רוי הודג'סון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוי הודג'סון
Genève Indoors 2014 - 20140114 - Roy Hodgson.jpg
הודג'סון ב-2014
מידע אישי
תאריך לידה 9 באוגוסט 1947 (בן 70)
מקום לידה קרוידון שבאנגליה
עמדה הגנה
מועדוני נוער
1963–1965 קריסטל פאלאס
מועדונים מקצועיים כשחקן
1965–1966
1966–1969
1969–1971
1971–1972
1972–1973
1973–1974
1974–1976
קריסטל פאלאס
טונברידג' אנג'לס
אבספליט יונייטד
מיידסטון יונייטד
אשפורד יונייטד
ברי פארק
קארשלטון אתלטיק
קבוצות כמאמן
1976–1980
1980–1982
1982
1982
1983–1984
1985–1989
1990–1992
1992–1995
1995–1997
1997–1998
1999
1999–2000
2000–2001
2001
2002–2004
2004–2005
2006–2007
2007–2010
2010–2011
2011–2012
2012–2016
2013
2017–
הלמסטאדס בה.קו
בריסטול סיטי (עוזר מאמן)
בריסטול סיטי
אודבולד
ארברו
מאלמה
נשאטל גזמאקס
נבחרת שווייץ
אינטר מילאנו
בלקברן רוברס
אינטר מילאנו (מאמן זמני)
גראסהופרס ציריך
פ.צ. קופנהגן
אודינזה
נבחרת איחוד האמירויות הערביות
מועדון הכדורגל וייקינג
נבחרת פינלנד
פולהאם
ליברפול
וסט ברומיץ' אלביון
נבחרת אנגליה
נבחרת אנגליה עד גיל 21 (זמני)
קריסטל פאלאס

רוי הודג'סוןאנגלית: Roy Hodgson; נולד ב-9 באוגוסט 1947) הוא כדורגלן עבר אנגלי וכיום מאמן קריסטל פאלאס.

קריירת שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודג'סון היה שחקן בקבוצה הצעירה של קריסטל פאלאס, אך לא הצליח להתברג בהרכב הפותח[1]. לאחר מכן שיחק "מחוץ לליגה" במועדונים טונברידג' אנג'לס (שנקראה אז גרייבסנד אנד נורת'פליט)[2] ואבספליט יונייטד[3] ובגיל 23 סיים את הכשרתו כמאמן כדורגל[4]. לאחר מכן עבר לקבוצת מיידסטון יונייטד בה שיחק ותפקד גם כעוזר מאמן. לאחר שנה, עבר לאשפורד יונייטד ועבד במקביל כמורה לחינוך גופני בבית ספר בעיר. לאחר שנה נוספת, עבר לפרטוריה, דרום אפריקה כדי לשחק בקבוצת ברי פארק, למרות החרם הספורטיבי שהוטל אז על המדינה כחלק מהחרם על דרום אפריקה. הוא גם אימן שם את קבוצת הילדים של מועדון נורת'ן טרנסואאל. ב-1974 חזר לאנגליה כדי לשחק בקבוצת קארשלטון אתלטיק וגם כאן עבד במקביל כמורה בבית ספר מקומי.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמסטאדס בה.קו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודג'סון החל את קריירת האימון שלו בקבוצת הלמסטאדס בה.קו מליגת העל השוודית לאחר שידידו בוב יוטון (Bob Houghton) שהיה מאמן מאלמה המליץ עליו. הודג'סון שימש בתפקיד במשך חמש שנים וזכה בשתי אליפויות: ב-1976 וב-1979. הישגיו אלה נחשבו ליוצאי דופן בשוודיה, כיוון שבעונת 1975 הקבוצה ניצלה מירידת ליגה בזכות הפרש של שער אחד.

בריסטול סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 החל לעבוד כעוזר מאמן בבריסטול סיטי תחת המנג'ר בוב יוטון. בינואר 1982 מונה למנג'ר הקבוצה, אולם בגלל קשייה התקציביים הוא לא הצליח לגרום לקבוצה להצליח ופוטר לאחר ארבעה חודשים.

אודבולד וארברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה הוא חזר לשוודיה כדי לאמן את קבוצת אודבולד מליגת המשנה השוודית בחלק האחרון של העונה, אך לא הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה והיא ירדה לליגה השלישית. בעונת 1983 עבר לקבוצת ארברו, גם היא מהליגה השוודית השנייה ואימן בה שנתיים. בעונתו הראשונה, סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה ובעונתו השנייה, סיימה הקבוצה במקום הראשון ועלתה לליגה הראשונה.

מאלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 עבר למאלמה, שם אימן חמש שנים שבכולן סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה בעונה הסדירה, מתוכן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות שוודיה (לאחר פלייאוף) ובשני גביעים. במסגרות האירופיות השתתפה הקבוצה בחמש השנים האלה בגביע האינטרטוטו שאז התקיים רק בשלב הבתים. בעונתו הראשונה, העפילה הקבוצה לגביע אופ"א אך הודחה לאחר סיבוב אחד. בעונת 1986/1987 העפילה הקבוצה לרבע גמר גביע המחזיקות. בעונת 1987/1988 הודחה הקבוצה כבר בשלב הראשון של גביע אירופה. בעונה 1988/1989 הודחה הקבוצה בסיבוב השני של גביע אופ"א. בעונה שלאחריה ניצחה מאלמה את זוכת גביע אירופה, אינטר מילאנו בסיבוב הראשון של המפעל, אך הודחה בסיבוב השני. בגלל הצלחותיו, שמו מונצח עד היום באצטדיון הקבוצה, שם נקרא על שמו יציע[5].

השפעתו על הכדורגל השוודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה שהוא אימן קבוצות בשוודיה, אימן בה גם בוב יוטון והשפעתם המקצועית ניכרה בכדורגל השוודי. הם גרמו לשימוש בהגנה אזורית כשעד אז היה המשחק השוודי מושפע מזה הגרמני ועשה שימוש בשלושה או בחמישה מגנים ששומרים אישית ובצורה צמודה את שחקני ההתקפה של היריב. כמו כן, התאפיין סגנון המשחק שלהם בלחץ התקפי על היריב ובשמירת קו נבדל רחוק מהשער. השחקנים נשארו קרובים כל העת כשההגנה נעה קדימה ככל האפשר והחלוצים חוזרים אחורה בהתקפות היריב. שני המאמנים האנגלים זכו בסך הכל בחמש מתוך שש האליפויות בשנים 1974 - 1979[6].

נשאטל גזמאקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאלמה הציעה לו חוזה ארוך טווח, אך הוא סירב בגלל המסים הגבוהים בשוודיה ובגלל ההתרגשות שבמעבר למקום חדש. הוא עבר לקבוצת נשאטל גזמאקס מליגת העל השווייצרית ביולי 1990. בעונתו הראשונה סיימה הקבוצה במקום השלישי והעפילה לגביע אופ"א. בעונה שאחריה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה ובמקום השני בפלייאוף.

נבחרת שווייץ בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1992 מונה למאמן נבחרת שווייץ. לראשונה מאז השתתפותה במונדיאל 1966, היא הצליחה להעפיל תחת הדרכתו למונדיאל 1994, לאחר שהפסידה במהלך המוקדמות רק פעם אחת. במונדיאל עצמו, סיימה שווייץ במקום השני בבית והודחה בשמינית הגמר. הנבחרת העפילה גם ליורו 1996 לאחר הפסד אחד בלבד במשחקי המוקדמות. בנובמבר 1995, עוד לפני תחילת הטורניר, חתם הודג'סון באינטר מילאנו מליגת העל האיטלקית. בלעדיו, לא תפקדה הנבחרת היטב ביורו והודחה בשלב הבתים לאחר שצברה נקודה אחת בלבד. בשיאה, תחת אימונו, דורגה הנבחרת במקום השלישי בעולם בדירוג פיפ"א[7].

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודג'סון הגיע לקבוצה כשהיא במצב לא טוב. בשתי העונות לפני כן היא סיימה במקום השלושה עשר ובמקום השישי, והתחילה את עונת 1995 בצורה גרועה והגיעה לתחתית הטבלה. הוא סיים את העונה במקום השביעי בליגה והעפלה לגביע אופ"א. בעונתו השנייה, סיימה הקבוצה במקום השלישי והגיעה לגמר גביע אופ"א.

בלקברן רוברס ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודג'סון הגיע לקבוצה בפגרה בקיץ 1997, לאחר שהקבוצה סיימה במקום השלושה עשר בליגה והודחה מגביע הליגה על ידי קבוצת תחתית מהליגה השנייה. בהדרכתו תפקדה הקבוצה היטב בחצי הראשון של העונה, אך בחצי השני לא המשיכה במגמה חיובית וסיימה את עונת 1997/1998 במקום השישי והעפילה לגביע אופ"א. בעונתו השנייה בקבוצה הוא נאלץ להתמודד עם פציעות של שחקנים, חוסר בשחקני ספסל ואי שקט כללי בקבוצה. הקבוצה לא הצליחה לצבור נקודות והוא פוטר בנובמבר 1998 לאחר שהקבוצה הגיעה למקום האחרון בטבלה. במהלך העונה הציעה לו התאחדות הכדורגל הגרמנית לאמן את נבחרת גרמניה בכדורגל, אולם הוא סירב. מאוחר יותר הוא טען בראיון[8] שלמרות הצלחותיו מחוץ לאנגליה, רבים מאנשי התקשורת באנגליה מתייחסים רק לרקורד השלילי שלו בבלקברן ולכן לא רואים בו מאמן מצליח.
הוא היה מועמד באותו זמן לאמן את נבחרת אנגליה בכדורגל[9] ואת נבחרת אוסטריה בכדורגל[10], אך לא קיבל את המשרות האלה לבסוף. הוא חזר לאינטר כמנהל טכני ולאחר מכן כמאמן זמני לתקופה קצרה.
בעונת 1999/2000 אימן את קבוצת גראסהופרס ציריך מליגת העל השווייצרית וסיים את העונה במקום הרביעי.

פ.צ. קופנהגן ואודינזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2000 חתם בקבוצת פ.צ. קופנהגן לאחר שבשתי העונות הקודמות היא סיימה במקומות השביעי והשמיני. הוא הוביל אותה לזכייה באליפות, הראשונה מאז 1993 ולזכייה בסופר קאפ הדני. לאחר סיום העונה עבר לאודינזה, אך פוטר ממנה כעבור פחות משישה חודשים, לאחר שצוטט אומר דברים בגנות המועדון. הוא סירב לפרסם הכחשה של דבריו ומאוחר יותר טען שהוא לעזוב את הקבוצה ולכן שמח להיות מפוטר[8].

נבחרת איחוד האמירויות הערביות בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2002 התמנה למנהל הנבחרות של איחוד האמירויות הערביות, הבוגרת והאולימפית. הנבחרת העפילה ממשחקי המוקדמות לגביע אסיה 2004 מהמקום השני בבית. הוא גם הדריך אותה בטורניר גביע המפרץ לאומות 2003. הוא פוטר בינואר 2004, במהלך הטורניר, כשהנבחרת נמצאת במקום החמישי. בלעדיו, הודחה הנבחרת מגביע אסיה כבר בשלב הבתים, לאחר שסיימה במקום האחרון בבית ולזכותה רק נקודה אחת.

וייקינג ופינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2004 חתם בקבוצה מליגת העל הנורווגית ובעונתו הראשונה סיימה הקבוצה במקום התשיעי בליגה. הקבוצה גם קיבלה הזדמנות להעפיל לגביע אופ"א בזכות היותה הקבוצה ההוגנת באירופה והגיעה לשלב הבתים לאחר שני סיבובי משחקים מוקדמים, אך הודחה בשלב הבתים. בעונת 2005 סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה הנורווגית ובדצמבר 2005 התפטר ממנה.
הוא החל לעבוד בנבחרת פינלנד בכדורגל בינואר 2006 והוביל אותה במשחקי מוקדמות יורו 2008, אליו נכשלה הקבוצה להעפיל. הוא בחר לעזוב את התפקיד בסיום החוזה שלו, בנובמבר 2007, למרות שההתאחדות הפינית הציעה לו להישאר.

פולהאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל לאמן את הקבוצה בדצמבר 2007 כשהיא במקום השמונה עשר בליגה ולזכותה רק שני ניצחונות. בחלון ההעברות הוא החתים מספר שחקנים חדשים והקבוצה נמנעה מירידת ליגה רק במחזור האחרון של העונה. בעונה הבאה, 2008/2009, הוא החתים שחקנים נוספים והוביל את הקבוצה למקום השביעי, הדירוג הגבוה ביותר שהגיעה אליו אי פעם והגיעה לרבע גמר גביע ה-FA. בזכות המיקום אליו הגיע בסיום העונה, השתתפה הקבוצה בליגה האירופית בעונת 2009/2010 והצליחה בו בצורה לא צפויה. היא העפילה עד לגמר, בו הפסידה לאתלטיקו מדריד 2-1. המשחקים באירופה השפיעו על מצבה בליגה והיא סיימה את העונה במקום השנים-עשר והגיעה שוב לרבע גמר גביע FA. לאור הישגיו, נבחר הודג'סון למאמן השנה בבחירת של התאחדות מאמני הליגה (LMA).

ליברפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2010 חתם בליברפול לאחר שזו פיצתה את פולהאם ב-2 מיליון לירה שטרלינג על הפרת חוזהו[11]. לאחר שינויים שערך בסגל, נפתחה העונה בצורה לא טובה, כאשר אחרי 7 משחקים, הייתה במקום השמונה עשר בטבלה. בנוסף, הודחה הקבוצה מגביע הליגה על ידי קבוצה מליגת המשנה, נורת'האמפון טאון. אמנם, מספר ניצחונות החזירו אותה לחצי העליון של הטבלה, אך הוא פוטר בינואר 2011 והוחולף על ידי קני דלגליש.

וסט ברומיץ' אלביון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2011 מונה למאמן קבוצת וסט ברומיץ' אלביון בחוזה לשנה וחצי. הוא החליף את רוברטו די מטאו שתחת הדרכתו הפסידה הקבוצה חמישה עשר מתוך שמונה עשר המשחקים האחרונים והייתה בהפרש של שער אחד מעל הקו האדום. לאחר מינויו ניצחה הקבוצה חמישה משחקים וסיימה חמישה נוספים בתיקו מתוך שנים עשר, בהם ניצחון 2-1 על ליברפול שזה עתה פיטרה אותו. את העונה סיימה הקבוצה במקום האחד עשר, הגבוה ביותר של הקבוצה מזה שלושה עשורים. בזמן הפגרה הוא ביצע שינויים בסגל והקבוצה פתחה טוב את עונת 2011/2012, אך לאחר משחקי חג המולד הקבוצה איבדה נקודות וירדה לאזור הקו האדום. לאחר החתמות נוספות של שחקנים שערך בחלון ההעברות בינואר, הצליחה הקבוצה לצבור נקודות וסיימה את העונה במקום העשירי, המקום הגבוה ביותר של הקבוצה מאז 1981[12]. לקראת סיום העונה, באפריל 2012, דווח שהתאחדות הכדורגל האנגלית מינתה את הודג'סון למאמן נבחרת אנגליה בכדורגל[13], אך הוא המשיך לאמן את וסט ברומיץ' עד סוף העונה.

נבחרת אנגליה בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל להכין את הנבחרת למשחקי יורו 2012 והוציא את ריו פרדיננד, קפטן הנבחרת לשעבר, מהסגל. בשני משחקי הידידות שנערכו כהכנה ליורו, ניצחה הנבחרת את נורווגיה ואת בלגיה. בטורניר עצמו, עלתה אנגליה מהמקום הראשון בבית, אך הפסידה לאיטליה ברבע הגמר בדו-קרב פנדלים לאחר תיקו 0-0. באוגוסט 2008 דורגה הנבחרת במקום השלישי בדירוג פיפ"א[14], הגבוה ביותר מאז החל הדירוג. במוקדמות מונדיאל 2014 סיימה אנגליה במקום הראשון בבית 8, לאחר שלא הפסידה אף משחק וניצחונה הגבוה ביותר היה 8-0 על סן מרינו. במונדיאל עצמו הודחה הנבחרת בשלב הבתים, כשסיימה במקום האחרון בבית, לאחר שני הפסדים ותוצאת תיקו. ביורו 2016 עלתה אנגליה לשלב שמינית הגמר לאחר שסיימה במקום השני בבית. בשמינית הגמר הודחה אנגליה במפתיע לאחר הפסד לאיסלנד. בעקבות הפסד סנסציוני זה התפטר הודג'סון מתפקידו[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוי הודג'סון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת שווייץ - מונדיאל 1994

1 פסקולו | 2 הוטיגר | 3 קוונטין | 4 הר | 5 גייגר | 6 ברגי | 7 סוטר | 8 אורל | 9 קנופ | 10 ספורצה | 11 שפויזאט | 12 להמן | 13 הגלי | 14 סוביאט | 15 גראסי | 16 ביקל | 17 פורניר | 18 רואדה | 19 סטודר | 20 סילבסטרה | 21 וייס | 22 ברונר | מאמן: הודג'סון

שווייץשווייץ
נבחרת אנגליה - יורו 2012

1 הארט | 2 ג'ונסון | 3 קול | 4 ג'רארד | 5 קלי | 6 טרי | 7 וולקוט | 8 הנדרסון | 9 קארול | 10 רוני | 11 יאנג | 12 ביינס | 13 גרין | 14 ג'ונס | 15 לסקוט | 16 מילנר | 17 פארקר | 18 ג'אגיילקה | 19 דאונינג | 20 אוקסלייד-צ'מברליין | 21 דפו | 22 ולבק | 23 באטלנד | מאמן: הודג'סון

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה - מונדיאל 2014

1 הארט | 2 ג'ונסון | 3 ביינס | 4 ג'רארד | 5 קייהיל | 6 ג'אגיילקה | 7 וילשר | 8 למפארד | 9 סטארידג' | 10 רוני | 11 ולבק | 12 סמולינג | 13 פוסטר | 14 הנדרסון | 15 אוקסלייד-צ'מברליין | 16 ג'ונס | 17 מילנר | 18 למברט | 19 סטרלינג | 20 לאלאנה | 21 ברקלי | 22 פורסטר | 23 שו | מאמן: הודג'סון

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה - יורו 2016

1 הארט | 2 ווקר | 3 רוז | 4 מילנר | 5 קייהיל | 6 סמולינג | 7 סטרלינג | 8 לאלאנה | 9 קיין | 10 רוני | 11 ורדי | 12 קליין | 13 פורסטר | 14 הנדרסון | 15 סטארידג' | 16 סטונס | 17 דייר | 18 וילשר | 19 ברקלי | 20 אלי | 21 ברטרנד | 22 רשפורד | 23 היטון | מאמן: הודג'סון

אנגליהאנגליה