מליאת הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אולם המליאה

מליאת הכנסת היא התכנסות מלאה של כלל חברי הכנסת לישיבת עבודה, להבדיל מן הישיבות והפעילות בוועדות הכנסת השונות. ישיבות מליאת הכנסת מתקיימות באולם המליאה, הממלא את החלל המרכזי בבניין הכנסת.

בניין הכנסת הנוכחי נחנך בישיבת המליאה הראשונה ב־30 באוגוסט 1966 שאותה פתח ראש הממשלה לוי אשכול ובראשה עמד יושב ראש הכנסת, קדיש לוז.

באולם המליאה מתקיימים הדיונים המרכזיים שעל סדר יומה של הכנסת.

אולם המליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולם המליאה יושבים חברי הכנסת לפי הסיעות שאליהן הם משתייכים, לפי קביעתה של הוועדה המסדרת. נהוג שסיעות הקואליציה והסיעה הגדולה בה יושבות משמאלו של יושב ראש הכנסת, וסיעות האופוזיציה והסיעה הגדולה בה, לימינו. במליאה ישנם מושבים לחברי הכנסת, המסודרים בצורת מנורה. השולחן המרכזי, בצורת פרסה, הוא שולחן הממשלה, בראשו יושב ראש הממשלה, לצידו סגניו, ומסביב שאר השולחן השרים. פעמיים מאז קום המדינה, בעת כהונת ממשלה בעלת מספר שרים רב, הותקן שולחן קטן נוסף במרכז המליאה, לשימוש שרי הממשלה. בצידי האולם ישנם תאים המשמשים את מזכירי הוועדות והסיעות, יועצים ועוזרים פרלמנטרים.

באולם המליאה יש מקום קבוע לכל חבר כנסת ושמו מצוין עליו, על שולחנו של כל חבר כנסת נמצאים תקנון הכנסת, סדר היום והצעות חוק הנדונות באותו היום. מול חבר הכנסת מצוי מסך ממוחשב המופעל בעזרת מגע אשר משמש להצבעות, סדר היום ועוד. בכל הצבעה אלקטרונית מצביע חבר הכנסת במסך המגע על האפשרות המועדפת עליו: אדום - מתנגד, ירוק - בעד וצהוב - נמנע. חבר הכנסת רשאי להצביע אך ורק ממקום מושבו.

יושב ראש הכנסת וסגניו הממלאים את מקומו בהיעדרו יושבים בראש "במת הכנסת" בזמן ניהול הישיבה, משמאלו של היושב ראש יושב מזכיר הכנסת ומימינו עומד חבר הכנסת הנואם. מאחורי היושב ראש, שולחן קטן המשמש למטרות שונות: בהצבעות סבוכות יישובים אליו סגניו של מזכיר הכנסת. כאשר נואם ראש מדינה זרה בכנסת, יושב בו ראש מחלקת הטקס. בעת הצבעה חשאית במשכן, כמו בבחירת נשיא המדינה או מבקר המדינה, סופרים בו את הקולות.

אל אולם המליאה צופה יציע האורחים. היציע נמצא בחלקו העליון של האולם, והוא מחולק לשניים באמצעות מחיצת זכוכית משוריינת. בחלק הקדמי, הפתוח לאולם המליאה, יש מקומות ישיבה לאורחים מוזמנים, לרבות תא מיוחד המיועד לנשיא המדינה בצדו השמאלי (ביחס לנקודת המבט של היושב-ראש) של היציע הקדמי.

בצידו הימני של היציע (ביחס לנקודת המבט של היושב-ראש) נמצאת התקשורת, כתביה והמצלמות המצלמות את דיוני המליאה ומעבירות אותם בשידור חי בערוץ הכנסת.

מאחורי מחיצת הזכוכית, בחלקו העליון של היציע, ישנם מקומות ישיבה לציבור שאינו מוזמן, ואנשים המגיעים יכולים לצפות בישיבות המליאה ולהאזין להן.

האמן הישראלי דני קרוון עיצב את הפסל המכסה את הקיר שבחזית האולם הבנוי - "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך". ביצירה יש רכיבים המסמלים את נוף ירושלים.

בצדו השמאלי של הקיר (במבט ממרכז המליאה אל עבר במת הכנסת) תלוי דיוקנו של בנימין זאב הרצל ובמרכז דגל המדינה.

הפעילות במליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטותיה של הכנסת, כגון אישורו של חוק או הצבעת אי אמון, מתקבלות באמצעות הצבעה במליאת הכנסת המתכנסת מדי שבוע בימים שני, שלישי ורביעי מלבד חודשי הפגרה והחגים. ההחלטה מתקבלת בקולותיהם של רוב חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה. בנושאים מסוימים, כגון שינוי חלק מחוקי היסוד, נדרש רוב של 61 חברי כנסת.

באולם המליאה מתקיימים הדיונים המרכזיים שעל סדר יומה של הכנסת, עונים שרי ממשלת ישראל על שאילתות שהוגשו על ידי חברי הכנסת, מועלות הצעות לסדר היום, ומתקיימות הצבעות חברי הכנסת על הצעות אי אמון שהוגשו על ידי האופוזיציה ועל חוקים בקריאות טרומיות, קריאה שנייה ואישור סופי של חוק בקריאה שלישית.

כלי הנתון בידי חברי הכנסת הוא חיוב ראש הממשלה להגיע לדיון במליאה בתנאי שנאסף מספר החתימות הדרוש.

אל אולם המליאה מגיעים לעתים ראשי מדינות וארגונים הנואמים בפני חברי הכנסת. נשיא מצרים, אנואר סאדאת, היה מנהיג הראשון של מדינה ערבית שנאם באולם המליאה.

הצבעה במליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן דרכים אחדות להצבעה במליאת הכנסת:

  • מרבית ההצבעות מתנהלות בעזרת מערכת הצבעה אלקטרונית. יו"ר הישיבה מכריז על תחילת ההצבעה, חברי הכנסת לוחצים במשך זמן מה על הכפתור המועדף עליהם במסך המגע: בעד, נגד או נמנע. עם תום זמן ההצבעה התוצאה מופיעה על הלוח הממוחשב והיו"ר מכריז עליה. במקרה שבו לא נפלה הכרעה, ומספר הקולות בעד ונגד שווה, מתקבלת דעת הנגד.
תוצאות הצבעה אלקטרונית במליאת הכנסת
  • במקרים מיוחדים, על פי בקשתם של לפחות 20 ח"כים או על פי בקשת הממשלה, נערכת הצבעה שמית. מזכיר הכנסת מקריא שם של חבר כנסת אחרי חבר כנסת והוא צריך לומר את אופן הצבעתו-בעד, נגד או נמנע. אחרי תום הקראת כל השמות נותנים עוד הזדמנות לח"כים שנעדרו מההצבעה הראשונה, ולבסוף סופרים את הקולות ומכריזים על התוצאה.
  • הצבעה בהרמת ידיים נערכת בשני מקרים:
    • כאשר המערכת האלקטרונית אינה פועלת, נוהגים כפי שנהגו לפני הפעלתה. היו"ר ממנה שני ח"כים סופרים. הוא שואל "מי בעד?" חברי הכנסת שבעד מרימים את הידיים, והח"כים הסופרים סופרים את מספרם. באופן דומה נעשית הצבעה בשאלה "מי נגד?" ו"מי נמנע?".
    • בהצבעות כמו ההצבעה על תקציב המדינה, שבהן יש מאות הסתייגויות בזו אחר זו, והתוצאות יחסית ידועות מראש, את ההצבעות הראשונות עושים באחת השיטות המפורטות למעלה, אך את מרבית ההצבעות עושים בשרשרת, בהן מרימים ומורידים ידיים, והיו"ר קובע האם ההצעה עברה או לא, בלי לספור את הקולות במדויק, אלא בהסתמך על מראה עיניו.

פרובוקציות במליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2016, כתגובה לגל השריפות בישראל (שהיה חשד שנגרם מהצתות של אנשי המגזר הערבי) שלף ח"כ אורן חזן מצית במליאת הכנסת והדליק אותה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]