הטלוויזיה החינוכית הישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°6′55.36″N 34°48′30.54″E / 32.1153778°N 34.8084833°E / 32.1153778; 34.8084833

הטלוויזיה החינוכית הישראלית
סמלילה השישי של הטלוויזיה החינוכית, משלהי 2013
פרטי הערוץ
מדינה: ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
קטגוריה: כללי, ילדים
סוג: ערוץ טלוויזיה ממלכתי
תאריך השקה: 24 במרץ 1966
שפה: עברית
אזור קליטה: המזרח התיכון
http://www.23tv.co.il

הטלוויזיה החינוכית הישראלית היא תחנת טלוויזיה ציבורית ובכלל הראשונה שפעלה בישראל החל משנת 1966. במקור נועד הערוץ ללמד ילדים ובני נוער נושאים שונים, אולם שנים לאחר הקמתו, החל הערוץ לשדר גם תכנים להעשרת מבוגרים.

אולפני הטלוויזיה החינוכית נמצאים ברחוב קלאוזנר 14 ברמת אביב, בצמוד למרכז לטכנולוגיה חינוכית.

כיום הטלוויזיה החינוכית מפיקה מספר רב של תוכניות בשלל נושאים שונים לקבוצות גיל שנות שהעיקרית בהן היא ילדים ובני נוער. בעבר, בעידן החד ערוצי, התכנים של הטלוויזיה החינוכית היו מופצים רק במסגרת שעות השידור שהוקצו לה בטלוויזיה הישראלית ,וכיום ניתן לצפות בהם בכמה ערוצים שהעיקרי מתוכם הוא האינטרנט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזור אוניברסיטת תל אביב
(ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות)
לחצו כדי להקטין חזרה
מרכז הירידים והקונגרסים בישראל הדרייב אין המרכז לטכנולוגיה חינוכית הטלוויזיה החינוכית הגנים הבוטניים הגן הזואולוגי שייח' מוניס שדרות קק"ל מחלף קק"ל טיילת המדע הבית הירוק הפקולטה להנדסה בית הספר לעבודה סוציאלית בית הספר לכלכלה אודיטוריום סמולרש הפקולטה למשפטים בית הכנסת צימבליסטה הפקולטה לניהול הפקולטה למדעים מדויקים בית התפוצות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ספריית וינר הפקולטה לרפואה מסוף האוניברסיטה מרכז עלית לספורט הפקולטה לאמנויות הגלריה האוניברסיטאית כיכר אנטין בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה הפקולטה למדעי החברה המכון למחקרי ביטחון לאומי מכון התקנים הישראלי אפקה נווה אביבים רמת אביב רחוב חיים לבנון מסילת הירקון מסילת החוף נתיבי איילוןMap TAU.png
אודות התמונה

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
שער הכניסה למתחם הטלוויזיה החינוכית ברחוב קלאוזנר 14, תל אביב; פברואר 2006

הערוץ החל לשדר ב-24 במרץ 1966 תחת השם "נאמנות הטלוויזיה הלימודית". התוכנית הראשונה הייתה "תחושת המספר והכמות", בהנחיית שלומית דקל, ובהמשך הופקו תוכניות נוספות, כאשר קהל היעד של השידורים היה תלמידים מגן הילדים ועד לבית הספר התיכון. הערוץ שידר חומר לימודי בתחומים כגון מתמטיקה ואנגלית, כמו גם בתחומי העשרה שונים, ומנחי התוכניות היו מורים שעברו הכשרה להנחיית משדרי טלוויזיה.

בבסיס הקמת הטלוויזיה החינוכית עמד הרצון להפעיל טלוויזיה בישראל, תוך התגברות על ההתנגדות למדיום זה, שנחשב לשלילי ומזיק. התחנה, שהוקמה בידי קרן משפחת רוטשילד, הועברה כעבור שנה לידי משרד החינוך. מאז, היא מופעלת כיחידה במסגרת המשרד ותקציבה מגיע ממשרד החינוך ומתשדירי חסות המשודרים בין התוכניות.

במהלך השנים נוספו לתחנה זו גם תוכניות אקטואליה, משדרי בידור וסדרות טלוויזיה שגרתיות. בשנות השמונים השתנתה מגמת התוכניות לבידור, אקטואליה רכה וחינוך, ובשנים אלו שונה שמה, על פי החלטת שר החינוך יצחק נבון ל"הטלוויזיה החינוכית".

בשנותיה הראשונות, שידרה הטלוויזיה הלימודית בשחור-לבן בלבד. בשנת 1981 הפעילה הטלוויזיה הלימודית לראשונה ניידת שידור צבעונית וצילמה דרכה הפקות חדשות בצבע, שהידועה בהן היא "פרפר נחמד". בהדרגה החל מעבר לצילומים צבעוניים, אשר הושלם בשלהי שנת 1982.

במהלך שנת 1980 הוחלט, ביוזמתם של מנהל הטלוויזיה החינוכית, יעקב לורברבוים, ומפקד גלי צה"ל, צבי שפירא, לשדר בטלוויזיה החינוכית פעמיים ביום תוכניות של חדשות, בשיתוף פעולה עם גלי צה"ל. השניים הצליחו לשכנע בכדאיות המהלך את שר הביטחון, הרמטכ"ל ואת שר החינוך, והיעד להשקת תוכניות חדשות נקבע לסוף שנת 1980[1]. בראש צוות ההקמה של השידורים עמדו יצחק בן-נר, עדנה פאר ושמואל אוקון נחושתן[2]. בגלל מגבלות תקציביות, ולאור הבחירות לכנסת העשירית, נדחתה תחילת שידורי החדשות[3]. בין לבין, הוחלט לקיים את אותם השידורים בערב, ולא בבוקר, בניגוד לתוכנית המקורית[4]. עם פתיחת מלחמת לבנון הראשונה, שכונתה אז "מבצע שלום הגליל", החל הערוץ לשדר חדשות וד"שים בתוכנית "שלום הגליל", באותה מתכונת עליה חשבו שנתיים קודם לכן. לאחר המלחמה, התוכנית נותרה ושינתה את שמה ל"ערב חדש"[5], אשר משודרת עד היום. המנחה הראשון של התוכנית היה דן מרגלית, ובאוקטובר 1982 הצטרף אליו גדעון רייכר[6].

בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, שידרה הטלוויזיה החינוכית במסגרת של אולפן פתוח בהנחיית קובי מידן, ארז טל ואחרים. באולפן התארחו ילדים ובני נוער יחד, לצד פסיכולוגים ונבחרי ציבור. בנוסף, הוצגו מיטב הדמויות המיתולוגיות מתוך התוכניות של הטלוויזיה החינוכית כגון קיפי בן קיפוד, משתתפי "פרפר נחמד", מוישה אופניק, "גשש בלש" וכוכבי "בלי סודות". "זהו זה" שידרו אז פרודיה על המצב ששרר בארץ בעקבות המלחמה. המדרוג של התוכנית היה כה גבוה עד שהפך אותה לתוכנית השנייה הנצפית ביותר בטלוויזיה הישראלית לאחר אופרת הסבון "שושלת".

במשך יותר מעשרים שנה, במה שמכונה בתקשורת הישראלית "עידן הערוץ היחיד", שידרה הטלוויזיה החינוכית את תוכניותיה בשעות הבוקר והצהריים, ואלה היו מכוונות לתלמידי ישראל. בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהשתנתה מפת ערוצי הטלוויזיה בישראל, עם כניסתם לשוק התקשורת של ערוץ 2 והטלוויזיה בכבלים, הורחבו שידורי הטלוויזיה החינוכית אל ערוצים אלה.

הטלוויזיה החינוכית הפעילה גם את שירות הטלטקסט בישראל.

ב-6 ביוני 1995 החלו השידורים באפיק 23 בכבלים שלימים נקרא "חינוכית 23" .- ערוץ שמוקדש כולו לשידורי הטלוויזיה החינוכית הישראלית.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 החלה הטלוויזיה החינוכית לשדר את רצועת הילדים והנוער של חינוכית 1 (08:00-15:30) במקביל בחינוכית 23 בכבלים בעקבות הגלים הפתוחים של משדרי החדשות שהיו באותה תקופה בערוץ הראשון. עד אז שידורי הטלוויזיה החינוכית בערוץ 23 היו נפתחים רק בשעות אחר הצהריים וכללו תוכני העשרה למבוגרים.

עם תחילת שידוריו של ערוץ 10 בינואר 2002, החל שידור תוכניות של הטלוויזיה החינוכית בערוץ במסגרת רצועת שידור קבועה באורך שעה בשעות אחר הצהרים[7]. זאת, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים לשם הספקת התכנים. שיתוף הפעולה נמשך עד ה-31 באוקטובר 2003, עת בחרה הנהלת הטלוויזיה החינוכית להפסיקו, עקב עלויות גבוהות ביחס להכנסות שהתקבלו מפרסומות ששובצו בשעות שניתנו לה[8].

בסוף שנת 2003 נשקלה הפסקת פעולתה של הטלוויזיה החינוכית, אך לבסוף הוחלט להסתפק בקיצוץ משמעותי בתקציבה. ביולי 2008 נשקלה שוב סגירת הטלוויזיה החינוכית על ידי משרד האוצר[9], אולם הוחלט שלא לנקוט בצעד זה[10].

ב-3 בנובמבר 2005 הפך ערוץ 23 בכבלים ובלוויין ל"ערוץ הבית" של החינוכית, לצד רצועות השידור הקבועות בערוץ הראשון ובערוץ 2.

ב-5 ביולי 2009 נפתח אתר האינטרנט המחודש של הטלוויזיה החינוכית המכיל חלק ניכר מהתוכניות שבארכיון הערוץ. מאז פתיחת האתר, תכנים אלה זמינים לצפייה מקוונת בחינם. בנוסף לכך, הפקות שונות של החינוכית מכל הזמנים, כולל דקות השידור הראשונות שהן למעשה שידורי הטלוויזיה הראשונים בישראל זמינים ב-HOT V.O.D למנויי חברת הכבלים HOT.

בשנת 2011 הושק לוח השידורים החדש של ערוץ 23, במסגרתו הוקדשה חצי מהיממה לשידור תוכניות ילדים. בסוף 2012 הורחבו עוד יותר שעות השידור של תוכניות הילדים בערוץ, ומאז הן משודרות מחמש בבוקר עד 20:00 בערב. בדצמבר 2013 עבר הערוץ תהליך נוסף של מיתוג-מחדש והושק בו לוח שידורים הכולל תכנים חדשים, שרובם בהפקות מקומיות. באותה שנה העלתה החינוכית לראשונה תוכנית בלעדית לאינטרנט (לאתר ולערוץ החינוכית ב-YouTube), מהלך שנחשב למצליח ומיושם עד היום[11].

ב-2012 נחתם הסכם בין הטלוויזיה החינוכית לאוניברסיטת הרווארד במסגרתו ישולבו אלפי תוכניות מקור של החינוכית במאגר הדיגיטלי של ספריית המחקר של האוניברסיטה וזאת במסגרת ארכיון היודאיקה של האוניברסיטה ששמה לה כמטרה לשמר כל דבר יהודי שנכתב והוקלט בעולם[12]. באותה שנה שודר לראשונה בטלוויזיה החינוכית משדר בפורמט HD (באפיק 511 של רשות השידור) לאחר שחברת מזמור הפקות זכתה במכרז לצילום חידון התנ"ך העולמי למבוגרים באמצעות ניידת השידור שלה.[13] נכון ל-2016, מתוך הערוצים שבהם משדרת הטלוויזיה החינוכית, היחיד שמועבר בפורמט HD הוא הערוץ הראשון, ולמרות זאת גם בו שידוריה הם עדיין באיכות רגילה.

בשנת 2013 שינתה שוב הטלוויזיה החינוכית את פניה כאשר החליפה לוגו, קיצרה את שמה ל"חינוכית" והקדישה את רוב שעות השידור שלה בערוץ 23 לשידורי ילדים. בנוסף, הגבירה הטלוויזיה החינוכית את פעילותה בתחום הניו מדיה, מה שהוביל להגדלת החשיפה של קהלים צעירים וחדשים אליה.

בשנת 2014 אישרה הכנסת חוק שבו הוחלט לסגור את החינוכית במתכונתה הקיימת ולספח אותה לרשות השידור החדשה, לכשתוקם. אולם בפברואר 2016, מסתמן כי שר החינוך נפתלי בנט פועל להוצאת הטלוויזיה החינוכית מחוק השידור הציבורי ולהפוך אותה לערוץ ילדים ייחודי ללא תוכניות אקטואליה[14][15]. ב-8 במרץ 2016 סוכם כי הטלוויזיה החינוכית תמשיך לפעול בחזקת משרד החינוך לפחות עד ינואר 2018[16].

רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 מתקיימים שידורי הטלוויזיה החינוכית, בשעות המוקצבות לה, במסגרת הערוץ הראשון וערוץ 2. במסגרת שידורי חברות הכבלים והלוויין מוקדש ערוץ 23, לטלוויזיה החינוכית. שידורים אלה מתקיימים מכוחם של שלושה חוקים נפרדים:

בהתאם לכך, שידורי הטלוויזיה החינוכית נתונים לפיקוחם של שלושה גורמים שונים: משרד החינוך, מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין.

בשל לחץ מצד חברת הכבלים וחברת הלוויין, ערוץ 23 לא נכלל בחבילת הערוצים בשידורים הדיגיטליים הקרקעיים ("עידן+") בעת עלייתו, אולם הוא צורף למערך ב-6 במאי 2012 בעת הרחבת מערך השידורים הדיגיטליים הקרקעיים.

סמלילי התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות שהופקו על ידי הטלוויזיה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנה מתוך התוכנית ללימוד אנגלית "גבי ודבי", ששודרה בטלוויזיה החינוכית במחצית השנייה של שנות ה-70
משידורי התוכנית הקומית "זהו זה!" במהלך מלחמת המפרץ, 1991; מוני מושונוב בתפקיד "הבבא בובה"
מולי שגב בתוכנית הראיונות "המושכים בחוטים" ששודרה בטלוויזיה החינוכית - ערוץ 23

תוכניות ילדים

הוראת זהירות בדרכים

תוכניות תרבות ומגזינים

רצועות ילדים ונוער

תוכניות ללימוד אנגלית

לימוד תלמוד ויהדות

לימוד חשבון, מדע וטבע

היסטוריה

תוכניות קומיות

חידונים

תוכניות אקטואליה

תוכניות אירוח

ספרות

בולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בפברואר 2007 הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולים בנושא "הטלוויזיה החינוכית הישראלית". את הסדרה עיצבה מירי ניסטור (סופר) ומופיעים בה דמויות ופרטים מהתוכניות "מה פתאום?!", "בלי סודות", "קרובים קרובים", "זהו זה", "פרפר נחמד", "בחדר של חני", "רגע עם דודלי", "בבית של פיסטוק", "ערב חדש" וכן לוגו "חינוכית 23". לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הופיעו דמויות מתוכניות של הטלוויזיה החינוכית על-גבי בולים: בשנת 1999 הונפקה סדרה של שלושה בולים שיוחדה כולה לתוכנית הילדים "פרפר נחמד", והוצגו בה כוכבי התוכנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציון 50 שנה לחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טובה צימוקי, ערוץ שני בלי ערוץ שני, דבר, 20 באוגוסט 1980
    טובה צימוקי, שידור בוקר טוב ישראל טעון אישור מוסדות רשות השידור, דבר, 21 באוגוסט 1980
    טלילה בן זכאיבוקר טוב ישראל, מעריב, 29 באוגוסט 1980
  2. ^ כמה עולה בוקר טוב?, מעריב, 10 באוקטובר 1980
  3. ^ אהוד בן עזרבוקר טוב, שמע ישראל, דבר, 20 בנובמבר 1980
    מטהר אוויר, מעריב, 16 באוקטובר 1981
  4. ^ טוב לישראל בערב ולא בבוקר, דבר, 10 בדצמבר 1980
  5. ^ טלי בשן, ערוץ חדש?, מעריב, 16 בדצמבר 1982
  6. ^ מנחה חדש לערב חדש, מעריב, 26 באוקטובר 1982
  7. ^ נועם שגב, אחת אפס על השלט, באתר ynet, 8 בינואר 2002
  8. ^ פרוטוקול מס' 255 - ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת ה-16, 18 באוגוסט 2004, באתר "נבו"; קובץ DOCאותו פרוטוקול מתוך אתר הכנסת
  9. ^ מירב קריסטל, האוצר: "סגירת החינוכית עדיין על הפרק", באתר ynet, 26 באוגוסט 2008
  10. ^ אופיר בר-זוהר, חוק ההסדרים: הטלוויזיה החינוכית לא תיסגר, ההתייעלות תימשך, באתר nana10‏, 25 באוגוסט 2008
  11. ^ מהפכה בשוק הטלוויזיה? החינוכית עוברת לרשת, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2014
  12. ^ אמילי גרינצווייג, הרווארד תרכוש אלף תוכניות מקור מהחינוכית, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2012
  13. ^ לי-אור אברבך, ‏הטלוויזיה החינוכית עוברת לשידורים ב-HD, באתר גלובס
  14. ^ 430 עובדי רשות השידור ייקלטו בתאגיד הציבורי; החינוכית תישאר כפופה לבנט?, באתר אייס, 29 בפברואר 2016
  15. ^ נתי טוקר, דן מרגלית ובן כספית בחוץ: בנט דורש להמשיך פעילות החינוכית - בלי אקטואליה, באתר TheMarker‏, 29 בפברואר 2016
  16. ^ אלירן מלכי, חוזרים למועד המקורי: תאגיד השידור צפוי להיפתח בראשית אוקטובר, באתר כלכליסט, 16 במרץ 2016