יהושע חנקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בול המנציח את יהושע חנקין

יהושע חנְקין (1864 - 11 בנובמבר 1945), מאנשי הציונות המעשית, כונה גואל אדמות העמק, משום שעסק ברכישה של אדמות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

שנות ילדותו עד לעלייתו ארצה

יהושע חנקין נולד באוקראינה (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית), בכפר קטן הסמוך לקרמנצ'וק. אביו עסק בחקלאות, בניגוד לרוב היהודים בסביבתו, שהיו סוחרים ובעלי מלאכה. בנוסף לכך, היה אביו מעורה בחוגי ההשכלה, מה שמסביר את ההחלטה הלא שגרתית לשלוח את יהושע - בן הכפר - לגימנסיה בעיר הסמוכה. בגימנסיה התוודע יהושע לתרבות הרוסית ולספרותה. כמו רבים מחבריו בגימנסיה, חלם יהושע על שחרור העם הרוסי משלטונו העריץ של הצאר והטבת מצבם של האיכרים הרוסים. יהושע התכונן יחד עם חבריו למרד בשלטון הצאר, ובמקביל עזר לאביו בעבודת האדמה, שם התחשל והתחנך להגנה עצמית.

בהיותו בן שש-עשרה, פרצו "הסופות בנגב". עקב כך, הצטרפה משפחתו ל"חובבי ציון", ובחורף 1882 עלתה ארצה והתיישבה ביפו.

לאחר העלייה לארץ

מיפו, עברה משפחת חנקין לראשון לציון, שם הייתה באפשרות משפחתו היכולת להגשים את חלומה לעבד את אדמת הארץ. בראשון לציון התעמתה משפחת חנקין עם פקידי הברון, כשסירבה לחתום איתם על הסכם ולהיות כפופה למרותם. מאוחר יותר, איכרי ראשון לציון הסתכסכו עם פקידי הברון, והמשפחה הצטרפה לאיכרים המורדים. המרד הסתיים בפיטוריו של אחד מהפקידים, לאחר שהאיכרים שטחו בפני אשתו של הברון (שבאה לפשר בין הצדדים) את הקשיים שמערים עליהם הפקיד.

הפקידים האחרים, שזעמו על פיטוריו של הפקיד, דרשו מכל האיכרים במושבה לחתום על ההסכם כתנאי להישארותם במקום. משפחת חנקין, שעמדה בסירובה לחתום על ההסכם, לא הייתה מוכנה לעזוב את המושבה. אך בעקבות פנייה של נציג "חיבת ציון" לאולגה בלקינד, ארוסתו של יהושע חנקין, בבקשה לשכנע את המשפחה לעזוב, עברה המשפחה למושבה גדרה, שם נישא יהושע לאולגה בלקינד.

פתח מערת הקבורה של יהושע ואולגה חנקין בשוליו של עמק יזרעאל

החיים בגדרה היו שקטים מדי עבור יהושע חנקין, ולכן הוא החליט לחזור ליפו ולפעול משם למען גאולת האדמות, כלומר קניית אדמות מערבים ומכירתן לצורך התיישבות יהודית. הקרקע הראשונה שרכש חנקין הייתה אדמת דוראן. הוא קנה את הקרקע בכסף רב, אותו התחייב להחזיר בזמן קצר. אהרון אייזנברג, חברו של חנקין, התגייס לעזרתו ופנה אל נכבדי היישוב החדש בבקשה להיות מעורבים במכירת הקרקעות. אך אלה גילו התנגדות לרעיון "גאולת האדמות" והציבו תנאים שונים להצטרפות ליוזמת מכירת הקרקעות. חנקין ואייזנברג לא הסכימו לתנאים, ובתגובה הם פרסמו את כוונתם לעלות על הקרקע בפורים. בפורים התקיים טקס העלייה לקרקע בו נאמו מספר נכבדים, ואנשים מכל הסביבה באו וטיילו על הגבעות. בתום הטקס קנו מספר אנשים חלקות אדמה מחנקין. למזלו של חנקין, הגיע באותה תקופה לארץ אליהו זאב לוין אפשטיין - שליח החברה "מנוחה ונחלה" שחיפש קרקע כדי להקים מושבה. על אף קשיים מסוימים במשא ומתן עם החברה, הצליח חנקין בסופו של דבר למכור את האדמות ל"מנוחה ונחלה", וזו הקימה עליה את המושבה רחובות בשנת תר"ן - 1890.

פועלו של חנקין במסגרת "גאולת האדמות"

ב-1890 קנה 10,000 דונם עליהם הוקמה רחובות.
ב-1891 רכש 30,000 דונם של ביצות עליהן הוקמה חדרה.
ב-1909 רכש 10,000 דונם עליהם הוקם מושב מרחביה.
ב-1915 הוגלה על ידי שליטי האימפריה העות'מאנית לטורקיה. בתום מלחמת העולם הראשונה שב לארץ ישראל.
ב-1920 רכש, בתמיכת קק"ל, 51,000 דונם בעמק יזרעאל. על אדמות אלו הוקמו היישובים נהלל, כפר יחזקאל, תל יוסף ועין חרוד.

בשנות ה-20 אף רכש, בסיועו של ארגון ציוני קנדה, את אדמות עמק חפר.

ב-1932 התמנה למנהל חברת הכשרת היישוב.

באמצע שנות השלושים, נקנו על ידי יהושע חנקין ומשה סמילנסקי כשלושים אלף דונם באזור עסלוג' שבנגב, עבור החברה להכשרת היישוב. על אדמה זו הוקם בהמשך (1943) קיבוץ רביבים.

ב-20 שנות חייו האחרונות היה מעורב ברכישתן של קרקעות בהיקף של כ-600,000 דונם.

חנקין נפטר בתל אביב ונקבר ליד רעייתו אולגה, על הר הגלבוע. אתר הקבורה שלו כלול היום בתוך גן לאומי מעיין חרוד.

על שמו כפר יהושע בעמק יזרעאל ורחובות בתל אביב וחיפה. גבעת אולגה, שהיא שכונה בחדרה, נקראת על-שם אשתו.

קישורים חיצוניים