טום היטון

טום היטון
Tom Heaton
מידע אישי
לידה	15 באפריל 1986 (בן 38); צ'סטר, הממלכה המאוחדת
שם מלא	Thomas David Heaton
גובה	1.88 מטרים
עמדה	שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ; ומעודכנים ל-12 בינואר 2023

תומאס דייוויד היטון (באנגלית: Thomas David Heaton נולד ב-15 באפריל 1986) הוא שחקן כדורגל מקצועי אנגלי שמשחק כשוער במועדון הפאר של הכדורגל האנגלי מנצ'סטר יונייטד אשר משחק בפרמייר ליג.

היטון החל את הקריירה שלו כנער צעיר באקדמיה של רקסהאם, שבה שיחק גם כשוער וגם כקשר. לאחר מכן עבר לאקדמיה של מנצ’סטר יונייטד, אך לא הצליח לפרוץ ולהגיע לקבוצה הראשונה ובשל כך הושאל לפרקי זמן רבים לקבוצות רבות כמו סווינדון טאון, רויאל אנטוורפן, קארדיף סיטי, קווינס פארק ריינג’רס, רוצ’דייל, וויקום וונדררס. לאחר ששוחרר ממנצ’סטר יונייטד ביולי 2010, הצטרף היטון לקארדיף סיטי שם שיחק חודשיים ולאחר מכן עבר לבריסטול סיטי מליגת המשנה, שם שיחק שש שנים. ב-2019 עבר לאסטון וילה ולאחר שנתיים שב למועדון שבו התחיל, מנצ’סטר יונייטד.

היטון שיחק בעברו בנבחרת אנגליה ברמות הנוער, מהנבחרת הצעירה עד גיל 16 ועד לנבחרת הצעירה עד גיל 21. הוא נכלל בסגל הנבחרת הבוגרת מאז 2015 ועשה את הופעת הבכורה שלו במשחק ידידות נגד אוסטרליה ב-27 במאי 2016 והספיק לצבור 3 הופעות בלבד עד לשנת 2017 במדי נבחרת שלושת האריות ומאז לא זומן עוד לנבחרת אנגליה.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היטון נולד בצ’סטר, צ’שייר, והתחיל את קריירת הכדורגל שלו ברֶקסהַם הוולשית, שבה שיחק גם כשוער וגם כקשר במרכז השדה. לאחר שהוא שיחק שם ב-20 משחקים עבר במהרה לקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד וחתם עבור יונייטד כשחקן נוער ב-8 ביולי 2002. בעונת 2002/03 הפך הוא לשחקן קבוע בקבוצת הנוער של הקבוצה וזכה במדליית גביע הנוער למרות ששימש כשוער מחליף לשוער לוק סטיל במשך כל התחרות.

בעונה שלאחר מכן, הוא עשה את הופעתו הראשונה בקבוצת המילואים של מנצ'סטר יונייטד, הופעת הבכורה שלו הייתה בניצחון 3–1 בבית מול ברמינגהאם סיטי בליגת המילואים של הפרמיירליג ב-2 באוקטובר 2003. בסיום עונת 2003/04, הוא קיבל מקום בספסל בגמר גביע הסניורים של מנצ’סטר יונייטד נגד מנצ’סטר סיטי, וזכה במדליית התחרות מבלי לשחק כלל.

בעונת 2004/05, היטון הפך לשוער הראשון של קבוצת המילואים של מנצ’סטר יונייטד, וישב על הספסל למשחקי הידידות "הטסטימוניאל" של סטן טרננט ב-17 באוגוסט 2004, היטון נכנס לבסוף לשחק כחילוף בדקה ה-76 במקומו של לוק סטיל אחרי שסטיל שימש במשחק המחליף של טים הווארד. כאשר היטון היה בשער ב-17 מתוך 28 משחקי ליגת המילואים הצפונית ו-12 מתוך 22 משחקי ליגת המילואים המרכזית באנגליה, הקבוצה זכתה בשני תוארי ליגה בפער של תשע וחמישה נקודות בהתאמה.

הופעותיו של היטון בקבוצת המילואים הביאו לכך שהוא הושאל לסווינדון טאון בתחילת עונת 2005/06, בהופעתו הראשונה שם ב-1 בינואר 2006 היטון שיחק במשחק גביע הליגה נגד וויקומב וונדררס, ובהופעה השנייה שלו מול יאוביל טאון בליגה הוא הציל פנדל של לי ג'ונסון. בתקופתו בסווינדון, הוא שיחק יותר מ-20 משחקים, ותואר כ"אחד במינו העתידי" על ידי המנג'ר איפי אנוארה. הוא חזר למנצ'סטר יונייטד, אך לאחר החזרה של ריצ'י ג'ונס מהשאלתו, היטון נשלח לרויאל אנטוורפן למשך שארית העונה לאחר שיונייטד דחתה פנייה לקנות אותו מהאדרספילד טאון.

היטון בילה את עונת 2007/08 עם הקבוצה הראשונה של מנצ'סטר יונייטד, ישב ברוב המשחקים על הספסל ושיחק כאשר אדווין ואן דר סאר היה בחוץ עקב פציעה.

קארדיף סיטי (השאלה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 2007/08, הסכים היטון לעבור למועדון הצ'מפיונשיפ קארדיף סיטי בהשאלה למשך עונת 2008/09. הוא נבחר כשוער הראשון של המועדון, לפני פיטר אנקלמן, לתחילת העונה על ידי המנג'ר דייב ג'ונס. הוא שיחק בכל המשחקים עד סוף נובמבר, למעט התיקו בגביע הליגה נגד סוונסי סיטי בסיבוב השלישי, אז הוחלף על ידי אנקלמן. עם זאת, מאוחר יותר בעונה בתבוסה 2–1 של קארדיף בחוץ מול פלימות' ב-22 בנובמבר 2008, היטון נפצע ונאלץ לעזוב את המגרש. הפציעה הזו המשיכה לעלות להיטון במקומו בקבוצה עת שהמועדון נותר ללא הפסד עם אנקלמן בשער במשך למעלה מחודשיים.

בפברואר, אנקלמן נאלץ לעבור ניתוח בברך שגרם להיטון לחזור לשער הקבוצה ב-16 בפברואר 2009, כאשר קטף את פרס איש המשחק בהפסד 4–0 בידי ארסנל. למרות הופעתו המרשימה, היטון קרע את שריר הירך שלו במהלך המשחק, מה שהרחיק אותו ממשחק פעיל לחמישה שבועות. עם שובו, היטון מצא את עצמו על הספסל על חשבון המושאל סטיוארט טיילור, אך לאחר תבוסה 6-0 מול פרסטון נורת' אנד, הוא החליף את טיילור בשלושת המשחקים האחרונים של העונה. עם זאת, הוא לא הצליח להשאיר את קארדיף במקומות הפלייאוף אשר מובילים לעלייה לפרמיירליג והוא חזר למנצ'סטר יונייטד בתום העונה.

קווינס פארק ריינג'רס (השאלה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוגוסט 2009, היטון הושאל על ידי קווינס פארק ריינג'רס בהסכם חירום קצר-מועד לשלושה חודשים בלבד. תנאי הסכם ההשאלה אפשרו לו להתחרות בגביע הליגה. תקופת ההשאלה של היטון הסתיימה ב-8 בנובמבר 2009. הוא ערך הופעה אחת בקבוצה הראשונה של המועדון במהלך השאלתו, היה זה בתבוסה 1–0 לצ'לסי בגביע הליגה ב-23 בספטמבר 2009.

רוצ'דייל (השאלה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזר מ-QPR (קווינס פארק ריינג'רס), היטון הצטרף לרוצ'דייל ב-13 בנובמבר 2009 עד סוף דצמבר 2009. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בהפסד 3–2 מול צ'סטרפילד ב-14 בנובמבר 2009. ההשאלה הוארכה לאחר מכן עד ל־23 בינואר 2010, ולאחר מכן הארכה נוספת שהרחיקה את תאריך סיום ההשאלה ל-31 בינואר. ב-12 הופעותיו במדי רוצ'דייל, היטון ספג רק עשרה שערים - כולל ארבעה משחק בהם סיים עם רשת נקייה - והפסיד רק במשחק אחד.

וויקומב וונדררס (השאלה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היטון בילה פחות משבועיים במנצ'סטר יונייטד לפני שיצא להשאלה בוויקומב וונדררס ב-12 בפברואר 2010. הוא נכנס היישר להרכב הפותח של וויקומב למשחק החוץ שלהם מול ברנטפורד למחרת, בו קבוצה עשתה תיקו 1–1 . היטון ערך את ההופעה השנייה שלו עבור "הצ'ירבויס" בתיקו 0–0 שלהם מול סאות'המפטון ביום שלישי ה-23 בפברואר 2010. באותו משחק ביצע הצלה מרהיבה שהספיקה כדי לשמור על "הצ'ירבויס" בתוצאת תיקו עם "הסיינטס".

חזרה לקארדיף סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפגישתן עם מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, סר אלכס פרגוסון, על עתידו במועדון, תוך כדי שחוזהו בקבוצה כבר פג, סירב היטון להצעה להישאר באולד טראפורד כשוער שלישי בהיררכיה, והחליט במקום זאת לעזוב בהעברה חופשית עקב רצונו לשחק באופן קבוע. לאחר שחרורו על ידי יונייטד, היטון חתם ב-15 ביוני 2010 בקארדיף סיטי. ב-1 ביולי 2010 הוא ערך את הופעת הבכורה השנייה שלו בניצחון 4–1 על ברטון אלביון בגביע הליגה. לאחר שהשוער הראשון, דייוויד מרשל, סבל מפציעה במפרק המרפק, היטון עם הזמן ביסס את עצמו כשוער הפותח של קארדיף. עם זאת, בסוף פברואר הוא סבל מפציעה במפשעה, מה שגרם לשוערים ג'ייסון בראון וסטיבן ביוצר להגיע לקבוצה בהשאלה. עם שובו מהפציעה, היטון נכנס לשחק מול דרבי קאונטי, באותו המשחק קבוצתו ניצחה 4–1, היה זה הניצחון הראשון של הקבוצה בארבעה משחקים. ההופעות של היטון במהלך עונת 2010/11 זיכו אותו בפרס שחקן השנה הצעיר של המועדון.

תחת המנג'ר החדש, מלקי מאקי, היטון מצא את עצמו כשוער המחליף של דייוויד מרשל אבל למרות זאת הוא שיחק חלק מרכזי במשחקי גביע הליגה של המועדון בו הם הגיעו לגמר הודות לשתי הצלות של היטון בדו-קרב פנדלים בשלב חצי הגמר מול קריסטל פאלאס. הוא סבל מפציעה בקרסול רגע לפני משחק הגמר, אבל הוא התגבר על הפציעה כדי לפתוח במשחק הגמר באצטדיון וומבלי. בסופו של דבר הוא הפסיד לליברפול עת היא ניצחה בדו-קרב 3–2. למרות ריצת הגביע המוצלחת, היטון עדיין מצא את עצמו כשוערה השני של הקבוצה ושוחרר בסוף העונה לאחר שדחה חוזה חדש בבירה הוולשית.

בריסטול סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2012 ניהל היטון משא ומתן עם ווטפורד על מעבר אפשרי. אולם, הבעלים החדשים של ווטפורד החליטו לפרוש מהמהלך. מאוחר יותר באותו החודש, היטון נכנס למשא ומתן עם בריסטול סיטי ולבסוף חתם בקבוצה והצטרף לאימוניה במהלך מחנה האימונים שלהם לפני העונה בספרד, היה זה חוזה קצר-זמן. ב-27 ביולי, היטון חתם על הסכם חדש, לשנה עם המועדון, עם אופציה לשנה נוספת בחוזה. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-18 באוגוסט 2012, בתבוסה 1-0 במשחק החוץ מול נוטינגהאם פורסט. עונה מאכזבת בבריסטול הובילה לכך שהמועדון שבר את שיא ההגנה הגרוע בליגה כאשר ספג 84 שערים, והם ירדו לליגה השלישית בתום העונה. היטון פתח ב־43 מתוך 46 המשחקים של בריסטול סיטי בצ'מפיונשיפ באותה עונה, ולמרות זאת נחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר של המועדון באותה העונה.

ברנלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היטון הצטרף לברנלי במאי 2013, לאחר שדחה חוזה לשנה נוספת בבריסטול סיטי שירדה ליגה. ברנלי הציעה להיטון חוזה לשנתיים עד יוני 2015, עם אופציה לשנה שלישית בקבוצה. המנג'ר שון דייץ' תיאר את היטון כ"טכנאי טוב" עם "מיקום נהדר". היטון הפך מיד לשוערה הראשון של ברנלי בעקבות עזיבתם של השוערים לי גרנט ובריאן ג'נסן. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בברנלי נגד בולטון וונדררס ב-3 באוגוסט 2013. ב-24 באוגוסט, הוא קיבל כרטיס צהוב (השני שלו באותו המשחק) על מגע בכדור ביד לאחר ששחרר אותו תוך כדי המשחק מול ברייטון, משחק בו הפסידו 2 –0. היטון היה חלק מההגנה של ברנלי שספגה רק 37 שערים, המספר המועט ביותר בליגה האנגלית השנייה, כאשר ברנלי חזרה לפרמיירליג (הליגה האנגלית הראשונה) לראשונה מאז עונת 2009/10. היטון גם שמר 19 פעמים בעונה זו על רשת נקייה, הכי הרבה מבין כל השוערים במהלך העונה הסדירה.

היטון ערך את הופעת הבכורה שלו בפרמיירליג ב-18 באוגוסט נגד צ'לסי בהפסד 3–1. היטון לא החמיץ אפילו דקה אחת בקמפיין הפרמייר-ליג של ברנלי, והיה לשוער היחיד בליגה שעשה זאת. אבל המאמצים של היטון לבדו לא יספיקו, שכן ברנלי וההתקפה הגרועה ביותר שלהם בליגה הודחו בסוף העונה וירדו חזרה לליגה האנגלית השנייה. בסיום העונה, היטון נבחר על ידי חבריו לקבוצה לשחקן השנה של ברנלי.

ב-30 ביוני 2015, היטון חתם על חוזה חדש בברנלי לשלוש שנים נוספות במועדון עד קיץ 2018. היטון נבחר לקפטן בעונת 2015/16, הוא שימש כקפטן הקבוצה בפעם הראשונה ב-8 אוגוסט 2015, ביום הפתיחה של עונת 2015/16 במשחק מול לידס יונייטד שהסתיים בתיקו 1–1. היטון שמר על 20 שערים נקיים במהלך העונה, שני רק לדימיטריוס קונסטנטופולוס ממידלסברו. בנוסף ברנלי לא הפסידה במחצית השנייה של עונת הצ'מפיונשיפ בדרכה לאליפות ועלייה חזרה לפרמיירליג בניסיון הראשון שלה. לקראת סוף העונה, היטון נבחרה לקבוצת השנה של התאחדות הצ'מפיונשיפ.

ב-20 ביולי 2016, היטון חתם על חוזה חדש פעם נוספת, הפעם על חוזה לארבע שנים עד קיץ 2020. ב-29 באוקטובר, היטון ביצע מספר הצלות במהלך המשחק מול קבוצתו לשעבר מנצ'סטר יונייטד, גולת הכותרת הייתה הצלה מרהיבה לחלוטין של היטון לבעיטה של חלוץ יונייטד זלאטן איברהימוביץ' שלטענתו של היטון "כמעט שבר את זרועו". לאחר מכן במשחק, היטון נזקק לטיפול רפואי אך נשאר במשחק כדי להוביל את ברנלי לתיקו 0–0, וזכה בתואר איש המשחק. באותה עונה ב-22 בינואר 2017, היטון ערך את הופעתו ה-150 בליגה במועדון כאשר קבוצתו הובסה 2-1 מול ארסנל משער של אלכסיס סאנצ'ס בדקה ה־97.

אסטון וילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היטון חתם ב-1 באוגוסט 2019 בקבוצת הפרמייר-ליג שעלתה באותה עת אסטון וילה תמורת סכום העברה שאינו ידוע, על פי ההערכות מדובר ב8 מיליון ליש"ט. ב-1 בינואר 2020, היטון סבל מפציעה בברכו. בסיומה של אותה העונה במהלך ניצחון 2-1 מול קבוצתו לשעבר ברנלי, גם חברו לקבוצה ווסלי סבל מפציעה חמורה בברך.

בספטמבר 2020, כשהיטון עדיין היה פצוע, וילה החתימה את אמיליאנו מרטינס מארסנל כשוער הראשון של הקבוצה. ב-10 בנובמבר 2020, לאחר יותר מעשרה חודשים בחוץ, היטון חזר לשחק עבור אסטון וילה עד גיל 23, בתיקו 2–2 בחוץ מול ברנלי עד גיל 23 בפרמייר ליג 2. ב-26 בדצמבר 2020, היטון חזר לסגל הקבוצה הראשונה בפעם הראשונה מאז הפציעה שלו, שהופיע כמחליף בניצחון ביתי 3-0 על קריסטל פאלאס.

ב-28 במאי 2021, הוכרז כי היטון יעזוב את אסטון וילה בתום חוזהו.

החזרה למנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו על ידי אסטון וילה, היטון סיכם על החזרה למועדון בו בעצם התחיל, מועדון הפאר האנגלי מנצ'סטר יונייטד ב-2 ביולי 2021 כשחקן חופשי. היה זה 11 שנים לאחר שעזב את מנצ'סטר יונייטד לראשונה. הוא חתם על חוזה לשנתיים בקבוצה עם אופציה לשנה נוספת בחוזה. ב-8 בדצמבר 2021, היטון ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הראשונה, באותה הופעה הוא החליף את השוער דין הנדרסון בדקה ה-68 של משחק שלב הבתים של ליגת האלופות נגד יאנג בויז ברן.

ב-10 בינואר 2023, היטון פתח במשחקו הראשון עבור מנצ'סטר יונייטד, היה זה במשחק גביע הפוטבול ליג מול צ'רלטון אתלטיק, במשחק זה היטון שמר על שער נקי והוא נגמר בניצחון 3-0 ויונייטד העפילה לחצי הגמר. ב-1 בפברואר 2023, הוא פתח במשחק השני של חצי הגמר הגביע מול נוטינגהאם פורסט, כשהוא מצליח לשמור על רשת נקייה פעם נוספת כאשר מנצ'סטר יונייטד ניצחה 2–0 במשחק (5–0 במצטבר) והגיעה לגמר הגביע האנגלי.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היטון ששיחק עבור אנגליה ברמות נוער שונות. לאחר מכן, היטון התקדם ושיחק בהופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה עד גיל 21 במרץ 2008 כאשר שהחליף את ג'ו הארט במהלך משחק מול נבחרת פולין. למרות זאת, הוא לא נכלל בסגל הסופי של נבחרת שלושת האריות לאליפות אירופה עד גיל 21 ב-2009.

ב-21 במאי 2015, זומן היטון לראשונה לנבחרת אנגליה הבוגרת לקראת משחק ידידות מול הרפובליקה של אירלנד ומשחק מוקדמות יורו 2016 של אופ"א מול נבחרת סלובניה. היטון המשיך להיכלל בסגל הנבחרת של רוי הודג'סון עד שלבסוף ערך את הופעת הבכורה שלו כמחליף בדקה ה-87 במקומו של פרייזר פורסטר במשחק הכנה של אנגליה ליורו 2016 מול אוסטרליה, שנערך באצטדיון האור של סנדרלנד. הוא נכלל בסגל נבחרת אנגליה ליורו 2016 של אופ"א ולבש את מספר החולצה 23.

ב-16 במאי 2018, הוא היה אחד מחמישה שחקנים שהוגדרו "בכוננות" עבור הסגל של נבחרת אנגליה לקראת מונדיאל 2018. היטון היה גם חלק מהנבחרת שסיימה במקום השלישי בגמר ליגת האומות 2018/2019 בפורטוגל, היה זה ההישג הבינלאומי הגדול ביותר של נבחרת אנגליה מאז יורו 1968.

סטטיסטיקה של השחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לתאריך ה־28/04/2024

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות ושערים לפי קבוצה, עונה ומפעל
מועדון	עונה	ליגה			הגביע האנגלי		גביע הליגה		אחר		סך הכל
מועדון	עונה	מפעל	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים
מנצ'סטר יונייטד	2005/2006	פרמיירליג	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
	2006/2007	פרמיירליג	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
	2007/2008	פרמיירליג	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
	2008/2009	פרמיירליג	0	0	—		—		0	0	0	0
	2009/2010	פרמיירליג	0	0	—		—		0	0	0	0
	סך הכל		0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
סווינדון טאון (השאלה)	2005/06	פוטבול ליג 1	14	0	2	0	1	0	2	0	19	0
רויאל אנטוורפן (השאלה)	2005/06	הליגה הבלגית השנייה	0	0	—		—		—		0	0
קארדיף סיטי (השאלה)	2008/09	צ'מפיונשיפ	21	0	1	0	2	0	—		24	0
קווינס פארק ריינג'רס (השאלה)	2009/10	צ'מפיונשיפ	0	0	—		2	0	—		2	0
רוצ’דייל (השאלה)	2009/10	פוטבול ליג 2	12	0	0	0	—		—		12	0
וויקומב וונדררס (השאלה)	2009/10	פוטבול ליג 1	16	0	—		—		—		16	0
קארדיף סיטי	2010/11	צ'מפיונשיפ	27	0	1	0	2	0	0	0	30	0
	2011/12	צ'מפיונשיפ	2	0	1	0	7	0	0	0	10	0
	Total		29	0	2	0	9	0	0	0	40	0
בריסטול סיטי	2012/2013	צ'מפיונשיפ	43	0	1	0	0	0	—		44	0
ברנלי	2013/2014	צ'מפיונשיפ	46	0	1	0	3	0	—		50	0
	2014/2015	פרמיירליג	38	0	2	0	0	0	—		40	0
	2015/2016	צ'מפיונשיפ	46	0	2	0	0	0	—		48	0
	2016/2017	פרמיירליג	35	0	1	0	0	0	—		36	0
	2017/2018	פרמיירליג	4	0	0	0	0	0	—		4	0
	2018/2019	פרמיירליג	19	0	0	0	1	0	2	0	22	0
	סך הכל		188	0	6	0	4	0	2	0	200	0
אסטון וילה	2019/2020	פרמיירליג	20	0	0	0	0	0	—		20	0
	2020/2021	פרמיירליג	0	0	0	0	0	0	—		0	0
	סך הכל		20	0	0	0	0	0	—		20	0
מנצ'סטר יונייטד	2021/2022	פרמיירליג	0	0	0	0	0	0	1	0	1	0
	2022/2023	פרמיירליג	0	0	0	0	2	0	0	0	2	0
	2023/2024	פרמיירליג	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
	סך הכל		0	0	0	0	2	0	1	0	3	0
סך הכל הקריירה			343	0	12	0	20	0	5	0	380	0

בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות ושערים בנבחרת הלאומית לפי שנה
הנבחרת הלאומית	שנה	הופעות
נבחרת אנגליה	2016	2
נבחרת אנגליה	2017	1
סך הכל		3

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארדיף סיטי

סגנות בגביע הליגה האנגלי: 2011/12

ברנלי

אליפות הצ'מפיונשיפ: 2015/16
סגנות אליפות הצ'מפיונשיפ: 2013/14

מנצ'סטר יונייטד

זכייה בגביע הליגה האנגלי: 2022/23
סגנות בגביע האנגלי: 2022/23

אנגליה

מקום השלישי בליגת האומות: 2018/19

תארים אישיים

קבוצה השנה של הצ'מפיונשיפ: 2015/16

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא טום היטון בוויקישיתוף

טום היטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טום היטון, ברשת החברתית אינסטגרם
פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר Soccerway
פרופיל, באתר BDFutbol
פרופיל, באתר WorldFootball.net
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר FootballDatabase.eu

נבחרת אנגליה – יורו 2016
1 הארט • 2 ווקר • 3 רוז • 4 מילנר • 5 קייהיל • 6 סמולינג • 7 סטרלינג • 8 לאלאנה • 9 קיין • 10 רוני • 11 ורדי • 12 קליין • 13 פורסטר • 14 הנדרסון • 15 סטארידג' • 16 סטונס • 17 דייר • 18 וילשר • 19 בראקלי • 20 אלי • 21 ברטרנד • 22 רשפורד • 23 היטון • מאמן: הודג'סון		אנגליה

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה, יש להוסיף מקורות ולתקן קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה, יש להוסיף מקורות ולתקן קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.