חוטמית זיפנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחוטמית זיפנית
Alcea-setosa--Chotmit--Zachi-Evenor.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
סוג: חוטמית
מין: חוטמית זיפנית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Alcea setosa
Alefeld, 1862
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

חוטמית זיפנית (שם מדעי: Alcea setosa) היא מין של עשב רב-שנתי ים-תיכוני נפוץ בישראל בסוג חוטמית ממשפחת החלמיתיים. הוא אחד הבולטים בצמחי ישראל בציר התפרחת הגבוה שלו ובפרחיו הגדולים והוורודים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, לחוטמית זיפנית פריחה בצבע ורוד, וגובה של 1.0 עד 2.5 מטר. השם "חוטמית" נובע מהבליטה באמצע הפרי, המזכירה חוטם, ומקורו בשם בערבית, ח'וטמייה. בעברית מכונה החוטמית הזיפנית גם "ורד הקציר" או "ורד הקוצרים". כמו כן, ניתן למצוא בעולם חוטמיות זיפניות בגווני לבן, אדום וסגול.

הגבעול ארוך, זקוף וכמעט אינו מסתעף. הוא בעל זיפים פשוטים, צפופים או מקובצים לקבוצות הפונות כלפי מטה או לצדדים. לעיתים רחוקות הגבעול כמעט קירח ונושא רק שערות פשוטות ודלילות. בזכות השערות הקשות והזיפניות לאורכו, זכתה מין זה בתואר "זיפנית".

העלים מסורגים, עם עלי לוואי נישאים על פטוטרת ארוכה. הם כמעט ואינם מחולקים, או מחולקים כעין כף היד לאונות משוננות, ולעולם אינם מאוצבעים כבחוטמית מאוצבעת (Alcea digitata) שהיא נדירה בישראל, אם כי מצויה בעמק עכו. החורף מתפתחת שושנת עלים גדולים ועגולים. העלים קטנים הולכים וקטנים כלפי ראש התפרחת עם נטייה להתחלק לאונות.

הפרחים דו מיניים, יוצאים מחיק העלים ונישאים על עוקץ קצר. הפרח פתוח ובמרכזו צלקות דקיקות, הנישאות על עמודי עלי ארוכים, שמוקפים בצינור אבקנים צהוב. המאבקים דמוי כליה בעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה. השחלה עילית, מרובת עלי שחלה ומרובת מגורות. בכל מגורה ביצית זקופה אחת. מספר עמודי העלי כמספר השחלות.

הגביעון, שמאוחה בבסיסו, בעל 6 עד 9 אונות ואורכו שווה כמעט לאורך הגביע בשונה מחוטמית קירחת שאונות הגיבעון שלה קצרות הרבה מהגביע וקצותיהן אדמדמות או ירוקות[1].

הגביע בן חמש אונות. חמשת עלי הכותרת הוורודים דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס.

עלי הכותרת ורודים, אורכם 5 ס"מ, ראשם מפורץ ובבסיסם עטור בציצת שערות. צבע עלי הכותרת נע מוורוד בהיר בספר המדבר המתכהה באזורים אחרים ובאזורים מסוימים (טבעון, נחל עירון ועוד) מופיע כתם גדול בצבע אדום כהה במרכז הפרח[2].

פרי החוטמית היא מפרדת שמורכבת מפרודות רבות ועטופה בגביע ובגביעון משתיירים.

הפרודות, דמוי דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ, אינן נפתחות, ומסודרות סביב עמוד מרכזי קצר, מורחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם, ומכאן שמו של הסוג.

גבן של הפרודות הבשלות מקומר או שטוח, אך שולי הגב אינם מורחבים לעולם לכנפיים. וללא חריצים. הפרודות פלומתיים וגבן מכוסה זיפים צפופים. צדיה של הפרודה בעלי קמטים רדיאליים בולטים[1].

כל פרודה מורכבת משתי מגורות, אך מכילה רק זרע אחד. המגורה הקיצונית עקרה.

חוטמית תרבותית, מין התרבות של חוטמית זיפנית[3]

פריחה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוטמית הזיפנית בישראל נפוצה בחבל הים תיכוני, בגליל, בכרמל, ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם בהם מגיעה ל-400 מילימטר לפחות. החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתייבש בקיץ. בחורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. הצמח כולו שעיר וזיפני. הפריחה מתרחשת מחודש אפריל עד חודש יוני.

בשל יופיו והדרו, נזרעו פרחי חוטמית רבים לאורך כבישים מהירים בישראל ובמיוחד לאורך כביש 6, בו הן פורחות בשיא האביב (בעיקר בחודש אפריל ותחילת מאי). כמו כן נזרעו פרחים רבים מסוג זה בירושלים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעול ודלקות. את ניצני הפרחים ניתן לאכול חיים או מבושלים. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה[דרוש מקור].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 303
  2. ^ עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע., 1982, כרך 10, עמ' 224
  3. ^ חוטמית תרבותית, באתר צמח ישראלי