צ'לסי (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'לסי
Chelsea Football Club
Centenary club crest
מידע כללי
כינוי הבלוז (הכחולים)
הפנסיונרים (עד 1952)
גאוות לונדון (The Pride Of London)
תאריך ייסוד 10 במרץ 1905
אצטדיון סטמפורד ברידג', לונדון
(תכולה: 42,055)
בעלים רוסיהרוסיהישראלישראל רומן אברמוביץ'
יו"ר ארצות הבריתארצות הברית ברוס באק
מאמן גרמניהגרמניה תומאס טוכל
ליגה אנגליהאנגליה פרמייר ליג
www.chelseafc.com/en
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
הסגל הראשון של צ'לסי בספטמבר 1905
גרף המתאר את מיקומה של צ'לסי בליגה עד לעונת 2015/2016
שחקני צ'לסי לפני משחק ליגת האלופות מול אולימפיאקוס ב-5 במרץ 2008

מועדון הכדורגל צ'לסיאנגלית: Chelsea Football Club), הידוע בכינויו "The Blues" (הכחולים) ו-"The Luckies" (בני המזל), היא קבוצת כדורגל אנגלית ממערב לונדון. הקבוצה הוקמה ב-10 במרץ 1905, ולאורך רוב שנות קיומה שיחקה בליגה הבכירה של הכדורגל האנגלי (כיום הפרמייר ליג). צ'לסי זכתה בשש אליפויות, שמונה פעמים בגביע ה-FA, חמש פעמים בגביע הליגה, פעמיים בגביע המחזיקות, פעמיים בגביע ליגת האלופות פעמיים בגביע הליגה האירופית, ופעמיים בגביע הסופר קאפ האירופי.

הקבוצה זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה ב-1955. היא ניצחה במספר טורנירי גביע בשנות ה-60 ובשנות ה-70, אך לאחר מכן לא זכתה באף תואר עד 1997. העשור הראשון של המאה ה-21 של הקבוצה היה מוצלח ביותר, ושיאיו היו 2 אליפויות הפרמייר ליג ב-2005 וב-2006 והעפלה לגמר ליגת האלופות 2008. צ'לסי המשיכה להצליח גם בעשור שלאחר מכן כאשר בשנת 2012 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בליגת האלופות, לאחר שגברה על באיירן מינכן בדו-קרב פנדלים ושבה וזכתה בטורניר גם בעונת 2020/2021 אחרי ניצחון 1–0 על מנצ'סטר סיטי וכמו כן זכתה בעשור זה ב-3 אליפויות ב-2010, ב-2015 וב-2017.

הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון סטמפורד ברידג' שבפולהאם, המכיל 42,500 מקומות. צ'לסי שיחקה באצטדיון זה מיום הקמתה. למרות שמה, ממוקמת הקבוצה בסמוך לגבול של הרובע המלכותי קנזינגטון וצ'לסי, הנמצא בהאמרסמית' ופולהאם. בשנת 2003 נרכשה הקבוצה על ידי המיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ'.

מדי הבית הקבועים של צ'לסי מורכבים מחולצות ומכנסיים בצבע כחול, ביחד עם גרביים לבנים. סמל המועדון השתנה פעמים אחדות בניסיון להופכו ליותר מודרני או למתגו; הסמל הנוכחי, שבו אריה המחזיק מטה, הוא גרסה מעובדת של הסמל שאומץ בשנות ה-50[1]. בעונת 2011/2012 נכחו במשחקי הבית של הקבוצה 41,478 צופים בממוצע, דבר המציב אותה במקום השישי בפרמייר ליג[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של מועדון הכדורגל צ'לסי

צ'לסי הוקמה ב-10 במרץ 1905 בפאב דה רייזינג סאן (The Rising Sun, השמש הזורחת), הנמצא מול הכניסה הראשית לסטמפורד ברידג' ברחוב פולהאם, ונבחרה להצטרף לפוטבול ליג זמן קצר לאחר היווסדה. בשנים הראשונות הקבוצה לא זכתה להצלחות רבות, וההישג הטוב ביותר היה ההפסד לשפילד יונייטד בגמר גביע ה-FA של 1915. צ'לסי זכתה למוניטין של החתמת שחקנים ידועים[3], אך לא השפיעה רבות על הכדורגל האנגלי בשנים שבין שתי מלחמות העולם.

חלוץ העבר האנגלי טד דרייק התמנה לתפקיד המאמן ב-1952, והוביל בקבוצה תהליך של מודרניזציה. הוא החליף את הסמל הישן של המועדון, שיפר את משטר האימונים של קבוצת הנוער, בנה מחדש את סגל הקבוצה, והוביל את צ'לסי לזכייה הראשונה בתואר משמעותי - אליפות הליגה הראשונה בעונת 1954/1955. בעונה שלאחר מכן ייסדה אופ"א את גביע אירופה בכדורגל, אך צ'לסי פרשה מהתחרות לפני התחלתה בעקבות לחצים מהפוטבול ליג ומהתאחדות הכדורגל האנגלית[4].

שנות ה-60 ידועות בזכות הסגל הצעיר של הקבוצה, שהודרך על ידי המאמן טומי דוקרטי. צ'לסי התמודדה על התארים השונים לאורך כל העשור, אך סבלה ממספר החמצות. היא הייתה מועמדת לטרבל של אליפות, גביע ה-FA וגביע הליגה בעונת 1964/1965, אך זכתה לבסוף רק בגביע הליגה. צ'לסי הפסידה שלוש פעמים בשלב חצי הגמר, ופעם אחת הפסידה בגמר גביע ה-FA. ב-1970 היא זכתה בגביע ה-FA, לאחר שגברה על לידס יונייטד בתוצאה 2 - 1 במשחק חוזר. צ'לסי זכתה בתוארה האירופי הראשון בשנה שלאחר מכן, לאחר שגברה על ריאל מדריד במשחק חוזר באתונה וזכתה בגביע המחזיקות.

שלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 היו רצופות אירועים עבור צ'לסי. הפיתוח והשיפוץ של סטמפורד ברידג' גרמו לערעור היציבות הכלכלית של הקבוצה[5], שחקנים בולטים שוחררו והקבוצה ירדה ליגה. בעיות נוספות התעוררו בעקבות קבוצות אוהדים אלימות, שגרמו לבעיות במשך רוב העשור[6]. ב-1982, בעודה שקועה בבעיות, נרכשה צ'לסי על ידי קן בייטס תמורת סכום של לירה שטרלינג אחת, אך זכויות החכירה בסטמפורד ברידג' נמכרו ליזמי נדל"ן כך שהקבוצה עמדה לאבד את אצטדיון הבית שלה[7]. צ'לסי לא הפגינה רמת משחק גבוהה, והייתה מועמדת לירידה לליגה השלישית לראשונה בתולדותיה. אולם, המאמן החדש ג'ון ניל הצליח ב-1983 להרכיב סגל חדש בעלות נמוכה. צ'לסי זכתה באליפות הליגה השנייה בעונת 1983/1984, וביססה את מעמדה בליגה הבכירה לפני ששבה וירדה ב-1988. היא חזרה מיד לליגה הראשונה לאחר שזכתה באליפות הליגה השנייה בעונת 1988/1989.

בייטס ניהל מאבק משפטי ארוך, וב-1992 הצליח להחזיר את זכויות החכירה באצטדיון לידי צ'לסי, באמצעות עסקה עם הבנקים של יזמי הנדל"ן, שפשטו את הרגל בעקבות קריסת שוק[8]. צ'לסי לא שיחקה היטב בתחילת דרכה של הפרמייר ליג החדשה, אך ב-1994 הצליחה להעפיל לגמר גביע ה-FA. רק עם מינויו ב-1996 של רוד חוליט לתפקיד המאמן השתנה מצבה של הקבוצה. הוא הביא עמו לסגל מספר שחקנים עם מוניטין בינלאומי, הוביל את צ'לסי לזכייה בגביע ה-FA ב-1997 והחזיר אותה לצמרת הכדורגל האנגלי. חוליט הוחלף על ידי ג'אנלוקה ויאלי, שהוביל את צ'לסי לניצחון בגביע הליגה ובגביע המחזיקות ב-1998, בגביע ה-FA ב-2000 ולרבע גמר ליגת האלופות באותה שנה. ויאלי פוטר והוחלף במאמן איטלקי אחר, קלאודיו ראניירי, שהוביל את צ'לסי לגמר גביע ה-FA בשנת 2002 ולמוקדמות ליגת האלופות.

ביוני 2003 מכר בייטס את צ'לסי למיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ' תמורת 140 מיליון לירות שטרלינג, וקבע אז שיא לתשלום עבור מועדון כדורגל אנגלי[9]. לאחר המכירה הוצאו למעלה ממאה מיליון לירות שטרלינג על שחקנים חדשים, אך ראניירי לא הצליח לזכות בתארים כלשהם, והוחלף על ידי הפורטוגלי ז'וזה מוריניו. תחת הדרכתו של מוריניו הפכה צ'לסי לקבוצה האנגלית החמישית שזוכה בשתי אליפויות רצופות מאז מלחמת העולם השנייה (2004/2005, 2005/2006), בנוסף לזכייה בגביע ה-FA‏ (2007) ושתי זכיות בגביע הליגה (2005 ו-2007). בספטמבר 2007 הוחלף מוריניו על ידי אברהם גרנט, שהוביל את צ'לסי לגמר ליגת האלופות הראשון בתולדותיה, שבו היא הפסידה בדו-קרב פנדלים למנצ'סטר יונייטד. גרנט פוטר ימים אחדים לאחר מכן[10], וביולי 2008 הוחלף על ידי לואיס פליפה סקולארי. סקולארי כיהן בתפקידו במשך שבעה חודשים בלבד לפני שפוטר בגלל ההישגים הדלים של הקבוצה[11]. מאמן נבחרת רוסיה חוס הידינק מונה למאמן עד לסיום עונת 2008/2009[12], ותחתיו זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ה-FA.

במשחק חצי גמר ליגת האלופות בקאמפ נואו היא סיימה בתיקו 0 - 0 מול ברצלונה, ובגומלין בלונדון היא הובילה משער של מייקל אסיין בדקה ה-9. בדקה השלישית של תוספת הזמן הצליח אנדרס אינייסטה להשוות את תוצאת המשחק ולהדיח את צ'לסי. בקיץ 2009 מונה קרלו אנצ'לוטי לתפקיד המאמן. בעונת 2009/2010 זכתה צ'לסי באליפות הרביעית בתולדותיה לאחר שגברה במחזור האחרון על ויגאן את'לטיק בתוצאה 8 - 0. צ'לסי סיימה עם 103 שערי ליגה - שיא חדש בתולדות הפרמייר ליג - בעוד שהחלוץ דידייה דרוגבה זכה בתואר מלך השערים עם 29 שערים בסך הכל, והקשר פרנק למפארד זכה בתואר מלך הבישולים עם 17 בישולים. לאחר ניצחון על פורטסמות' בגמר גביע ה-FA, השלימה הקבוצה זכייה ב"דאבל" הראשון בתולדותיה.

בעונת 2011/2012 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות, על אף שבאמצע העונה פוטר המאמן אנדרה וילאש בואש והקבוצה הייתה שרויה בתהליכי התארגנות תחת הדרכתו של המאמן החדש ושחקן העבר רוברטו די מטאו. במשחקו הראשון של די מתאו כמאמן ניצחה צ'לסי את נאפולי בתוצאה 1–4 במשחק הגומלין, לאחר הפסד 1–3 במשחק הראשון (שלב שמינית הגמר). במשחק הגמר מול באיירן מינכן, שנערך באליאנץ ארנה שבמינכן, פיגרה צ'לסי משער של תומאס מולר בדקה ה-83, אך השוותה כעבור חמש דקות משער של דידייה דרוגבה. המשחק לא הוכרע גם לאחר הארכה, ובדו-קרב פנדלים שנערך לאחר מכן ניצחה 4 - 3 ובכך זכתה בליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה.

בעונה זו סיימה צ'לסי במקום השישי בליגה האנגלית, שתי נקודות פחות מניוקאסל יונייטד במקום החמישי וחמש נקודות פחות מטוטנהאם במקום הרביעי. המקום השישי היה אמור להוביל את צ'לסי לליגה האירופית בעונת 2013/2012, אך לאחר שזכתה בליגת האלופות הובטח לה המקום בשלב הבתים של המפעל בעונה הבאה, ושלח את טוטנהאם שבמקום הרביעי לליגה האירופית. כמו כן, זכתה צ'לסי בגביע ה-FA באותה שנה לאחר ניצחון 1–2 על ליברפול, ובכך השלימה דאבל של גביעים.

די מטאו פוטר ב-21 נובמבר 2012, רפאל בניטס החליף את מקומו. במאי 2013 זכתה צ'לסי בגביע הליגה האירופית לאחר ניצחון 2:1 במשחק הגמר על בנפיקה ליסבון. באותה שנה, שחקן הקבוצה, פרנק למפארד, הפך לכובש המצטיין של הקבוצה בכל הזמנים. את העונה סיימה צ'לסי במקום השלישי.

לקראת עונה 2013/2014 חזר ז'וזה מוריניו לקדנציה נוספת כמאמן הקבוצה. באוגוסט 2013 הפסידה צ'לסי לבאיירן מינכן בגמר הסופרקאפ האירופי לאחר 2-2 בסיום ההארכה ו-4–5 בתום דו-קרב בעיטות עונשין. בעונת 2014/2015 זכתה באליפות אנגליה החמישית בתולדותיה, ובגביע הליגה החמישי בתולדותיה[13], והודחה מליגת האלופות בשלב שמינית הגמר[14]. ב-17 בדצמבר 2015 פוטר מוריניו לאחר שהקבוצה הפסידה ב-9 משחקים מתוך 16 בתחילה העונה. במקום מוריניו התמנה חוס הידינק ההולנדי למאמן צ'לסי בפעם השנייה, אך זמן קצר לאחר מכן הוא הוחלף באנטוניו קונטה האיטלקי, שבעונת 2016/2017 הוביל את צ'לסי לזכייה באליפות השישית בתולדותיה, אך בעונתו השנייה במועדון הביע את מורת רוחו מהתנהלות ההנהלה וממדיניות הרכש שלה, מה שהתבטא גם ביכולת הספורטיבית של הקבוצה שירדה למקום החמישי בפער של 19 נקודות ממנצ'סטר סיטי שבמקום הראשון[15]. במסגרת האירופית, הודחה צ'לסי בשמינית הגמר לאחר שברצלונה גברה עליה בתוצאת 1–4 בסיכום שני המשחקים.

בעונת 2018/2019 כיהן מאוריציו סארי כמאמן הקבוצה, אך גם הוא התקשה להרים את צ'לסי ובתקופתו צ'לסי ספגה 0–6 ממנצ'סטר סיטי במסגרת הליגה האנגלית, במה שהיה לתבוסה הגדולה ביותר בתולדות צ'לסי מזה 28 שנים. מצבה של הקבוצה התדרדר עוד יותר לאחר שהפסידה למנצ'סטר יונייטד בשמינית גמר הגביע האנגלי ושוב למנצ'סטר סיטי, הפעם בגמר גביע הפוטבול ליג בדו-קרב פנדלים, אחרי שוויון מאופס בזמן החוקי.

בעונת 2020/2021 זכתה צ'לסי בליגת האלופות בפעם השנייה בתולדותיה לאחר ניצחון 0–1 במשחק הגמר על מנצ'סטר סיטי. זה קרה ב-29 במאי 2021, בזכות שער של קאי האברץ. תומאס טוכל שהגיע בינואר, שינה את סגנון המשחק של הקבוצה מקצה לקצה, בעיקר בפן ההגנתי ובכך הביא את גביע האלופות האירופי השני בהיסטוריה של צ'לסי.

סטמפורד ברידג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סטמפורד ברידג'
צ'לסי נגד וסט ברומיץ' אלביון ב-23 בספטמבר 1905; המשחק הסתיים בניצחון 1 - 0 לטובת צ'לסי
יציע מתיו הארדינג

צ'לסי שיחקה באצטדיון אחד בלבד לאורך כל שנות קיומה. האצטדיון נפתח רשמית ב-28 באפריל 1877. במשך 28 השנים הראשונות לקיומו הוא שימש רק את מועדון האתלטים של לונדון כזירת לתחרויות אתלטיקה, ולא היה קשור כלל לכדורגל. ב-1904 נרכש האצטדיון על ידי איש העסקים גאס מירס ואחיו ג'וזף, שקודם לכן רכשו שטח אדמה נוסף (שהיה גן שוק גדול) מתוך מטרה לערוך עליו משחקי כדורגל[16].

משפחת מירס מינתה את האדריכל ארצ'יבלד לייטץ' לאחראי על בניית האצטדיון. הם הציעו את האצטדיון לפולהאם, אך הנהלת פולהאם דחתה את ההצעה. כתוצאה מכך הם החליטו להקים מועדון כדורגל חדש על מנת לאכלס את האצטדיון. במקרים רבים הקבוצה נוסדת קודם כל, ורק לאחר מכן מתחילה בחיפוש מגרש למשחקי הבית. כיוון שברובע כבר היה מועדון בשם פולהאם, החליטו המייסדים לאמץ את השם של רובע צ'לסי הסמוך, ולאחר שדחו שמות כגון מועדון הכדורגל קנזינגטון, מועדון הכדורגל סטמפורד ברידג' ומועדון הכדורגל לונדון[17].

תכולתו המקורית של סטמפורד ברידג' הייתה 100,000 מקומות, ועיצובו היה דמוי-קערה עם טראסת מושבים מקורה. בתחילת שנות ה-30 נבנו טראסו מושבים בחלק הדרומי של האצטדיון עם גג שכיסה כחמישית מהיציע. אזור זה נודע לימים בכינוי "שד אנד" (Shed End), ובין שנות ה-60 לשנות ה-80 אכלסו אותו בעיקר האוהדים המסורים ביותר של צ'לסי. לא ברור מה מקור השם, אך העובדה שהגג היה דומה לפח גלי תרמה לכך ככל הנראה[16].

בשלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 החל תהליך מודרניזציה של סטמפורד ברידג', שכלל בין השאר תוכניות להפיכתו לאצטדיון ישיבה בלבד עם 50,000 מקומות[16]. העבודות החלו ביציע המזרחי בתחילת שנות ה-70, אך העלות הגבוהה הביאה את המועדון לסף של פשיטת רגל, והאחזקות נמכרו ליזמי נדל"ן. רק בשנות ה-90 נפתרו הבעיות הקשורות לאצטדיון וניתן היה להמשיך בחידושו[16]. ב-2001 הסתיים תהליך שבמסגרתו החלקים הצפוני, המערבי והדרומי של האצטדיון הפכו ליציעי ישיבה בלבד והמרחק בינם לבין המגרש עצמו קוצר.

המגרש בסטמפורד ברידג', האחזקות, השערים המסתובבים והזכות על השם נמצאים בבעלות החברה "Chelsea Pitch Owners", שהיא מלכ"ר שהאוהדים מחזיקים במניותיו. החברה הוקמה על מנת להבטיח כי יהיה זה בלתי אפשרי למכור את האצטדיון. משמעות נוספת להקמת החברה היא שבהנחה וצ'לסי תעבור למקום אחר יהיה צורך לשנות את השם שלה[18].

הנהלת צ'לסי מתכננת להגדיל את תכולת האצטדיון מעבר ל-50,000 מושבים. כיוון שהאצטדיון שוכן בלב אזור בנוי בלונדון על דרך ראשית ובסמוך לשתי תחנות רכבת, האוהדים יכולים להיכנס אליו רק דרך כניסת רחוב פולהאם, ובגלל זאת יש מגבלות בריאותיות ובטיחותיות על הרחבת האצטדיון[19]. כתוצאה מכך היו תוכניות להעביר את הקבוצה למקום אחר כגון מרכז התערוכות ארלז קורט, תחנת הכוח באטרסי ובסיס צבאי מקומי[20]. אולם, ההנהלה הודיעה כי בכוונתה להשאיר את הקבוצה במיקומה הנוכחי[21].

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה בארבעה סמלים עיקריים, אם כי לכולם היו וריאציות שונות. ב-1905 היא אימצה את הסמל הראשון שכלל תמונה של פנסיונר צ'לסי[22], דבר שגרם לכך שהקבוצה כונתה "הפנסיונרים". סמל זה היה בשימוש במשך כחמישים שנים, אך מעולם לא הופיע על החולצות. כחלק מתהליך המודרניזציה של טד דרייק, שהחל ב-1952, הוסר סמל זה מתוכניות יום המשחק על מנת לשפר את תדמית המועדון[23]. סמל זמני, שכלל רק את ראשי התיבות C.F.C, היה בשימוש במשך שנה אחת בלבד. ב-1953 אומץ סמל שכלל אריה המביט אחורה ואוחז מטה, והיה בשימוש במשך 33 שנים. סמל זה היה מבוסס על אלמנטים משלט האצולה של הרובע המלכותי צ'לסי[24] ומשלט האצולה של רוזן קדוגן (נשיא המועדון) והמטה מאבות מנזר וסטמינסטר. בסמל היו גם שלוש שושנים אדומות המייצגות את אנגליה, ושני כדורי משחק. היה זה סמל המועדון הראשון שהופיע על החולצות, כיוון שמדיניות זו אומצה רק בתחילת שנות ה-60‏[23].

ב-1986 אומץ סמל חדש כחלק ממגמת מודרניזציה נוספת ובניסיון לנצל הזדמנויות שיווקיות[23]. בסמל החדש היה אריה מסוגנן בצבעיו הטבעיים (צהוב ולא כחול), הניצב מעל ראשי התיבות של הקבוצה (C.F.C). סמל זה היה בשימוש במשך 19 שנים, ובמהלכן בוצעו בו מספר שינויים שכללו בין השאר שינוי של הצבעים. עם הגעת הבעלים החדשים והתקרבות יובל המאה להקמת הקבוצה, ביחד עם דרישות האוהדים לחזרה לסמל המסורתי, הוחלט כי הסמל ישונה פעם נוספת ב-2004. הסמל החדש אומץ בתחילת עונת 2005/2006, וסימן את החזרה לעיצוב הישן של האריה ההרלדי הכחול המחזיק בידו מטה[23]. בדומה לסמלים הקודמים, סמל זה הופיע במגוון צבעים כגון לבן וזהב.

צבעי ומדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני צ'לסי לבשו תמיד חולצות כחולות, ובתחילת דרכם הגוון של הכחול היה בהיר יותר בהשוואה לגוון הנוכחי, ובניגוד לתלבושת הנוכחית לבשו מכנסיים לבנים וגרביים בצבע כחול כהה. מקורו של הכחול הבהיר הוא בצבעי המירוץ של רוזן קדוגן, נשיא המועדון. אולם, החולצות בצבע כחול בהיר היו בשימוש במשך זמן קצר בלבד, והוחלפו על ידי הכחול המלכותי בערך ב-1912[25]. כאשר טומי דוקרטי התמנה לתפקיד המאמן בתחילת שנות ה-60 הוא ביצע שינוי נוסף במדים, והוסיף מכנסיים כחולים (שנותרו בשימוש מאז) וגרביים לבנים מתוך אמונה שהצבעים של צ'לסי יהיו יותר בולטים, כיוון שבאותה תקופה אף קבוצה בכירה לא השתמשה בשילוב זה; תלבושת זו נכנסה לשימוש במהלך עונת 1964/1965[26].

הצבעים הרגילים של מדי החוץ של צ'לסי הם צהוב או לבן עם עיטור כחול, אך בדומה לקבוצות רבות היו להן כמה תלבושות כאלה. הדגם הראשון היה מורכב מחולצות פסים שחורות ולבנות, ובמשחק אחד בשנות ה-60 הקבוצה לבשה חולצות בסגנון המדים של אינטר מילאנו, גם כן בהנחייתו של דוקרטי[27]. בשנות ה-80 השתמשה הקבוצה בחולצות פסים ירוקות, דגם שחמט אדום-לבן בתחילת שנות ה-90, ותוספת בצבע גרפיט ומנדרינה באמצע שנות ה-90‏[28].

התלבושת הנוכחית של צ'לסי מיוצרת על ידי נייקי. היצרן הקודם היה אדידס. נותן החסות (ספונסר) הראשון שהופיע על החולצות של צ'לסי היה גאלף אייר, וזאת לאחר הסכם שנחתם באמצע עונת 1983/1984. נותני החסות שהופיעו לאחר מכן הם גריינג' פארמס, תה באי לין והחברה האיטלקית סימוד. ב-1989 נחתם חוזה לטווח ארוך עם חברת קומודור אינטרנשיונל, ולאחר שזו פשטה את הרגל הספונסרים היו בירת קורס (19951997),‏ Autoglass‏ (1997–2001),אמירטס (2001–2005) סמסונג (2005-2015). הספונסר הנוכחי היא חברת יוקוהמה ראבר.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי צ'לסי במהלך משחק מול טוטנהאם הוטספר (11 במרץ 2006)

ממוצע הצופים של צ'לסי הוא מהגבוהים באנגליה, ובשנים האחרונות הוא עומד על כ-40,000 צופים למשחק. חלק ניכר מאוהדי צ'לסי מגיעים מאזורי הפועלים של מערב לונדון, כגון האמרסמית' ובאטרסי, מאזורים יותר עשירים כגון צ'לסי וקנזינגטון, וממחוזות הבית. בנוסף לשירי כדורגל רגילים, אוהדי צ'לסי מבצעים שירים הייחודיים להם, וביניהם את השיר "סלרי" שבמהלכו הם זורקים לעיתים סלרי[29]. אך מנהג זריקת הסלרי הפך לפופולרי פחות בשנים האחרונות. השיר הפופולרי של אוהדי צ'לסי הוא השיר "Blue is the colour", שאותו נוהגים לשיר האוהדים ולפעמים גם השחקנים.

לאוהדי צ'לסי אין יריבות ספורטיבית הדומה לדרבי המרזיסייד או הדרבי של צפון לונדון; משחק הדרבי של מערב לונדון מול פולהאם לא היה בולט לאורך השנים, שברובן שיחקו שתי הקבוצות בליגות שונות. בסקר שנערך בשנת 2004 על ידי האתר Planetfootball.com התברר כי לדעת אוהדי צ'לסי יריביהם הגדולים ביותר הם (לפי הסדר): ארסנל, טוטנהאם הוטספר ומנצ'סטר יונייטד[30].

כמו כן, ישנה יריבות עם אוהדי לידס יונייטד שתחילתה במשחקים מתוחים ושנויים במחלוקת בשנות ה-60 ובשנות ה-70, ובייחוד גמר גביע ה-FA של 1970‏[31]. בשנים האחרונות התפתחה גם יריבות עם ליברפול לאור תדירות המפגשים ביניהן בטורנירי גביע שונים, כולל ניצחונה של ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2004/2005 ודבר הפוך שקרה בעונת 2007/2008.

בשנות ה-70 ובשנות ה-80 נקשר שמם של אוהדי צ'לסי לתופעות של חוליגניזם. קבוצת אוהדים שהייתה ידועה בכינוי "צ'לסי שד בויז" (Chelsea Shed Boys), הידועה כיום בכינוי צ'לסי הד-האנטרז, התפרסמה בעקבות מעשי האלימות נגד אוהדים אלימים של קבוצות אחרות, כגון אלו של וסטהאם יונייטד ומילוול[32]. העלייה ברמת החוליגניזם גרמה בשנות ה-80 ליושב ראש קן בייטס להציע להקים גדר חשמלית על מנת למנוע מהאוהדים לחדור לתחומי המגרש; הצעה זו נדחתה על ידי מועצת לונדון רבתי[33]. החל משנות ה-90 ניכרה ירידה ברמת הפרת הסדר של הקהל בזמן המשחקים, בין השאר כתוצאה מהגברת האכיפה על ידי המשטרה, הכנסת טלוויזיה במעגל סגור ומעבר לשימוש באצטדיון לישיבה בלבד[34].

אנטישמיות וניאו נאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות שמם של אוהדי צ'לסי נקשר בתופעות של ניאו נאציזם ואנטישמיות[35], ובאופן קבוע הם קוראים "יהודון" (yiddo) בעת המשחקים. כמו כן התפרסם ברחבי העולם שיר ניאו נאצי המושר על ידם בשם "דורבנות" (כינוי לקבוצת טוטנהאם הוטספר)[דרושה הבהרה] בדרך למחנה ההשמדה אושוויץ"[36].

בעקבות תופעות אלו, החליט הבעלים, רומן אברמוביץ', על התגייסות של הקבוצה כנגד תופעת האנטישמיות והוביל את הקבוצה לקחת צעדים לקידום המאבק באנטישמיות. בשנים האחרונות השתתפו שחקני הקבוצה בקמפיין לעידוד מודעות יום השואה הבינלאומי ואף שמעו הרצאה בנושא, מיושב ראש הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג[37][38].

דירוג אופ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיטת_הדירוג_של_אופ"א#דירוג_המועדונים_הנוכחי

נכון לעונת 2021/2022:

# קבוצה נקודות
3 אנגליהאנגליה ליברפול 105.00
4 ספרדספרד ברצלונה 103.00
5 אנגליהאנגליה צ'לסי 102.00
6 ספרדספרד ריאל מדריד 98.00
7 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן 97.00

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1930 הופיעה צ'לסי בסרט "The Great Game"‏[39], שהיה אחד מהסרטים הראשונים שעסקו בכדורגל. ג'ק קוק, שבזמן הסרט שיחק במילוול, היה אחד מכוכבי הסרט. חלק מהסצינות צולמו בסטמפורד ברידג', כולל המגרש עצמו, חדרי ההנהלה וחדרי ההלבשה. בסרט הופיעו בתפקידי אורח השחקנים אנדרו וילסון, ג'ורג' מילס וסם מילינגטון[40]. בעקבות פרסומה הרב של קבוצת האוהדים "צ'לסי הד-האנטרס" הופיעה הקבוצה בסרטים הקשורים לחוליגניזם בכדורגל, האחרון מתוכם בשם "The Football Factory"‏[41].

עד שנות ה-50 נקשר שמה של הקבוצה להיכלי מוזיקה, כאשר היעדר ההישגים מהווה חומר גלם לקומיקאים כגון ג'ורג' רובי[42]. אחד מהביטויים לתפועה זו היה בשיר הקומי מ-1933 שבוצע על ידי נורמן לונג, ונקרא "On The Day That Chelsea Went and Won The Cup" (ביום שבו צ'לסי הלכה וזכתה בגביע). מילות השיר תיארו רצף של אירועים חריגים ובלתי סבירים המתרחשים ביום שבו צ'לסי מצליחה לזכות בתואר[3].

במהלך ההכנות לגמר גביע ה-FA של 1972 יצא לאור הסינגל "Blue Is the Colour" (כחול הוא הצבע), כאשר כל חברי קבוצת הבוגרים של צ'לסי משתתפים בו; בשיא הפופולריות שלו דורג הסינגל במקום החמישי בדירוג הסינגלים הבריטי[43]. מאוחר יותר עובד השיר לגרסה שנקראה "White Is the Colour" (לבן הוא הצבע), ואומץ בתור ההמנון הרשמי של ונקובר וייטקאפס. לקראת גמר גביע ה-FA של 1997 בוצע השיר "Blue Day" על ידי הזמר סאגס וחלק משחקני צ'לסי, ודורג במקום ה-22 במצעד הבריטי[44]. בריאן אדמס, אוהד של צ'לסי, הקדיש לה את השיר "We're Gonna Win" מהאלבום "til I Die‏ 18".

בעלות והנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל צ'לסי הוקם על ידי גאס מירס במרץ 1905. לאחר מותו בשנת 1912, יורשיו המשיכו להחזיק במועדון עד שנת 1982, אז קן בייטס רכש את המועדון מידיו של בריאן מירס, נינו של המייסד, תמורת 1 ליש"ט. בייטס השיה בעל השליטה במועדון עד להנפקת הקבוצה בבורסה במרץ 1996. לאחר מכן אוהד הקבוצה ואיש העסקים מתיו הרדינג הפך למנהל הקבוצה והלווה 26 מיליון ליש"ט לקבוצה כדי להשקיע בשחקנים חדשים.

ביולי 2003, האוליגרך רומן אברמוביץ' רכש יותר מ-50% מהמניות, כולל 29.5% ממניותיו של בייטס, תמורת 30 מיליון ליש"ט ובשבועות שלאחר מכן רכש את שאר המניות במועדון ובסך הכל השקיע 140 מיליון ליש"ט. באותה עת בעלי המניות היו גם מתיו הרדינג (21%), חברת BSkyB (9.9%) ומחזיקי מניות אנונימיים. בהמשך, נתח מניותיו בקבוצה הגיע לכדי 90%. בעת הרכישה, לצ'לסי היו חובות בסך 100 מיליון ליש"ט, לרבות עשור של הלוואות אירופיות בסך 75 מיליון ליש"ט, שנלקחו בתקופת בייטס בשנת 1997. אברמוביץ' כיסה את כל חובות המועדון עד 2008 ולמועדון לא נותרו חובות חיצוניים. אברמוביץ' מממן את הקבוצה באמצעות חברת ההחזקות שלו Fordstam Limited. הקבוצה לא הייתה רווחית בשנים הראשונות של אברמוביץ' ועד יוני 2005 דווח שאברמוביץ' הגיע להפסדים של 140 מיליון ליש"ט. לבסוף, בנובמבר 2012 צ'לסי הודיעה כי הגיעה לרווח של 1.4 מיליון ליש"ט. בשנת 2012 מרינה גרנובסקאיה, שעוברת עם אברמוביץ' שנים רבות, החלה לכהן כמנכ"ל המועדון. בשנת 2018 הקבוצה דיווחה על שיא רווחים בסך 62 מיליון ליש"ט. עם השנים, הפכה צ'לסי למותג גלובלי והיה לאחד מחמשת מותגי הכדורגל הגדולים באירופה עם שווי של 398 מיליון דולר. בשנת 2016, מגזין פורבס דירג את צ'לסי בתור המועדון השביעי ביוקרתו בעולם עם שווי של 1.15 מיליארד ליש"ט (1.66 מיליארד דולרים).

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-17 בספטמבר 2021

מס' עמדה שם
1 ספרדספרד שוער קפה אריסבלאגה
2 גרמניהגרמניה בלם אנטוניו רודיגר
3 ספרדספרד מגן מרקוס אלונסו
4 דנמרקדנמרק בלם אנדראס כריסטנסן
5 איטליהאיטליה קשר ז'ורז'יניו (קפטן שני)
6 ברזילברזיל בלם טיאגו סילבה
7 צרפתצרפת קשר אנגולו קאנטה
8 קרואטיהקרואטיה קשר מתאו קובאצ'יץ'
9 בלגיהבלגיה חלוץ רומלו לוקאקו
10 ארצות הבריתארצות הברית קשר כריסטיאן פוליסיק
11 גרמניהגרמניה חלוץ טימו ורנר
12 אנגליהאנגליה קשר רובן לופטוס-צ'יק
13 אנגליהאנגליה שוער מרקוס בטינלי
14 אנגליהאנגליה בלם טרבו צ'אלובה
מס' עמדה שם
16 סנגלסנגל שוער אדוארד מנדי
17 ספרדספרד קשר סאול ניגס (בהשאלה מאתלטיקו מדריד)
18 אנגליהאנגליה קשר רוס ברקלי
19 אנגליהאנגליה קשר מייסון מאונט
20 אנגליהאנגליה חלוץ קאלום הדסון-אודוי
21 אנגליהאנגליה מגן בן צ'ילוול
22 מרוקומרוקו קשר חכים זיאש
24 אנגליהאנגליה מגן ריס ג'יימס
28 ספרדספרד בלם ססאר אספיליקווטה (קפטן)
29 גרמניהגרמניה קשר קאי האברץ
31 צרפתצרפת בלם מלאנג סאר
32 אנגליהאנגליה קשר לואיס בייקר
36 פינלנדפינלנד שוער לוקאס ברגסטרום

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה
אירופה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריק גלנוויל, Chelsea FC: The Official Biography – The Definitive Story of the First 100 Years, הוצאת Headline Book‏, 2006 (ISBN 0-7553-1466-2)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר ה-BBC
  2. ^ כתבה(הקישור אינו פעיל, 1.9.2021) באתר של soccerstats
  3. ^ 1 2 כתבה באתר הטיימס
  4. ^ כתבה באתר הטיימס
  5. ^ גלנוויל (2006), עמודים 84–87
  6. ^ גלנוויל (2006), עמודים 143–157
  7. ^ גלנוויל (2006), עמודים 89–90
  8. ^ גלנוויל (2006), עמודים 90–91
  9. ^ כתבה באתר ה-BBC
  10. ^ כתבה באתר הטלגרף
  11. ^ כתבה באתר ה-BBC
  12. ^ כתבה באתר ה-BBC
  13. ^ באתר sport5
  14. ^ באתר sport5
  15. ^ שביתה איטלקית: הסיבות לקריסה של צ'לסי(הקישור אינו פעיל, 1.9.2021)
  16. ^ 1 2 3 4 היסטוריה של סטמפורד ברידג' באתר הרשמי של צ'לסי
  17. ^ גלנוויל (2006), עמוד 55
  18. ^ גלנוויל (2006), עמודים 91–92
  19. ^ גלנוויל (2006), עמוד 76
  20. ^ כתבה באתר ה-BBC
  21. ^ כתבה באתר RTÉ Sport
  22. ^ מונח המתאר חיילים בדימוס הנמצאים בבית הארחה סמוך
  23. ^ 1 2 3 4 מידע על הסמל באתר הרשמי של צ'לסי
  24. ^ מידע באתר Civicheraldry
  25. ^ ריק גלנוויל, Chelsea Football Club: The Official History in Pictures (עמוד 212), 2006 (ISBN 0-75531-467-0)
  26. ^ בריאן מירס, Chelsea: Football Under the Blue Flag (עמוד 42), מיינסטרים ספורט, 2002 (ISBN 1-84018-658-5)
  27. ^ מירס (2002), עמוד 58
  28. ^ מידע על התלבושות באתר הרשמי של צ'לסי
  29. ^ כתבה באתר הגרדיאן
  30. ^ תוצאות המשאל באתר Planetfootball
  31. ^ גלנוויל (2006), עמודים 321–325
  32. ^ כתבה באתר ה-BBC
  33. ^ כתבה באתר ה-BBC
  34. ^ כתבה באתר ה-BBC
  35. ^ Chelsea fans question club's stance over anti-semitism | Football | guardian.co.uk
  36. ^ The Y word goes from amusing to abusing - Telegraph
  37. ^ צ'לסי נאבקת באנטישמיות, הרצוג: מהווים דוגמה, באתר ONE
  38. ^ ynet ספורט, צ'לסי בקמפיין ליום השואה הבינלאומי, באתר ynet, 15 בינואר 2019
  39. ^ דף הסרט באתר IMDb
  40. ^ גלנוויל (2006), עמודים 120–121
  41. ^ כתבה באתר ה-BBC
  42. ^ כתבה באתר הגרדיאן
  43. ^ דירוג באתר Chart Stats
  44. ^ דירוג באתר Chart Stats
ליגת האלופות 2021/22
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי ספרדספרד אתלטיקו מדריד פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון איטליהאיטליה אינטר מילאנו גרמניהגרמניה באיירן מינכן ספרדספרד ויאריאל צרפתצרפת ליל אנגליהאנגליה צ'לסי
צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן אנגליהאנגליה ליברפול גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד ספרדספרד ריאל מדריד ספרדספרד ברצלונה אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד ספרדספרד סביליה איטליהאיטליה יובנטוס
גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג פורטוגלפורטוגל פורטו הולנדהולנד אייאקס אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון איטליהאיטליה אטאלנטה אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג
בלגיהבלגיה קלאב ברוז' איטליהאיטליה מילאן טורקיהטורקיה בשיקטש מולדובהמולדובה שריף טירספול אוקראינהאוקראינה דינמו קייב שווייץשווייץ יאנג בויז ברן גרמניהגרמניה וולפסבורג שוודיהשוודיה מאלמה