לדלג לתוכן

נר נשמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נרות נשמה דולקים בטקס שנערך על ידי הצי האמריקני לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
נר נשמה ליד קבר, בתוך תא שנועד להגן על הנר מפני רוח וגשם
נרות נשמה מכיכר החטופים והנעדרים, רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות.
נר נשמה דיגיטלי לזכר חללי מלחמת חרבות ברזל בבית חולים איכילוב

נר נשמה הוא מנהג יהודי של הדלקת נר לציון זיכרון של אדם שנפטר. מקובל כסגולה לעילוי נשמתו.

מנהג הדלקת נר לכבוד נפטרים נזכר במשנה (מסכת ברכות, פרק ח', משנה ו'): "אין מברכין (ברכת בורא מאורי האש וברכת הבשמים בהבדלה)... ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים."

המקור למנהג מיוחס לכתוב בספר משלי: ”נר ה' נשמת אדם” (ספר משלי, פרק כ', פסוק כ"ז).

ישנן קהילות בין יוצאי תימן בהן לא נוהגים להדליק נר נשמה. חשיבות יתרה נודעה לנר נשמה עקב התפשטות חכמת הקבלה בה מופיע רבות עניין עילוי הנשמה והנאתה מהנר. ההבנה הפשטית גורסת כי מקור המנהג הוא בהבאת נר לבית המדרש לתועלת לימוד התורה כדי שזכות המצווה תועיל לנפטר ולא הנר עצמו. על פי זה רבנים בימינו מורים לשלם סכום כסף למאור בית המדרש (חשבון חשמל) בנוסף להדלקת נר כנהוג.

טעם נוסף מובא בשם הרב שניאור זלמן מלאדי, הנשמה נמשלה לנר משום שנשמת האדם היא כמו הלהבה של הנר, שלא משנה כמה יטו אותה ויורידו אותה למטה היא תמיד תיטה ותשאף כלפי מעלה, כלומר לא תיפול ותימשך למטה אחר החומר. ולכן מדליקים 'נר נשמה' משום שכביכול הוא בא להעלות את הנשמה בכך שמבטא את השאיפה הפנימית הטהורה והקדושה שלה להזדכך ולהתעלות, וגם אם חטא האדם רצונו הפנימי היה לעשות טוב ולהתעלות.

זמני הדלקת הנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהגים להדליק נר זה בעיקר ביום השנה ("יאָרצײַט"), כלומר ביום הזיכרון שחל ביום פטירת קרוב משפחה. את הנר נהוג להדליק בבית, וגם ליד קברו. נהוג גם להדליק נר נשמה בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות, ויש שנוהגים להדליק בכל השנה הראשונה לפטירת הקרוב.

בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"י מובא שבערב יום כיפור נהוג היה להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו.

יש הנוהגים להדליק נר נשמה בכל תאריך בו נאמרת תפילת יזכור בבתי הכנסת (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).

המהרש"ל[1] טען שהדלקת נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת האב או האם היה נהוג בכל ארץ אשכנז. לדעת רבי נחמן מברסלב (בספר המידות) הדלקת נר תמיד משמן זית היא סגולה כנגד גזירות שמד.

על פי רוב מדליקים נר מיוחד שזמן בעירתו ארוך במעט מיממה. ישנם נרות שדולקים שבוע שלם, ונהוג להדליקם בעיקר בזמן השבעה, בבית האבל.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שו"ת מהרש"ל סוף סימן מו