלאומית וגם נציג ה- נ.ק.ו.ד. הסובייטי (קודמו של הק.ג.ב.). בתפקיד זה נלחם ללא רחם נגד הטרוצקיסטים, שנלחמו גם הם נגד פרנסיסקו פרנקו, כשהוא קיבל את שם הגנאי ה"קצב ברצלונה". הוא היה אחראי לחיסולו של אנדרס נין, מנהיג מפלגת הפועלים המרקסיסטית המאוחדת (POUM) (בספרדית: Partido Obrero de Unificación Marxista) בספרד ב־20 ביוני 1937.

לאחר החזרה הביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 1945 מילא תפקיד חשוב בארגון ההשתלטות על המפלגה הקומוניסטית על השלטון בהונגריה. הוא היה שר התחבורה משנת 1945 עד 1949, שר האוצר מ -1948 עד 1949, אז שר המדינה. בשנים 19521954 היה סגן ראש הממשלה ושר הפנים (4 ביולי 1953 - 6 ביוני 1954). בתקופתו במשרד הפנים הוא ארגן מחדש את המשטרה הפוליטית, רשות ההגנה הממלכתית אורגנה מחדש למבנה הארגוני של משרד הפנים, ומחלקות ההגנה של המדינה הפכו לחלק ממטה משטרת המחוז. עם הארגון מחדש.[4] בין השנים 1954 - 1956, הוא היה יו"ר הוועדה למדיניות כלכלית בהנהגה המרכזית של ה-MDP . בתפקיד זה ביקש לשנות את הצעדים שנקט אימרה נגי במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה. לאחר התפטרותו של ראקושי ביולי 1956, גרה הפך למזכיר הראשון של הוועדה המרכזית של מפלגת הפועלים ההונגרית, כמנהיג השני החזק ביותר אחרי ראקושי. עם זאת, הוא לא יכול היה לעמוד במלוא הציפיות של ההנהגה הסובייטית.

גרה והאקדמיה ההונגרית למדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההשתלטות הקומוניסטית, קיבל גרה את המשימה לארגן את הארגון מחדש של ה- MTA שלא נחשב נאמן מספיק. בין השנים 1949–1957 הוא היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים (MTA), בשנת 1948 הוענק לו מדליית מסדר קושוט (דרגה ראשונה) ובשנת 1949 הוענק לו פרס קושוט.

בשנת 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1956 ראה אנסטאס מיקויאן, שליח מיוחד של ברית המועצות בהונגריה, את המפתח לפתרון המשבר הפוליטי בהונגריה בהחלפתו של מתיאש ראקושי ובמינוי גרה כיורשו.[5] ב־18 ביולי 1956, הוועדה המרכזית של מפלגת הפועלים ההונגרית, ביטלה את חברותו של ראקושי הן בוועדה המדינית והן כמזכיר הראשון של ההועדה המרכזת. היא בחרה לתפקיד זה בגרה.[6] בערב ה-23 באוקטובר 1956, בשעה שמונה בערב, התייחס הרדיו ההונגרי לזעקה ציבורית במהלך ההפגנה מול בניין הרדיו. הוא תיאר את האירועים כמהפכת-נגד, כינה את המפגינים שוביניסטים, אנטישמיים, ריאקציונריים ושונאי העם. במהלך האירועים שלאחר מכן גרה לא נשא נאום בפני הציבור. בבוקר ה-25 באוקטובר 1956 הוכרז כי הוחלף כמזכיר הראשון של הוועדה המרכזת, ובמקומו מונה יאנוש קאדאר.

אחרי 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־29 באוקטובר 1956 נמלטו מהונגריה ארנה גרה ומשפחתו, יחד עם כמה מנהיגים קומוניסטים אחרים לברית המועצות באמצעות מטוס.[7] ב-9 במאי 1957 נשללה ממנו חברותו בפרלמנט. הוא שב להונגריה בשנת 1960, אך המשטר הקומוניסטי ששוקם בראשותו של יאנוש קאדאר לא איפשר לו לחזור לשלטון. גם חברותו במפלגה נשללה ממנו בשנת 1962. לאחר הדחתו פרש ועסק לפרנסתו בתרגומים וכבר לא מילא תפקיד פוליטי, כמו גאבור פטר שהפך לספרן לאחר שהודח מהשלטון. למרות הדבקת כתם עליו הוא לא הועמד לדין. הוא ראה את קאדאר כרוויזיוניסט וכבוגד. 

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lesz magyar újjászületés. Gerő Ernő beszéde a nov. 7-én megtartott szegedi nagygyűlésen; Új Dunántúl Könyvkiadó, Pécs, 1944
  • A Magyar Kommunista Párt. 1945. március 7.; Szikra, Budapest, 1945 (M. K. P. Szeminárium)
  • Kommunisták a Nemzetgyűlésen. Gerő Ernő, Keresztes Mihály, Révai József beszéde; Szikra, Budapest, 1945
  • Magyarország gazdasági újjáépítésének feltételei; Szikra, Budapest, 1946 (A Magyar Kommunista Párt politikai akadémiája)
  • A népi demokrácia kérdései. Gerő Ernő, Rajk László, stb. felszólalásai a Magyar Kommunista Párt 3. kongresszusán; Szikra, Budapest, 1946
  • A stabilizáció mérlege; Szikra, Budapest, 1946
  • Magyarország hároméves gazdasági tervének alapjai. Gerő Ernő előadása 1946. dec. 20-án / Hozzászólók Rácz Jenő, Kemény György; Szikra, Budapest, 1947 (A Magyar Kommunista Párt politikai akadémiája)
  • A jólét alapja – Magyarország hároméves terve. Rácz Jenő és Kemény György hozzászólásai; Szikra, Budapest, 1947
  • A hároméves terv pénzügyi kérdései; Szikra, Budapest, 1947
  • A Lánchídnak fel kell támadni! / Tildy Zoltán és Gerő Ernő beszéde a Lánchíd Bizottság alakuló ülésén; Eisler Ny., Budapest, 1947
  • Hároméves terv; Szikra, Budapest, 1947 (Munka és tudás könyvtára)
  • A szövetkezetekkel a dolgozó parasztság felemelkedéséért; in: A Magyar Dolgozók Pártjának Országos Szövetkezeti Konferenciája. 1948. VII. 10-11. Gerő Ernő, Hegedüs András, Donáth Ferenc beszámolója, Rónai Sándor elnöki megnyitója; Szikra, Budapest, 1948
  • Gerő Ernő, Vas Zoltán, Vajda Imre felszólalásai a Központi Vezetőség nov. 27-iki ülésén; Szikra Ny., Budapest, 1948
  • Az élmunkások első országos kongresszusa. 1948. aug. 1. A tanácskozás teljes jegyzőkönyve / Piros László beszéde / Gerő Ernő, Szakasits Árpád hozzászólása; Szakszervezeti Tanács, Budapest, 1948
  • Nemzetgazdaságunk szerkezeti változásai és jövője; Szikra, Budapest, 1948
  • Országépítő munkásifjúság. Gerő Ernő beszéde a SZIT 1. Orsz. Termelési Konferenciáján 1948. márc. 16-án; SZIT, Budapest, 1948
  • Hidat avatunk. Gerő Ernő beszéde 1948. nov. 21-én; Hírlapkiadó Ny., Szeged, 1948
  • A népi demokrácia útján a szocializmusért. Gerő Ernő, Rajk László stb. hozzászólásai a Magyar Kommunista Párt és a Szociáldemokrata Párt egyesülési kongresszusán; Szikra, Budapest, 1948
  • Az ötéves tervvel a szocializmus felé. Gerő Ernő beszéde az Országgyűlésen 1949. dec. 9-én; HM Politikai Főcsoportfőnökség, Budapest, 1949 (A honvédség politikai kiskönyvtára)
  • Ötéves tervünk: a népi demokrácia útja a jómódú, erős, művelt, szocialista Magyarország felé; HM Politkai Főcsoportfőnöksége, Budapest, 1949 (A honvédség politikai kiskönyvtára)
  • A Magyar Dolgozók Pártjának politikája falun; MDP Központi Oktatási Osztálya, Budapest, 1949
  • Nemzetgazdaságunk új feladatai. Gerő Ernő, Vas Zoltán, Vajda Imre felszólalásai; Szikra, Budapest, 1949
  • Az ötéves tervvel a jómódú, erős, független szocialista Magyarországért; MDP, Budapest, 1949
  • A magyar népgazdaság ötéves terve; Szikra, Budapest, 1949
  • Népi demokráciánk eddigi eredményei és az ötéves terv további feladatai. Városi és üzemi népnevelők számára; MDP, Budapest, 1950
  • A szocializmus építése a népi demokrácia országaiban. A népi demokrácia gazdaságának problémái; Szikra, Budapest, 1950 (A Magyar Dolgozók Pártja Pártfőiskolájának előadásai)
  • Harcban a szocialista népgazdaságért. Válogatott beszédek és cikkek 1944-1950; Szikra, Budapest, 1950
  • A Magyar Dolgozók Pártja Központi Vezetőségének határozata a magyar népgazdaság fejlesztésének legközelebbi feladatairól / A Magyar Dolgozók Pártja Központi Vezetőségének határozata a klerikális reakció elleni harcról / Gerő Ernő és Révai József elvtárs beszámolója; MDP, Budapest, 1950
  • Gerő Ernő beszámolója a Magyar Dolgozók Pártja 2. Kongresszusán; MDP, Budapest, 1951
  • A vas, az acél, a gépek országáért; Szikra, Budapest, 1952
  • Pártegységgel a szocialista demokráciáért / Gerő Ernő előadói beszéde és zárszava / A Központi Vezetőség határozata; Szikra, Budapest, 1956

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vass, H., Ságvári, Á. (szerk.): A Magyar Szocialista Munkáspárt határozatai és dokumentumai, 1956–1962. Kossuth, Budapest, 1979, 664–670. l.
  • Baráth Magdolna: „Pedro”: Gerő Ernő Spanyolországban – Történelmi Szemle, LIII. évf. 2011. 3. sz. 387–423. l.
  • הועדה לזיכרון לאומי- ארנה גרה קורות חיים Nemzeti Emlékezet Bizottsága - Gerő Ernő, neb.hu

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנה גרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Singer Móric halotti bejegyzése az újpesti polgári halotti akv. 465/1927. folyószáma alatt". בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2019. 
  2. ^ "Singer Móricné Engel Mária halotti bejegyzése az újpesti polgári halotti akv. 895/1913. folyószáma alatt". בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2019. 
  3. ^ Gerő Ernő, neb.hu
  4. ^ Állambiztonsági Történeti Tár. A Belügyminisztérium Kollégiumának ülései 1953–1956. Történeti Hivatal Budapest, 2001. 24. oldal
  5. ^ Rainer M. János: A szovjet nagykövetség és az 1956-os forradalom
  6. ^ Új Szó, 1956. július (9. évfolyam, 182-212. szám), library.hungaricana.hu
  7. ^ Hegedűs B. András (főszerk.): 1956 Kézikönyve I. Kronológia. 1956-os Intézet, Bp., 1996., 139.
המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים: