חגי דיקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חגי דיקן
חגי דיקן.jpg
לידה 1 באוגוסט 1918
איסטנבול, טורקיה
פטירה 7 בינואר 2007 (בגיל 88)
ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1951
מקום קבורה בית עלמין כפר שמריהו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
שגריר ישראל בגינאה
19611963
(כשנתיים)
תחת שר החוץ גולדה מאיר
שגריר ישראל בחוף השנהב ניז'ר דהומיי ובבורקינה פאסו
19631964
תחת שר החוץ גולדה מאיר
שגריר ישראל באורוגוואי
19651968
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ גולדה מאיר ו-אבא אבן
שגריר ישראל בסינגפור
19681971
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ אבא אבן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דיקן חותם על ההסכם לשיתוף פעולה אטומי בין ישראל לאורוגוואי, 1966
חגי דיקן (מימין) עם הנשיא שזר (במרכז) בעת ביקורו במונטווידאו, אורוגוואי 1966

חגי דיקן (1 באוגוסט 1918, כ"ג באב ה'תרע"ח - 7 בינואר 2007, י"ז בטבת ה'תשס"ז) היה דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בסינגפור, אורוגוואי ובמספר ארצות נוספות באפריקה ובדרום אמריקה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגי דיקן נולד ב-1 באוגוסט 1918 באיסטנבול, טורקיה לאברהם ומיידה.[1][2] עבד בסוכנות היהודית בשנת 1948.[3] בשנת 1951 עלה לישראל והתקבל למשרד החוץ ב-4 במרץ אותה השנה.[1] תפקידו הראשון במשרד החוץ היה עוזר במחלקת מזרח תיכון. לאחר מכן התקדם לתפקיד עוזר בחטיבה הקונסולרית במשרד החוץ. בשנת 1952 התמנה למנהל מרכז הרישום ובשנת 1953 התמנה לעוזר ראשי לסמנכ"ל באגף לשכת מנכ"ל משרד החוץ. בשנת 1954 התמנה לעוזר ראשי במע"ר באגף אירופה המערבית וב-1956 נשלח לתפקיד הראשון מחוץ לישראל במסגרת המשרד באיסטנבול, עיר הולדתו כקצין עיתונות בקונסוליה הישראלית בעיר.[3]

בשנת 1956 נשלח למרסיי לשמש כקונסול הכללי בקונסוליה הכללית של ישראל בעיר.[1] ב-1957 מונה למזכיר ראשון לענייני עיתונות בשגרירות ישראל בפריז. באוגוסט 1959 בעת ביקורו החשאי במעט של ראש הממשלה דוד בן-גוריון לדרום צרפת, ביקור שתואר בהמשך כמסע נופש או חופשה ושעורר חשש בקרב מדינות ערב ומדינות הגוש הסובייטי בשל הדמיון לפגישה שהתרחשה ערב ההחלטה על מלחמת סיני ליווה המזכיר דיקן את בן-גוריון בסיורו בעיר טולון יום לפני חזרתו לישראל עם רעייתו פולה על סיפון אוניית נוסעים "ירושלים".[4]

תפקידו הראשון כשגריר היה בבירת גינאה, קונאקרי.[5] בשנת 1963 מונה לשגריר ישראל באביג'אן בירת חוף השנהב. דיקן היה גם שגריר ישראל באותה תקופה גם לשאר "ארצות ההסכמה" דהומיי, וולטה עילית וניז'ר כאשר מושבו באביג'אן בירת חוף השנהב. הגשת כתב האמנה בניאמיי, בירת ניז'ר לוותה בטקס חגיגי ובאווירה ידידותית ובנוכחות יושב ראש הפרלמנט, נשיא בית המשפט העליון וכל חברי הממשלה של ניז'ר כאשר הטקס כולו שודר במלואו ברדיו הממלכתי של המדינה.[6] לאחר שירותו באפריקה מונה למנהל מחלקת מא"פ באגף אפריקה.[7] עד מהרה נשלח לניו יורק כיועץ מדיני לענייני אפריקה במשלחת ישראל לאו"ם במקומו של חנן עינור (שהפך לשגריר במדגסקר),[8] בשל אי יכולתו לכהן כמנהל מחלקה במשרד עקב מחלה שבה לקה במהלך שירותו כשגריר באפריקה.[9]

באוקטובר 1965 מונה דיקן לשגריר ישראל במונטווידאו בירת אורוגוואי.[3] במהלך כהונתו, בחודש יוני 1966 ביקר נשיא מדינת ישראל זלמן שזר במונטווידאו כחלק ממסעו הרשמי ביבשת דרום אמריקה.[10] במסגרת הביקור נחתם הסכם שיתוף פעולה בין ישראל לאורוגוואי בנוכחות הנשיא, שמטרתו פיתוח האנרגיה הגרעינית לצורכי שלום. ההסכם "מסמיך את הוועדות לאנרגיה אטומית של שתי המדינות לעבד תוכנית לחילופי אינפורמציה ונתונים טכניים ולארגן מלגות למדענים וסטודנטים". את ההסכם חתמו שגריר ישראל במונטווידאו חגי דיקן ושר החוץ האורוגוואי לואיז וידל זאגליאו.[11]

במסגרת ביקוריו בדרום אמריקה עצר בשנית הנשיא שזר באורוגוואי לאחר ביקורו בצ'ילה בחודש יולי 1966, אך הפעם לא במסגרת ביקור רשמי אלא במסגרת עצירה זמנית בעיר הקיט פונטה דל אסטה שלחופי האוקיינוס האטלנטי. גם אז קידם את פניו השגריר דיקן[12] בשנת 1968 קיבל הנשיא שזר את דיקן עם סיום תפקידו כשגריר ישראל באורוגוואי.[13]

בשנת 1968, מונה דיקן לנציג המסחרי הרשמי של ישראל בסינגפור, עם פתיחת הנציגות המסחרית הישראלית בסינגפור.[14][1] בין הפעולות שנקט כנציג המסחרי היו הקמת התזמורת הסימפונית הלאומית של סינגפור, על ידי הזמנתו של המנצח שלום רונלי-ריקליס.[15]

ביולי 1969, חודשיים לאחר כינון יחסים דיפלומטים מלאים בין ישראל לסינגפור, מונה דיקן לשגריר הישראלי הראשון בסינגפור.[16] סינגפור כונתה בזמנו בפי כתב רשת cbs הארי ריזונר כ"ישראל של המזרח הרחוק". בעת הגשת כתב האמנה לנשיא סינגפור הראשון יוסוף בן אישק אמר דיקן: "ישראל תלמד שיטות שיכון מסינגפור". החלטה זו התקבלה בעקבות סיור של שר הבינוי והשיכון מרדכי בנטוב בסינגפור. רשות השיכון והפיתוח של סינגפור בנתה 100 אלף דירות בעשר השנים שעברו (מ-1959), זהו קצב חסר תקדים בזמנו. בעקבות כך שלחה ישראל 5 מומחים למדינה כדי ללמוד את דרכי הפעולה של סינגפור בתחום.[17]

בשנת 1971 סיים את שירותו בסינגפור ומונה למנהל במחלקת אפריקה 2 וב-1977 מונה לשגריר ישראל בקראקס, ונצואלה. בשנת 1979 מונה לשגריר ישראל בסן חוסה, קוסטה ריקה. פרש לגמלאות ב-31 באוגוסט 1983.[1]

הוא נפטר ב-7 בינואר 2007 בגיל 88 והובא למנוחות בבית העלמין בכפר שמריהו.[1][2]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי, בעת שהותם של הזוג דיקן באורוגוואי הם ערכו בביתם הפרטי שיעורי תנ"ך לראשי היישוב באורוגוואי.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חגי דיקן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אתר ההנצחה של משרד החוץ, חגי דיקן, Hagay Dikan, (2007 - 1918), mfa.gov.il
  2. ^ 1 2 Neshama memorials net - נשמה הנצחה וזיכרון, חגי דיקן 1918 - 2007, www.neshama.net
  3. ^ 1 2 3 נתמנה שגריר ישראל באורוגוואי, חרות, 5 באוקטובר 1965
  4. ^ דודו של הנספח, דבר, 6 בספטמבר 1959
  5. ^ נ. פלד-שגריר באוסטריה, על המשמר, 22 בפברואר 1961
  6. ^ שגריר ישראל ביפן סיים את כהונתו, על המשמר, 12 במרץ 1963
  7. ^ מינוים במשרד החוץ, על המשמר, 19 באוקטובר 1964
  8. ^ איתן רון ־ שגריר ישראל באבוניאן, על המשמר, 7 במאי 1964
  9. ^ משה לשם- לניהול מחלקת אפריקה, מעריב, 11 בינואר 1965
  10. ^ "ברוך הבא שזר" אומרת מונטווידיאו, דבר, 22 ביוני 1966
    הנשיא שזר הגיע למונטבידאו, למרחב, 22 ביוני 1966
    ממשלת אורוגוואי אירחה את הנשיא שזר בישיבה מיוחדת, דבר, 23 ביוני 1966
  11. ^ ישראל ואורוגוואי חתמו על הסכם לשיתוף־פעולה אטומי, על המשמר, 24 ביוני 1966
    שזר יוועד עם ג'ונסון, הצופה, 26 ביוני 1966
  12. ^ הנשיא שוב באורוגואי, על המשמר, 13 ביולי 1966
  13. ^ אישים ומוסדות, מעריב, 15 בספטמבר 1968
  14. ^ נציגות מסחרית ישראלית רשמית תיפתח בסינגפור, מעריב, 13 במאי 1968
  15. ^ מנצח ישראלי — לסינגפור, על המשמר, 17 בנובמבר 1968
  16. ^ שגריר ישראלי ראשון בסינגפור, הצופה, 24 ביולי 1969
  17. ^ ישראל תלמד שיטות שיכון מסינגפור, למרחב, 25 ביולי 1969
  18. ^ המרכז לחינוך דתי במונטבידאו חנך את ביתו החדש, הצופה, 7 במרץ 1969