חיקוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיקוי באמנות

חיקוי היא התנהגות בה פרט אחד צופה בפרט אחר וחוזר על התנהגותו של האחר. יכולת החיקוי משותפת לאדם ולבעלי חיים[1].

למידה מתוך חיקוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעולה של חיקוי מודל מאפשרת למידה[2]. זוהי למידה תצפיתית, אשר בשונה מהתניה אינה מבוססת על חיזוקים או ענישה[1]. למידת מתוך חיקוי מערבת יכולת קוגניטיבית של סימול[3].

החקיינות היא תכונה מאוד חשובה עבור היכולת לרכוש שפה אצל ילדים, נמצא כי תינוקות בני שבועיים עד חודש כבר מסוגלים לחקות תנועות פנים פשוטות כמו הוצאת לשון, פתיחת פה וכיווץ שפתיים[4]. התינוק לומד בהדרגה את יכולת החיקוי, למרות שאין טכניקה מורשת של חיקוי[5].

חיקוי דרך משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דולפין מחקה ההתנהגות של אדם.

המשחק הוא כלי המאפשר רכישה ופיתוח של מיומנויות שונות. ישנם משחקים המערבים צורות שונות של חיקוי. למשל, המשחק סיימון מתרגל בין היתר את יכולת הזיכרון באמצעות חיקוי דפוסים שונים של לחיצה על כפתורים המוצגים לשחקן באופן מצטבר. כאשר בשלב הראשון מוצגת לחיצה אחת ובכל שלב נוספת לחיצה חדשה ועל השחקן לזכור את הרצף. כמו כן, משחק בבובות יכול לשמש כחיקוי מוקטן לחיים מציאותיים המאפשר לילד להתנסות בתפקידים של מבוגרים[6]. משחק בבית בובות יכול לדמות ברמה מסוימת את ההנהלות של משק בית.

חיקוי בהוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למידת ריקוד על ידי חיקוי - ציור משנת 1898

במסגרת מערכת החינוך ההישג המצופה משיטת הוראה המבוססת על חיקוי הוא שיחזור מדויק של התנהגות מודגמת[7]. החיקוי תואם את צורכי ההוראה עבור סוגים מסוימים של הקניית ידע ומיומנויות. למשל, היא מתאימה לשימוש עבור הוראת הכתיב, משום שהיסודות הלוגיים עליהם מבוסס נושא זה הם מועטים ולא מצופה מהתלמיד לפתח את חשיבתו או כשריו האחרים בעקבות העיסוק בו[7].

השימוש בחיקוי לצורכי הוראה יכול לסייע רכישת תחומי ידע ומיומנויות מסוימות, אך יש בה גם חסרונות מסוימים. זאת משום שהתנסות של התלמיד עם למידה דרך חיקוי עלולה לקבוע את יחסו עבור יתר המצבים שבהם יצטרך ללמוד. יחד עם חומר הלימוד התלמיד ילמד גם שאין לו חלק בבחירת השכלתו ושהיא אינה קשורה לרצונו או להבנתו. הוא ילמד שאת הדברים החשובים נרכשים רק על ידי מאמץ. לא רק זאת, אלא שמישום שהוראת החיקוי משלבת גם את עקרונות ההתניה הוא ילמד שאי השקעת מאמץ גוררת ענישה. הוא ילמד שלדעת פירושו קודם כל לזכור ושאין להשקיע מחשבה בתהליך הלמידה. המאמץ שהשקיע בלמידה והחרדות מפני הכישלון שמעוררת דרך זו נוטעים בתלמיד חשש בפני שינוי והוא לומד להעריך את עצמו על פי דעתם של האחרים עליו[7].

בעקבות זאת מבחינה חינוכית למידה המבוססת על חיקוי היא מוגבלת מטבעה, משום שאינה יכולה לפתח את האינטליגנציה ולעצב את האישיות של האדם[7]. זאת להבדיל מהוראה מתקנת אשר מבוססת על פיתוח יכולת החשיבה ומיומנויות הלמידה. למשל, לימוד הכיתב במסגרת הוראה מתקנת יתבסס על הקנייה של ידע לשוני ושימוש בסימני כתיב. זאת בעוד שהוראת החיקוי תעשה שימוש רב יותר בלימוד בעל פה ובהכתבה.

משום שבהשוואה לדרכי לימוד אחרות הוראת החיקוי היא קלה יחסית עבור המורה, לעיתים קרובות נעשה בה שימוש במסגרת בתי הספר גם עבור נושאי לימוד אשר אינם מתאימים לה. נטייה זו מתגברת גם משום שהשימוש בהוראת חיקוי יוצר השגים מיידיים וגלויים על פי המקובל במדידה והערכה בחינוך פורמלי, ועל כן הם רצויים בעיני המורה ומנהל בית הספר. עם זאת על פי רוב הציונים מבחנים אלו משקפים יותר את יכולת הזיכרון מאשר את יכולת ההבנה[7].

חיקוי בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת ארגונים הדוגמה האישית של מנהלים עשויה להיות מודל לחיקוי לשאר העובדים והפעילים בארגון. מסיבה זו מוטלת אחריות על המנהיגים של החברה לייצג בהתנהגותם דוגמה ומופת לאחרים[2].

חיקוי באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערה מעתיקה ציור

חיקוי הוא אחד מעקרונות היסוד באומנות, והוא עומד בסתירה לעקרון ההבעה, שאינה חיקוי. החיקוי (ביוונית: μίμησις, ראה ערך נפרד מימזיס) יכול אבל גם להיות העתקה, שנתפסת כזיוף או גניבה, ואז הוא לא מוערך אלא מגונה.

שימוש נוסף של החיקוי באומנות נועד ליצירה של אשליה אופטית. אשליה זו נוצרת על ידי יצירת אפקטים המחקים מאפיינים פיזיים של גירויים שונים בעולם הממשי. למשל, ישנם רמזים שונים המשמשים את האדם לצורך גיבוש של תפיסת עומק. אמנים רבים למדו כיצד לחקות חלק מהם כדי ליצור אשליה של תלת ממד מציור או תמונה דו ממדיים[8].

חיקוי ככלי סאטירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסאטירה של אמנות הבמה (כיום בעיקר טלוויזיה, אך גם תיאטרון וקולנוע) אחד מהכלים המרכזיים הוא החיקוי הפארודי של אנשי ציבור ומושאי הסאטירה. מחד, החיקוי נועד להיות דומה למושא החיקוי, הן במראה והן בצורת הדיבור (בין השאר שיהיה קל לזיהוי על ידי הקהל); ומאידך - החיקוי הוא לרוב מלעיג ומקצין את אישיותו ומאפייניו של מושא החיקוי. דוגמה למאפיין שנוטה להיות מוקצן בחיקוי הוא שימוש במטבעות לשון וביטויים שמזוהים עם מושא החיכוי באופן מוגזם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  2. ^ 2.0 2.1 רות וולף, (2008). אתיקה טובה לעסקים. ירושלים: הוצאת ראובן מס.
  3. ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  4. ^ Meltzoff AN, Moore MK .1977. Imitation of facial and manual gestures by human neonates. Science 198: 75–78.
  5. ^ פיאז'ה, ז. (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית. ת"א: ספריית-הפועלים.
  6. ^ קבלסון, א. (2005). התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך. מאתר פסיכולוגיה עברית
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  8. ^ Read, J. C. (2012). Visual Perception: Understanding Visual Cues to Depth. Current Biology, 22(5), R163-R165.