טיוטה:ביקורי קנצלרי גרמניה בישראל
מאז כינון היחסים בין ישראל לגרמניה המערבית ב-1965, ביקרו בישראל ארבעה קצנלרי גרמניה מכהנים (מתוך חמישה).[1] הביקור הראשון נערך בשנת 1973 והאחרון בשנת 2014. מיעוט הביקורים ומועדיהם ביטאו את המורכבות של היחסים בין שתי המדינות לאחר השואה והזיכרונות מן העבר שהפכו את הביקורים לטעונים ורגישים במיוחד.
הביקורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקור וילי ברנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקור הלמוט קוהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקור הקנצלר הלמוט קוהל בישראל היה טעון במיוחד וספג ביקורת רבה. הביקור תוכנן לסוף אוגוסט 1983 לתקופה של חמישה ימים, אך בוטל יומיים לפני המועד המקורי עם היוודע התפטרותו של מנחם בגין. עוד בטרם הביטול, חרף המתיחות בין ישראל למדינות ערב, נשמעו קריאות לביטול הביקור המתוכנן על ידי מספר חברי הכנסת מסיעת המערך על רקע החלטתו של קוהל למכור טנקי לאופרד 2 לערב הסעודית (שנחשבה באותה תקופה ליריבה צבאית של ישראל).
לבסוף, הגיע קוהל לישראל לביקור מקיף בן שישה ימים בין ה-24 בינואר ל-29 בינואר 1984. בימיו הראשונים, ביקר ביד ושם ונפגש עם ראש הממשלה יצחק שמיר, לו העביר שלושה מכתבים מקוריים שנכתבו עלי ידי בנימין זאב הרצל. כמו כן הניח זר לזכר חללי צה"ל בכנסת. לאחר מכן ערך ביקור באוניברסיטה העברית, בכותל המערבי, בבית התפוצות ובאוניברסיטת תל אביב. קוהל המשיך את ביקורו בצפון הארץ וביקר בכנסיית הבשורה בנצרת, בטבריה, בכפר נחום ובקיבוץ גינוסר.
ביקור גרהרד שרדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקנצלר גרהרד שרדר הגיע לישראל ב-31 באוקטובר 2000 לביקור בן יום אחד בלוויית אשתו ונציגים נוספים מהבונדסטאג, כחלק מסיור שערך במדינות המזרח התיכון, בו ביקר גם בסוריה, לבנון, ירדן ומצרים.[2] שרדר נפגש עם ראש הממשלה אהוד ברק והנשיא משה קצב, וכן ביקר ביד ושם והניח זר על קברו של יצחק רבין בהר הרצל. במהלך הביקור ביד ושם נרשמה תקרית מביכה, כשכיבה בטעות את אש התמיד לזכרם של קורבנות השואה.
ביקורי אנגלה מרקל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקנצלרית אנגלה מרקל ביקר בישראל מספר שיא של ביקורים – שישה במספר.
על רקע עלייתה של מרקל לשלטון בנובמבר 2005, התהדקו היחסים בין ישראל לגרמניה ובין מרקל לראש הממשלה אהוד אולמרט, שנחשב לידידה הקרוב. ביקורה הראשון של מרקל בישראל כקנצלרית, אירע ב-29 בינואר 2006, כשלושה חודשים בלבד לאחר הבחירות הכלליות בגרמניה. בכך הייתה ישראל לאחת המדינות הראשונות בהן ביקרה מרקל, דבר המצביע על טיב היחסים בין שתי המדינות. בנוסף לכך, הביקור התקיים כמתוכנן חרף העובדה שראש הממשלה אריאל שרון שקע ימים ספורים לפני הביקור בתרדמת ובכך הייתה מרקל לאישיות החשובה ביותר שביקרה בישראל בתקופת נבצרותו של שרון. במהלך הביקור, נועדה מרקל עם ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני. כמו כן, נפגשה גם עם מנהיגים מהאופוזיציה, ביניהם עמיר פרץ ובנימין נתניהו, וסיירה ביד ושם.
מרקל שבה לביקור נוסף בראשית חודש אפריל 2007 בזמן שכיהנה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי. הביקור, שערך כיומיים היה כחלק ממסעה למזרח התיכון, במהלכו ביקרה גם בירדן, לבנון והרשות הפלסטינית. במהלך הביקוור נועדה שלוש פעמים עם ראש ההמשלה אהוד אולמרט וכן עם שרת החוץ ציפי לבני. בנוסף, הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
הביקור השלישי של מרקל כקנצלרית אירע בחודש מרץ 2008 לציון חגיגות ה-60 למדינת ישראל. אל הביקור התלוו שבעה שרים בכירים, כמחצית משרי ממשלתה. כבר בתחילת הביקור, ביקרה מרקל בלוויית נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בקיבוץ שדה בוקר, סיירה בביתו של דוד בן-גוריון והניחה פרחים על קברו. חברי שתי הממשלות ביקרו ביד ושם ולאחר מכן קיימו ישיבת ממשלה משותפת.[3] ב-18 במרץ נשאה מרקל נאום בפני מליאת הכנסת.[4] העובדה שנאמה בגרמנית הביאה לכך שמספר חברי כנסת החרימו את נאומה, בהם אריה אלדד ושלי יחימוביץ'.[5] מרקל פתחה את נאומה בעברית ואמרה: "אני מודה לכם, שניתן לי לדבר אליכם כאן בבית מכובד זה. זה כבוד גדול עבורי". לאחר מכן עברה לגרמנית והודתה על כך שניתנה לה האפשרות לדבר בשפת אמה.[6] מרקל חזרה בנאומה על כך שלגרמניה "אחריות היסטורית" לביטחון ישראל ושאחריות זו "היא חלק מהאינטרס הלאומי העליון" של גרמניה, וסיימה את דבריה בעברית: "מזל טוב לחגיגות שישים השנה למדינת ישראל. שלום".[7] ביקורה זה של מרקל, הוביל לייסוד של פסגת ממשלות שנתית בין ישראל לגרמניה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קנצלר גרמניה היחיד שלא ביקר בישראל החל מכינון היחסים הוא הלמוט שמידט שתקופת כהונתו התאפיינה ביחסים מתוחים עם ישראל.
- ^ קנצלר גרמניה בדרכו לישראל: נפגש היום עם נשיא סוריה, באתר וואלה!
- ^ אלדד בק, הקנצלרית, עמ' 250.
- ^ אמנון מרנדה, מרקל בנאומה בכנסת בעברית: "כבוד גדול עבורי", באתר ynet, 18 במרץ 2008
- ^ אמנון מרנדה, מחאה בכנסת: מרקל תנאם בגרמנית, ח"כים ייעדרו, באתר ynet, 18 במרץ 2008
- ^ אלדד בק, הקנצלרית, עמ' 252.
- ^ אלדד בק, הקנצלרית, עמ' 254.