הודג'סון נולד בעיר קרוידון במחוז סארי. אימו עבדה במאפייה בעיר ואביו ביל היה נהג אוטובוס ואוהד של קבוצת ניוקאסל. הודג'סון למד בבית הספר ג'ון ראסקין וחברו לספסל הלימודים היה סטיב קמבר, שלימים הפך גם הוא לכדורגלן ולמאמן. השניים שיחקו יחד בנבחרת הכדורגל של בית הספר ובשנתם האחרונה הצטרף לבית הספר גם בוב יוטון.
הודג'סון היה שחקן בקבוצה הצעירה של קריסטל פאלאס, אך לא הצליח להתברג בהרכב הפותח[1]. לאחר מכן שיחק "מחוץ לליגה" במועדונים טונברידג' אנג'לס (שנקראה אז גרייבסנד אנד נורת'פליט)[2] ואבספליט יונייטד[3] לאחר מכן עבר לקבוצת מיידסטון יונייטד בה שיחק ותפקד גם כעוזר מאמן. לאחר שנה, עבר לאשפורד יונייטד ועבד במקביל כמורה לחינוך גופני בבית ספר בעיר. לאחר שנה נוספת עבר לפרטוריה בדרום אפריקה ושיחק בקבוצת ברי פארק, למרות החרם הספורטיבי שהוטל אז על המדינה. בהמשך אימן את קבוצת הילדים של מועדון נורת'ן טרנסוואאל. ב-1974 חזר לאנגליה כדי לשחק בקבוצת קארשלטון אתלטיק, ועבד שוב במקביל כמורה בבית ספר מקומי.
הודג'סון סיים את הכשרתו כמאמן כדורגל בגיל 23[4]. בתחילת דרכו כמאמן הוא ויוטון אימנו במקביל קבוצות בשוודיה, והשפעתם ניכרה בכדורגל השוודי. הם השתמשו בהגנה אזורית במקום הסגנון הגרמני של שלושה או חמישה מגנים ששומרים אישית ובצורה צמודה על שחקני ההתקפה של היריב. סגנון המשחק שלהם התאפיין בלחץ התקפי על היריב ובשמירת קו נבדל רחוק מהשער. השחקנים נשארו קרובים כל העת כשההגנה נעה קדימה ככל האפשר והחלוצים חוזרים אחורה בהתקפות היריב. שני המאמנים האנגלים זכו בסך הכל בחמש מתוך שש האליפויות בשנים 1974–1979[5].
הלמסטאדס בה.קו – הודג'סון החל את קריירת האימון שלו בקבוצה מליגת העל השוודית לאחר המלצה של יוטון, שאימן את קבוצת מאלמה. במהלך חמש שנותיו בתפקיד זכה הודג'סון באליפויות ב-1976 וב-1979, הישג יוצא דופן לאחר שבעונת 1975 ניצלה הקבוצה מירידת ליגה בזכות הפרש של שער אחד.
בריסטול סיטי – ב-1980 החל לעבוד כעוזר מאמן בבריסטול סיטי תחת בוב יוטון ששימש כמנג'ר. בינואר 1982 החליף את יוטון בתפקיד, אולם בגלל קשייה התקציביים של הקבוצה לא הצליח לגרום לה להצליח ופוטר לאחר ארבעה חודשים.
אודבולד – הודג'סון חזר באותה שנה לשוודיה כמאמן הקבוצה מליגת המשנה השוודית בחלק האחרון של העונה, אך בסיומה ירדה הקבוצה לליגה השלישית.
וארברו – בעונת 1983 עבר לקבוצת ארברו מהליגה השוודית השנייה ואימן בה שנתיים. בעונתו הראשונה, סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה ובעונתו השנייה במקום הראשון שהעלה אותה לליגה הראשונה.
מאלמה – בשנים 1985–1990 אימן את מאלמה, ובכולן הביא אותה למקום הראשון בליגה בעונה הסדירה, לשתי זכיות באליפויות שוודיה (לאחר פלייאוף) ושני גביעים. במסגרות האירופיות השתתפה הקבוצה בחמש השנים האלה בגביע האינטרטוטו שאז התקיים רק בשלב הבתים. בעונתו הראשונה העפילה הקבוצה לגביע אופ"א אך הודחה לאחר סיבוב אחד. בעונת 1986/1987 העפילה הקבוצה לרבע גמר גביע המחזיקות. בעונת 1987/1988 הודחה הקבוצה כבר בשלב הראשון של גביע אירופה. בעונה 1988/1989 הודחה הקבוצה בסיבוב השני של גביע אופ"א. בעונה שלאחריה ניצחה מאלמה את זוכת גביע אירופה, אינטר מילאנו בסיבוב הראשון של המפעל, אך הודחה בסיבוב השני. כדי להנציח את הישגיו, נקרא יציע באצטדיון הקבוצה על שמו של הודג'סון[6].
נשאטל גזמאקס – ביולי 1990 עבר לאמן את הקבוצה מליגת העל השווייצרית, למרות שקיבל הצעה לחוזה לטווח ארוך ממאלמה. בעונתו הראשונה סיימה הקבוצה במקום ה-3 והעפילה לגביע אופ"א, ובעונה שאחריה סיימה במקום ה-5 בליגה ובמקום ה-2 בפלייאוף.
נבחרת שווייץ בכדורגל – בינואר 1992 מונה למאמן נבחרת שווייץ והביא אותה, לראשונה מאז מונדיאל 1966, להעפיל למונדיאל 1994, עם הפסד אחד בלבד במוקדמות. במונדיאל עצמו, סיימה שווייץ במקום השני בבית והודחה בשמינית הגמר. הנבחרת העפילה גם ליורו 1996 לאחר הפסד אחד בלבד במוקדמות, אך בנובמבר 1995, עוד לפני תחילת הטורניר, חתם הודג'סון באינטר מילאנו מליגת העל האיטלקית. בלעדיו, לא תפקדה הנבחרת היטב ביורו והודחה בשלב הבתים עם נקודה אחת בלבד. בשיאה, תחת אימונו, דורגה הנבחרת במקום השלישי בעולם בדירוג פיפ"א[7].
אינטר מילאנו – הודג'סון הגיע לקבוצה לאחר שתי עונות בהן סיימה במקום ה-13 ובמקום ה-6, ובתחילת עונת 1995 הייתה בתחתית הטבלה. בסיום העונה הגיעה הקבוצה למקום ה-7 בליגה והעפילה לגביע אופ"א. בעונתו השנייה סיימה הקבוצה במקום השלישי והגיעה לגמר גביע אופ"א, שם נוצחה בדו-קרב בעיטות עונשין על ידי שאלקה 04.
בלקברן רוברס – הודג'סון הגיע לקבוצה בפגרה בקיץ 1997, לאחר שסיימה במקום ה-13 בליגה והודחה מגביע הליגה על ידי קבוצת תחתית מהליגה השנייה. בהדרכתו תפקדה הקבוצה היטב בחצי הראשון של העונה, סיימה את עונת 1997/1998 במקום ה-6 והעפילה לגביע אופ"א. בעונתו השנייה בקבוצה הוא התמודד עם פציעות של שחקנים, חוסר בשחקני ספסל ואי שקט כללי בקבוצה ופוטר בנובמבר 1998 לאחר שהקבוצה ירדה למקום האחרון בטבלה. במהלך העונה הציעה לו התאחדות הכדורגל הגרמנית לאמן את נבחרת גרמניה בכדורגל, ולאחר פיטוריו היה מועמד לאמן את נבחרות אנגליה[8] ואוסטריה[9], אך לאחר שלא זכה במשרות חזר לאינטר כמנהל טכני ולאחר מכן כמאמן זמני לתקופה קצרה.
גראסהופרס ציריך – בעונת 1999/2000 אימן את קבוצת מליגת העל השווייצרית וסיים את העונה במקום ה-4.
פ.צ. קופנהגן – ביולי 2000 חתם בקבוצת פ.צ. קופנהגן לאחר שבשתי העונות הקודמות היא סיימה במקומות ה-7 וה-8. הוא הוביל אותה לזכייה באליפות, הראשונה מאז 1993 ולזכייה בסופר קאפ הדני.
אודינזה – לאחר סיום עונת 2001 עבר לאודינזה, אך פוטר כעבור פחות משישה חודשים, לאחר שצוטט אומר דברים בגנות המועדון. הוא סירב לפרסם הכחשה של דבריו ומאוחר יותר טען שהוא לעזוב את הקבוצה ולכן שמח להיות מפוטר[10].
נבחרת איחוד האמירויות – באפריל 2002 התמנה למנהל הנבחרות של איחוד האמירויות הערביות, הבוגרת והאולימפית. הנבחרת העפילה ממשחקי המוקדמות לגביע אסיה 2004 מהמקום השני בבית. הוא גם הדריך אותה בטורניר גביע המפרץ לאומות 2003. הודג'סון פוטר בינואר 2004, במהלך הטורניר, כשהנבחרת הייתה במקום החמישי ולאחר פיטוריו הודחה מגביע אסיה בשלב הבתים, לאחר שסיימה במקום האחרון עם נקודה אחת.
ויקינג – ביולי 2004 חתם בקבוצה מליגת העל הנורווגית שסיימה בעונתו הראשונה במקום ה-9 בליגה וקיבלה הזדמנות להעפיל לגביע אופ"א בזכות היותה הקבוצה ההוגנת באירופה. הקבוצה הודחה בשלב הבתים, לאחר שני סיבובי משחקים. בעונת 2005 סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה הנורווגית ובדצמבר 2005 התפטר ממנה הודג'סון.
נבחרת פינלנד – הודג'סון נכנס לתפקיד מאמן הנבחרת בינואר 2006 והוביל אותה במשחקי מוקדמות יורו 2008, אך הקבוצה לא הצליחה להעפיל לטורניר, והוא בחר לעזוב בסיום החוזה שלו בנובמבר 2007, אף על פי שההתאחדות הפינית הציעה לו להישאר בתפקיד.
פולהאם – הוא החל לאמן את הקבוצה בדצמבר 2007 כשהייתה במקום ה-18 בליגה עם שני ניצחונות. בחלון ההעברות הוא החתים מספר שחקנים חדשים והקבוצה נמנעה מירידת ליגה רק במחזור האחרון של העונה. בעונה הבאה, 2008/2009, החתים שחקנים נוספים והוביל את הקבוצה למקום ה-7 (הדירוג הגבוה ביותר שהגיעה אליו אי פעם) ולרבע גמר גביע ה-FA. בזכות המיקום אליו הגיע בסיום העונה, השתתפה הקבוצה בליגה האירופית בעונת 2009/2010 והעפילה לגמר, בו הפסידה לאתלטיקו מדריד 2:1. בזכות המשחקים באירופה היא סיימה את העונה במקום ה-12 והגיעה שוב לרבע גמר גביע FA, והודג'סון נבחר למאמן השנה של התאחדות מאמני הליגה (LMA).
ליברפול – ביולי 2010 שילמה ליברפול לפולהאם 2 מיליון פאונד כפיצויים על הפרת החוזה של הודג'סון והוא עבר לאמן את הקבוצה[11]. בתום 7 משחקים ולאחר שינויים שערך בסגל, הייתה במקום ה-18 בטבלה והודחה מגביע הליגה על ידי קבוצה מליגת המשנה, נורת'האמפון טאון. למרות שניצחונות מאוחרים יותר החזירו את הקבוצה לחצי העליון של הטבלה, הודג'סון פוטר בינואר 2011 והוחלף על ידי קני דלגליש.
וסט ברומיץ' אלביון – בפברואר 2011 החליף את רוברטו די מטאו בחוזה לשנה וחצי. לאחר כניסתו ניצחה הקבוצה בחמישה משחקים מתוך 12 וסיימה חמישה נוספים בתיקו, בהם ניצחון 1:2 על ליברפול ממנה פוטר הודג'סון. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-11, הגבוה ביותר של הקבוצה לאחר שלושה עשורים. בזמן הפגרה ביצע הודג'סון שינויים בסגל אך לאחר פתיחה טובה של עונת 2011/2012, הקבוצה איבדה נקודות לאחר משחקי חג המולד וירדה לאזור הקו האדום. לאחר החתמות נוספות של שחקנים שערך בחלון ההעברות בינואר, הצליחה הקבוצה לצבור נקודות וסיימה את העונה במקום ה-10, הגבוה ביותר של הקבוצה מאז 1981[12]. לקראת סיום העונה, באפריל 2012, דווח שהתאחדות הכדורגל האנגלית מינתה את הודג'סון למאמן נבחרת אנגליה בכדורגל[13], אך הוא המשיך לאמן את וסט ברומיץ' עד סוף העונה.
קריסטל פאלאס – החל מ-2017 שימש כמאמנה של קריסטל פאלאס בפרמייר ליג, עזב את תפקידו בסיום עונת 2020/2021 אך ב-21 במרץ 2023 חזר לקדנציה נוספת לקריסטל פאלאס כשחתם עד לסיום העונה לאחר פיטוריו של פטריק ויירה.
ווטפורד – ב-25 בינואר 2022 מונה למאמנה של ווטפורד מהפרמייר ליג עד לסיום העונה, עונת 2021/2022. בסיום העונה ירד עמה לצ'מפיונשיפ.
נבחרת אנגליה – הודג'סון החל להכין את הנבחרת למשחקי יורו 2012 והוציא את ריו פרדיננד, קפטן הנבחרת לשעבר, מהסגל. בשני משחקי הידידות שנערכו כהכנה ליורו, ניצחה הנבחרת את נורווגיה ואת בלגיה. בטורניר עצמו, עלתה אנגליה מהמקום הראשון בבית, אך הפסידה לאיטליה ברבע הגמר בדו-קרב פנדלים לאחר תיקו 0:0. באוגוסט 2008 דורגה הנבחרת במקום השלישי בדירוג פיפ"א[14], הגבוה ביותר מאז החל הדירוג. במוקדמות מונדיאל 2014 סיימה אנגליה במקום הראשון בבית 8, לאחר שלא הפסידה אף משחק ועם ניצחון 8:0 על סן מרינו. במונדיאל סיימה הנבחרת במקום האחרון בבית והודחה לאחר שני הפסדים ותיקו. ביורו 2016 עלתה אנגליה לשלב שמינית הגמר לאחר שסיימה במקום השני בבית, והודחה בשמינית הגמר במפתיע על ידי איסלנד, הפסד שהביא להתפטרותו של הודג'סון[15].
