יובב כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יובב כץ
יובב כץ.jpg
לידה 1936 (בן 83 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק פזמונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יובב כץ (נולד ב-12 בפברואר 1936) הוא שדרן רדיו, פזמונאי, במאי תיאטרון ומגשר ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בקיבוץ נען לציפורה ופרץ, ממייסדי הקיבוץ. בקיץ 1954 התגייס לצה"ל לחיל השריון ולחם כקצין במבצע קדש. השתחרר משירותו הצבאי בשנת 1957, נשא לאישה את כרמית, אותה הכיר במהלך השירות. לאחר נישואיו התגורר בקיבוץ נען, עבד בענף הפלחה והיה פעיל בחיי התרבות, השתתף בקורס במאים והיה לבמאי היישוב.

בשנת 1961 עזב עם משפחתו את הקיבוץ ועבר לחבל הבשור, שם ניהל תחנת טרקטורים של הסוכנות היהודית. בשנת 1963 עבר עם משפחתו לאילת, בה הקים להקות הומור וסאטירה שאת תוכניותיהן כתב וביים לקראת חגיגות אילת, ביים הצגות עם ילדים, נוער ובוגרים וניהל את אגף התרבות המשותף לעירייה ולמועצת הפועלים. בשנת 1965 עבר עם משפחתו לראשון לציון, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לתיאטרון ופילוסופיה ופעל כבמאי בתיאטרון הקהילתי.

במלחמת ששת הימים לחם כמפקד סיירת ג'יפים בסיני במסגרת אוגדת שרון. בעקבותיה החל לכתוב פזמונים, בהם גם שהפכו להיטים, דוגמת "מלכות החרמון", "בתי את בוכה או צוחקת"[1], "סיגל", "צלילי הלילה", "לאהוב את החיים".

בשנת 1968 הוזמן לביים את להקת פיקוד הדרום בתוכניתה "זמר בדרום", כתב את מערכוניה ואת חלק משיריה. אחד מחברי הלהקה היה מתי כספי שהלחין שניים מהם, וחבר אחר היה דני גרנות שביצע כסולן את שירו של כץ "לאהוב את החיים".

בשנת 1969 התקבל לעבודה בקול ישראל כמפיק, עורך ומנחה, וערך מגוון תוכניות בתחומי התרבות, הבידור והאקטואליה. ערך והנחה, בין יתר התוכניות, את "אלה הם חייך", "מה דעתך", "רדיו-עשרה", "מועדון עשרה", "גל לסטודנט", "קרן אור אל קרן זווית" ו"פונדק הרוחות" (כמה מהן עם חברו לעבודה נתן שילה). כמו כן, ערך את התוכניות "בירה ומצב רוח" בהנחיית יעקב אגמון ו"בין שישי לשבת" בהנחיית יצחק לבני.

במלחמת יום הכיפורים השתתף כקצין שריון בחזית סיני ובשטח מצרים ממערב לתעלת סואץ. בשנת 1975 יצא עם משפחתו לשליחות ציונית בניו זילנד, שהסתיימה בסוף 1977. הוא חזר לעבודה בקול ישראל ועשה פריצת דרך מקצועית בהשראת מנהלת החטיבה שלו ברדיו - דרורה בן אב"י, כשיצר את מודל השידורים שמציע ייעוץ פסיכולוגי ברדיו, בשידור חי, שראשיתו בתוכנית "שנינו יחד וכל אחד לחוד".

בשנת 1981 החל לפרסם מדור שבועי ב"סוף שבוע" של העיתון "מעריב" במשך כ-14 חודשים. יצר, עם דלית אורמיאן, את תוכנית-הרדיו "חלומות באספמיה", אשר שודרה בלילות (בין 23:00 ל-01:00 לפנות בוקר) ברשת א', במשך מספר שנים בשנות השמונים ובה סיפרו מאזינים על חלומותיהם (ללא כוונה, מצד השדרים או העורכים, לפרש את החלומות).

בשנות ה-90 למד מדעי ההתנהגות והוסמך כמגשר, וכן ביים והנחה קבוצות תיאטרון אימפרוביזציה, הפיק והנחה סופי שבוע תרבותיים במסגרת עמותת "במות". בשנת 1991 יצר בקול ישראל את התוכנית "מועדון הלילה השלישי". ב-29 באוגוסט 2012 שודר פרק האלף במספר של התוכנית.

בשנת 2001 פרש לגמלאות מרשות השידור אך התבקש להמשיך ולשדר את תוכניותיו - "שנינו יחד וכל אחד לחוד" ו"מועדון הלילה השלישי" כגמלאי. כמו כן הוזמן להרצות בחוגים לתקשורת של אוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי הרצליה.

ב-2015 התפרסם ספרו, "בתי את בוכה או צוחקת", בהוצאת אופיר ביכורים.

לאורך שנות עבודתו ברדיו הוא כותב שירי זמר, כותב ומביים אירועי חג ותיאטרון בערים, קיבוצים, מושבים ובמרכז ההדרכה.

נשוי לכרמית (מיתי), מורה ומטפלת באמנות, ולהם שתי בנות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1986: פרס זיו לעיתונאים על ידי יושב ראש הכנסת שלמה הלל על תוכנית הרדיו "קשר לילי".
  • בשנת 1989: פרס הסובלנות עליו חתום שופט בית המשפט העליון חיים כהן, על תוכנית הרדיו "שנינו יחד וכל אחד לחוד". צבי ינאי שהשמיע את נימוקי השופטים, השווה את איכות הסדרה הזו לאיכויות של היוצר סמואל בקט שהלך אז לעולמו.
  • ביום העצמאות 1990: פרס תפוח הזהב של רשות השידור על תוכנית הרדיו "שנינו יחד וכל אחד לחוד".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגוון מבדר מהנה, מעריב, 2 באוקטובר 1967