נר נשמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נרות נשמה דולקים בטקס שנערך על ידי הצי האמריקני לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
נר נשמה ליד קבר, בתוך תא שנועד להגן על הנר מפני רוח וגשם

נר נשמה הוא מנהג יהודי של הדלקת נר לציון זיכרון המת. הדלקת נר נשמה מקובלת כסגולה לעילוי נשמת הנפטר. נוהגים להדליק נר זה בעיקר ביום השנה ("יארצייט"), כלומר ביום הזיכרון שחל ביום פטירת קרוב משפחה. את הנר נהוג להדליק בבית, וגם ליד קברו. נהוג גם להדליק נר נשמה בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות.

המקור להדלקת נר לזכרו של הנפטר נגזר מן הכתוב בספר משלי (פרק כ', פסוק כ"ז): "נר ה' נשמת אדם". במשנה במסכת ברכות נ"ב נרמז מנהג הדלקת הנר לכבוד הנפטרים: "אין מברכין בורא מאורי האש במוצאי שבת על הנר של מתים." השולחן ערוך בסימן תר"י מציין שבערב יום כיפור נהוג היה להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו. המהרש"ל בשו"ת (סוף סימן מ"ו) טען שהדלקת נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת האב או האם היה נהוג בכל ארץ אשכנז. רבי נחמן מברסלב טען ב"ספר המידות" שהדלקת נר תמיד משמן זית היא סגולה כנגד גזירות שמד.

תאריך נוסף בו מדליקים את נר הנשמה הוא יום כיפור. יש הנוהגים להדליק נר נשמה בכל תאריך בו נאמרת תפילת יזכור בבתי הכנסת (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).

על פי רוב מדליקים נר מיוחד שזמן בעירתו ארוך במעט מיממה. ישנם נרות שדולקים שבוע שלם, ונהוג להדליקם בעיקר בזמן השבעה, בבית האבל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נר נשמה בוויקישיתוף