חנוך גד יוסטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר מפילץ
רבי חנוך גד יוסטמן
אין תמונה חופשית
לידה 1884
תרמ"ד
גור
פטירה 1942 (בגיל 58 בערך)
י"ד בתשרי תש"ג
טרבלינקה
סיבת הפטירה חניקה מגז ציאניד
חסידות פילץ, ענף של חסידות גור
מקום מגורים צ'נסטוחובה, ויילון
מקום פעילות צ'נסטוחובה, ויילון
מספר בשושלת שני
הקודם רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן
תחילת כהונה לאחר פטירת אביו בי' בכסלו תרפ"א
סיום כהונה י"ד בתשרי תש"ג
רבותיו אביו, רבי פנחס מנחם אלעזר
נושאים בהם עסק חסידות, תלמוד
אב רבי פנחס מנחם אלעזר
אם לאה הנדיל
בת זוג בת דודו, דבורה מאטיל
ילדים שמונה: ארבעה בנים וארבע בנות

רבי חנוך גד יוסטמן מפילץ (תרמ"ד, 1884י"ד בתשרי תש"ג, 1942) היה רב, אדמו"ר וראש ישיבה בפולין. בנו של בעל ה"שפתי צדיק" מפילץ, ואחיינו של בעל ה"שפת אמת" (אביו היה בן בתו של חידושי הרי"ם וגיסו של ה"שפת אמת"),

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן שנודע כמחבר ספר החסידות "שפתי צדיק" ומייסד חסידות פילץ, ולמרת לאה הנדיל, והיה בן הזקונים מבין עשרת ילדיהם. לאחר פטירת ה"שפת אמת", חלק מחסידיו מינו את רבי פנחס מנחם יוסטמן לאדמו"ר, והמשפחה עברה לפילץ שהתפרסמה כמרכז חסידי וה"שפתי צדיק" היה לאחד מהאדמו"רים החשובים בדורו. בתקופה מאוחרת יותר עברה המשפחה לווירשוב ובזמן מאוחר יותר עברה לצ'נסטוחובה, שבה החל רבי חנוך גד בפעולותיו התורניות. שם הקים את ישיבת "שפתי צדיק" על שם ספרו וכינויו של אביו. הוכתר כאדמו"ר מפילץ בתרפ"א לאחר פטירת אביו. בהיותו אדמו"ר כיהן גם כרבה של העיירה ויילון, אך המשיך לדאוג לענייני הישיבה מרחוק.

בלט בענוותו ובנועם הליכותיו, והיה מקובל מאוד על הציבור. החמיר בהלכה על עצמו והשתדל להקל על האחרים. עסק בייחוד בענייני צדקה. היה פעיל באגודת ישראל והיה חבר במועצת גדולי התורה בפולין וב"מועצת גדולי התרה" העולמית, אך התאמץ לא להתבלט. למרות זאת התחשבו בדעותיו וזכה להערכה רבה.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הכיבוש הנאצי ברח האדמו"ר מפילץ יחד עם בני קהילתו מזרחה, כשהוא נוטל עמו רק את התפילין והטלית. דרך גטו לודז' וגטו ורשה חזר לצ'נסטוחובה, ובתנאים הקשים בגטו צ'נסטוחוב המשיך ללמד תורה וחסידות. חיזק ועודד את יהודי הגטו ולימד הלכות קידוש השם. וכן עסק בצדקה וחסד בגופו: אסף כספי תמיכה בנזקקים עד כמה שאפשר היה להשיג במצב הזה, הקים מטבחים לפליטים מהעיירות הקרובות, ובמיוחד דאג לחסידי גור צעירים שלמדו תורה וחסידות בסתר במרתפים מוזנחים וחשוכים. ארגן בדירתו אספות חשאיות של רבנים ועסקנים שבהם, בין השאר, חיברו תפילות מיוחדות כדי לעורר את רחמיו של הבורא, אולי יבטל את הגזרה. באחת האספות תיקנו להתפלל בכל יום מנחה של ערב יום הכיפורים.

שכנע עשירים שהגיעו לגטו ממקומות אחרים לתת מכספם גם לאחרים, וזירז את כל מי שבא אליו להתחלק בלחם עם האחרים.

על פי אחת העדויות יום אחד הגיע לביתו בורח מחלמנו שסיפר לו באופן אישי על הרצח ההמוני המתרחש במחנות. הדברים גרמו לרב יוסטמן זעזוע קשה והוא נפל למשכב במשך כמה ימים. בעקבות עדות זו עודד את הצעירים בני העיירה ווילון לברוח מהגטו והורה אף לצעירות לעשות כן כדי שינצלו ממחנות ההשמדה, למרות הסתייגות בני המשפחות.[1] במקרים אחרים התיר לשלוח ילדים לבתים נוצריים על אף החשש שימירו דתם. נראה שהנימוק לכך הוא שסכנת החיים הייתה וודאית והמרת הדת רק ספק.[2]

במוצאי יום הכיפורים תש"ג (1942) החל גירושם של מרבית יושבי הגטו בצ'נסטוכובה למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחילה שוכנע הרב על ידי חסידיו להסתתר בבונקר עם בני משפחתו, אך לאחר זמן מסוים החליט "אני אלך עם כל היהודים!. הרב גורש עם עוד למעלה מ-6,000 מיהודי הגטו במשלוח השני שיצא מהגטו בערב חג הסוכות. הגרמנים ציוו עליו בתקיפות לפשוט מעליו את בגד הציצית, אך הרבי סירב בתוקף. כפי הנראה הוא נרצח עם משפחתו בתאי הגז בטרבלינקה ביום הראשון של חג סוכות תש"ג. מבני משפחתו הקרובה, ניצל רק חתן אחד ואולי שניים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו לו שש אחיות ושלושה אחים שהיו גדולים ממנו. נשא לאישה את דבורה-מאטיל הלפרין, ממנה היו לו ארבעה בנים וארבע בנות שכולם נספו בשואה וכן נספו כלותיו ושניים מחתניו:

  • ישראל יהושע השיל יחזקיהו יוסטמן - נשא לאישה את מרת חיה-אסתר.
  • אברהם שמחה בונם יוסטמן - נשא לאישה את מרת מרים, בת ישראל ברומברג.
  • חנה פייגה - נישאה לאברהם משה ליפשיץ.
  • הנדיל לאה - נקראה על שמה של אם אביה.נישאה לבנימין אליעזר בורזיקובסקי שניצל וחי אחרי המלחמה.
  • חיה טויבה בריינה - נישאה לשלום ארליך (תר"ס-תש"ג), בן שלמה יוסף ארליך, שנולד בכפר פשירוב במחוז צ'נסטוחובה (באזור המנהלי שלזיה) בדרום פולין. חי בצ'נסטוחובה לפני המלחמה ועד שגורש ממנה. נספה בעיירה סקרז'יסקו-קמיינה במחוז סקרז'יסקו (Skarżysko) בצפון האזור המנהלי שוויינטוקז'יסקיה בדרום-מזרח פולין. נולדו להם בן אחד, שלמה יוסף, ושלוש בנות: שרה, אסתר והנדיל לאה.
  • יצחק מאיר יהודה לייב יוסטמן.
  • יוכבד רבקה - נישאה לאברהם ישראל רוזנשטרוך, בן יצחק מאיר רוזנשטרוך. שניהם נספו.
  • דוד אליהו יוסטמן - נשא לאישה את מרת חנה.
  • שרה - נישאה לבנימין אליעזר ורדיגר. עלו לארץ לפני המלחמה וכך ניצלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות, "ספריית מעריב", תל אביב תשל"ז (מהדורה שנייה - במהדורה הראשונה בתשל"ד הדברים על ר' חנוך גד בעמ' 202)
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק ב - מדור ששי עד לימינו, "מכון דעת יוסף", ירושלים תשנ"ח, עמ 444.
  • ספר זיכרון לקהילת וילון, ארגון יוצאי וילון בישראל, תל אביב תשל"א (1971), עמ' 119 וגם 124-123 (הספר דו-לשוני בעברית וביידיש עם תמצית באנגלית).
  • וירושוב : ספר יזכור (בעריכת יהושע אייבשיץ שאחראי על החלק העברי ואברהם קלוישנר שאחראי על החלק היידי ובשיתוף יוסף זלקוביץ - מרכז ענייני הספר), תל אביב תש"ל, עמ' 77-75. הספר כולל "השואה בתמונות" בעמ' 865-811 בעריכת יוסף זלקוביץ.
  • ספר צ'נסטוחוב כרך א' (מסדרת "אנציקלופדיה של גלויות : ספרי-זיכרון לקהלות הגולה"), הוצאת "אנציקלופדיה של גלויות", ירושלים תשכ"ז, עמ 571 ואילך. חובר על ידי חברי הוועד הציבורי להוצאת ספר-זיכרון להנצחת קהילת צ’נסטוחוב (הכרך השני יצא בתשכ"ט). ‬
  • מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ 101-99. ההוצאה הדפיסה דפוס צילום בתשס"ז עם מפתח שמות האישים שנערך על ידי צבי לרר.
  • הרב פרופ' יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, כרך ו', "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"ה, עמ' 234-229
  • פנקס הקהילות : פולין : כרך שביעי - לובלין קיילצה, בעריכת אברהם ויין בשיתוף ברכה פרוינליך ווילה אורבך, יד ושם, ירושלים תשנ"ט, עמ 426.
  • אסתר פרבשטיין, בסתר רעם : הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסתר פרבשטיין, הרבנים היו שם, המודיע, י"ז באלול תשס"ט, מתוך: "בסתר רעם", הוצאת מוסד הרב קוק, פרק ראשון.
  2. ^ אסתר פרבשטיין, מסתור בקרב משפחות נוצריות, אתר 'זכור', מתוך: "בסתר רעם".