יב"א 511

יב"א 511
סמל יב"א 511
סמל יב"א 511
פרטים
כינוי ג'בל אוּם מרג'ום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום: חצי האי סיני
שיוך Israeli Air Force - Coat of arms.svg חיל האוויר הישראלי
סוג יחידת בקרה אֲזורית אווירית
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1967–1979 (כ־12 שנים)
נתוני היחידה
ציוד עיקרי מערכות מכ"ם
"מערכת פיג'ו" (להסטת טילי קלט)
מערכות ומגדלי קשר
מערכות גילוי ול"א

יב"א 511 ("יחידת בקרה אווירית (אֲזורית) 511" או "יחידת דואר צבאי 2547") הייתה בסיס של חיל האוויר הישראלי בסיני, שבמסגרתה הופעלו מערכות אלקטרוניות שונות ומגוונות כגון מספר סוגי מכ"ם ומערכות קשר. היחידה חלקה באחריות עם יחידות בקרה נוספות, לצורך בקרה אווירית צבאית ואזרחית של דרום הארץ וסיני.

היחידה החלה דרכה כ-י"ב 511 (יחידת בקרה מקומית), אך החל מ-1 באוגוסט 1969 שונתה הגדרתה ל-יב"א 511 (יחידת בקרה אזורית).[1][2]

מבנה הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס שכן על ג'בל אום־מרג'ום, כ-8 ק"מ צפון־מערבית לבסיס רפידים, וצפון־צפון־מזרחית לבסיס אום־חשיבה.

הבסיס חולק לשני אגפים עיקריים על ידי הכביש הפנימי שחצה אותו, אגף מבצעי ואגף מנהלה.

  • אגף מבצעי: בחלקו הגבוה היו מערכות המכ"ם - AN/TPS-43 X2 ,AN/TPS-44, ראדום עם FPS-89 (מכ"ם גובה), "מערכת פיג'ו" (להסטת טילי קלט ממסלולם), מערכות קשר שכללו מגדלי אנטנות שידור וקליטה, מערכות גילוי ול"א. מתחתיו, בונקר תת-קרקעי בן שלוש קומות שבו שכנו צומת קשר, צומת מכ"ם ועמדות גילוי ומעקב. כמו כן, היו באגף מעבדת אלקטרוניקה ואפסנאות טכנית, מתחם גנרטורים שסיפק את החשמל לבסיס, ומתחם הרכב שכלל ג'יפים, דודג' D200, דודג' D400, מיניבוסים ועוד.
  • אגף מנהלה: בחלקו הגבוה היו משרדי הבסיס, חדר אוכל, שק"ם, דיסקוטק/מועדון, קולנוע, נשקייה, אפסנאות וטלפון ציבורי. תחתיו מתחם המגורים שכלל מספר פריקאסטים (מבנים טרומיים), שהיוו את חדרי המגורים לחיילים ולחיילות (אחוז החיילות היה גבוה ביותר ביחס ליחידות אחרות).

מעל בסיס 511, על אותו ההר, שכנו 2 יחידות נ"מ שכללו סוללת טילי הוק וסוללת תותחי נ"מ בופורס L-70‏ 40 מ"מ שוודיים מונחי מכ"ם, ומאוחר יותר גם תותחי נ"מ 20 מ"מ על זחל"מים. יחידות הנ"מ סיפקו הגנה ליב"א וכן הגנה אזורית.

פריסת מכ"ם ראשונה, עלתה על ההר ביוני בשנת 1967 מיד בסיום מלחמת ששת הימים, בפיקודו של סרן ויקטור פרנקו. עם מכשירי המכ"ם, הוצבה סוללת טק"א מסוג הוק. הבסיס נשאר ברמת פריסה עד לקביעתו כי"ב 511 ובמשך השנים הפך ליב"א 511.

הבסיס היה מהראשונים שהותקפו מהאוויר על ידי המצרים במלחמת יום כיפור. במתקפה זו נהרגו שני חיילים, טכנאים, סמל אריה גבע ורב-טוראי אלכסנדר זיסקוביץ שהיו בקרון המכ"ם, ונהרס מכ"ם AN/TPS 43. הקרון נפגע מטילי קלט מצריים רוכבי קרן מכ"ם, אשר שוגרו ממטוסי טופולב 16, כתוצאה מאיחור בהפעלת הפרוטוקול לכיבוי והטעית הטילים. עדיין קיים ויכוח על הנסיבות להיסוס במיקרה זה.

הבסיס פורק ופוּנה בשנת 1979, בעקבות הסכם השלום עם מצרים. בונקר השליטה שהוקם אחרי מלחמת יום כיפור וכן שאר חלקי המתקן הנייחים, הופצצו על ידי מטוסי חיל האוויר, ובבדיקה שלאחר מכן הוברר שהביצורים נפגעו חלקית ולא עמדו באופן מלא בתקן. לסיום ההשמדה הם פוצצו והושמדו על ידי גדוד 601 של חיל ההנדסה.

מקורות וסימוכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההודעה על השינוי נשלחה ב-14 ביולי 69, לכל מפקדי בסיסי חיל האוויר בסיני כ"פקודת ארגון 15/69".
  2. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg מערך הבקרה | 50 שנה למלחמת ההתשה, סרטון באתר יוטיוב.