טיוטה:סעדי שיראזי

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

שֵׁיח אַבּוּ-מוֹהַמַּד מוֹסְלֶח-אוֹלְדִין (בפרסית: مصلح الدین) אֶבְּן עַבְּדוֹלְלָה שִׁירָאזִי, המוּכר בשם העט שלו סַעְדִּי (בפרסית: سعدی) (באנגלית: Saadi), וכינויים נוספים כגון סַעְדִּי שִׁירָאזִי, 'אמן הנאום' (استاد سخن), השֵׁיח המפואר ביותר (شیخ اجل), נולד ונפטר בשיראז (1291-1208). השירה הפרסית לאורך ההיסטוריה התברכה במספר מרשים של משוררים ידועי-שם באיראן ומחוצה לה. משוררים אלה לרוב עסקו בנוסף לשירה גם בספרות ובפילוסופיה, במדע וברפואה, במתמטיקה ובאסטרונומיה, וחלקם היו שופטים, כוהני דת ומורי הלכה. לפיכך כל משורר ידוע בנושאים שהוא מדגיש. בהקשר זה, סעדי הוא אחד מענקי המשוררים והסופרים הפרסיים מימי הביניים, אשר מוּכר כאיש מוּסר, ההומניסט של המאה ה-13. הוא אחד מהמשוררים הפרסיים שכבר בתקופת חייהם הפכו למפורסמים מחוץ לגבולות איראן של אז, כפי שמזכיר בספרו גּוֹלֶסְתָּאן (گلستان - Golestan) בסיפור על ביקורו בקאשגר.[1]

קורות חיים

נראה כי קורות חייו של סעדי השפיעו מאוד על עיצוב אופיו והתנהלותו. ניתן להסיק אודות שנת הולדתו של סעדי (1208) לפי דבריו בספר גולסתאן. סעדי מתוודה כי ספרי גולסתאן ובוסתאן נכתבו ופורסמו בתקופת משבר גיל ה-50 אצלו:[2]

"בְּלַיְלָה אֶחָד הָיִיתִי מְכַוֵּן לְיָמִים עָבָרוּ, וּמִצְטַעֵר עַל הַחַיִּים שֶׁבֻּזְבְּזוּ, וְאֶת אַבְנֵי חֲלַל הַלֵּב הָיִיתִי מְחוֹרֵר בְּיַהֲלוֹמִים שֶׁל דִּמְעַת הָעַיִן וְאוֹמֵר אֶת הַחֲרוּזִים הַמַּתְאִימִים הַלָּלוּ עַל הַמַּצָּב שֶׁלִּי:

כָּל רֶגַע שֶׁעוֹבֶרֶת נְשִׁימָה מִן הַחַיִּים כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט לֹא נִשְׁאֲרוּ רַבִּים

הוֹי שֶׁעָבַרְתָּ אֶת הַחֲמִשִּׁים וְאַתָּה כְּמוֹ הַיְשֵׁנִים בַּחֲמִשָּׁה יָמִים אֵלֶּה אוּלַי תַּפְנִים

בּוּשָׁה לְמִי שֶׁהָלַךְ וְאֶת הָעֲבוֹדָה לֹא נָשָׂא הִכּוּ בְּתֹף הַנְּסִיעָה וְלֹא הֵכִין אֶת הַמַּשָּׂא"

ובהמשך מציין את שנת הפרסום של ספרו גולסתאן (1258):[3]

"בִּזְמָן זֶה שֶׁהָיָה לִי טוֹב וְנֶהֱנֶה מֵאֲוִירָה הָיָה זֶה שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וָשֵׁשׁ אַחַר הַהֲגִירָה

רְצוֹנִי הָיָה לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ, וְזֹאת נֶאֱמְרָה הָלַכְתִּי וּמָסַרְתִּי אוֹתְךָ בְּיַד הַגְּבוּרָה"

סעדי נולד בעיר שיראז בִדרום איראן למשפחה של חכמי דת, ונפטר שם בגיל 83. כבר בילדותו התייתם מאביו, שהיה משרת בחצר המושל המקומי אַתָּאבַּכּ אֶבְּן סַעְד, וגדל בחסות האֵם. לאחר סיום לימודי הדת והספרות, בגיל צעיר נסע לרכוש השכלה גבוהה במכללת נֶזָאמִיָּה (نظامیه) בבגדאד. הוא הושפע מאוד ממוריו שבמכללה ובעיקר גַ'מָאל-אַלְדִּין אַבּוּ-אַלְפַרַג' עַבְּדוֹל-רַחְמָן מֳחְתַסִבּ (ابوالفرج عبدالرحمن محتسب) אותו הוא מזכיר בכתביו כמַנחה. הוא הושפע מאוד גם מתורתו של האימם מוּחַמַד אַל-עַ'זָאלִי*.

סעדי מוּכּר כהֵלֶךְ, וככזה לאחר לימודיו החל את מסעותיו הרבים מבגדאד. מסעותיו התפרשׂו ברחבי העולם המוסלמי של אז, שהשתרע מהודו ועד מרוקו, מכוּש וחצי-האי ערב, בואכה ירושלים ודמשק, ועד לקונסטנטינופול באסיה הקטנה ולתורקמניסטן של היום. גבולות אלה של נדידה מצטיירים מתוך סיפוריו בספרי גּוֹלֶסְתָּאן וְבּוּסְתָּאן וייתכן שחלקם פיקטיביים. שלושים וחמש שנות מסעותיו (בין השנים 1242–1277) שבחלקן הגדול היו רגליים, השאירו עליו רושם עז. מהם צבר את ניסיון חייו - חוויות אישיות שביטאן בשפה רהוטה, בשירה ובפרוזה בשני ספריו האלמוֹתיים גּוֹלֶסְתָּאן (גן הפרחים) ב-1257 ובּוּסְתָּאן (גן עצי הפרי) שנה לאחר מכן. כפי שהוא מסַפר, במסעותיו בין השאר גם נִשבּה בידי הצלבנים ונמכר לעבדות עד שנפדה בידי מכּר דמשׂקאי. עם חזרתו ממסעותיו השתכן בשיראז תחת חסותו של מושל שיראז אַתָּאבַּכּ מוֹזַּפַר אוֹלְדִין אַבּוּ-בַּכְּר אֶבְּן סַעְד אֶבְּן זַנְגִי, ולכבוד פטרונו אימץ לעצמו את שם העט 'סעדי'; את ספרו גולסתאן הקדיש למושל זה.

יצירות

מכלול יצירותיו של סעדי הנקרא כּוֹלִיָּאת סַעְדִּי (کلیات سعدی), כולל את הספרים גּוֹלֶסְתָּאן (گلستان), בּוּסְתָּאן (بوستان), ודִּיוָאן השירים (دیوان اشعار). האחרון כולל בתוכו סגנונות שיריים שונים כגון מבחר שירים בשפה הערבית, קַסִידוֹת (قصاید), תַּרְגִּ'יעָאת (ترجیعات), עַ'זַלִים (غزلیات), מְרֻבָּעִים (رباعیات), מַסְנַוִי (مثنویات), בְּדִידִים (مفردات), מְחֻבָּרִים (ملحقات), קְטָעִים (قطعات), קטעי הומור (هزلیات) וּדְרָשׁוֹת (مواعظ).

שירי סעדי מצטיינים בַּמסרים הכלל-אנושיים שבהם, ומכאן חשיבותם. עם זאת, סגנון כתיבתו ייחודי בכך שהוא משתמש במילים פשוטות אך מלאות משמעות (سهل و ممتنع) ובחרוזיו ובמשפטיו אין מילים עודפות.

השירה הפרסית, הקלאסית כמודרנית, מלאה בדימויים שלעין המערבית יכולים להיראות זרים עד כדי ניתוק מן המציאות. כך גם בשירתו של סעדי, המוטיבים של אהבה, אמונה, מוּסר וחוכמה משחקים תפקיד מרכזי. הצמדים כגון פרפר ונר, בולבול ופרח, הודי ותורקמני, כמו גם מלך ודַרוִישׁ, מאמין וכופר, עין ולב, גוף ונפש, מייצגים יחסי אהבה-שנאה, נאמנות-בגידה, שחור-לבן, מכוער-יפה, חומר-רוח, ואחרים. אצל סעדי, המזדהה כדַרְוִישׁ, לכל מונח משמעות מוגדרת, כך למשל המונח 'נכבד/ים' (בּוֹזוֹרְג/בּוֹזוֹרְגָאן) מיוחס לאנשי מעֲלה בעלי מוּסר ולא בהכרח לאנשים בעלי אמצעים חומריים. סעדי מרבה להשתמש במילים בעלות מספר משמעויות בהתאם לניקודן (דבר המתבטא באופן הגיית המילים בשפה הפרסית).

עריכות הכוליאת וספרי גולסתאן ובוסתאן

ספרי גולסתאן ובוסתאן פורסמו לאורך השנים כספרים מאוד פופולריים בקרב קהל קוראי הפרסית, בתוך גבולות איראן ומחוצה לה. פופולריות זו נובעת בעיקר מהזדהותו של סעדי עם הסבל של האדם הפשוט ודרישתו לעשיית הצדק. ניתן לציין את הכוליאת של סעדי בעריכת חָאן-גָ'אן חוֹנְסָארִי (خانجان خوانساری) משנת 1885. ספריו של סעדי נערכו ועברו מספר עריכות על ידי מלומדים איראניים במאה ה-20. נראה כי בספרי גולסתאן ובוסתאן בעריכת ד"ר מוֹהַמַּד-עַלִי פוֹרוּעִ'י* (محمد علی فروغی) משנת 1925, נשמטו חרוזים היכולים לפגוע בסמלי המלוכה (כגון הצגת דימוי האריה כמסכן). נראה כי ספרי גולסתאן ובוסתאן שעברו עריכה לפני המהפכה האסלאמית (1979) שונים מאלה שלאחר המהפכה מבּחינת התכנים הארוטיים שבהם.

גּוֹלֶסְתָּאן

גּוֹלֶסְתָּאן (גן הפרחים) של סעדי כולל הקדמה ושמונה פרקים שבמקור נקראים שער (ים) (باب), בהקבלה לשמונת שערי גן העדן המוזכרים באסלאם.

שַׁעַר רִאשׁוֹן: עַל אוֹדוֹת אֳפִי הַמְּלָכִים

שַׁעַר שֵׁנִי: עַל אוֹדוֹת מוּסַר הַדַּרְוִישִׁים

שַׁעַר שְׁלִישִׁי: בְּשֶׁבַח הַהִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט

שַׁעַר רְבִיעִי: עַל אוֹדוֹת הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּשְּׁתִיקָה

שַׁעַר חֲמִישִׁי: עַל אוֹדוֹת הָאַהֲבָה וְהַבַּחֲרוּת

שַׁעַר שִׁשִׁי: עַל אוֹדוֹת הַחֻלְשָׁה וְהַזִּקְנָה

שַׁעַר שְׁבִיעִי: עַל אוֹדוֹת הַחִנּוּךְ

שַׁעַר שְׁמִינִי: עַל אוֹדוֹת מָסֹרֶת הַתַּרְבּוּת

סעדי הקדיש את ספר גולסתאן לפטרונו סַעְד אֶבְּן זַנְגִי:[4]

"אִם רְצוֹנוֹ כְּבַעַל בַּיִת יִתֵּן צוּרִים כְּאַרְתַּנְג[5] הוּא קִשּׁוּט חַרְסִינָה לַבַּיִת וְצִיּוּרִים

יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה פְּנֵי נְכָאִים מִסִּבָּה שֶׁבְּגוֹלֶסְתָּאן אֵין מָקוֹם לְגַעְגּוּעִים

בִּמְיֻחָד כִּי הַהַקְדָּמָה הִיא בְּחָסוּת הוֹדוֹ יָרוּם עַל שְׁמוֹ שֶׁל סַעְד אַבּוּ-בַּכְּר סַעְד בֶּן זַנְגִי רָשׁוּם"

גולסתאן כתוב בסגנון של סיפורי מוּסר-השכּל קצרים ששזורים בהם חרוזי שירה. בקטעי הפרוזה שבסיפורים סעדי משתמש במשקל בין המילים, כדי להקנות קצב ויופי לקריאה. סעדי כאיש מאמין ומלומד דת משתמש במונחים מתוך הקוּראן, החַדִית' (התורה שבעל-פה המוסלמית), הסוּפיוּת (האסלאם המיסטי), והפילוסופיה היוונית. כאמן דו-לשוני בשפה הפרסית והערבית, בסיפוריו שלובים חרוזים בערבית.

חלק מחרוזי השירה של סעדי נחרטו בלשון ובתרבות הפרסית ומשמשים כדברי שנינה, חוכמה, עצה או תוכָחה. בין חרוזיו המפורסמים, שכמעט כל אזרח איראני מכיר ויכול לצטט בעל-פה, ניתן לציין את 'בְּנֵי-הָאָדָם' (بنی آدم):[6]

"בְּנֵי הָאָדָם זֶה לָזֶה כְּמוֹ לַגּוּף הָאֵיבָרִים כִּי בִּבְרִיאָתָם מֵאוֹתָהּ פְּנִינָה נוֹצָרִים

כְּשֶׁאֵיבָר אֶחָד כּוֹאֵב לוֹ בְּשֶׁל הַחַיִּים שְׁאָר הָאֵיבָרִים לֹא שְׁקֵטִים וְכוֹאֲבִים

אִם אֵינְךָ עָצוּב בְּשֶׁל סִבְלוֹ שֶׁל הָאַחֵר אִי אֶפְשָׁר לְכַנּוֹת אוֹתְךָ בֶּן אָדָם יוֹתֵר"

בּוּסְתָּאן

בּוּסְתָּאן (גן עצי הפרי) של סעדי כולל פרקי הקדמה וסיום, ובתווך עשרה פרקים שבמקור נקראים שער (ים) (باب). השערים מוקדשים לערכי מוּסר ולגישתו של סעדי להתנהלות בחיי היום יום.

הַקְדָּמָה שֶׁל סַעְדִּי - בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

בְּשֶׁבַח אַחֲרוֹן הַשְּׁלִיחִים עָלָיו הַתְּפִלָּה וְהַשָּׁלוֹם

הַסִּבָּה לַעֲרִיכַת הַבּוּסְתָּאן

בְּשֶׁבַח אַבּוּ-בַּכְּר אִבְּן סַעְד

בְּשֶׁבַח אַתָּאבַּכּ

שַׁעַר רִאשׁוֹן: עַל אוֹדוֹת הַצֶּדֶק וְהַהֲגִינוּת

שַׁעַר שֵׁנִי: עַל אוֹדוֹת הַחֶסֶד לַאֲנָשִׁים

שַׁעַר שְׁלִישִׁי: עַל אוֹדוֹת הָאַהֲבָה וְהַשִּׁכְרוּת

שַׁעַר רְבִיעִי: עַל אוֹדוֹת הָעֲנָוָה וְהַצִּנְעָה

שַׁעַר חֲמִישִׁי: עַל אוֹדוֹת הַהַסְכָּמָה

שַׁעַר שִׁשִּׁי: עַל אוֹדוֹת הַהִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט

שַׁעַר שְׁבִיעִי: עַל אוֹדוֹת הַחִנּוּךְ

שַׁעַר שְׁמִינִי: עַל אוֹדוֹת הַהוֹדָיָה עַל הַבְּרִיאוּת

שַׁעַר תְּשִׁיעִי: עַל אוֹדוֹת הַכַּפָּרָה וְדֶרֶךְ הַמִּצְוָה

שַׁעַר עֲשִׂירִי: עַל אוֹדוֹת הַהוֹדָיָה וַחֲתִימַת הַסֵּפֶר

בראשית הספר סעדי כותב דברי תשבחות לאל, לנביא ולמושלים שהיווּ בעבורו השראה רוחנית ותמכו בו כלכלית. ספר זה כתוב בסגנון של סיפורים ומשלים כולה בחרוזי שירה. מקורותיו של סעדי לספר בוסתאן זהים לאלה שבספר גולסתאן.

דיואן השירים

לסעדי גם ארבעה ספרי שירה מסוג עַ'זַלִים, וקַסידוֹת (שירי אהבה ארוכים) בפרסית ובערבית. ככלל, סעדי מעריך כל אדם באשר הוא, אך יחסו אל הנשים הוא דו-ערכי. מצד אחד, כאיש מוסלמי (סוּנִי) מאמין, הוא מצדד בהגבלת הנשים על ידי בעליהן, כמו בהֶעָרָה בספר בּוּסְתָּאן (דְּבָרִים עַל אוֹדוֹת טִפּוּחַ הַנָּשִׁים וְהַזְכָּרַת יָשְׁרָתָן וּשְׁחִיתוּתָן), או בחרוז כגון:

"הַאִם לֹא תִּתְבַּיֵּשׁ כְּגֶבֶר נְכוֹחָה שֶׁהַנָּשִׁים תִּהְיֶינָה מְקֻבָּלוֹת יוֹתֵר מִמְּךָ"

מצד שני, כגבר מאהב, סעדי מאמין בהענקת חירות מוחלטת לנשים על גופן כמו בע'זל 47 'תַּלְתַּל שֵׂעָר הָאֲהוּבָה' (سلسله موی دوست):[7]

"תַּלְתַּל שֵׂעָר הָאֲהוּבָה חִשּׁוּק בְּמַלְכֹּדֶת הַצָּרָה הַנִּמְצָא מִחוּץ לְחִשּׁוּק זֶה אֵינוֹ מַכִּיר הַמְּאֹרָע

בְּעֵינֶיהָ אֵין חֲרָטָה אִם יַכּוּנִי לְפִי חָרֶב מְחִיר הַדָּמִים לְמַבָּט אֶחָד עָלֶיהָ, לְמֵאָה כָּמוֹנִי עָרֵב

אִם תֵּצֵא נִשְׁמָתִי בִּלְבַקֵּשׁ חִבּוּר אֶל חֲבֵרָה זֹאת לֹא חֲבָל, כִּי חֲבֵרָה מִנִּשְׁמָתִי יוֹתֵר יְקָרָה

הַדָּת אוֹסֶרֶת לְתָאֵר אֶת רִיב הַמְאֹהָבִים הַפָּנִים הַחִוְרוֹת הֵן עֵדוּת לִבְכִי הַדּוֹאֲבִים

כֹּחַ הַסַּבְלָנוּת וְהִגָּיוֹן הֵם הוֹנוֹ שֶׁל הַנָּזִיר כְּשֶׁהִגָּיוֹן נִלְכָּד בְּאַהֲבָה, הַסַּבְלָנוּת הִיא בִּזָּה לָאֲוִיר

כְּשֶׁהַלֵּב, רַגְלוֹ אֲזוּקָה, צַוַּאר הַנֶּפֶשׁ לָכוּד בַּפְּלָצוּר פַּחַד הַדִּבּוּר הוּא לֹא מָה הַסִּבָּה וּבְמָה אָמוּר

בַּעֲלַת נֶכֶס הַקִּיּוּם, שׁוֹלֶטֶת עַל לִדְחוֹת וּלְקַבֵּל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה אֵין זֶה דִּכּוּי, הַדִּכּוּי הוּא אִם תְּיַלֵּל

שִׁלְפִי הַחֶרֶב מִנְּדָן, טַפְטְפִי רַעַל לַגָּבִיעַ כִּי הָעִנְיָן מְקֻבָּל עָלַי וְאֶת רְצוֹנִי מַשְׂבִּיעַ

אִם תְּלַטְּפִי בְּרֹךְ וְאִם תִּכְעֲסִי בְּזַעַם צִוּוּיַיִךְ שׁוֹלְטִים בִּי, לִסְבֹּל מִמֵּךְ עָלַי מֻסְכָּם

מִי שֶׁבִּגְלַל הֲצָקוֹת הַיָּרִיב אוֹ חֹסֶר נֶאֱמָנוּת הַיְחִידָה שׁוֹכֵחַ אֶת הַבְּרִית, הוּא זֶה הָאַחְרַאי לִבְגִידָה

הוֹי סַעְדִּי, מַה שֶּׁיוֹצֵא מִנִימוּסֵי הַחֲבֵרָה הוּא לִמְחִילָה נִרְאֶה שֶׁכֻּלָּם מְקַלְלִים, כִּי מִלִּים מְתוּקוֹת הֵן תְּפִלָּה"

כמאהב הוא מעניק את כל ישותו לאהובתו כמו בע'זל 403:[8]

"בַּנְּשִׁימָה בָּהּ אָמוּת, עֲדַיִן אַחֲרַיִךְ אֲחַזֵּר אֶפַּח נִשְׁמָתִי בְּתִקְוָה שֶׁאֶהְיֶה בְּסִמְטָתֵךְ לְאֵפֶר

עֵת בֹּקֶר בְּיוֹם הַדִּין כְּשֶׁאָרִים מֵעָפָר רֹאשׁ אַתְּחִיל לְדַבֵּר עָלַיִךְ, אַחֲרַיִךְ אָחֵל לִדְרשׁ

בַּאֲסֵפָה בָּהּ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת יִהְיוּ נוֹכְחִים עֵדִים מַבָּטִי יֻפְנֶה אֵלַיִךְ, אֶהְיֶה לְפָנַיִךְ כְּאַחַד הָעֲבָדִים

אַף אִם אִישַׁן בְּקֶבֶר הָאֲבַדּוֹן אֶלֶף שָׁנִים בַּחֲלוֹם הַגּוֹרָל אֶת רֵיחַ שְׂעָרֵךְ אֲזַהֶה לְפָנִים

לֹא אֲסַפֵּר אַגָּדוֹת תְּפִלָּה, פֶּרַח בְּגַן הָעֵדֶן לֹא אָרִיחַ לֹא אֲחַפֵּשׂ פָּנֶיהָ שֶׁל פֵיָה, אָרוּץ אֵלַיִךְ כְּשָׁלִיחַ

לֹא אֶשְׁתֶּה מֵי גַּן הָעֵדֶן מִידֵי מַגִּישַׁת הַיַּיִן בְּגַן הַנֹּעַם הֲיֵשׁ לִי צֹרֶךְ בַּיַּיִן, אִם מִפָּנַיִךְ אֲנִי מְבֻסָּם"

רהיטותו של סעדי מתבטאת בשפה פשוטה וחושפנית הקולעת למטרה, כדוגמת קטע 14 מתוך 'קטעים' (قطعات) הנקרא 'לַיְלָה אֶחָד':[9]

"לַיְלָה אֶחָד אֶרְצֶה לְהַגִּיד לָךְ בַּסְּתָרִים כְּשֶׁמֻּחְבָּאִים אָנוּ מִמַּכָּרִים וְזָרִים

אֶמְשֹׁךְ אֶל חֵיקִי אֶת מַחְלְפוֹת שְׂעָרֵךְ כָּךְ שֶׁמֵּעוֹלָם חֵיקִי הַפָּתוּחַ לֹא חָוָה אוֹתָךְ

אַךְ לְכָל חֵטְא יֵשׁ הָעֹנֶשׁ הַמַּתְאִים לְחֵטְא הָאַהֲבָה הוּא לַחַץ הַמִּתְחָרִים"

شبی خواهم که پنهانت بگویم نهان از آشنایان و غریبان

چنان در خود کشم چوگان زلفت کزو غافل بود گوی گریبان

ولیکن هر گناهی را جزاییست گناه عشق را جور رقیبان

הפתיחות של סעדי בחשיפת רגשותיו לאהובה ובו בזמן ההומור שלו מציגים את החוכמה שצבר במשך מסעותיו הרבים. ניתן לראות דוגמה לכך במרובע מקטע 15:[10]

"אֶלֶף נְשִׁיקוֹת יִתֵּן לָאֶבֶן זֶה שֶׁאֶת הָאֱלִילִים עוֹבֵד אַף שֶׁאֵין מֵהֶן שׁוּם רֶוַח אוֹ הֶפְסֵד

אַתְּ אֱלִילָה! לֹא מֵאֶבֶן! אַךְ יוֹתֵר קָשָׁה מֵאֶבֶן! כִּי סִכּוּי לָתֵת נְשִׁיקָה אַחַת לְפִיךְ אֵין!"

هزار بوسه دهد بت‌پرست بر سنگی که ضر و نفع محالست ازو نشان دادن

تو بت! ز سنگ نه‌ای بل ز سنگ سخت‌تری که بر دهان تو بوسی نمی‌توان دادن!

אף שסעדי היה סמוך לשלחנו של המלך המקומי ושיבח אותו ברוב שיריו, הוא לא נמנע מגינוי הרשע המתלווה לשלטון המדכא חלשים ואיכרים.

תרגומי ספריו של סעדי

אנדרה דה רידר היה הראשון שתרגם ב-1634 חלק מספר גולסתאן לצרפתית. בעקבותיו אדם אולריוס תרגם ב-1654 את בוסתאן וגולסתאן במלואם לגרמנית.

---

[1] גולסתאן של סעדי, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאה עצמית, נובמבר 2020, עמ' 117. ISBN 978-965-92594-4-1.

[2] גולסתאן של סעדי, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאה עצמית, נובמבר 2020, עמ' 22. ISBN 978-965-92594-4-1.

[3] גולסתאן של סעדי, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאה עצמית, נובמבר 2020, עמ' 32. ISBN 978-965-92594-4-1.

[4] גולסתאן של סעדי, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאה עצמית, נובמבר 2020, עמ' 27. ISBN 978-965-92594-4-1.

[5] שֵׁם ספרו של מָאנִי (مانی) הצייר שבתקופת שלטונו של שָׁאבּוּר הראשון טען לנבואה, וספרו בשם אַרְזַ'נְג מכיל ציורים ותמונות.

[6] גולסתאן של סעדי, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאה עצמית, נובמבר 2020, עמ' 48. ISBN 978-965-92594-4-1.

[7] פנינים מהשירה הפרסית, ספר שני, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאת כתב ווב, 2015 עמ' 19. ISBN 978-965-7506-10-3

[8] פנינים מהשירה הפרסית, ספר שלישי, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאת כתב ווב, 2015 עמ' 104. ISBN 978-965-7506-44-8

[9] פנינים מהשירה הפרסית, ספר ראשון, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאת כתב ווב, 2014 עמ' 42. 5ISBN 978-965-7506-29-

[10] פנינים מהשירה הפרסית, ספר ראשון, תרגום ועיבוד רחמן חיים, הוצאת כתב ווב, 2014 עמ' 71. 5ISBN 978-965-7506-29-

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סעדי שיראזי בוויקישיתוף

קטגוריה:משוררים פרסים קטגוריה:סופרים קטגוריה:ילידי 1208 קטגוריה:נפטרים ב-1291