חיים הלחמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

חיים דב הלחמי (1 במאי 190213 באפריל 1979) היה מראשוני במאי הסרטים בארץ ישראל. ייסד את סטודיו פא"י, הפיק וביים את הסרט העלילתי הקצר "ויהי בימי" ואת "עודד הנודד". שיחק בהצגות "הדיבוק", "במקום הדוד", "הצרצר מאחורי התנור" (לורד טייקלטון) ועוד, ותרגם מחזות לתיאטרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחמי נולד בשם חיים חלמר בכ"ד בניסן תרס"ב בעיירה ליובר שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), בנם של יעקב-יוסף ומרים-שפרינצה (הלמן) חלמר, במשפחה מיוחסת. לאחר מות אמו בשנת 1904, עבר לגור בבית זקניו (מצד אמו) בעיר פרוסקורוב (כיום חמלניצקי), בגיל 10 התייתם גם מאביו, ובשנות העשרה שלו חווה את אימי מלחמת העולם הראשונה והפוגרומים שבאו בעקבותיהם. התחנך חינוך יהודי וכללי רחב. גדל באווירה ציונית נלהבת. שם החל להתעניין בתיאטרון ושיחק בלהקת חובבים.

בהיותו בן 18 נמלט משלטון הסובייטים דרך פולין אל פרוסיה המזרחית, והחל לעבוד אצל קרוביו ממשפחת זלצמן. שמע שיעורים מטעם הסטודיו של מקס ריינהרדט באוניברסיטאות קניגסברג וברלין בפסיכולוגיה, תיאטרון וקולנוע.

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, ובה הצטרף לסטודיו של מנחם גנסין (התיאטרון הארץ-ישראלי – התא"י), התקדם להיות מדריך למשחק ודרמה וכלל בלימודים פרק על משחק בסרטים. משחק בהצגות שונות: המשולח ב"הדיבוק", "במקום הדוד", "הצרצר מאחורי התנור" (לורד טייקלטון) ועוד. בנוסף תרגם מחזות לתיאטרון. חבר התיאטרון הסאטירי "המטאטא" משנת 1928.

משנת 1926 היה חבר "ההגנה". בשנת 1929 נישא לדבורה לבית ספיבק (תלמידתו בסטודיו של התא"י), וב-1933 היו השניים הורים לבן, יעקב יוסף הלחמי.

בשנת 1929 השתתף בהקמת חברת הסרטים "זהר פילם" (ביוזמת שלמה בן-ישראל) ושימש כבמאי שלה. ייסד את "קינו-סטודיה" – בית ספר מקצועי למשחק בסרטים בארץ ישראל. כתב תסריטים לפי הסיפורים: "ליד הקיר" (אהרון ראובני), "עץ השדה" (אביגדור המאירי), "העיניים המצוות" (חיים הלחמי) וניסה לרכוש את תסריטו של זאב ז'בוטינסקי "גן צרי". כמו כן ניסה לרכוש ציוד הסרטה ל"זהר פילם" וביים צילומי ניסיון, המשיך במאמצים להפקת סרט עם הצייר והתפאורן צבי גולדין. בשנת 1932 ייסד את סטודיו פא"י (פילם ארץ-ישראלי) הלחמי ושות'. הפיק וביים את הסרט העלילתי הקצר "ויהי בימי". מתסרט את "עודד הנודד" – לפי סיפור של צבי ליברמן (ליבנה), הפיק וביים את הסרט, הנחשב לסרט העברי העלילתי הארוך הראשון בארץ-ישראל, שנעשה בכוחות ובמימון מקומי בלבד, לקהל של קוני כרטיסים. שנה לאחר מכן יצר את "יומן פא"י מס' 1".

ניסיונותיו להמשיך את תנופת היצירה הקולנועית של החברה, על ידי מאמץ להשיג משקיעים ושותפים, נכשלו בגלל התנאים הכלכליים. הוזמן כשחקן לחברת הסרטים "אופק".

בגלל מחלה נאלץ לנטוש את בימת התיאטרון בשנת 1934, אך כל ימיו המשיך בעבודה אמנותית, בהדרכת חוגי דרמה ונוער והרצאות. לפרנסתו עבד ב"קרן היסוד".

ביים צילומים של אימוני חברי ארגון "ההגנה" (צלם: ברוך אגדתי), כדי לאשש את הטענה שקבוצת מתאמנים בנשק שנתפשו בידי המשטרה הבריטית לא היו אלא קבוצת שחקנים שעבדו אצלו. יוזם סרט עלילה על רקע "המכביה" ומביים צילומי ניסיון שלו (צלם הונגרי). שותף עם בן-ישראל בכתיבת התסריטים "סוד הכותל המערבי" ו"פרשת אבו לֶבֶּן".

בסוף שנות החמישים שיחזר את הסרטים "ויהי בימי" ו"עודד הנודד" עם בנו יוסף ולאחר מכן עסק בתרגום ספרי "בלש" להוצאת "מאיר מזרחי".

חיים דב הלחמי נפטר בט"ז בניסן תשל"ט, בגיל 77. ונטמן בבית העלמין מורשה ברמת השרון. הותיר את אשתו ואת בנו יעקב יוסף הלחמי (שהיה במאי, מפיק ועורך בטלוויזיה החינוכית הישראלית) ומשפחתו.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' חיים-דב בן ר' יעקב-יוסף הלחמי, דבר, מודעת אבל, 15 באפריל 1979 (מודעה).