חנה בן-ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה בן-ארי
חנה בן-ארי
לידה 29 באוגוסט 1928
ברלין, רפובליקת ויימאר, גרמניה
פטירה 13 בספטמבר 1978 (בגיל 50)
ישראל
שם לידה חנה זילברשטיין
מדינה ישראל
תקופת הפעילות 19471978 (כ־31 שנים)
עיסוק אשת רדיו, מחזאית, תסריטאית, מתרגמת ופזמונאית
בן זוג אברהם ניניו
צאצאים רוני ניניו, דורלי ניניו

חנה בן-ארי (ניניו) (29 באוגוסט 192813 בספטמבר 1978) הייתה אשת רדיו, תסריטאית, מחזאית, מתרגמת ופזמונאית.

חנה בן-ארי בצעירותה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם חנה זילברשטיין בברלין, גרמניה ועלתה ארצה בשנת 1938. למדה בגימנסיה הרצליה, שם הכירה בחוג הדרמטי את בעלה לעתיד, הבמאי והשחקן אברהם ניניו.

פועלה כאשת רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה בן-ארי משדרת ב"קול אמריקה"

חנה בן-ארי החלה לעבוד כקריינית ב"קול ההגנה" ב-1947 והייתה לאחת מהקרייניות הראשונות ב"קול ישראל". במשך שנים ניהלה את מחלקת הדרמה ברדיו והייתה אחראית על שידורם של מאות תסכיתי רדיו בתוכנית "המסך עולה". כמו כן, תרגמה ועיבדה תסכיתים רבים מהרפרטואר התיאטרון העולמי והמקומי. ערכה תוכניות דוקומנטריות רבות וניהלה את מחלקת ההסברה והמדע שבמסגרתה הגתה והעלתה את תכנית הרדיו "הנושא בטיפול" בהנחיית גדעון לב-ארי, שלימים הפכה ל"כלבוטק" הטלוויזיונית.

פועלה כמחזאית, תסריטאית ומתרגמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה בן-ארי עם בעלה אברהם ניניו

חנה בן-ארי החלה לעסוק בכתיבה ובעיבודים דרמטיים יחד עם בעלה. הראשונים שבהם היו מחזות לנוער, שהוצגו בתחילה בגימנסיה הרצליה ולאחר מכן ברחבי הארץ.[1]. המחזה "הכיתה שחזרה" שכתבו יחדיו, הוצג במשך שנים בגרסאות רבות בבתי ספר ובחוגים דרמטיים.[2]

בן-ארי כתבה ועיבדה תסריטים לטלוויזיה, בהם "דודי ורעי" (על פי ספרה של נעמי פרנקל), "כנרת כנרת" (על פי מחזהו של נתן אלתרמן) ו"דורית-חשיפה איטית", שבוים לערוץ הראשון בידי בנה רוני ניניו, כמה שנים לאחר מותה. ערכה, בין היתר, את תוכנית הטלוויזיה "אין פרפרים פה". בנוסף כתבה תוכניות לילדים לערוץ הראשון, ביניהן סדרת אגדות לילדים בצלליות בשם "שחור לבן" (את הבובות לתוכנית עיצב אברהם בן שלום (הונזו)). ייבאה את תוכנית הטלוויזיה לילדים שאת שמה הגתה בעברית, "ריצ'רץ'". בטלוויזיה החינוכית, יצרה וכתבה את הסדרה "רגע עם דודלי", שזכתה להצלחה רבה.

תרגמה מחזות מאנגלית ומגרמנית, עבור תיאטרון "הבימה", ביניהם: "אגדת הנהר", "אמא טבע", "העלמה יוליה", "12 המושבעים" (תחת הפסבדונים מ. בן גרשון)[3], "העושה נפלאות", "הפיזיקאים", "בלוז למיסטר צ'ארלי", "יום א' בניו יורק", "דבר אלי בורדים" ו"חינניות הסתיו". כמו כן, עיבדה את המחזה "ממלא המקום", בתרגומו של יהודה עמיחי, אף הוא לתיאטרון "הבימה".

כתבה יחד עם אברהם ניניו את המחזמר "במזל דגים", שהוצג בהצלחה רבה בתיאטרון גיורא גודיק.[4]

עיבדה וביימה סדרת תקליטי ילדים, ביניהם: "דירה להשכיר ו"מיץ פטל".

ערכה את "ספר השנה של העיתונאים" לשנת תשל"ז (1977), מהבולטים בשנות השבעים.

כתיבה ותרגום פזמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים כתבה בן ארי פזמונים שזכו להצלחה. לאלבומו הראשון של בועז שרעבי, "BOAZ", כתבה בן-ארי חמישה שירים באנגלית, ביניהם הגרסה המקורית לשיר "פמלה", שצעד במשך שבועות במקום הראשון במצעד הפזמונים הלועזי. בהמשך, בוצע השיר על ידי טוני הקטן(אנ')).[5] כמו כן כתבה את הגרסה האנגלית לשיר "יש לך שמש" בביצועה של גלי עטרי.[6]. ליורם ארבל כתבה מספר פזמונים, בהם "נערה ושמה שוקולי".[7]

מותה והנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hanna Ben-Ari Nino portrait 8.jpg
לוחית זיכרון על ביתם של אברהם ניניו וחנה בן-ארי ברחוב קפלן 13 בתל אביב

בן-ארי נפטרה בתל אביב ממחלה ממארת ונטמנה בבית עלמין הדרום. היא הותירה אחריה את בעלה, בנה, הבמאי רוני ניניו ובתה, דורלי.

בנה, רוני ניניו כתב וביים סרט על חייה עם אברהם ניניו ועל המחלה שגרמה למותה בשם "היו לילות" (2010).

במאי 2011 הציבה עיריית תל אביב שלט זיכרון על הבניין בו התגוררה עם בעלה אברהם ניניו ברחוב קפלן.

בשנת 2020 נבחר ארכיונה וארכיונו של בעלה להיכלל במסגרת פרויקט שימור ותיעוד אמני במה של הספרייה הלאומית. החומר הפיזי שמור בארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, באוניברסיטה העברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנה בן-ארי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]