יאיר זיינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: צורך בעריכה כללית, ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אין תמונה חופשית

ד"ר יאיר זיינפלד (8 באוקטובר 18841958) היה רופא יהודי שסייע לחלוצים בגליל ובעמקים וכן בתל אביב הקטנה בראשית היישוב העברי בארץ ישראל. ממציא התרופה A.P.C. (שילוב אספירין, פנצטין וקפאין)[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיינפלד נולד לרוזה ופנחס זיינפלד באוקראינה של היום. משפחתו עברה לווינה בסוף המאה ה-19. הוא סיים את לימודי הרפואה בווינה ב-1911, ובשנת 1912 כבר קיבל מינוי של מפקד בבית חולים שדה. התמחה במיוחד במחלות המאפיינות ארצות חמות, כגון קדחת, טיפוס ודיזינטריה.

זיינפלד היה חבר בתנועת הנוער הציוני, השתתף בקונגרס הציוני במינכן ב-1909. בשנת 1914 עלה לארץ ישראל באנייה של הלויד האוסטרי, עם קבוצה של אקדמאים ציונים שאורגנה על ידי מנהל בית משרד ארץ ישראל של ההסתדרות הציונית בווינה.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעו ארצה נשלח זיינפלד לשרת כרופא החלוצים בגליל התחתון, והתגורר בדירת גג בטבריה ביחד עם הרופא ד"ר ויקטור ירדן (ירדני), יליד אוסטרו-הונגריה, אשר עלה לארץ ישראל מרומניה בתום לימודי הרפואה[2]. מכיוון שלטורקים ששלטו אז בארץ הייתה ברית עם האוסטרים, הוא נשלח חזרה לאוסטריה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כדי להיות שם רופא צבאי.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוסטריה קיבל הוראה לפתוח בית חולים שדה לטיפול בנפגעים של הצבא האוסטרי אשר נלחמו בחזית גליציה המזרחית נגד הרוסים. לרשותו הועמדה רכבת נוסעים על מנת להסיע את הנפגעים שלא חזרו לאיתנם אחר טיפול קצר בחזית, לבית-החולים הצבאי בגבעת המצודה בפראג. זיינפלד הנהיג שיטה חדשה לטיפול בחיילים בשדה הקרב: הוא הפך רכבת לבית-חולים שדה נייד שכלל מיטות ברוב הקרונות. רכבת בית חולים זה כונתה: בית חולים שדה נייד מס' 1. Permanent krankenzug No. 1. כתוצאה מכך הייתה אפשרות לטפל בנפגעים בתנאי בית-חולים באזור החזית, ולשחרר חלק גדול מהנפגעים בקרבת החזית, ללא צורך להעביר את כולם לעורף בבית-החולים בפראג. על החידוש בשיטת הטיפול והמצאת תנאים של בית-חולים ברכבת קיבל 3 אותות הצטיינות וציונים לשבח מהצלב האדום האוסטרי והנסיכים שהיו ממונים על השרות הרפואי.

במהלך הסכם שביתת נשק זמנית על מנת לטפל בפצועים של הצבא הגרמני והצבא הרוסי, ד"ר זיינפלד היה זה שאירגן את הטיפול בפצועים הגרמניים, וד"ר שאול טשרניחובסקי טיפל בפצועים של הצבא הרוסי.

עם סיום המלחמה ביקש ד"ר זיינפלד לעזוב את אוסטריה ולחזור ארצה, אבל השלטון הצבאי הבריטי בארץ מנע את כניסתו כקצין לשעבר של צבא האויב.

ב-1917 התחתן עם יהודית לבית נוימן ילידת ווינה. החתונה נערכה בבית הכנסת "אלטנוישול".

רופא החלוצים וגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1920, עם התחלת השלטון האזרחי הבריטי, עלה ארצה. הוא נשלח לגליל התחתון, שם טיפל בחולים באזור בין טבריה ליבנאל.

עובדי גדודי העבודה ע"ש טרומפלדור סבלו קשה ממחלות טרופיות, בייחוד מקדחת. זיינפלד נקרא לסייע בטיפול בחולים אלו בנושא הקדחת.

זיינפלד היה בין הרופאים הראשונים של קופת-חולים של העובדים – אשר נוסדה אחר התפרקות גדודי העבודה והתיישבותם בקיבוצים.

המצאת ה-A.P.C.[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו של זיינפלד היה חוסר בתרופות למחלות שונות. התרופות העיקריות לכל המחלות היו אספירין, כינין ושמן-קיק. הוא דאג לתוספת של תרופות שיעזרו לחולי הקדחת למיחושי הבטן, החום הגבוה והקדחת שתקפו את העובדים שהתגוררו בתנאים ירודים. כדי לרפא ביעילות את חולי השפעת וקדחות, הוא המציא את הרכב התרופות: א.פ.צ. A.P.C. שהן שילוב של: אספירין, פנצטין וקפאין. הוא נתן המצאה זו ללא תמורה כספית לקופת החולים וזאת אף על פי שכמה מפעלים לייצור תרופות הפצירו בו לרשום את ההרכב כפטנט על-מנת לקבל תמלוגים מייצור התרופה. בארץ הופצו מיליוני כדורים של A.P.C. וגם בגרסאות קרובות כגון: אסיאלגן (של מפעל התרופות אסיא שהכיל אספירין, פנצטין וקודאין) בזמן המנדט ועד שנות השישים. ייצור שני התכשירים הופסק, לאחר שמרכיב הפנצטין נאסר לשימוש בעולם בשל תופעות לוואי קשות. (כיום ישנן תרופות דומות כאשר מרכיב הפנצטין הוחלף בפרצטמול).

עבודתו בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1922 עבר לתל אביב, והתמנה כמנהל המחלקה הפנימית של בית-החולים "הדסה". לאחר זמן פרש לפעילות פרטית והפך לרופא של השכונות במרכז תל אביב הקטנה: כרם התימנים ושכונת-ברנר ועוד. ממשפחות חסרות אמצעים לא לקח כסף עבור הביקור, ולעיתים גם תמך כספית במשפחות אלה. ייסד מרפאת רופאים מומחים במקצועות שונים ברחוב השחר. בין הרופאים היו ד"ר פורדס, ד"ר גינזבורג ועוד.

היה נוהג לקבוע על מחלות וסיבות לכאבים ללא מכשירים וללא בדיקות מסייעות, על ידי האזנה, מישוש ולחיצות על הגוף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1848-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך : זיינפלד, יאיר עמוד 210
  2. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1848-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך : ירדן (ירדני) ויקטור, עמוד 239