צ'לסי (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צ'לסי
Centenary club crest
מידע כללי
כינוי הבלוז (הכחולים)
הפנסיונרים (עד 1952)
גאוות לונדון (The Pride Of London)
תאריך ייסוד 10 במרץ 1905
אצטדיון סטאמפורד ברידג', לונדון
(תכולה: 42,055)
בעלים רוסיהרוסיהישראלישראלרומן אברמוביץ'
יו"ר ארצות הבריתארצות הברית ברוס באק
מאמן איטליהאיטליהמאוריציו סארי
ליגה אנגליהאנגליה פרמייר ליג
www.chelseafc.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
הסגל הראשון של צ'לסי בספטמבר 1905
גרף המתאר את מיקומה של צ'לסי בליגה עד לעונת 2015/2016
שחקני צ'לסי לפני משחק ליגת האלופות מול אולימפיאקוס ב-5 במרץ 2008

מועדון הכדורגל צ'לסי (באנגלית: Chelsea Football Club), הידוע בכינויו "The Blues" (הכחולים) ו-"The Luckies" (בני המזל), היא קבוצת כדורגל אנגלית ממערב לונדון. הקבוצה הוקמה ב-10 במרץ 1905, ולאורך רוב שנות קיומה שיחקה בליגה הבכירה של הכדורגל האנגלי (כיום הפרמייר ליג). צ'לסי זכתה בשש אליפויות, שמונה פעמים בגביע ה-FA, חמש פעמים בגביע הליגה, פעמיים בגביע המחזיקות, פעם בגביע ליגת האלופות ופעם אחת בגביע הליגה האירופית. הקבוצה זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה ב-1955. היא ניצחה במספר טורנירי גביע בשנות ה-60 ובשנות ה-70, אך לאחר מכן לא זכתה באף תואר עד 1997. העשור הראשון של המאה ה-21 הוא המוצלח ביותר בהיסטוריה של צ'לסי, ששיאיו היו שלוש אליפויות הפרמייר ליג 2005, 2006 ו-2010, והעפלה לגמר ליגת האלופות 2008. בשנת 2012 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בליגת האלופות, לאחר שגברה על באיירן מינכן בדו-קרב פנדלים.

הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון סטמפורד ברידג' שבפולהאם, המכיל 42,500 מקומות. צ'לסי שיחקה באצטדיון זה מיום הקמתה. למרות שמה, ממוקמת הקבוצה בסמוך לגבול של הרובע המלכותי קנזינגטון וצ'לסי, הנמצא בהאמרסמית' ופולהאם. בשנת 2003 נרכשה הקבוצה על ידי המיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ'.

מדי הבית הקבועים של צ'לסי מורכבים מחולצות ומכנסיים בצבע כחול, ביחד עם גרביים לבנים. סמל המועדון השתנה פעמים אחדות בניסיון להופכו ליותר מודרני או למתג אותו; הסמל הנוכחי, שבו אריה המחזיק מטה, הוא גרסה מעובדת של הסמל שאומץ בשנות ה-50‏[1]. בעונת 2011/2012 נכחו במשחקי הבית של הקבוצה 41,478 צופים בממוצע, דבר המציב אותה במקום השישי בפרמייר ליג[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'לסי הוקמה ב-10 במרץ 1905 בפאב דה רייזינג סאן (The Rising Sun, השמש הזורחת), הנמצא מול הכניסה הראשית לסטמפורד ברידג' ברחוב פולהאם, ונבחרה להצטרף לפוטבול ליג זמן קצר לאחר היווסדה. בשנים הראשונות הקבוצה לא זכתה להצלחות רבות, וההישג הטוב ביותר היה ההפסד לשפילד יונייטד בגמר גביע ה-FA של 1915. צ'לסי זכתה למוניטין של החתמת שחקנים ידועים[3], אך לא השפיעה רבות על הכדורגל האנגלי בשנים שבין שתי מלחמות העולם.

חלוץ העבר האנגלי טד דרייק התמנה לתפקיד המאמן ב-1952, והוביל בקבוצה תהליך של מודרניזציה. הוא החליף את הסמל הישן של המועדון, שיפר את משטר האימונים של קבוצת הנוער, בנה מחדש את סגל הקבוצה, והוביל את צ'לסי לזכייה הראשונה בתואר משמעותי - אליפות הליגה הראשונה בעונת 1954/1955. בעונה שלאחר מכן ייסדה אופ"א את גביע אירופה בכדורגל, אך צ'לסי פרשה מהתחרות לפני התחלתה בעקבות לחצים מהפוטבול ליג ומהתאחדות הכדורגל האנגלית[4].

שנות ה-60 ידועות בזכות הסגל הצעיר של הקבוצה, שהודרך על ידי המאמן טומי דוקרטי. צ'לסי התמודדה על התארים השונים לאורך כל העשור, אך סבלה ממספר החמצות. היא הייתה מועמדת לטרבל של אליפות, גביע ה-FA וגביע הליגה בעונת 1964/1965, אך זכתה לבסוף רק בגביע הליגה. צ'לסי הפסידה שלוש פעמים בשלב חצי הגמר, ופעם אחת הפסידה בגמר גביע ה-FA. ב-1970 היא זכתה בגביע ה-FA, לאחר שגברה על לידס יונייטד בתוצאה 2 - 1 במשחק חוזר. צ'לסי זכתה בתוארה האירופי הראשון בשנה שלאחר מכן, לאחר שגברה על ריאל מדריד במשחק חוזר באתונה וזכתה בגביע המחזיקות.

שלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 היו רצופות אירועים עבור צ'לסי. הפיתוח והשיפוץ של סטמפורד ברידג' גרמו לערעור היציבות הכלכלית של הקבוצה[5], שחקנים בולטים שוחררו והקבוצה ירדה ליגה. בעיות נוספות התעוררו בעקבות קבוצות אוהדים אלימות, שגרמו לבעיות במשך רוב העשור[6]. ב-1982, בעודה שקועה בבעיות, נרכשה צ'לסי על ידי קן בייטס תמורת סכום של לירה שטרלינג אחת, אך זכויות החכירה בסטמפורד ברידג' נמכרו ליזמי נדל"ן כך שהקבוצה עמדה לאבד את אצטדיון הבית שלה[7]. צ'לסי לא הפגינה רמת משחק גבוהה, והייתה מועמדת לירידה לליגה השלישית לראשונה בתולדותיה. אולם, המאמן החדש ג'ון ניל הצליח ב-1983 להרכיב סגל חדש בעלות נמוכה. צ'לסי זכתה באליפות הליגה השנייה בעונת 1983/1984, וביססה את מעמדה בליגה הבכירה לפני ששבה וירדה ב-1988. היא חזרה מיד לליגה הראשונה לאחר שזכתה באליפות הליגה השנייה בעונת 1988/1989.

בייטס ניהל מאבק משפטי ארוך, וב-1992 הצליח להחזיר את זכויות החכירה באצטדיון לידי צ'לסי, באמצעות עסקה עם הבנקים של יזמי הנדל"ן, שפשטו את הרגל בעקבות קריסת שוק[8]. צ'לסי לא שיחקה היטב בתחילת דרכה של הפרמייר ליג החדשה, אך ב-1994 הצליחה להעפיל לגמר גביע ה-FA. רק עם מינויו ב-1996 של רוד חוליט לתפקיד המאמן השתנה מצבה של הקבוצה. הוא הביא עמו לסגל מספר שחקנים עם מוניטין בינלאומי, הוביל את צ'לסי לזכייה בגביע ה-FA ב-1997 והחזיר אותה לצמרת הכדורגל האנגלי. חוליט הוחלף על ידי ג'אנלוקה ויאלי, שהוביל את צ'לסי לניצחון בגביע הליגה ובגביע המחזיקות ב-1998, בגביע ה-FA ב-2000 ולרבע גמר ליגת האלופות באותה שנה. ויאלי פוטר והוחלף במאמן איטלקי אחר, קלאודיו ראניירי, שהוביל את צ'לסי לגמר גביע ה-FA בשנת 2002 ולמוקדמות ליגת האלופות.

ביוני 2003 מכר בייטס את צ'לסי למיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ' תמורת 140 מיליון לירות שטרלינג, וקבע אז שיא לתשלום עבור מועדון כדורגל אנגלי[9]. לאחר המכירה הוצאו למעלה ממאה מיליון לירות שטרלינג על שחקנים חדשים, אך ראניירי לא הצליח לזכות בתארים כלשהם, והוחלף על ידי הפורטוגלי ז'וזה מוריניו. תחת הדרכתו של מוריניו הפכה צ'לסי לקבוצה האנגלית החמישית שזוכה בשתי אליפויות רצופות מאז מלחמת העולם השנייה (2004/2005, 2005/2006), בנוסף לזכייה בגביע ה-FA‏ (2007) ושתי זכיות בגביע הליגה (2005 ו-2007). בספטמבר 2007 הוחלף מוריניו על ידי אברהם גרנט, שהוביל את צ'לסי לגמר ליגת האלופות הראשון בתולדותיה, שבו היא הפסידה בדו-קרב פנדלים למנצ'סטר יונייטד. גרנט פוטר ימים אחדים לאחר מכן[10], וביולי 2008 הוחלף על ידי לואיס פליפה סקולארי. סקולארי כיהן בתפקידו במשך שבעה חודשים בלבד לפני שפוטר בגלל ההישגים הדלים של הקבוצה[11]. מאמן נבחרת רוסיה חוס הידינק מונה לתפקיד המאמן עד לסיום עונת 2008/2009‏[12], ותחתיו זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ה-FA.

במשחק חצי גמר ליגת האלופות בקאמפ נואו היא סיימה בתיקו 0 - 0 מול ברצלונה, ובגומלין בלונדון היא הובילה משער של מייקל אסיין בדקה ה-9. בדקה השלישית של תוספת הזמן הצליח אנדרס אינייסטה להשוות את תוצאת המשחק ולהדיח את צ'לסי. בקיץ 2009 מונה קרלו אנצ'לוטי לתפקיד המאמן. בעונת 2009/2010 זכתה צ'לסי באליפות הרביעית בתולדותיה לאחר שגברה במחזור האחרון על ויגאן את'לטיק בתוצאה 8 - 0. צ'לסי סיימה עם 103 שערי ליגה - שיא חדש בתולדות הפרמייר ליג - בעוד שהחלוץ דידייה דרוגבה זכה בתואר מלך השערים עם 29 שערים בסך הכל, והקשר פרנק למפארד זכה בתואר מלך הבישולים עם 17 בישולים. לאחר ניצחון על פורטסמות' בגמר גביע ה-FA, השלימה הקבוצה זכייה ב"דאבל" הראשון בתולדותיה.

בעונת 2011/2012 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות, על אף שבאמצע העונה פוטר המאמן אנדרה וילאש בואש והקבוצה הייתה שרויה בתהליכי התארגנות תחת הדרכתו של המאמן החדש ושחקן העבר רוברטו די מטאו. במשחקו הראשון של די מתאו כמאמן ניצחה צ'לסי את נאפולי בתוצאה 4-1 במשחק הגומלין, לאחר הפסד 3-1 במשחק הראשון (שלב שמינית הגמר). במשחק הגמר מול באיירן מינכן, שנערך באליאנץ ארנה שבמינכן, פיגרה צ'לסי משער של תומאס מולר בדקה ה-83, אך השוותה כעבור חמש דקות משער של דידייה דרוגבה. המשחק לא הוכרע גם לאחר הארכה, ובדו-קרב פנדלים שנערך לאחר מכן ניצחה 4 - 3 ובכך זכתה בליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה.

בעונה זו סיימה צ'לסי במקום השישי בליגה האנגלית, שתי נקודות פחות מניוקאסל יונייטד במקום החמישי וחמש נקודות פחות מטוטנהאם במקום הרביעי. המקום השישי היה אמור להוביל את צ'לסי לליגה האירופית בעונת 2013/2012, אך לאחר שזכתה בליגת האלופות הובטח לה המקום בשלב הבתים של המפעל בעונה הבאה, ושלח את טוטנהאם שבמקום הרביעי לליגה האירופית. כמו כן, זכתה צ'לסי בגביע ה-FA באותה שנה לאחר ניצחון 2-1 על ליברפול, ובכך השלימה דאבל של גביעים.

די מטאו פוטר ב-21 נובמבר 2012, רפאל בניטס החליף את מקומו. במאי 2013 זכתה צ'לסי בגביע הליגה האירופית לאחר ניצחון 2:1 במשחק הגמר על בנפיקה ליסבון. באותה שנה, שחקן הקבוצה, פרנק למפארד, הפך לכובש המצטיין של הקבוצה בכל הזמנים. את העונה סיימה צ'לסי במקום השלישי.

לקראת עונה 2013/2014 חזר ז'וזה מוריניו לקדנציה נוספת כמאמן הקבוצה. באוגוסט 2013 הפסידה צ'לסי לבאיירן מינכן בגמר הסופרקאפ האירופי לאחר 2-2 בסיום ההארכה ו-5-4 בתום דו-קרב בעיטות עונשין. בעונת 2014/2015 זכתה באליפות אנגליה החמישית בתולדותיה, ובגביע הליגה החמישי בתולדותיה[13], והודחה מליגת האלופות בשלב שמינית הגמר[14]. ב-17 בדצמבר 2015 פוטר מוריניו לאחר שהקבוצה הפסידה ב-9 משחקים מתוך 16 בתחילה העונה. במקום מוריניו התמנה חוס הידינק ההולנדי למאמן צ'לסי בפעם השנייה, אך זמן קצר לאחר מכן הוא הוחלף באנטוניו קונטה האיטלקי, שבעונת 2016/2017 הוביל את צ'לסי לזכייה באליפות השישית בתולדותיה, אך בעונתו השנייה במועדון הביע את מורת רוחו מהתנהלות ההנהלה וממדיניות הרכש שלה, מה שהתבטא גם ביכולת הספורטיבית של הקבוצה שירדה למקום החמישי בפער של 19 נקודות ממנצ'סטר סיטי שבמקום הראשון[15]. במסגרת האירופית, הודחה צ'לסי בשמינית הגמר לאחר שברצלונה גברה עליה בתוצאת 4-1 בסיכום שני המשחקים.

סטמפורד ברידג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סטמפורד ברידג'
צ'לסי נגד וסט ברומיץ' אלביון ב-23 בספטמבר 1905; המשחק הסתיים בניצחון 1 - 0 לטובת צ'לסי
יציע מתיו הארדינג

צ'לסי שיחקה באצטדיון אחד בלבד לאורך כל שנות קיומה. האצטדיון נפתח רשמית ב-28 באפריל 1877. במשך 28 השנים הראשונות לקיומו הוא שימש רק את מועדון האתלטים של לונדון כזירת לתחרויות אתלטיקה, ולא היה קשור כלל לכדורגל. ב-1904 נרכש האצטדיון על ידי איש העסקים גאס מירס ואיחיו ג'וזף, שקודם לכן רכשו שטח אדמה נוסף (שהיה גן שוק גדול) מתוך מטרה לערוך עליו משחקי כדורגל[16].

משפחת מירס מינתה את האדריכל ארצ'יבלד לייטץ' לאחראי על בניית האצטדיון. הם הציעו את האצטדיון לפולהאם, אך הנהלת פולהאם דחתה את ההצעה. כתוצאה מכך הם החליטו להקים מועדון כדורגל חדש על מנת לאכלס את האצטדיון. במקרים רבים הקבוצה נוסדת קודם כל, ורק לאחר מכן מתחילה בחיפוש מגרש למשחקי הבית. כיוון שברובע כבר היה מועדון בשם פולהאם, החליטו המייסדים לאמץ את השם של רובע צ'לסי הסמוך, ולאחר שדחו שמות כגון מועדון הכדורגל קנזינגטון, מועדון הכדורגל סטמפורד ברידג' ומועדון הכדורגל לונדון[17].

תכולתו המקורית של סטמפורד ברידג' הייתה 100,000 מקומות, ועיצובו היה דמוי-קערה עם טראסת מושבים מקורה. בתחילת שנות ה-30 נבנו טראסו מושבים בחלק הדרומי של האצטדיון עם גג שכיסה כחמישית מהיציע. אזור זה נודע לימים בכינוי "שד אנד" (Shed End), ובין שנות ה-60 לשנות ה-80 איכלסו אותו בעיקר האוהדים המסורים ביותר של צ'לסי. לא ברור מה מקור השם, אך העובדה שהגג היה דומה לפח גלי תרמה לכך ככל הנראה[16].

בשלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 החל תהליך מודרניזציה של סטמפורד ברידג', שכלל בין השאר תוכניות להפיכתו לאצטדיון ישיבה בלבד עם 50,000 מקומות[16]. העבודות החלו ביציע המזרחי בתחילת שנות ה-70, אך העלות הגבוהה הביאה את המועדון לסף של פשיטת רגל, והאחזקות נמכרו ליזמי נדל"ן. רק בשנות ה-90 נפתרו הבעיות הקשורות לאצטדיון וניתן היה להמשיך בחידושו[16]. ב-2001 הסתיים תהליך שבמסגרתו החלקים הצפוני, המערבי והדרומי של האצטדיון הפכו ליציעי ישיבה בלבד והמרחק בינם לבין המגרש עצמו קוצר.

המגרש בסטמפורד ברידג', האחזקות, השערים המסתובבים והזכות על השם נמצאים בבעלות החברה "Chelsea Pitch Owners", שהיא מלכ"ר שהאוהדים מחזיקים במניותיו. החברה הוקמה על מנת להבטיח כי יהיה זה בלתי אפשרי למכור את האצטדיון. משמעות נוספת להקמת החברה היא שבהנחה וצ'לסי תעבור למקום אחר יהיה צורך לשנות את השם שלה[18].

הנהלת צ'לסי מתכננת להגדיל את תכולת האצטדיון מעבר ל-50,000 מושבים. כיוון שהאצטדיון שוכן בלב אזור בנוי בלונדון על דרך ראשית ובסמוך לשתי תחנות רכבת, האוהדים יכולים להיכנס אליו רק דרך כניסת רחוב פולהאם, ובגלל זאת יש מגבלות בריאותיות ובטיחותיות על הרחבת האצטדיון[19]. כתוצאה מכך היו תוכניות להעביר את הקבוצה למקום אחר כגון מרכז התערוכות ארלז קורט, תחנת הכוח באטרסי ובסיס צבאי מקומי[20]. אולם, ההנהלה הודיעה כי בכוונתה להשאיר את הקבוצה במיקומה הנוכחי[21].

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה בארבעה סמלים עיקריים, אם כי לכולם היו וריאציות שונות. ב-1905 היא אימצה את הסמל הראשון שכלל תמונה של פנסיונר צ'לסי[22], דבר שגרם לכך שהקבוצה כונתה "הפנסיונרים". סמל זה היה בשימוש במשך כחמישים שנים, אך מעולם לא הופיע על החולצות. כחלק מתהליך המודרניזציה של טד דרייק, שהחל ב-1952, הוסר סמל זה מתוכניות יום המשחק על מנת לשפר את תדמית המועדון[23]. סמל זמני, שכלל רק את ראשי התיבות C.F.C, היה בשימוש במשך שנה אחת בלבד. ב-1953 אומץ סמל שכלל אריה המביט אחורה ואוחז מטה, והיה בשימוש במשך 33 שנים. סמל זה היה מבוסס על אלמנטים משלט האצולה של הרובע המלכותי צ'לסי[24] ומשלט האצולה של רוזן קדוגן (נשיא המועדון) והמטה מאבות מנזר וסטמינסטר. בסמל היו גם שלוש שושנים אדומות המייצגות את אנגליה, ושני כדורי משחק. היה זה סמל המועדון הראשון שהופיע על החולצות, כיוון שמדיניות זו אומצה רק בתחילת שנות ה-60‏[23].

ב-1986 אומץ סמל חדש כחלק ממגמת מודרניזציה נוספת ובניסיון לנצל הזדמנויות שיווקיות[23]. בסמל החדש היה אריה מסוגנן בצבעיו הטבעיים (צהוב ולא כחול), הניצב מעל ראשי התיבות של הקבוצה (C.F.C). סמל זה היה בשימוש במשך 19 שנים, ובמהלכן בוצעו בו מספר שינויים שכללו בין השאר שינוי של הצבעים. עם הגעת הבעלים החדשים והתקרבות יובל המאה להקמת הקבוצה, ביחד עם דרישות האוהדים לחזרה לסמל המסורתי, הוחלט כי הסמל ישונה פעם נוספת ב-2004. הסמל החדש אומץ בתחילת עונת 2005/2006, וסימן את החזרה לעיצוב הישן של האריה ההרלדי הכחול המחזיק בידו מטה[23]. בדומה לסמלים הקודמים, סמל זה הופיע במגוון צבעים כגון לבן וזהב.

צבעי ומדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני צ'לסי לבשו תמיד חולצות כחולות, ובתחילת דרכם הגוון של הכחול היה בהיר יותר בהשוואה לגוון הנוכחי, ובניגוד לתלבושת הנוכחית לבשו מכנסיים לבנים וגרביים בצבע כחול כהה. מקורו של הכחול הבהיר הוא בצבעי המירוץ של רוזן קדוגן, נשיא המועדון דאז. אולם, החולצות בצבע כחול בהיר היו בשימוש במשך זמן קצר בלבד, והוחלפו על ידי הכחול המלכותי בערך ב-1912‏[25]. כאשר טומי דוקרטי התמנה לתפקיד המאמן בתחילת שנות ה-60 הוא ביצע שינוי נוסף במדים, והוסיף מכנסיים כחולים (שנותרו בשימוש מאז) וגרביים לבנים מתוך אמונה שהצבעים של צ'לסי יהיו יותר בולטים, כיוון שבאותה תקופה אף קבוצה בכירה לא השתמשה בשילוב זה; תלבושת זו נכנסה לשימוש במהלך עונת 1964/1965‏[26].

הצבעים הרגילים של מדי החוץ של צ'לסי הם צהוב או לבן עם עיטור כחול, אך בדומה לקבוצות רבות היו להן כמה תלבושות כאלה. הדגם הראשון היה מורכב מחולצות פסים שחורות ולבנות, ובמשחק אחד בשנות ה-60 הקבוצה לבשה חולצות בסגנון המדים של אינטר מילאנו, גם כן בהנחייתו של דוקרטי[27]. בשנות ה-80 השתמשה הקבוצה בחולצות פסים ירוקות, דגם שחמט אדום-לבן בתחילת שנות ה-90, ותוספת בצבע גרפיט ומנדרינה באמצע שנות ה-90‏[28].

התלבושת הנוכחית של צ'לסי מיוצרת על ידי נייקי. היצרן הקודם היה אדידס. נותן החסות (ספונסר) הראשון שהופיע על החולצות של צ'לסי היה גאלף אייר, וזאת לאחר הסכם שנחתם באמצע עונת 1983/1984. נותני החסות שהופיעו לאחר מכן הם גריינג' פארמס, תה באי לין והחברה האיטלקית סימוד. ב-1989 נחתם חוזה לטווח ארוך עם חברת קומודור אינטרנשיונל, ולאחר שזו פשטה את הרגל הספונסרים היו בירת קורס (1995–1997),‏ Autoglass‏ (1997–2001),אמירטס (2001–2005) סמסונג (2005-2015). הספונסר הנוכחי היא חברת יוקוהמה ראבר.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי צ'לסי במהלך משחק מול טוטנהאם הוטספר (11 במרץ 2006)

ממוצע הצופים של צ'לסי הוא מהגבוהים באנגליה, ובשנים האחרונות הוא עומד על כ-40,000 צופים למשחק. חלק ניכר מאוהדי צ'לסי מגיעים מאזורי הפועלים של מערב לונדון, כגון האמרסמית' ובאטרסי, מאזורים יותר עשירים כגון צ'לסי וקנזינגטון, וממחוזות הבית. בנוסף לשירי כדורגל רגילים, אוהדי צ'לסי מבצעים שירים הייחודיים להם, וביניהם את השיר "סלרי" שבמהלכו הם זורקים לעיתים סלרי[29]. אך מנהג זריקת הסלרי הפך לפופולרי פחות בשנים האחרונות. השיר הפופולרי של אוהדי צ׳לסי הוא השיר "Blue is the colour", שאותו נוהגים לשיר האוהדים ולפעמים גם השחקנים.

לאוהדי צ'לסי אין יריבות ספורטיבית הדומה לדרבי המרזיסייד או הדרבי של צפון לונדון; משחק הדרבי של מערב לונדון מול פולהאם לא היה בולט לאורך השנים, שברובן שיחקו שתי הקבוצות בליגות שונות. בסקר שנערך בשנת 2004 על ידי האתר Planetfootball.com התברר כי לדעת אוהדי צ'לסי יריביהם הגדולים ביותר הם (לפי הסדר): ארסנל, טוטנהאם הוטספר ומנצ'סטר יונייטד[30].

כמו כן, ישנה יריבות עם אוהדי לידס יונייטד שתחילתה במשחקים מתוחים ושנויים במחלוקת בשנות ה-60 ובשנות ה-70, ובייחוד גמר גביע ה-FA של 1970‏[31]. בשנים האחרונות התפתחה גם יריבות עם ליברפול לאור תדירות המפגשים ביניהן בטורנירי גביע שונים, כולל ניצחונה של ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2004/2005.

בשנות ה-70 ובשנות ה-80 נקשר שמם של אוהדי צ'לסי לתופעות של חוליגניזם. קבוצת אוהדים שהייתה ידועה בכינוי "צ'לסי שד בויז" (Chelsea Shed Boys), הידועה כיום בכינוי צ'לסי הד-האנטרז, התפרסמה בעקבות מעשי האלימות נגד אוהדים אלימים של קבוצות אחרות, כגון אלו של וסטהאם יונייטד ומילוול[32]. העלייה ברמת החוליגניזם גרמה בשנות ה-80 ליושב ראש קן בייטס להציע להקים גדר חשמלית על מנת למנוע מהאוהדים לחדור לתחומי המגרש; הצעה זו נדחתה על ידי מועצת לונדון רבתי[33]. החל משנות ה-90 ניכרה ירידה ברמת הפרת הסדר של הקהל בזמן המשחקים, בין השאר כתוצאה מהגברת האכיפה על ידי המשטרה, הכנסת טלוויזיה במעגל סגור ומעבר לשימוש באצטדיון לישיבה בלבד[34].

אנטישמיות וניאו נאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות שמם של אוהדי צ'לסי נקשר בתופעות של ניאו נאציזם ואנטישמיות[35], ובאופן קבוע הם קוראים "יהודון" (yiddo) בעת המשחקים. כמו כן התפרסם ברחבי העולם שיר ניאו נאצי המושר על ידם בשם "דורבנות (כינוי לקבוצת טוטנהאם הוטספר) בדרך למחנה ההשמדה אושוויץ"[36].

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון האריס הוא השחקן עם הכי הרבה הופעות בתולדות צ'לסי (795), אותן ערך בין 1961 ל-1980‏[37]. שיא זה נחשב לבלתי עביר בטווח הזמן הקרוב, כיוון שהשחקן הפעיל עם הכי הרבה הופעות (נכון ל-2013), הוא פרנק למפארד שהשתתף ב-605 משחקים. שיא ההופעות עבור שוער שייך לבן תקופתו של האריס, פיטר בונטי, שהשתתף ב-729 משחקים בין 1959 ל-1979. מרסל דסאי השתתף ב-74 משחקים של נבחרת צרפת בזמן ששיחק בצ'לסי (116 בסך הכל), והוא השחקן שהשתתף בהכי הרבה משחקי נבחרת בזמן שהיה בצ'לסי.

פרנק למפארד הוא מלך השערים בכל הזמנים של צ'לסי, לאחר שהבקיע 203 שערים בין 2001 ל-2013‏[37]. בתולדות צ'לסי ישנם שמונה שחקנים נוספים שהבקיעו מעל מאה שערים:בובי טמבלינג (1959 ל-1970), ג'ורג' הילסדון (1906–1912), ג'ורג' מילס (1929–1939), רוי בנטלי (1948–1956), ג'ימי גריבס (1957–1961), פיטר אוזגוד (1964–1974, 1978–1979), קרי דיקסון (1983–1992) ודידייה דרוגבה (2012-2004). גריבס מחזיק בשיא השערים לעונה אחת לאחר שהבקיע 43 בעונת 1960/1961.

מבחינה רשמית מספר הצופים הגבוה ביותר בתולדות צ'לסי (82,905) נכח במשחק הליגה הראשונה מול ארסנל ב-12 באוקטובר 1935. אולם, ישנה הערכה כי במשחק הידידות מול דינמו מוסקבה ב-13 בנובמבר 1945 נכחו 100,000 צופים[38]. השינויים שבוצעו בסטמפורד ברידג' בשנות ה-90, והפיכתו לאצטדיון ישיבה בלבד, גרמו לכך שלא ניתן יהיה לשבור את השיא הזה בטווח הזמן הקרוב.

צ'לסי קבעה מספר שיאים בכדורגל האנגלי והאירופאי. היא מחזיקה בשיא נקודות הליגה לעונה (95), מספר השערים הנמוך ביותר שהובקע נגדה במהלך עונה רגילה של ליגה (15), מספר הניצחונות הגבוה ביותר בעונה של הפרמייר ליג (29), מספר המשחקים הגבוה ביותר ללא ספיגת שער בעונה של הפרמייר (25 בעונת 2004/2005)‏[39], ורצף המשחקים הארוך ביותר ללא ספיגת שער החל מתחילת העונה (6)‏[40].

הניצחון 21 - 0 על קאריינז' 97 מלוקסמבורג במסגרת עונת 1971 של גביע המחזיקות הוא הגבוה ביותר בכדורגל האירופי[41]. רוברטו די מטאו מחזיק בשיא הבקעת השער המהיר ביותר בגמר גביע ה-FA שנערך בוומבלי, לאחר שהבקיע בתוך 42 שניות[42] בניצחון על מידלסברו ב-1997. צ'לסי מחזיקה ברצף משחקי הבית ללא הפסד הארוך ביותר בליגה האנגלית הבכירה, לאחר שבין 20 במרץ 2004 ל-26 באוקטובר 2008 לא הפסידה ב-86 משחקים. ב-12 באוגוסט 2007 הישוותה צ'לסי את שיאה של ליברפול, שלא הפסידה ב-63 משחקי בית בין 1978 ל-1980‏[43]. בין ה-5 באפריל 2008 ל-6 בדצמבר 2008 ניצחה צ'לסי ב-11 משחקי חוץ רצופים בליגה, ובכך קבעה שיא נוסף עבור הליגה האנגלית הבכירה[44]. בשנת 2009/2010, עונת הדאבל של צ'לסי, שברה הקבוצה שיא הבקעות עם 103 גולים בכל העונה, כאשר דרוגבה זכה בנעל הזהב עם 29 שערי ליגה, ופטר צ'ך זכה בכפפת הזהב, על 17 משחקים עם רשת נקייה.

על שמה של צ'לסי רשומים כמה אירועים שהיא ביצעה לראשונה. ביחד עם ארסנל היא הקבוצה הראשונה ששיחקה עם מספרים על גב החולצה, לאחר שעשתה זאת במשחק מול סוונסי טאון ב-25 באוגוסט 1928‏[45]. צ'לסי היא הקבוצה האנגלית הראשונה שטסה למשחק חוץ מקומי, לאחר שעשתה זאת לפני המשחק מול ניוקאסל יונייטד ב-19 באפריל 1957‏[46]. ב-26 בדצמבר 1999 היא הייתה לקבוצה הראשונה שמעלה הרכב של שחקנים זרים בלבד (לא בריטים או אירים), במשחק הפרמייר ליג מול סאות'המפטון[47]. ב-19 במאי 2007 היא הייתה לקבוצה הראשונה שזוכה בגביע ה-FA באצטדיון ומבלי החדש, והיא גם הקבוצה האחרונה שזכתה בוומבלי הישן. עם סיום עונת 2007/2008 היא הייתה לקבוצה האנגלית הראשונה במאה ה-21 שמדורגת במקום הראשון בדירוג אופ"א המתבסס על הישגי חמש השנים האחרונות[48].

בשנת 2013 צ'לסי זכתה בגביע הליגה האירופית אחרי ניצחון 2:1 בגמר על בנפיקה ליסבון ובכך היה למועדון הראשון מבריטניה, והרביעי בסך הכל (אחרי אייאקס, יובנטוס ובאירן מינכן) שזוכה בכל שלושת התארים הגדולים של אירופה, ליגת האלופות, הליגה האירופית (לשעבר גביע אופ"א) וגביע אירופה למחזיקות גביע.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1930 הופיעה צ'לסי בסרט "The Great Game"‏[49], שהיה אחד מהסרטים הראשונים שעסקו בכדורגל. ג'ק קוק, שבזמן הסרט שיחק במילוול, היה אחד מכוכבי הסרט. חלק מהסצינות צולמו בסטמפורד ברידג', כולל המגרש עצמו, חדרי ההנהלה וחדרי ההלבשה. בסרט הופיעו בתפקידי אורח השחקנים אנדרו וילסון, ג'ורג' מילס וסם מילינגטון[50]. בעקבות פרסומה הרב של קבוצת האוהדים "צ'לסי הד-האנטרס" הופיעה הקבוצה בסרטים הקשורים לחוליגניזם בכדורגל, האחרון מתוכם בשם "The Football Factory"‏[51].

עד שנות ה-50 נקשר שמה של הקבוצה להיכלי מוזיקה, כאשר היעדר ההישגים מהווה חומר גלם לקומיקאים כגון ג'ורג' רובי[52]. אחד מהביטויים לתפועה זו היה בשיר הקומי מ-1933 שבוצע על ידי נורמן לונג, ונקרא "On The Day That Chelsea Went and Won The Cup" (ביום שבו צ'לסי הלכה וזכתה בגביע). מילות השיר תיארו רצף של אירועים חריגים ובלתי סבירים המתרחשים ביום שבו צ'לסי מצליחה לזכות בתואר[3].

במהלך ההכנות לגמר גביע ה-FA של 1972 יצא לאור הסינגל "Blue Is the Colour" (כחול הוא הצבע), כאשר כל חברי קבוצת הבוגרים של צ'לסי משתתפים בו; בשיא הפופולריות שלו דורג הסינגל במקום החמישי בדירוג הסינגלים הבריטי[53]. מאוחר יותר עובד השיר לגרסה שנקראה "White Is the Colour" (לבן הוא הצבע), ואומץ בתור ההמנון הרשמי של ונקובר וייטקאפס. לקראת גמר גביע ה-FA של 1997 בוצע השיר "Blue Day" על ידי הזמר סאגס וחלק משחקני צ'לסי, ודורג במקום ה-22 במצעד הבריטי[54]. בריאן אדמס, אוהד של צ'לסי, הקדיש לה את השיר "We're Gonna Win" מהאלבום "til I Die‏ 18".

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-31 באוגוסט 2018
מס' עמדה שם
1 ספרדספרד שוער קפה אריסבלאגה
2 גרמניהגרמניה בלם אנטוניו רודיגר
3 ספרדספרד מגן מרקוס אלונסו
4 ספרדספרד קשר ססק פברגאס
5 איטליהאיטליה קשר ז'ורז'יניו
6 אנגליהאנגליה קשר דני דרינקווטר
7 צרפתצרפת קשר אנגולו קאנטה
8 אנגליהאנגליה קשר רוס ברקלי
10 בלגיהבלגיה קיצוני אדן הזאר
11 ספרדספרד קיצוני פדרו רודריגס
12 אנגליהאנגליה קשר רובן לופטוס-צ'יק
13 ארגנטינהארגנטינה שוער וילי קבאז'רו
15 ניגריהניגריה קשר ויקטור מוזס
מס' עמדה שם
17 קרואטיהקרואטיה קשר מתאו קובאצ'יץ'
18 צרפתצרפת חלוץ אוליבייה ז'ירו
20 אנגליהאנגליה חלוץ קאלום הדסון-אודוי
21 איטליהאיטליה מגן דוידה זפאקוסטה
22 ברזילברזיל קיצוני ויליאן
24 אנגליהאנגליה בלם גארי קייהיל (קפטן)
27 דנמרקדנמרק בלם אנדראס כריסטנסן
28 ספרדספרד בלם ססאר אספיליקווטה
29 ספרדספרד חלוץ אלברו מוראטה
30 ברזילברזיל בלם דויד לואיז
31 אנגליהאנגליה שוער רוברט גרין
33 איטליהאיטליה מגן אמרסון פלמיירי
44 וויילסוויילס בלם איתן אמפאדו

שחקן השנה (1967–2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה זוכה
1967 אנגליהאנגליה פיטר בונטי
1968 סקוטלנדסקוטלנד צ'ארלי קוק
1969 אנגליהאנגליה דייוויד וב
1970 אנגליהאנגליה ג'ון הולינס
1971 אנגליהאנגליה ג'ון הולינס
1972 אנגליהאנגליה דייוויד וב
1973 אנגליהאנגליה פיטר אוזגוד
1974 אנגליהאנגליה גארי לוק
1975 סקוטלנדסקוטלנד צ'ארלי קוק
1976 אנגליהאנגליה ריי וילקינס
 
שנה זוכה
1977 אנגליהאנגליה ריי וילקינס
1978 אנגליהאנגליה מיקי דרוי
1979 אנגליהאנגליה טומי לנגלי
1980 אנגליהאנגליה קלייב ווקר
1981 יוגוסלביהיוגוסלביה פטאר בורוטה
1982 אנגליהאנגליה מייק פילרי
1983 ויילסויילס ג'ואי ג'ונס
1984 סקוטלנדסקוטלנד פט נווין
1985 סקוטלנדסקוטלנד דייוויד ספידי
1986 ויילסויילס אדי נידזויצקי
 
שנה זוכה
1987 סקוטלנדסקוטלנד פט נווין
1988 אנגליהאנגליה טוני דוריגו
1989 אנגליהאנגליה גרהאם רוברטס
1990 הולנדהולנד קנת' מונקו
1991 אירלנדאירלנד אנדי טאונסנד
1992 אנגליהאנגליה פול אליוט
1993 ג'מייקהג'מייקה פרנק סינקלייר
1994 סקוטלנדסקוטלנד סטיב קלארק
1995 נורווגיהנורווגיה ארלנד יוהנסן
1996 הולנדהולנד רוד חוליט
 
שנה זוכה
1997 ויילסויילס מארק יוז
1998 אנגליהאנגליה דניס וייז
1999 איטליהאיטליה ג'אנפרנקו זולה
2000 אנגליהאנגליה דניס וייז
2001 אנגליהאנגליה ג'ון טרי
2002 איטליהאיטליה קרלו קודיצ'יני
2003 איטליהאיטליה ג'אנפרנקו זולה
2004 אנגליהאנגליה פרנק למפארד
2005 אנגליהאנגליה פרנק למפארד
2006 אנגליהאנגליה ג'ון טרי
 
שנה זוכה
2007 גאנהגאנה מייקל אסיין
2008 אנגליהאנגליה ג'ו קול
2009 אנגליהאנגליה פרנק לאמפרד
2010 חוף השנהבחוף השנהב דידייה דרוגבה
2011 צ'כיהצ'כיה פטר צ'ך
2012 ספרדספרד חואן מאטה
2013 ספרדספרד חואן מאטה
2014 בלגיהבלגיה אדן הזאר
2015 בלגיהבלגיה אדן הזאר
2016 ברזילברזיל ויליאן
2017 בלגיהבלגיה אדן הזאר

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הערה לאום/מדינה שנים בקבוצה תארים סטטיסטיקות
ג'ון טייט רוברטסון מאמן שחקן סקוטלנדסקוטלנד  סקוטלנד מאי 1905 – אוקטובר 1906 – סטטיסטיקות
ויליאם לואיס ממלא מקום אנגליהאנגליה  אנגליה אוקטובר 1906 – אפריל 1907 –
דייוויד קאלדרהד סקוטלנדסקוטלנד  סקוטלנד יולי 1907 – יוני 1933 – סטטיסטיקות
לזלי נייטון אנגליהאנגליה  אנגליה יולי 1933 - יוני 1939 – סטטיסטיקות
בילי בירל סקוטלנדסקוטלנד  סקוטלנד יולי 1939 – יוני 1952 – סטטיסטיקות
טד דרייק אנגליהאנגליה  אנגליה יולי 1952 – ספטמבר 1961 אליפות ומגן הקהילה ב-1955 סטטיסטיקות
טומי דוקרטי סקוטלנדסקוטלנד  סקוטלנד אוקטובר 1961 – ספטמבר 1967 גביע הליגה ב-1965 סטטיסטיקות
דייב סקסטון אנגליהאנגליה  אנגליה אוקטובר 1967 – ספטמבר 1974 גביע ה-FA ב-1970
גביע המחזיקות ב-1971		 סטטיסטיקות
רון סוארט ממלא מקום אנגליהאנגליה  אנגליה אוקטובר 1975 - מרץ 1975 – סטטיסטיקות
אדי מקרידי סקוטלנדסקוטלנד  סקוטלנד אפריל 1975 – יוני 1977 – סטטיסטיקות
קן שליטו אנגליהאנגליה  אנגליה יולי 1977 – דצמבר 1978 – סטטיסטיקות
דני בלנצ'פלאואר אנגליהאנגליה  אנגליה דצמבר 1978 – ספטמבר 1979 – סטטיסטיקות
ג'ף הרסט אנגליהאנגליה  אנגליה ספטמבר 1979 – אפריל 1981 – סטטיסטיקות
בובי גולד ממלא מקום אנגליהאנגליה  אנגליה אפריל 1981 – מאי 1981 – סטטיסטיקות
ג'ון ניל אנגליהאנגליה  אנגליה יולי 1981 – יוני 1985 – סטטיסטיקות
ג'ון הולינס אנגליהאנגליה  אנגליה יולי 1985 – מרץ 1988 גביע פול ממברס ב-1986 סטטיסטיקות
בובי קמפבל אנגליהאנגליה  אנגליה מרץ 1988 – יוני 1991 גביע פול ממברס ב-1990 סטטיסטיקות
איאן פורטרפילד סקוטלנדסקוטלנד  סקוטלנד יולי 1991 – פברואר 1993 – סטטיסטיקות
דייוויד וב ממלא מקום אנגליהאנגליה פברואר 1993 – יוני 1993 – סטטיסטיקות
גלן הודל מאמן שחקן אנגליהאנגליה יוני 1993 – מאי 1996 – סטטיסטיקות
רוד חוליט מאמן שחקן הולנדהולנד  הולנד מאי 1996 – פברואר 1998 – סטטיסטיקות
ג'אנלוקה ויאלי מאמן שחקן איטליהאיטליה  איטליה פברואר 1998 – ספטמבר 2000 גביע הליגה ב-1998
גביע המחזיקות ב-1998
הסופר קאפ האירופי ב-1998
גביע ה-FA ב-2000
מגן הצדקה ב-2000		 סטטיסטיקות
גרהאם ריקס ממלא מקום אנגליהאנגליה  אנגליה ספטמבר 2000 – סטטיסטיקות
קלאודיו ראניירי איטליהאיטליה  איטליה ספטמבר 2000 – מאי 2004 – סטטיסטיקות
ז'וזה מוריניו פורטוגלפורטוגל  פורטוגל יוני 2004 – ספטמבר 2007 גביע הליגה ב-2005, 2007
אליפות הפרמייר ליג ב-2005 וב-2006
מגן הקהילה ב-2005
גביע ה-FA ב-2007		 סטטיסטיקות
אברהם גרנט ישראלישראל  ישראל ספטמבר 2007 – מאי 2008 – סטטיסטיקות
לואיס פליפה סקולארי ברזילברזיל  ברזיל יולי 2008 – פברואר 2009 – סטטיסטיקות
ריי וילקינס ממלא מקום אנגליהאנגליה  אנגליה פברואר 2009 – סטטיסטיקות
חוס הידינק ממלא מקום הולנדהולנד  הולנד פברואר - יוני 2009 גביע ה-FA ב-2009 סטטיסטיקות
קרלו אנצ'לוטי איטליהאיטליה  איטליה יוני 2009 – מאי 2011 מגן הקהילה ב-2009
פרמייר ליג ב-2010
גביע ה-FA ב-2010		 סטטיסטיקות
אנדרה וילאש בואש פורטוגלפורטוגל  פורטוגל יוני 2011 - מרץ 2012 סטטיסטיקות
רוברטו די מטאו איטליהאיטליה  איטליה מרץ 2012 – נובמבר 2012 גביע ה-FA ב-2012
ליגת האלופות ב-2012		 סטטיסטיקות
רפאל בניטס ספרדספרד  ספרד נובמבר 2012 – מאי 2013 הליגה האירופית ב-2013 סטטיסטיקות
ז'וזה מוריניו פורטוגלפורטוגל  פורטוגל יוני 2013 – דצמבר 2015 אליפות אנגליה וגביע הליגה ב-2015 סטטיסטיקות
חוס הידינק הולנדהולנד  הולנד דצמבר 2015 – יוני 2016 – סטטיסטיקות
אנטוניו קונטה איטליהאיטליה  איטליה יוני 2016- יולי 2018 אליפות אנגליה ב-2017
גביע ה-FA ב-2018		 סטטיסטיקות
מאוריציו סארי איטליהאיטליה  איטליה יולי 2018- -

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה
אירופה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריק גלנוויל, Chelsea FC: The Official Biography – The Definitive Story of the First 100 Years, הוצאת Headline Book‏, 2006 (ISBN 0-7553-1466-2)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטלים:
P London bus.png פורטל לונדון
P Football.png פורטל כדורגל
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מועדון הכדורגל צ'לסי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר ה-BBC
  2. ^ כתבה באתר של soccerstats
  3. ^ 3.0 3.1 כתבה באתר הטיימס
  4. ^ כתבה באתר הטיימס
  5. ^ גלנוויל (2006), עמודים 84–87
  6. ^ גלנוויל (2006), עמודים 143–157
  7. ^ גלנוויל (2006), עמודים 89–90
  8. ^ גלנוויל (2006), עמודים 90–91
  9. ^ כתבה באתר ה-BBC
  10. ^ כתבה באתר הטלגרף
  11. ^ כתבה באתר ה-BBC
  12. ^ כתבה באתר ה-BBC
  13. ^ באתר sport5
  14. ^ באתר sport5
  15. ^ שביתה איטלקית: הסיבות לקריסה של צ'לסי
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 היסטוריה של סטמפורד ברידג' באתר הרשמי של צ'לסי
  17. ^ גלנוויל (2006), עמוד 55
  18. ^ גלנוויל (2006), עמודים 91–92
  19. ^ גלנוויל (2006), עמוד 76
  20. ^ כתבה באתר ה-BBC
  21. ^ כתבה באתר RTÉ Sport
  22. ^ מונח המתאר חיילים בדימוס הנמצאים בבית הארחה סמוך
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 מידע על הסמל באתר הרשמי של צ'לסי
  24. ^ מידע באתר Civicheraldry
  25. ^ ריק גלנוויל, Chelsea Football Club: The Official History in Pictures (עמוד 212), 2006 (ISBN 0-75531-467-0)
  26. ^ בריאן מירס, Chelsea: Football Under the Blue Flag (עמוד 42), מיינסטרים ספורט, 2002 (ISBN 1-84018-658-5)
  27. ^ מירס (2002), עמוד 58
  28. ^ מידע על התלבושות באתר הרשמי של צ'לסי
  29. ^ כתבה באתר הגרדיאן
  30. ^ תוצאות המשאל באתר Planetfootball
  31. ^ גלנוויל (2006), עמודים 321–325
  32. ^ כתבה באתר ה-BBC
  33. ^ כתבה באתר ה-BBC
  34. ^ כתבה באתר ה-BBC
  35. ^ Chelsea fans question club's stance over anti-semitism | Football | guardian.co.uk
  36. ^ The Y word goes from amusing to abusing - Telegraph
  37. ^ 37.0 37.1 גלנוויל (2006), עמודים 399–410
  38. ^ היסטוריה של צ'לסי באתר הרשמי של הקבוצה
  39. ^ כתבה באתר ה-BBC
  40. ^ כתבה באתר ה-BBC
  41. ^ [http://www.rsssf.com/miscellaneous/cwc.html#rec סטטיסטיקות באתר RSSSF
  42. ^ מידע באתר משחקי גמר גביע ה-FA
  43. ^ כתבה 1 באתר ה-BBC וכתבה 2 באתר ה-BBC
  44. ^ כתבה באתר הפרמייר ליג
  45. ^ כתבה באתר England Foorball Online
  46. ^ גלנוויל (2006), עמוד 96
  47. ^ כתבה באתר ספורטינג לייף
  48. ^ דירוג אופ"א
  49. ^ דף הסרט באתר IMDb
  50. ^ גלנוויל (2006), עמודים 120–121
  51. ^ כתבה באתר ה-BBC
  52. ^ כתבה באתר הגרדיאן
  53. ^ דירוג באתר Chart Stats
  54. ^ דירוג באתר Chart Stats


אנגליהאנגליה הפרמייר ליג, עונת 2018/2019
אברטון • ארסנל • בורנמות' • ברייטון • ברנלי • האדרספילד טאון • ווטפורד • וולברהמפטון וונדררס • וסטהאם יונייטד • טוטנהאם הוטספר
ליברפול • לסטר סיטי • מנצ'סטר יונייטד • מנצ'סטר סיטי • ניוקאסל יונייטד • קארדיף סיטי • פולהאם • סאות'המפטון • צ'לסי • קריסטל פאלאס
הליגה האירופית - עונת 2018/2019
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח' בית ט' בית י' בית יא' בית יב'
גרמניהגרמניה באייר לברקוזן אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג רוסיהרוסיה זניט סנט פטרבורג בלגיהבלגיה אנדרלכט אנגליהאנגליה ארסנל יווןיוון אולימפיאקוס ספרדספרד ויאריאל איטליהאיטליה לאציו טורקיהטורקיה בשיקטש ספרדספרד סביליה אוקראינהאוקראינה דינמו קייב אנגליהאנגליה צ'לסי
בולגריהבולגריה לודוגורץ ראזגרד סקוטלנדסקוטלנד סלטיק דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון איטליהאיטליה מילאן אוסטריהאוסטריה ראפיד וינה צרפתצרפת אולימפיק מרסיי בלגיהבלגיה ראסינג גנק רוסיהרוסיה קרסנודאר קזחסטןקזחסטן אסטנה יווןיוון פאוק סלוניקי
שווייץשווייץ פ.צ. ציריך גרמניהגרמניה רד בול לייפציג צרפתצרפת בורדו קרואטיהקרואטיה דינמו זאגרב אזרבייג'ןאזרבייג'ן קרבאך ספרדספרד ריאל בטיס רוסיהרוסיה ספרטק מוסקבה גרמניהגרמניה איינטרכט פרנקפורט שוודיהשוודיה מאלמה בלגיהבלגיה סטנדרד לייז' צרפתצרפת סטאד רן בלארוסבלארוס באטה בוריסוב
קפריסיןקפריסין א.א.ק. לרנקה נורווגיהנורווגיה רוזנבורג צ'כיהצ'כיה סלביה פראג סלובקיהסלובקיה ספרטק טרנבה אוקראינהאוקראינה וורסקלה פולטבה לוקסמבורגלוקסמבורג F91 דודלאנג' סקוטלנדסקוטלנד גלאזגו ריינג'רס קפריסיןקפריסין אפולון לימסול נורווגיהנורווגיה FK סרפסבורג טורקיהטורקיה אקהיסאר בלדייספור צ'כיהצ'כיה יבלונץ הונגריההונגריה וידאוטון
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27לסי_(כדורגל)&oldid=24099165"