חוליו קורטאסר
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1914 בריסל, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1984 (בגיל 69) הרובע העשירי של פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת, ארגנטינה |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| שם עט |
Julio Denis |
| מקום לימודים |
הפקולטה לספרות ופילוסופיה של אוניברסיטת בואנוס איירס |
| שפות היצירה |
צרפתית, ספרדית, אנגלית |
| סוגה |
ריאליזם קסום, שירה |
| זרם ספרותי |
סוריאליזם |
| יצירות בולטות |
קלאס |
| תקופת הפעילות |
מ-1938 |
| הושפע מ |
ז'אן-פול סארטר |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
פרס מדיסיס זר (1974) |
| חתימה |
 |
  | |
חוליו פלורנסיו קורטאסר (בספרדית: Julio Florencio Cortázar; בריסל, 26 באוגוסט 1914 – פריז, 12 בפברואר 1984) היה סופר ארגנטינאי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים בשפה הספרדית במאה ה-20. פרסם רומאנים וספרי שירה, אך הטביע את חותמו באופן מובהק בסוגת הסיפור הקצר.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורטאסר נולד בבלגיה לחוליו קורטאסר ולמריה הרמיניה דסקוטה הארגנטינאים, "תוצר של תיירות ודיפלומטיה", כדבריו. המשפחה נאלצה להישאר בשווייץ במשך מלחמת העולם הראשונה, וכשהיה קורטאסר בן 4, חזר עם הוריו לארגנטינה, שם השתקעו בעיירה בנפילד שבבואנוס איירס רבתי. בתקופה זו עזב אביו את המשפחה, וכשהיה בן 9 החל הנער לכתוב, כנראה בשל חייו הסוערים. מ-1928 עד 1932 למד הוראה, ולאחר מכן הוראת ספרות. ב-1932, בגיל 18, התאהב בסוריאליזם לאחר קריאת "אופיום" של ז'אן קוקטו. ב-1935 נרשם ללימודי פילוסופיה ואמנות באוניברסיטת בואנוס איירס, אך עד מהרה עזב את הלימודים בשל קשיים כלכליים.
ב-1938 פרסם תחת שם העט חוליו דניס את קובץ השירה Presencia, אוסף סונטות בסגנון מלארמה. ב-1945, לאחר מספר שנים של הוראת ספרות בבתי ספר, התקבל כמרצה לספרות צרפתית באוניברסיטת קויו. ב-1946, לאחר עליית פרון לשלטון, הצטרף למחאה האנטי-פרונית ואף נכלא לזמן קצר. כשהשתחרר התפטר מהאוניברסיטה וחזר לבואנוס איירס, שם החל לעבוד בהוצאת ספרים, וכן בתרגום.
בתקופה זו פרסם מאמרים אקדמיים (בין השאר על רמבו ועל קיטס), וסיפורים קצרים, שהמפורסם מביניהם הוא Casa Tomada, שראה אור בעיתונו של בורחס Los Anales de Buenos Aires, המספר על אח ואחות המשלימים עם השתלטות מסתורית על ביתם, ושיש הרואים בו ביקורת פוליטית. ב-1951 יצא הספר Bestiario, אוסף סיפורים קצרים. באותה שנה עקר קורטאסר לצרפת, בה קיבל מלגת לימודים. בצרפת התקבל לעבודה כמתרגם עבור אונסק"ו, משרה שסיפקה לו עצמאות לכתיבה ואיפשרה לו להעביר את שארית חייו בין צרפת לבין מסעות עצמאיים או בשליחות הארגון.
במשך חמש שנים עבד על תרגום כתביו של אדגר אלן פו, בין צרפת ואיטליה, אשר ראו אור ב-1956 ונחשבים לטובים שבתרגומי פו. ב-1953 נשא לאישה את אורורה ברנרדס, מתרגמת ארנטינאית. ב-1963 ביקר בקובה, ביקור שלדבריו הראה לו את הריק הפוליטי המצוי בו, והשפיע עליו בהמשך חייו, בהם היה פעיל פוליטית נגד משטרי העריצות בארגנטינה, צ'ילה וניקרגואה.
ב-1962 וב-1963 פרסם בבואנוס איירס את שני ספריו המפורסמים ביותר: Historias de cronopios y de famas, מבט הומוריסטי-סוריאליסטי על המציאות האירופית והדרום אמריקאית[1], המפגיש אנשים משונים ויצורים דמיוניים, ו"קלאס" (הוצאת כרמל 2013), Rayuela, רומן ארוך שאיננו מסודר כרונולוגית ומזמין את הקורא לערוך בעצמו את סיפורו של הגיבור הקודח הורסיו אוליביירה.
מעמדו כסופר הלך והתבסס, וב-1966 מיכלאנג'לו אנטוניוני ביסס את סרטו "יצרים" (Blow-up) על סיפורו "הרוק של השטן".
ב-1967 נישא בשנית לאוגנה קרווליס, נציגת ליטא לאונסק"ו, וב-1970 ביקרו השניים בצ'ילה בהזמנתו של הנשיא הנכנס סלבדור איינדה. ב-1973 פרסם את Libro de Manuel ונסע לבואנוס איירס להציג את הספר, כשהוא מבקר בדרך בפרו, באקוודור ובצ'ילה. ב-1974 השתתף בכינוס של ועדת ראסל השנייה ברומא שעסק בזכויות האדם באמריקה הלטינית, וב-1975 נסע לארצות הברית ולמקסיקו, בהזמנת הוועדה הבינלאומית לחקירת פשעי החונטה הצבאית של פינושה.
ב-1976 ביקר בעילום שם בניקרגואה על מנת לחוות את מצוקות הקיום המקומיות, ובאוקטובר 1979 חזר לשם על מנת לתמוך במהפכה הסנדיניסטית. בשנה זו התגרש מקרווליס ונישא בשלישית לקרול דנלופ, סופרת קנדית, איתה כתב ספר משותף (Los autonautas de la cosmopista). ב-1981 קיבל אזרחות צרפתית מממשלתו הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן. באותה שנה אובחן כחולה בלוקמיה, וב-1982 נפטרה אשתו מאותה מחלה, אם כי לפי כמה עדויות היא מתה מאיידס, לאחר שנדבקה מקורטאסר עצמו.[2] בין 30 בנובמבר ל-4 בדצמבר 1983, לאחר נפילת הדיקטטורה בארגנטינה, ביקר במשך חמישה ימים את אמו בבואנוס איירס, והתקבל בהתלהבות ברחובות הבירה.
ב-1984 קיבל את פרס רובן דאריו.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 בפברואר 1984 מת חוליו קורטאסר מלוקמיה בפריז. הוא נטמן לצד אשתו בבית הקברות של מונפרנאס. עם זאת, לפי כמה עדויות, בין השאר של העיתונאית והמשוררת קריסטינה פרי רוסי, שהייתה אהובתו וחברתו הקרובה, קורטאסר מת מסיבוכים של מחלת האיידס, שבה נדבק לאחר שקיבל עירוי דם נגוע.[2]
יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרי קורטאסר בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אותה האש לכול, ספרית פועלים, תרגום: יורם ברונובסקי
- חיות טרף, כתר, תרגום: ישעיהו אוסטרידן
- נשק סודי, כתר, תרגום: ישעיהו אוסטרידן
- סוף המשחק, כתר, תרגום: יורם ברונובסקי
- סוף המשחק, הוצאת כרמל, תרגום: יורם מלצר
- מתומן, הוצאת בבל, תרגום: יורם מלצר
- שמיים אחרים - מבחר סיפורים, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, סדרת לטינו, תרגום: טל ניצן
- ניירות פתאום, הספריה החדשה 2013, הוצאת הקיבוץ המאוחד / הספרייה הקטנה, סדרת לטינו, תרגום: טל ניצן
- קלאס, הוצאת כרמל 2013, סדרת אלדורדו, תרגום: יורם מלצר
בשפת המקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Presencia, 1938.
- La otra orilla, 1945.
- Los Reyes, 1949.
- Bestiario, 1951.
- Final de Juego, 1956.
- Las armas secretas, 1959.
- Los premios, 1960.
- Historias de cronopios y de famas, 1962.
- Rayuela, 1963.
- Todos los fuegos el fuego, 1966.
- El perseguidor y otros cuentos, 1967.
- La vuelta al día en 80 mundos, 1967.
- Buenos Aires, Buenos Aires, 1967.
- modelo para armar/62, 1968.
- Último round, 1969.
- Casa tomada, 1969.
- Relatos, 1970.
- Viaje alrededor de una mesa, 1970.
- La isla a mediodía y otros relatos, 1971.
- Pameos y meopas, 1971.
- Prosa del observatorio, 1972.
- Libro de Manuel, 1973.
- La casilla de los Morelli, 1973.
- Octaedro, 1974.
- Fantomás contra los vampiros multinacionales, 1975.
- Estrictamente no profesional, 1976.
- Alguien que anda por ahí, 1977.
- Territorios, 1978.
- Un tal Lucas, 1979.
- Queremos tanto a Glenda, 1980.
- Deshoras, 1982.
- Los autonautas de la cosmopista, 1982.
- Nicaragua tan violentamente dulce, 1983.
- Silvalandia, 1984.
- Salvo el crepúsculo, 1985.
- Divertimento, 1986.
- El examen, 1986.
- Diario de Andrés Fava, 1995.
- Adiós Robinson, 1995.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המהפכן, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2006
- הספד לקורטאסר מ-13 בפברואר 1984 (ספרדית)
- חוליו קורטאסר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חוליו קורטאסר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
חוליו קורטסר (1914-1984), דף שער בספרייה הלאומית
חוליו קורטאסר, ברשת החברתית Goodreads
טקסטים מקוונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית תפוס (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine) - חוליו קורטאסר, תרגום : טל ניצן, פרויקט הסיפור הקצר
- חוליו קורטאסר, המשכיות הפארקים, באתר ynet, 26 באפריל 2005
- "מכתב לעלמה בפאריס", מתוך הקובץ "שמיים אחרים" בתרגומה של טל ניצן
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Luis Harss, Los Nuestros, Buenos Aires: Editorial Sudamericana, 1969, עמ' 251-300
- ^ 1 2 David Iaconangelo, Julio Cortázar Died Of AIDS, Not Of Cancer, Claims Writer’s Ex-Lover, Latin Times, 14 בפברואר 2014