יהדות קלוז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת של הקהילה הניאולוגית, בעיר קלוז'.

הקהילה היהודית של קלוז'-נאפוקה (בעבר קלוז' או בשם ההונגרי קולוז'וואר או בשם היהודי קלויזענבורג) נוצרה במחצית הראשונה של המאה ה-19. יהודים החלו לפקוד את העיר בראשית המאה ה-16, אך בגלל איסור מגורי יהודים במקום לא נוצרה קהילה.

ב-13 בספטמבר 1600 ציווה הגנרל ג'ורג'ו בסטה על שחיטת היהודים, הסרבים והרומנים שהיו בקלוז'[1].

בדין וחשבון של המועצה העירונית מ-1835 מוזכרים 61 יהודים ו-48 יהודיות. שינוי חקיקה משנת 1840 אפשר מגורי יהודים בעיר והקהילה גדלה במהירות - ב-1846 נמנו 56 משפחות יהודיות. בית התפילה היהודי הישן ששכן ברחוב Kül-Magyar (כעת רחוב Aurel Vlaicu) כבר לא הכיל את כל המתפללים והקהילה עברה לבניית בית כנסת עשוי מאבן, בסגנון קלאסי, ברחוב Paris. מבנה זה יחד עם המבנים הסמוכים, בית הרב, בית המלמד ובית המוהל והמקווה, יצרו מרכז יהודי מקומי.

לאחר הקרע ביהדות הונגריה, שנוצר בעקבות הקונגרס של יהודי הונגריה בשנת 1868, יהדות קלוז' צידדה במחנה האורתודוקסי, אך כעבור זמן לא רב הופיעו בקיעים גם בקהילה זו. בשנת 1875 היהודים הספרדים הקימו לעצמם בית כנסת נפרד בשם בית אברהם ברחוב Malom (כעת נקרא G. Bariţiu) ובשנת 1881 הבורגנים והאינטלקטואלים היהודים המקומיים הקימו קהילת סטטוס קוו, שמאוחר יותר הייתה לקהילה נאולוגית ובראשה עמד וילמוש פישר. בית הכנסת הניאולוגי בקלוז' נבנה על ידי האדריכל איזידור הגנר ונחנך ב-4 בספטמבר 1887.

הקהילה האורתודוקסית הקימה את בית הספר היהודי הראשון ב-1875, בית ספר לבנים, וב-1908 הקימה בית ספר לבנות. בית הספר הניאולוגי הראשון הוקם ב-1904.

לפי המפקד של 1910 היו בקלוז' 7,046 בני הדת היהודית וב-1930 התפקדו 13,504. ב-1941, לפני שואת יהודי צפון טרנסילבניה, היו בקלוז' 16,763 יהודים.

כיום קיימת בקלוז' קהילה יהודית קטנה המפעילה בית כנסת ומסעדה כשרה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004. (ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004, ע' 395.