יאירה גנוסר
 | |
| לידה |
26 במרץ 1932 חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 2020 (בגיל 87) |
| שם לידה |
Yaira Goldfarb = יאירה גולדפרב |
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק |
חוקרת ספרות משוררת |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן |
| שפות היצירה | עברית |
| צאצאים |
שחר גינוסר |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
יאירה גנוסר (26 במרץ 1932 – 21 בינואר 2020) הייתה משוררת וחוקרת ספרות ישראלית. שיריה הראשונים פורסמו בשנות השישים בעיתוני ספרות[1], ספרה הראשון "אפרת ואפר" ראה אור בשנת 1975 בהוצאת "מסדה", ובהמשך פרסמה חמישה ספרי שירה.
בשנת 1999 גנוסר זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים[2], ושיריה תורגמו למספר שפות.
גינוסר היא בעלת תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת בר־אילן (1993)[3], ובמקביל ליצירתה פרסמה עשרות מחקרים ומאמרי ביקורת בעיתונות על יוצרים.
בין היתר מחקר נרחב שפורסם גם בספר ("לא בשבילנו שר הסקסופון"), שביסס את מעמדו של אברהם שטרן מנהיג הלח"י כיוצר ומשורר[4].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירה גנוסר נולדה בחיפה ונקראת על שמו של מייסדה ומנהיגה הראשון של מחתרת לח"י (לוחמי חירות ישראל), אברהם שטרן, שכינויו היה "יאיר"[5].
יאירה גנוסר גדלה בתל אביב למשפחה רוויזיוניסטית, שני אחיה הגדולים, פנחס ומתניה גנוסר, היו לוחמים במחתרת הלח"י[6], ומבית הוריה הופעלה תחנת השידור של הלח"י[7]. כילדה לקחה חלק בפעולות נוער לח"י.
בוגרת אוניברסיטת תל אביב בספרות ולשון עברית[8].
בסוף שנות ה-50 גנוסר הצטרפה למפלגה הקומוניסטית ושימשה כעוזרת לאלכסנדר פן בעריכת המוסף לספרות של עיתון קול העם[9]. במקביל לכתיבה ומחקר גינוסר עבדה כמרצה לספרות באוניברסיטה הפתוחה, ובמשך כעשור לימדה ספרות בתיכון עירוני א' בתל אביב במלגת "סופר מורה" של משרד החינוך. היא הייתה המורה של ציפי גון גרוס ושל שרית פוקס ושתיהן העידו כי השפעתה עליהן הייתה רבה[10][11].
התגוררה בתל אביב ואם לילד אחד וסבתא לשני נכדים. יאירה גנוסר קבורה בבית העלמין בחולון.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופ' זיוה שמיר על "הצגה שנייה": ”"'הצגה שנייה' הוא אחד מספרי השירה ההומניסטיים וההומניטריים ביותר שראו אור בעברית. אין בו פדות בין סבלם של גיבורי המחתרות משנות המאבק לעצמאות, בין מסכת חייה של פקיסטנית, בתו של קרבן פוליטי, בין הקונפליקט של אנטיגונה בת יוון העתיקה, בין חרדותיה של בדואית בגלביה תכלת בבית-חולים סורוקה, בין חייה של ציירת גרמניה....שירים מודרניסטיים, ססגוניים וססקוליים. יש בהם הסתמכות ביודעין על הזרמים המרכזיים באמנות המודרנית, אך יש בהם גם בניה של מיתוס אישי, רומנטי, המתעכב על פכים קטנים מן העבר"” [12]
- יורם קניוק על "אפרת ואפר": ”"היא מרעידה בי דברים שאף פעם לא ידעתי שהם יכולים לגור ביחד. אני אוהב שירים כאשר, כאמור, הם מחברים מחדש דברים שאין לא חיבר לי קודם. ..אצל גנוסר יש עטרה שטורמן וקהיר של ז'קלין כהנוב ואימהות, וצל המוות האגדי, וטלוויזיה. הנשר שלה לובש מכנסיים. לנשר שלה יש אף יהודי.. גנוסר מערבבת שמות של שירים ישנים ומושגים נושנים עם דברים של היום, ומוצאת להם חיבורים מיוחדים ומגרים. אותי זה מהנה לקרוא שירים שלא הומצאו על ידי אחרים".”[13]
- יוסי הדר על הספר "מורדים מפרפרים": ”"הספר שלפנינו מייצג שירה הפורצת מתוך השתייכות הדדית שהלכה והגבשה במשך השנים.. יאירה גינוסר אינה מתחמקת מלנסח בגלוי את הכאב והפחד הקשורים לחיים בארץ. מוטיב הפחד כמו מוטיב הנוף, חוזרים ברבים מן השירים ויש איזה משחק של חיזור הדדי אירוטי בין שני מוטיבים אלה....האם מות הילד יהיה סוף המיתוס? האם כהגר, תתבדה נבואתה השחורה של האם ובנה יינצל?.... שירים אלה מיוחדים באיכות ראייתם, ובתחושה השירית הנוקבת והאוטנטית. זו שירה ישראלית נוקבת וממשית. שיריה של גינוסר אינם קלים לקריאה וצריך לפרקים לחזור ולקרוא בהם. יש ייחוד רב בכלי הביטוי שלה וברקמת השיר שבו נארגים יחד נוף מדבר צחיח, מגוון רחב של רחשי נפש, יהודים, ערבים ובדואים".”[14]
- משה בן שאול, על "החוצפה לחיות ושיריה": ”"ספר שיריה החדש של יאירה גנוסר הוא מעין חשבון נפש שהתממש שנים רבות ועתה פרץ החוצה. ספר עז, ללא "קישוטים", התבוננות פנימית - אל תוך נפש המשוררת, שהיא בעת ובעונה אחת גם התבוננות בסובב אותה עכשיו ובימים האחרים... שמו של ספרה אומר משהו: "החוצפה לחיות, ושיריה". האם השירים הפעם הם מעשה חוצפה, באומרם, בהתרסה, את מה שהיא, המשוררת, נושאת בחובה? – התשובה היא כמובן חיובית".”[15]
- גבריאל מוקד, על "מורדים מפרפרים": ”"שיריה של יאירה גינוסר חורגים עתה בפעם הראשונה, עם כינוסם בקובץ שלפנינו, מתחום הביטוי השירי האפיזודי יותר אל תחום פיוטי ממשי. צידם החזק של שיריה הוא מיזוג יפה בין היבטים של היומיום האזרחי והנשי ובין הבלחות פוליטיות וחברתיות חדשות וחושפות"”[16]
על שירתה ופרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופ' חנה יעוז, "נשיות ופוליטיקה בראי ההצגה השנייה" על "הצגה שניה", עיתון מאזניים (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יצחק שמיר, בעיתון הארץ, 18.3.1998 מוסף ספרים, "המשורר והלוחם", על הספר "לא בשבילנו שר הסקסופון".
- יורם קניוק, בעיתון דבר, 5.12.1975, על "אפרת ואפר"[17].
- פרופ' זיוה שמיר, "לקלוט את בכורת הרגע הטריוויאלי", על "הצגה שנייה"[18], בעתון 77, גיליון יוני 1988.
- משה בן-שאול על "החוצפה לחיות ושיריה" בעיתון מאזניים, גיליון יוני 2004 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ארנה גולן, "שיינדל כותבת מכתב ליאירה גינוסר" על הספר "שיינדל" במאזנים גיליון אב תשע"א, (עמ' 38–40).
- יאירה גנוסר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה".
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרת ואפר: מסדה, 1975 (עריכה: אמיר גלבוע).
- מורדים מפרפרים (הקיבוץ המאוחד, 1981)
- הצגה שנייה: שירים (הקיבוץ המאוחד, 1987)
- היופי מעיר הערה: שירים (הקיבוץ המאוחד, תשנ״ה 1995)
- החוצפה לחיות, ושיריה (גוונים, 2004) (עריכה: עמוס לויתן)
- לא בשבילנו שר הסקסופון (הוצאת "יאיר" ע״ש אברהם שטרן, 1998).
- שיינדל: שירים (הוצאת כרמל, 2011)
מחקרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "המשורר אברהם חלפי ותנועת הפועלים" י. גינוסר[19], אוניברסיטת בן-גוריון, הספרות העברית ותנועת העבודה, תשמ"ט
- "קהל היעד של אלכסנדר פן", עיתון דבר 24.3.1989
- "משורר נגד עצמו", על מאיר ויזלטיר בעיתון ידיעות אחרונות, 28.8.1984
- "להיפגש עם זלדה"[20] שיחה עם המשוררת, עיתון 77, גיליון תשרי, תשל"ח
- יאירה גינוסר, על 'אמיל חביבי', פרק ממחקר, עיונים בתקומת ישראל 10, 2000, עמ' 497–523
- יאירה גינוסר, על ׳חיילים אלמונים׳, 1929-1932, עיונים בתקומת ישראל 5, 1995, עמ' 497–523
- ככה לחתוך משורר, על אלכסנדר פן, מאמר בעתון 77, גיליון 305, נובמבר 2005
- עיגול בודד, ביקורת על ספר "נתן יונתן מבחר שירים 1940-1980", בעיתון מאזניים, גיליון ניסן, תשמ"ג (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- דוסטויבסקי בקריצת עין[21], מאמר בעיתון מעריב 13.2.1987.
- ה"בריחה" ו"הנשק" של אמיל חביבי[22], עתון 77 גיליון נובמבר 1999, עמ' 18–24.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספרים של יאירה גנוסר, באתר "סימניה"
- מידע על יאירה גנוסר בקטלוג הספרייה הלאומית
- יאירה גינוסר באתר גוגל ספרים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שירים ראשונים בעיתון למרחב, 24.4.1967, ובכתב העת קשת, גיליון סתיו תשכ"ח.
- ^ כתבה, זוכי פרס היצירה, הארץ, 9.12.1999
- ^ שירי יאיר, אברהם שטרן, באתר exlibris (באנגלית)
- ^ תמרה טראובמן, הצד הפחות מוכר של מייסד המחתרת הלוחמני, באתר הארץ, 11 בפברואר 2008
- ^
אתי אבמרמוב, כנס היאירים הגדול, באתר "ידיעות אחרונות", 6 בפברואר 2017
- ^ בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של יאירה גנוסר – העמותה להנצחת מורשת לח״י
- ^ Hagay Lahav, בית בירק רוז וגולדברג - שדרות רוטשילד פינת בר-אילן - תל-אביב, באתר לוטוס הזהב, 2021-05-08 (באנגלית אמריקאית)
- ^ נבו גידי, גנוסר יאירה, באתר הקשרים, 09-01-2018
- ^ יאירה גנוסר, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
- ^ דפנה לוי, סופרת רבותי, סופרת. ראיון עם ציפי גון-גרוס, באתר ynet, 27 באוקטובר 2008
- ^ שרית פוקס, מורתי, באתר מעריב, 27 למאי 1988
- ^ זיוה שמיר, לקלוט את בכורת הרגע הטריוויאלי, עיתון 77 גיליון יוני, 1988, עמ' 19
- ^ יורם קניוק, התשובה לאו"ם: שירה, באתר דבר, 5.12.1975
- ^ יוסי הדר, זה הגוף זה הנוף, Moznaim / מאזנים נ"ה, 1982, עמ' 49–51
- ^ מש"ב, מרים כותבת ליל"ג, Moznaim / מאזנים ע"ח, 2004, עמ' 28–29
- ^ גבריאל מוקד, על מורדים מפרפרים, עיתון 77 גיליון 30, 1981, עמ' 65
- ^ יורם קניוק, על "אפרת ואפר", באתר עיתון דבר, 5.12.1975 מוסף "דבר השבוע" עמ' 11
- ^ זיוה שמיר, לקלוט את בכורת הרגע הטריוויאלי, באתר מחקרים בספרות עברית, 2021-09-10
- ^ המשורר אברהם חלפי ותנועת הפועלים, הספרייה הלאומית (ארכיון)
- ^ יאירה גינוסר, להיפגש עם זלדה, עיתון 77 גיליון 4, תשרי, תשל"ח, עמ' 1-3
- ^ ביקורת ספר, יאירה גינוסר, דוסטוייבסקי בקריצת עין, באתר מעריב, 13.2.1987
- ^ יאירה גנוסר, ה"בריחה" ו"הנשק" של אמיל חביבי, באתר עיתון 77, 1999, גיליון נובמבר
