הטלוויזיה החינוכית הישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הטלוויזיה החינוכית הישראלית
סמלילה השישי והאחרון של הטלוויזיה החינוכית, החל מחודש דצמבר 2013
סמלילה השישי והאחרון של הטלוויזיה החינוכית, החל מחודש דצמבר 2013 ועד לסגירת הערוץ
פרטי הערוץ
מדינה ישראלישראל  ישראל
קטגוריה כללי, ילדים
סוג ערוץ טלוויזיה ממלכתי
תאריך השקה 24 במרץ 1966
תאריך סגירה 14 באוגוסט 2018
בעלות משרד החינוך
שפה עברית
משרד ראשי קלאוזנר 14, תל אביב
אזור קליטה המזרח התיכון
שיטת שידור טלוויזיה בהפרדה תקנית
פורמט תמונה 576i‏ (SDTV)
זמינות
חבילה HOT, עידן+, yes, פרטנר TV, סלקום tv
HOT אפיק 23
yes אפיק 23
פרטנר TV אפיק 23
סלקום tv ערוץ 23 חינוכית
עידן+ אפיק 2 (אפיק 5 עד פיצול ערוץ 2)
23tv.co.il
דמויות מהתוכנית פרפר נחמד, קלטות שידור של עניין של זמן, ופוסטר של אחת מתוכניות החינוכית

הטלוויזיה החינוכית הישראלית, המוכרת גם בשם המקוצר "הטלוויזיה החינוכית" ובמותג "חינוכית", הייתה תחנת טלוויזיה ציבורית ובכלל הראשונה שפעלה בישראל החל משנת 1966.[1] במקור נועד הערוץ ללמד ילדים ובני נוער נושאים שונים, אולם שנים לאחר הקמתו, החל הערוץ לשדר גם תכנים להעשרת מבוגרים. התחנה הייתה מזוהה גם בתור ערוץ 23 (על אף שתכניה שודרו בעבר גם בערוץ 2, בערוץ הראשון, בכאן 11 ובערוץ עשר).

אולפני הטלוויזיה החינוכית נמצאים ברחוב קלאוזנר 14 ברמת אביב, בצמוד למרכז לטכנולוגיה חינוכית, קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ולאוניברסיטת תל אביב.

בעשור השני של שנות האלפיים, הטלוויזיה החינוכית הפיקה מספר רב של תוכניות בשלל נושאים שונים לקבוצות גילאים שונות, שהעיקרית בהן היא ילדים ובני נוער, והם הופצו הן בערוצי הטלוויזיה, באתר האינטרנט של החינוכית ובפלטפורמות אינטרנטיות נוספות.

על פי חוק השידור הציבורי הישראלי נקבע כי החינוכית נסגרה כ-15 חודשים לאחר העלייה לשידור של התאגיד[2], ב-14 באוגוסט 2018. במסגרת מהלך זה, ערוץ "כאן חינוכית" שמופעל על ידי תאגיד כאן ותכניו מיועדים לילדים ולנוער[3] משודר בערוץ 23. בכך נסתם הגולל על שידורי החינוכית לאחר שהצעת החוק של חבר הכנסת יוסי יונה לביטול סגירת החינוכית נדחתה במליאת הכנסת ללא דיון[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזור אוניברסיטת תל אביב
(ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות)
לחצו כדי להקטין חזרה
מרכז הירידים והקונגרסים בישראלהדרייב איןהמרכז לטכנולוגיה חינוכיתהטלוויזיה החינוכיתהגנים הבוטנייםהגן הזואולוגישייח' מוניסשדרות קק"למחלף קק"לטיילת המדעהבית הירוקהפקולטה להנדסהבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לכלכלהאודיטוריום סמולרשהפקולטה למשפטיםבית הכנסת צימבליסטההפקולטה לניהולהפקולטה למדעים מדויקיםבית התפוצותהספרייה המרכזית ע"ש סוראסקיספריית וינרהפקולטה לרפואהמסוף האוניברסיטהמרכז עלית לספורטהפקולטה לאמנויותהגלריה האוניברסיטאיתכיכר אנטיןבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטההפקולטה למדעי החברההמכון למחקרי ביטחון לאומימכון התקנים הישראליאפקהנווה אביביםרמת אביברחוב חיים לבנוןמסילת הירקוןמסילת החוףנתיבי איילוןMap TAU.png
אודות התמונה

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
שער הכניסה למתחם הטלוויזיה החינוכית ברחוב קלאוזנר 14, תל אביב; פברואר 2006

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערוץ החל לשדר ב-24 במרץ 1966 ונקרא בשם "נאמנות הטלוויזיה הלימודית", ומעט מאוחר יותר נקראה "המרכז לטלוויזיה לימודית", התוכנית הראשונה הייתה "תחושת המספר והכמות", בהנחיית שלומית דקל, ובהמשך הופקו תוכניות נוספות, כאשר קהל היעד של השידורים היה תלמידים מגן הילדים ועד לבית הספר התיכון. הערוץ שידר חומר לימודי בתחומים כגון מתמטיקה ואנגלית, כמו גם בתחומי העשרה שונים, ומנחי התוכניות היו מורים שעברו הכשרה להנחיית משדרי טלוויזיה.[5]

בבסיס הקמת הטלוויזיה החינוכית עמד הרצון להפעיל טלוויזיה בישראל, תוך התגברות על ההתנגדות למדיום זה, שנחשב לשלילי ומזיק. התחנה, שהוקמה בידי קרן משפחת רוטשילד, הועברה כעבור שנה לידי משרד החינוך. מאז, היא מופעלת כיחידה במסגרת המשרד ותקציבה מגיע ממשרד החינוך ומתשדירי חסות המשודרים בין התוכניות. אף על פי שהחינוכית שידרה שנים רבות יחד עם הערוץ הראשון באותו האפיק, החינוכית לא זכתה לקבל נתח מתשלומי אגרת הטלוויזיה בישראל.

במהלך השנים נוספו לתחנה זו גם תוכניות אקטואליה, משדרי בידור וסדרות טלוויזיה שגרתיות. בשנות השמונים השתנתה מגמת התוכניות לבידור, אקטואליה רכה וחינוך, ובשנים אלו שונה שמה, על פי החלטת שר החינוך יצחק נבון ל"הטלוויזיה החינוכית".

יעקב לורברבוים, המנהל הראשון של הטלוויזיה החינוכית, שימש בתפקיד למעלה מ-20 שנים. אחריו כיהנו בתפקיד אהובה פיינמסר, יפה ויגודסקי ואלדד קובלנץ. מכשעזב קובלנץ את תפקידו לקראת סוף שנת 2017, מונתה לתפקיד באופן זמני הד"ר אורנה שמחון, אשר שימשה בתפקידה עד יומה האחרון של הטלוויזיה החינוכית.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות, שידרה הטלוויזיה הלימודית בשחור-לבן בלבד. בשנת 1981 הפעילה הטלוויזיה הלימודית לראשונה ניידת שידור צבעונית וצילמה דרכה הפקות חדשות בצבע, שהידועה בהן היא "פרפר נחמד". בהדרגה החל מעבר לצילומים צבעוניים, אשר הושלם בשלהי שנת 1982.

במהלך שנת 1980 הוחלט, ביוזמתם של מנהל הטלוויזיה החינוכית, יעקב לורברבוים, ומפקד גלי צה"ל, צבי שפירא, לשדר בטלוויזיה החינוכית פעמיים ביום תוכניות של חדשות, בשיתוף פעולה עם גלי צה"ל. השניים הצליחו לשכנע בכדאיות המהלך את שר הביטחון, הרמטכ"ל ואת שר החינוך, והיעד להשקת תוכניות חדשות נקבע לסוף שנת 1980[6][7][8]. בראש צוות ההקמה של השידורים עמדו יצחק בן-נר, עדנה פאר ושמואל אוקון נחושתן[9]. בגלל מגבלות תקציביות, ולאור הבחירות לכנסת העשירית, נדחתה תחילת שידורי החדשות[10][11]. בין לבין, הוחלט לקיים את אותם השידורים בערב, ולא בבוקר, בניגוד לתוכנית המקורית[12]. עם פתיחת מלחמת לבנון הראשונה, שכונתה אז "מבצע שלום הגליל", החל הערוץ לשדר חדשות וד"שים בתוכנית "שלום הגליל", באותה מתכונת עליה חשבו שנתיים קודם לכן. לאחר המלחמה, התוכנית נותרה ושינתה את שמה ל"ערב חדש"[13], אשר שודרה עד אוגוסט 2018. המנחה הראשון של התוכנית היה דן מרגלית, ובאוקטובר 1982 הצטרף אליו גדעון רייכר[14].

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, שידרה הטלוויזיה החינוכית במסגרת של אולפן פתוח בהנחיית קובי מידן, ארז טל ואחרים. באולפן התארחו ילדים ובני נוער יחד, לצד פסיכולוגים ונבחרי ציבור. בנוסף, הוצגו מיטב הדמויות המיתולוגיות מתוך התוכניות של הטלוויזיה החינוכית כגון קיפי בן קיפוד, משתתפי "פרפר נחמד", מוישה אופניק, "גשש בלש" וכוכבי "בלי סודות". "זהו זה" שידרו אז פרודיה על המצב ששרר בארץ בעקבות המלחמה. המדרוג של התוכנית היה כה גבוה עד שהפך אותה לתוכנית השנייה הנצפית ביותר בטלוויזיה הישראלית לאחר אופרת הסבון "שושלת".

במשך יותר מעשרים שנה, במה שמכונה בתקשורת הישראלית "עידן הערוץ היחיד", שידרה הטלוויזיה החינוכית את תוכניותיה בשעות הבוקר והצהריים, ואלה היו מכוונות לתלמידי ישראל. בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהשתנתה מפת ערוצי הטלוויזיה בישראל, עם כניסתם לשוק התקשורת של ערוץ 2 והטלוויזיה בכבלים, הורחבו שידורי הטלוויזיה החינוכית אל ערוצים אלה. מאז נוצר מצב שבחלק משעות היום הטלוויזיה החינוכית משדרת בכמה ערוצים בו זמנית ולמעשה "מתחרה" בעצמה.

הטלוויזיה החינוכית הפעילה גם את שירות הטלטקסט בישראל.

בתחילה שידורי החינוכית בוצעו באותו ערוץ, בחלוקת זמן עם הערוץ הראשון, כאשר השידורים של החינוכית בוצעו בשעות 08:00 עד 17:30[15] ולאחר מכן שידורי הערוץ הראשון. ב-16 בינואר 1994 הועברה רצועת שידור נוספת מהחינוכית לערוץ הראשון - זו שבין 15:30 ל-17:00.

ב-4.11.1993 עם השקת ערוץ 2 המסחרי, החלה הטלוויזיה החינוכית לשדר בו מדי יום בשעות קבועות בצהריים ובסופי שבוע כבר משעות הבוקר.

ב-6 ביוני 1995 החלו השידורים באפיק 23 בכבלים שלימים נקרא "חינוכית 23" - ערוץ שמוקדש כולו לשידורי הטלוויזיה החינוכית הישראלית.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר בקרה באולפני החינוכית. אפריל 2018.
אולפן צילומים בטלוויזיה החינוכית הישראלית

בפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 החלה הטלוויזיה החינוכית לשדר את רצועת הילדים והנוער של חינוכית 1 (08:00-15:30) במקביל בחינוכית 23 בכבלים בעקבות הגלים הפתוחים של משדרי החדשות שהיו באותה תקופה בערוץ הראשון. עד אז שידורי הטלוויזיה החינוכית בערוץ 23 היו נפתחים רק בשעות אחר הצהריים וכללו תוכני העשרה למבוגרים.

עם תחילת שידוריו של ערוץ 10 בינואר 2002, החל שידור תוכניות של הטלוויזיה החינוכית בערוץ במסגרת רצועת שידור קבועה באורך שעה בשעות אחר הצהרים[16]. זאת, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים לשם הספקת התכנים. שיתוף הפעולה נמשך עד ה-31 באוקטובר 2003, עת בחרה הנהלת הטלוויזיה החינוכית להפסיקו, עקב עלויות גבוהות ביחס להכנסות שהתקבלו מפרסומות ששובצו בשעות שניתנו לה[17].

בסוף שנת 2003 נשקלה הפסקת פעולתה של הטלוויזיה החינוכית, אך לבסוף הוחלט להסתפק בקיצוץ משמעותי בתקציבה. ביולי 2008 נשקלה שוב סגירת הטלוויזיה החינוכית על ידי משרד האוצר[18], אולם הוחלט שלא לנקוט בצעד זה[19].

ב-3 בנובמבר 2005 מותג ערוץ 23 בכבלים ובלוויין כ"ערוץ הבית" של החינוכית, לצד רצועות השידור הקבועות בערוץ הראשון ובערוץ 2.

ב-2006 נפתח ערוץ היוטיוב של החינוכית, אשר זכה מאז הקמתו לכ-125 מיליון צפיות.

ב-5 ביולי 2009 נפתח אתר האינטרנט המחודש של הטלוויזיה החינוכית המכיל חלק ניכר מהתוכניות שבארכיון הערוץ. מאז פתיחת האתר, תכנים אלה זמינים לצפייה מקוונת בחינם. בנוסף לכך, הפקות שונות של החינוכית מכל הזמנים, כולל דקות השידור הראשונות שהן למעשה שידורי הטלוויזיה הראשונים בישראל זמינים ב-HOT V.O.D למנויי חברת הכבלים HOT.

בשנת 2011 הושק לוח השידורים החדש של ערוץ 23, במסגרתו הוקדשה חצי מהיממה לשידור תוכניות ילדים. בסוף 2012 הורחבו עוד יותר שעות השידור של תוכניות הילדים בערוץ, ומאז הן משודרות מחמש בבוקר עד 20:00 בערב. בדצמבר 2013 עבר הערוץ תהליך נוסף של מיתוג-מחדש והושק בו לוח שידורים הכולל תכנים חדשים, שרובם בהפקות מקומיות. באותה שנה החלה החינוכית בגישת "אינטרנט תחילה" בה תוכניות מועלות בלעדית לאינטרנט (לאתר ולערוץ החינוכית ב-YouTube) או בטרם שידורם בטלוויזיה, מהלך שנחשב למצליח ומיושם עד היום[20]. על פי הצהרת החינוכית פעילות זאת מאפשרת צפייה מלאה וחוקית באינטרנט ללא צורך בתשלום לערוצי כבלים ולוויין בתשלום, וכחלק מתפיסת השידור הציבורי בחינוכית הגורסת כי התכנים הם ממילא נחלתו של הציבור ויש להנגיש אותם בחינם[21]. עוד באותה שנה, נערך מצעד הדמויות הגדול של החינוכית לציון 45 שנות פעילות ובמקום הראשון זכה פיסטוק (ספי ריבלין) כדמות האהובה בכל הזמנים.[22]

ב-2012 נחתם הסכם בין הטלוויזיה החינוכית לאוניברסיטת הרווארד במסגרתו ישולבו אלפי תוכניות מקור של החינוכית במאגר הדיגיטלי של ספריית המחקר של האוניברסיטה וזאת במסגרת ארכיון היודאיקה של האוניברסיטה ששמה לה כמטרה לשמר כל דבר יהודי שנכתב והוקלט בעולם[23]. באותה שנה שודר לראשונה בטלוויזיה החינוכית משדר בפורמט HD (באפיק 511 של רשות השידור) לאחר שחברת מזמור הפקות זכתה במכרז לצילום חידון התנ"ך העולמי למבוגרים באמצעות ניידת השידור שלה[24].

בשנת 2013 שינתה שוב הטלוויזיה החינוכית את פניה כאשר החליפה לוגו, קיצרה את שמה ל"חינוכית" והקדישה את רוב שעות השידור שלה בערוץ 23 לשידורי ילדים. בנוסף, הגבירה הטלוויזיה החינוכית את פעילותה בתחום הניו מדיה, מה שהוביל להגדלת החשיפה של קהלים צעירים וחדשים אליה.

בפרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2016 הוענקו לחינוכית 7 מקומות ראשונים, ובסך הכל 17 מועמדויות.

בתחילת חודש אוגוסט 2018 זכתה החינוכית בפרס PlayCon של YouTube, והפיקה עבורו סרטון שבו נראים עובדי החינוכית אורזים ומפרקים את האולפן, ובדרך גם אורזים את בץ הצב[25].

המאבק למניעת סגירת הטלוויזיה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדי הטלוויזיה החינוכית מפגינים מול משרדיה בסוף מאי 2018, במחאה כנגד סגירתה הצפויה באוגוסט בהתאם לחוק השידור הציבורי

בשנת 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי הישראלי שבו הוחלט לסגור את החינוכית במתכונתה הקיימת ולספח אותה לרשות השידור החדשה, לכשתוקם[26]. אולם בפברואר 2016 הסתמן כי שר החינוך נפתלי בנט פועל להוצאת הטלוויזיה החינוכית מחוק השידור הציבורי ולהפוך אותה לערוץ ילדים ייחודי ללא תוכניות אקטואליה[27][28]. ב-8 במרץ 2016 סוכם כי הטלוויזיה החינוכית תמשיך לפעול בחזקת משרד החינוך לפחות עד ינואר 2018[29]. באוקטובר 2017, יזם חבר הכנסת יוסי יונה חוק שימנע את סגירת החינוכית[4].

ב-10 בינואר 2017 החשיך ועד העובדים של הטלוויזיה החינוכית את המסך במהלך שידורי הלילה (החל מ-22:00) בשל אי-קבלת החלטה מצד שר החינוך נפתלי בנט ונציבות שירות המדינה בנוגע למאבקם בסוגיית כפל התפקידים בתאגיד השידור הישראלי ובחינוכית[30].

החל מיולי 2017 פתחו עובדי הטלוויזיה החינוכית המאוגדים בהסתדרות במאבק כנגד הכוונה לסגור את הערוץ באוגוסט 2018, על פי הוראות חוק השידור הציבורי הקובע כי החל מתאריך זה יחל כאן לשדר ולהפיק בעצמו ערוץ ילדים ונוער[31]. במסגרת מאבקם, הקרינו העובדים שקופית מחאה במהלך שידוריה בערוץ 11 החדש. מהלך זה, הוביל להפסקת שידורי החינוכית בתאגיד[32]. בין היתר מוחים העובדים כנגד העובדה שמנכ"ל החינוכית אלדד קובלנץ משמש גם כמנכ"ל הזמני של תאגיד כאן, תפקיד שלטענתם יש בו משום ניגוד אינטרסים[33].

"מודעת האבל" שפורסמה בפייסבוק לאחר שהחוק להצלת החינוכית ירד מסדר היום
הודעת הסגירה של הערוץ, צילום מסך

ב-10 בספטמבר 2017, עזב קובלנץ את תפקידו כמנכ"ל החינוכית ובמקומו מונתה לתפקיד אורנה שמחון[34]. באוקטובר פתחה קבוצת ילדים צעירים מרחבי הארץ במחאה אף היא כנגד סגירת התחנה, ואף ארגנה הפגנה מול משרד החינוך בירושלים [35]. ילדים אלו הופיעו בהמשך מספר פעמים מול ועדות הכנסת, החתימו עצומות, פרסמו סרטונים ושלחו לחברי הכנסת והשרים מכתבים וציורים שציירו, במטרה לנסות ולמנוע את סגירת התחנה [36]. כחודש טרם מועד הסגירה קיימו כ-1,500 הורים, ילדים ועובדי התחנה אירוע מחאה בכיכר רבין כנגד סגירתה [37].

מעט אחרי פיצול ערוץ 2, בחודשים האחרונים של שידורי הערוץ (2018), החלה החינוכית לשדר את ערוץ 23 בסטרימינג גם באתר האינטרנט של הערוץ באיכות SD (בדומה לטלוויזיה).

ב-1 ביולי תוכנן דיון בכנסת בהצעת החוק של חבר הכנסת מיקי זוהר (הליכוד) אשר תמך בהצלת הטלוויזיה החינוכית ובהשארתה עצמאית. ההצעה הורדה מסדר היום[38].

ימים ספורים קודם לכן פוטרו עובדי יחידת הדיגיטל בתחנה שהועסקו באמצעות חברת כוח אדם, לקראת סגירתה הצפויה[39]. הסיקור בתקשורת אודות הסגירה היה מועט, ועיקרו היה באתר דבר ראשון[40], בגלובס ניתנה התייחסות לנפילת הצעת החוק[41], ב"גב האומה" של ערוץ עשר התארחו דמויות "פרפר נחמד"[42] ובערוץ 13 אברי גלעד והילה קורח דיברו על הסגירה[43]. מספר ימים לאחר הסרת הצעת החוק של ח"כ זוהר, נפלה הצעת החוק של ח"כ יוסי יונה להצלת החינוכית כאשר 45 ח"כ הצביעו נגדו מול 35 ח"כ שהצביעו בעדו[44]. ההשלכות הן כי ב-14 באוגוסט 2018, אחרי יותר מ-52 שנות השידור של הטלוויזיה החינוכית, ערוץ הטלוויזיה הראשון בישראל והותיק ביותר, גוף השידור יחדל מלהתקיים ויוחלף בערוץ ילדים חדש של תאגיד השידור הישראלי.

באמצע חודש יולי 2018, זמן קצר לפני סגירת החינוכית, התנה ח"כ מיקי זוהר את אישור חוק השידור הציבורי לקריאה שנייה ושלישית, במציאת פתרון לעובדי הטלוויזיה החינוכית[45]. אולם גם ניסיון זה לא צלח והחינוכית תיסגר סופית ב-15 באוגוסט[46].

בערב יום שישי, 20 ביולי 2018, ובצהרי יום שבת שלמחרת הוחשכו שידורי הטלוויזיה החינוכית ובמקומם הוצגה הודעת אבל[47]. הצגתה בסוף השבוע הייתה ללא אישור הנהלת הטלוויזיה, ובעקבות כך השקופית לא הוצגה באופן רציף[48]. 140 מעובדי החינוכית הגישו כשבועיים לפני מועד זה בג"צ התובע את הסדרת זכויותיהם טרם הפסקת השידורים [49], אולם בג"צ לא נענה לבקשתם [50].

מספר ימים לפני עליית ערוץ "כאן חינוכית" לשידור בטלוויזיה, החלו שידורי הערוץ החדש באתר האינטרנט של תאגיד השידור הישראלי, בנוסף לשידור של הטלוויזיה החינוכית באתר האינטרנט שלה ובתדרי השידור[51].

שקופית הפרידה מהחינוכית, 14 באוגוסט 2018

ב-14 באוגוסט 2018, בשעה 00:11, מיד לאחר שידור חלקו השני של פרק הסיום של "אבודים", תמו שידורי הטלוויזיה החינוכית, עם שקופית פרידה בה נכתב כך: "חינוכית נפרדת מכם בכאב ואהבה. תודה לכם צופינו הנאמנים שמצאתם בחינוכית בית חם, חכם, מעשיר ושופע הומור. נתנו את הלב והנשמה כדי להביא לכם יצירה ערכית ואיכותית. חינוכית - 52 שנים של יצירה ישראלית". בבוקר ה-14 באוגוסט נערך טקס פרידה של עובדי התחנה ברחבת משרדיה ברחוב קלאוזנר בתל אביב, ובסיומו הורד דגל החינוכית מעל תורן המבנה [52].

לאחר הסגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף סיום השידורים והעברתם מידי הטלוויזיה החינוכית לתאגיד השידור הישראלי, יחידת הסמך במשרד החינוך לפי שעה לא צפויה להיסגר, והעובדים ימשיכו "לעבוד" בטלוויזיה החינוכית - למרות שהטלוויזיה אינה משדרת וחדלה מלהתקיים, זאת לאחר שהממשלה לא החליטה על סגירת היחידה[53].

ביום סיום השידורים, הוקדשה התוכנית "ארבע אחרי הצהריים" המשודרת בגלי צה"ל לשירי הטלוויזיה החינוכית.[54]

רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 התקיימו שידורי הטלוויזיה החינוכית בערוץ 23 ועד שנת 2017 גם באפיקים 11 ו22 מתוקף חוק רשות השידור וחוק הרשות השנייה. מאז 1995, במסגרת שידורי חברות הכבלים והלוויין, מוקדש ערוץ 23 לטלוויזיה החינוכית. עד ה-31 באוקטובר 2017 שידורי הטלוויזיה החינוכית הישראלית היו כפופים לפיקוח של משרד החינוך, הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. מאז סיום שידורי ערוץ 2 הם התקיימו מכוחו של חוק אחד בלבד: חוק הבזק, התשמ"ב-1982, במסגרת שידורי חברות הכבלים והלוויין.

בהתאם לכך, שידורי הטלוויזיה החינוכית היו נתונים לפיקוחם של שני גורמים שונים: משרד החינוך והמועצה לשידורי כבלים ולוויין.

בעבר, החינוכית שידרה גם בערוץ הראשון (מיום תחילת שידורי הטלוויזיה הישראלית, ה-4 במאי 1968 ועד יום השידורים האחרון, ה-14 במאי 2017 מכוח חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965), לאחר סגירתו - בכאן 11 (מה-4 ביוני 2017, לאחר שנחתם הסכם שידורי החינוכית בתאגיד השידור הישראלי[55] ועד ה-3 באוגוסט 2017[56]), בערוץ 2 (מיום הקמתו ועד יום השידורים האחרון לפני הפיצול, 31 באוקטובר 2017[2]) ובערוץ 10 (בהרחבה בפסקה). הטלוויזיה החינוכית שידרה בערוץ 2 ברצועות זמן שהוקצו לה מכוח חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990.

בשל לחץ מצד חברת הכבלים וחברת הלוויין, ערוץ 23 לא נכלל בחבילת הערוצים בשידורים הדיגיטליים הקרקעיים ("עידן+") בעת עלייתו, אולם הוא צורף למערך ב-6 במאי 2012 בעת הרחבת מערך השידורים הדיגיטליים הקרקעיים.

שידורי החינוכית בערוץ עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלוויזיה החינוכית שידרה בערוץ 10 מיום הקמתו ועד ה-31 באוקטובר 2003 מכוח חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990. שידורי החינוכית הופסקו בעקבות החלטת החינוכית ולאחר שלא הושגה פשרה בין החינוכית לבין ערוץ 10[57]. הפסקת השידורים בערוץ 10 עוררה זעם מצד חברת החדשות והזכייניות בערוץ 2 דאז, שביקשו מהחינוכית לוותר על רצועת 17:30 ולהאריך את "מהדורה ראשונה" של חברת החדשות בטענה לפגיעה בתחרות[58].

כאשר החינוכית שידרה בערוץ 10, בדומה ל"חינוכית 1" ו"חינוכית 2", לשמה התווסף אפיק הערוץ - "חינוכית 10".

בפברואר 2018 פורסם באתר וואלה! NEWS כי שידורי החינוכית ישובו להיות משודרים בערוץ עשר החדש באפיק 14, כ-15 שנה לאחר שהופסקו שידורי החינוכית בערוץ (לפני הפיצול באפיק 10)[59]. ב-1 במרץ 2018 פורסם בדה מרקר כי שידורי החינוכית בערוץ עשר החדש יופקו לכאורה מכספי הציבור ללא כל תשלום מצד הערוץ לחינוכית או למדינה[60].

סמלילי התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות שהופקו עבור הטלוויזיה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנה מתוך התוכנית ללימוד אנגלית "גבי ודבי", ששודרה בטלוויזיה החינוכית במחצית השנייה של שנות ה-70
משידורי התוכנית הקומית "זהו זה!" במהלך מלחמת המפרץ, 1991; מוני מושונוב בתפקיד "הבבא בובה"
מולי שגב בתוכנית הראיונות "המושכים בחוטים" ששודרה בטלוויזיה החינוכית - ערוץ 23

תוכניות ילדים

הוראת זהירות בדרכים

תוכניות תרבות ומגזינים

רצועות ילדים ונוער

תוכניות ללימוד אנגלית

תוכניות ללימוד עברית ולשון

לימוד תלמוד ויהדות

לימוד חשבון, מדע וטבע

היסטוריה

ספרות

תוכניות קומיות

ידיעת הארץ

חידונים

תוכניות אקטואליה

תוכניות אירוח

בולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בפברואר 2007 הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולים בנושא "הטלוויזיה החינוכית הישראלית". את הסדרה עיצבה מירי ניסטור (סופר) ומופיעים בה דמויות ופרטים מהתוכניות "מה פתאום?!", "בלי סודות", "קרובים קרובים", "זהו זה", "פרפר נחמד", "בחדר של חני", "רגע עם דודלי", "בבית של פיסטוק", "ערב חדש" וכן לוגו "חינוכית 23". לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הופיעו דמויות מתוכניות של הטלוויזיה החינוכית על-גבי בולים: בשנת 1999 הונפקה סדרה של שלושה בולים שיוחדה כולה לתוכנית הילדים "פרפר נחמד", והוצגו בה כוכבי התוכנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציון 50 שנה לחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציון סגירת החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יורם פריהחלו שידורי הטלוויזיה החינוכית, דבר, 25 במרץ 1966
  2. ^ 2.0 2.1 אביב גוטר, התאגיד פנה לחינוכית: שדרו את תוכניות היום, באתר כלכליסט, 7 במאי 2017
  3. ^ נתי טוקר, כמעט ושכח שלום? מה יקרה לטלוויזיה החינוכית ולקישקשתא, באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2017
  4. ^ 4.0 4.1 נתי טוקר, איפה דלת הקסמים כשצריכים אותה? "סוגרים את החינוכית בגלל קומבינה מסריחה", באתר TheMarker‏, 27 ביולי 2018
  5. ^ יהודה סבוראי, הטלוויזיה שלנו תהיה חינוכית - ולא רק לימודית, מעריב, 23 בינואר 1966
  6. ^ טובה צימוקי, ערוץ שני בלי ערוץ שני, דבר, 20 באוגוסט 1980
  7. ^ טובה צימוקי, שידור בוקר טוב ישראל טעון אישור מוסדות רשות השידור, דבר, 21 באוגוסט 1980
  8. ^ טלילה בן זכאיבוקר טוב ישראל, מעריב, 29 באוגוסט 1980
  9. ^ כמה עולה בוקר טוב?, מעריב, 10 באוקטובר 1980
  10. ^ אהוד בן עזרבוקר טוב, שמע ישראל, דבר, 20 בנובמבר 1980
  11. ^ מטהר אוויר, מעריב, 16 באוקטובר 1981
  12. ^ טוב לישראל בערב ולא בבוקר, דבר, 10 בדצמבר 1980
  13. ^ טלי בשן, ערוץ חדש?, מעריב, 16 בדצמבר 1982
  14. ^ מנחה חדש לערב חדש, מעריב, 26 באוקטובר 1982
  15. ^ סמדר שילוני, נגד כל הסיכויים, באתר ynet, 25 בנובמבר 2005
  16. ^ נועם שגב, אחת אפס על השלט, באתר ynet, 8 בינואר 2002
  17. ^ פרוטוקול מס' 255 - ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת ה-16, 18 באוגוסט 2004, באתר "נבו"; קובץ DOCאותו פרוטוקול מתוך אתר הכנסת
  18. ^ מירב קריסטל, האוצר: "סגירת החינוכית עדיין על הפרק", באתר ynet, 26 באוגוסט 2008
  19. ^ אופיר בר-זוהר, חוק ההסדרים: הטלוויזיה החינוכית לא תיסגר, ההתייעלות תימשך, באתר ערוץ עשר, 25 באוגוסט 2008 (במקור, מאתר "nana10")
  20. ^ מהפכה בשוק הטלוויזיה? החינוכית עוברת לרשת, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2014
  21. ^ חוק יישום חופש המידע דין וחשבון - הטלוויזיה החינוכית
  22. ^ מצעד הדמויות הגדול
  23. ^ אמילי גרינצווייג, הרווארד תרכוש אלף תוכניות מקור מהחינוכית, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2012
  24. ^ לי-אור אברבך, ‏הטלוויזיה החינוכית עוברת לשידורים ב-HD, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2012
  25. ^ הסרטון בפייסבוק
  26. ^ חוק השידור הציבורי הישראלי - סעיף 120, באתר ויקיטקסט
  27. ^ 430 עובדי רשות השידור ייקלטו בתאגיד הציבורי; החינוכית תישאר כפופה לבנט?, באתר אייס, 29 בפברואר 2016
  28. ^ נתי טוקר, דן מרגלית ובן כספית בחוץ: בנט דורש להמשיך פעילות החינוכית - בלי אקטואליה, באתר TheMarker‏, 29 בפברואר 2016
  29. ^ אלירן מלכי, חוזרים למועד המקורי: תאגיד השידור צפוי להיפתח בראשית אוקטובר, באתר כלכליסט, 16 במרץ 2016
  30. ^ נועה פרייס‏, החרפה במאבק עובדי החינוכית: יחשיכו את המסך, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בינואר 2017
  31. ^ נועה פרייס‏, עובדי החינוכית בתשדיר חדש: "אל תסגרו אותנו", באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביולי 2017
  32. ^ ניצן צבי כהן, ‏עובדי ה'חינוכית' מחו, והתאגיד הפסיק את שידוריה בערוץ 11, באתר דבר ראשון, 7 באוגוסט 2017
  33. ^ ניצן צבי כהן, ‏עובדי החינוכית: נפסיק לשתף פעולה עם אלדד קובלנץ, באתר דבר ראשון, 1 באוגוסט 2017
  34. ^ ניצן צבי כהן, ‏מנכ"לית חדשה לחינוכית, באתר דבר ראשון, 11 בספטמבר 2017
  35. ^ ניצן צבי כהן, ‏"לילדים יש כוח ולחינוכית יש מוח": עשרות ילדים הפגינו בירושלים, באתר דבר ראשון, 23 באוקטובר 2017
  36. ^ ניצן צבי כהן, ‏הילדים והעובדים קוראים לשרים לא לסגור את החינוכית, באתר דבר ראשון, 30 ביוני 2018
  37. ^ ניצן צבי כהן, ‏לא מוותרים: עובדי החינוכית קיימו אירוע מחאה בכיכר רבין, באתר דבר ראשון, 12 ביולי 2018
  38. ^ פוסט, בדף הפייסבוק "שומרים על החינוכית", 1 ביולי 2018
  39. ^ ניצן צבי כהן, ‏החלו הפיטורים בחינוכית, באתר דבר ראשון, 28 ביוני 2018
  40. ^ הטלוויזיה החינוכית, באתר דבר ראשון
  41. ^ יונתן כיתאין, ‏הסוף מתקרב: הליכוד דחה את הצעת החוק להצלת החינוכית, באתר גלובס, 1 ביולי 2018
  42. ^ גב האומה: חמגשיות או לא להיות, באתר ערוץ עשר, 01 ביולי 2018, החל מדקה 42:24]
  43. ^ שודר ב-2 ביולי 2018, בתוכנית "העולם הבוקר" של ערוץ "רשת"
  44. ^ ניצן צבי כהן, ‏"יום עצוב וכואב למדינת ישראל", באתר דבר ראשון, 4 ביולי 2018
  45. ^ ניצן צבי כהן, ‏חבר של קישקשתא, באתר דבר ראשון, 17 ביולי 2018
  46. ^ נתי טוקר, הכנסת ביטלה את פיצול התאגיד, החינוכית תיסגר סופית באוגוסט, באתר TheMarker‏, 19 ביולי 2018
  47. ^ בשידור בטלוויזיה נכתב בשוגג: "ההלוויה תתקיים ביום ראשון, ד' אלול תשע"ח, 15/08/2018" - כפי שניתן לראות בצילום המסך מהשעה 22:27 בערב, במקום יום רביעי
  48. ^ "לכל התוהים למה הורדה השקופית מערוץ 23. זאת עקב הפעלת לחץ ואיומים מהנהלת התחנה." - מתוך דף הפייסבוק "שומרים על החינוכית", 21 ביולי 2018. בשעות הבוקר שידורי תוכניות הילדים שודרו כרגיל למספר שעות
  49. ^ ניצן צבי כהן, ‏קריאה אחרונה לעזרה: עובדי החינוכית עתרו לבג"ץ, באתר דבר ראשון, 30 ביולי 2018
  50. ^ ניצן צבי כהן, ‏בתאגיד השידור ובאוצר מתחמקים מהבטחתם לגבי קליטת עובדי החינוכית, באתר דבר ראשון, 13 באוגוסט 2018
  51. ^ כאן חינוכית - שידור חי
  52. ^ ניצן צבי כהן, ‏עובדי החינוכית נפרדים: "לא נכשלנו. מדינת ישראל נכשלה. זה היה גדול מאיתנו", באתר דבר ראשון, 14 באוגוסט 2018
  53. ^ ניצן צבי-כהן, סוגרים בלי לסגור, דבר ראשון
  54. ^ ארבע אחרי הצהריים, ‏מחווה לחינוכית, באתר גלי צה"ל, 14 באוגוסט 2018
  55. ^ יונתן כיתאין, ‏אחרי 3 שבועות: שידורי החינוכית באפיק 11 יתחדשו היום, באתר גלובס, 4 ביוני 2017
  56. ^ נועה פרייס‏, בעקבות מחאת העובדים: קובלנץ מנע את שידורי החינוכית בתאגיד, באתר וואלה! NEWS‏, 6 באוגוסט 2017
  57. ^ אביבה קרול, ‏כבר לא כל כך חינוכית, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2003
  58. ^ פטר קלנר, פנאי פלוס, חינוכית 10, באתר ynet, 10 בדצמבר 2007
  59. ^ נועה פרייס‏, גלגל הצלה: תכניות החינוכית ישודרו בערוץ עשר, באתר וואלה! NEWS‏, 26 בפברואר 2018
  60. ^ נתי טוקר, מתנה מהחינוכית לערוץ עשר: מפיקה בעבורו תכנים בחינם - במימון ציבורי, באתר TheMarker‏, 1 במרץ 2018