יהושע יורטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע יורטנר
לידה 14 במרץ 1933 (בן 90)
טרנוב, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט גבריאל שטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט אברהם ניצן, Barry Honig, אהרון גדנקן, שאול מוקמל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
בחקר מולקולות בודדות מעוררות, אשכולות מולקולריים ומערכות ביופיזיקליות.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהושע יוֹרְטְנֶר (Jortner; נולד ב-14 במרץ 1933) הוא תאורטיקן בתחום פיזיקה כימית, חתן פרס ישראל בכימיה לשנת 1982 ופרס א.מ.ת לשנת 2008. לשעבר נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. יורטנר הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב. ידוע בעולם בזכות איכות תרומותיו למדע ובזכות כישוריו בהנגשת המדע לקהל הרחב.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע יורטנר נולד בטרנוב שבפולין ב-14 במרץ 1933 בשם אוזיאס יורטנר. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1940 כפליט, לאחר שעקר עם משפחתו מטרנוב לצ'רנוביץ ובהמשך לבוקרשט. בעת עלייתו לארץ, בהיותו בן שבע, כבר ידע חמש שפות: פולנית, גרמנית, רומנית, צרפתית ועברית.[1]

המשפחה השתקעה בתל אביב, שם נקלט יורטנר הצעיר בבית הספר העממי תל נורדוי. בתיכון למד בעירוני א'. מורים בעלי ניסיון מחקרי ואקדמי עשיר נטעו בו את אהבת המדע ואהבת הכימיה בפרט. בשנות לימודיו בתיכון, הקים יחד עם כמה מחבריו מועדון כימיה ובנה מעבדה ביתית מאולתרת, אשר אחד הניסויים שביצעו בה כמעט העלה באש את בית הוריו. שלושה מחברי מועדון חברתי זה הפכו לימים לפרופסורים לכימיה: אסא ליפשיץ (האוניברסיטה העברית), ראול קופלמן (אוניברסיטת מישיגן), ויורטנר עצמו.[1]

את לימודיו האקדמיים עשה יורטנר באוניברסיטה העברית בירושלים, שם החל ללמוד כימיה בגיל 18. ב-1955 סיים את התואר השני והמשיך לדוקטורט בכימיה פיזיקלית על פוטוכימיה של תמיסות. במסגרת זו, חקר את האופן שבו יונים המוקפים במים, ובפרט יוני מתכת, מגיבים לאור. בשנת 1960 הוסמך לדוקטור בהנחיית פרופ' גבריאל שטיין. עוד למד יורטנר גם פיזיקה תיאורטית ובמקביל שירת במשך ארבע שנים כקצין בחיל המדע של צה"ל.[1]

לאחר לימודיו, החל יורטנר בקריירה מחקרית. בראשית דרכו האקדמית היה מרצה באוניברסיטה העברית (19611963). פוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת שיקגו בארצות הברית, בהנחיית סטיוארט רייס (Rice), אשר היה אחד מהכימאים התיאורטיים הבולטים במאה ה-20. יורטנר שימש כעוזר מחקר של רייס באוניברסיטת שיקגו בין השנים 19621964. עם שובו ארצה, הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב.

באוניברסיטת תל אביב הקים את המחלקה לכימיה, בה שימש כיו"ר המחלקה הראשון (19661972). במקביל כיהן בתפקידים מנהלתיים כמשנה לרקטור (1966–1969)[2] וכסגן נשיא האוניברסיטה (19701972). כפרופסור מן המניין עבד באוניברסיטת תל אביב בשנים 19732003, לצד היותו פרופסור אורח באוניברסיטת שיקגו (1964-1971) ופרופסור אורח באוניברסיטת קופנהגן (1974, 1978) ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1975).

תחומי העניין של יורטנר נרחבים בתחום עיסוקו, אך עיקר מחקריו עסקו בחקר מולקולות בודדות מעוררות, אשכולות מולקולריים ומערכות ביופיזיקליות. בין היתר פיתח את תאוריית המעברים התוך-מולקולריים ותאוריית העברת אלקטרונים. ב-1968 פרסם מאמר פורץ דרך עם עמיתו למחלקה, מרדכי ביקסון, תחת הכותרת "מעברים פנים-מולקולריים לא קרינתיים". המאמר מתאר ומסביר את המפגש בין חלקיקי האור (פוטונים) לבין מולקולות, ואת המרת האנרגיה הפוטונית לאנרגיית תנועה גרעינית. אנרגיה זו הוכחה כמניעה שורה ארוכה של תהליכים חשובים במערכות כימיות וביולוגיות בטבע. התחזיות התיאורטיות שכתבו יורטנר וביקסון במאמרם, אומתו כעבור כמעט עשרים שנה, כשהכימאי המצרי-אמריקאי אחמד זווייל (Zewail) פיתח את הלייזרים האולטרה-מהירים הראשונים. מאמרם של יורטנר וביקסון הפך אפוא לאבן פינה בחקר הדינמיקה הכימית וצוטט מאז בכ-1,500 פרסומים מדעיים ברחבי העולם.[1]

הפריון המדעי של יורטנר הוא חריג ביחס למניין שנותיו כחוקר. במשך השנים היה חתום על למעלה מ-720 מאמרים והיה שותף לעריכתם של 28 ספרים. כמו כן, הנחה 50 דוקטורנטים ועשרות פוסט-דוקטורנטים, ובכך השפיע באופן ישיר על דורות של חוקרי כימיה, ביניהם חתני פרס ישראל. רוב הכימאים התיאורטיים הפעילים כיום בישראל, ורבים מהכימאים הפיזיקליים והפיזיקאים הכימיים הישראלים בכלל, התחילו את דרכם המקצועית בהדרכתם של יורטנר, של עמיתו רפאל לוין (האוניברסיטה העברית) או של תלמידיהם.[1]

עשייתו המדעית של יורטנר הייתה מגוונת: בשנת 1986 נבחר לנשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וכיהן בתפקיד זה במשך קרוב לעשור. כמו כן, כיהן כיו"ר הראשון של הקרן הלאומית למדע בישראל, אשר הייתה בתקופתו לסוכנות המענקים הגדולה ביותר בארץ. בין השנים 1987–1995 היה יועץ לענייני מדע לשלושה ראשי ממשלה (יצחק שמיר, יצחק רבין ושמעון פרס). ממקבלי ההחלטות זכה לאוזן קשובה אשר אפשרה לו לתרום רבות לגיבוש יתרונה האיכותי של מדינת ישראל בתחומי המדע והטכנולוגיה. בסוף שנות ה-90, שנים ספורות לפני צאתו לגמלאות, כיהן יורטנר במשך שנתיים כנשיא האיגוד הבינלאומי לכימיה טהורה ויישומית (IUPAC).[1]

לאורך יובל שנות מחקר הרים פרופ' יורטנר תרומות רבות ומגוונות לחקר הכימיה הפיזיקלית, אשר זיכו אותו בהכרה בינלאומית. הוא חבר כבוד ב-14 אקדמיות למדעים ברחבי העולם, ביניהן בארצות הברית (כגון החברה הפילוסופית האמריקאית והאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (נבחר ב-1991), האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (נבחר ב-1997) וברוסיה. משנת 1991 הוא חבר כבוד באקדמיה הרומנית[3]. פועלו זכה להוקרה בישראל וברחבי העולם, בהיותו דוקטור לשם כבוד בשבע אוניברסיטאות וחתן פרסים שונים: פרס ישראל לכימיה (1982), פרס ויצמן (1973), פרס רוטשילד (1976), פרס וולף (1988) ואחרים. כשזכה בפרס א.מ.ת בשנת 2008, ציינו מעניקי הפרס בנימוקיהם כי "עבודותיו המקוריות והייחודיות של יורטנר עיצבו תחומים רבים בכימיה הפיזיקלית ואת דפוסי המחשבה בתחומי הרלקסציה המולקולרית, תהליכי מעבר האלקטרון, הכימיה הפוטו-סלקטיבית והכימיה של צברים מולקולריים".

בנובמבר 2009 הוקמה על שמו קתדרה לכימיה באוניברסיטת תל אביב[4].

בשנת 2014 ערכה האקדמיה הלאומית למדעים ערב עיון לכבוד יורטנר, שם נחלק לו כבוד על עשייתו המדעית המפוארת, על היותו שגריר האקדמיה במוסדות המדינה ושגריר המדינה באקדמיה. בשנים האחרונות פרסם רק מאמרים בודדים, והופעותיו הציבוריות התמעטו מפאת גילו.[1]

יורטנר נשוי לד"ר רות יורטנר, רופאה קרדיולוגית (כעת בגמלאות), ולהם בן ובת: רוני ואיריס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהושע יורטנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]